מורה דרך בארץ ישראל וסוריה
 | |
| עטיפת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אברהם משה לונץ |
| סוגה | מדריך טיולים |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת ספרים אריאל |
| תאריך הוצאה | 1979 |
| מספר עמודים | 274 |
מורה דרך בארץ ישראל וסוריה[1] הוא ספר משנת 1890 מאת אברהם משה לונץ, שנועד להיות מעין מדריך "בדקר" (Baedeker)[2] בידי הקורא העברי. בעמוד הראשון של הספר מגדיר מחברו את מטרתו:
לתועלת העולים לראות אותה, להאחז בה ולכל הכמהים לדעת ידיעה ברורה ונאמנה מתכונת וקורות ארץ אבותיה ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה.
הספר המקורי ראה אור ב"שנת תרנ"א - ותתב"ג לגלותנו - שנת 1890". אלי שילר, מהוצאת ספרים "אריאל", הוציא הדפסה חדשה של הספר ביוני 1979. הוא כותב כי לונץ קיווה שהמדריך, אשר יופץ בקרב תושבי הארץ והבאים אליה, יוכל לסייע לו כספית לאור המצוקה שאליה נקלע. "ברם תוחלתו נכזבה...ואף כי שהכל גמרו הלל על המדריך, לא הייתה השעה כשרה למכירתו בעותקים לאלפים." בפועל הסיבה הייתה שהשלטון העות'מאני סגר את נמל יפו בפני העולים מרוסיה ומרומניה, ולונץ כותב: "ומי ישים עוד לב ל"בדקר" זה?".
פרקי המבוא
על-פי ההערכה צולם בין השנים 1898 - 1917
הואיל והספר נועד להיות מדריך לבאים לארץ ישראל הוא מתאר את סדרי השלטון והמשפט בארץ, כיצד מסופקים שירותים לציבור ו"ידיעות ואזהרות מועילות".
בתחילה הוא מציג כרונולוגיה של ארץ הקודש מזמן גלות בבל עד ימיו; הוא מתחיל מחורבן הבית הראשון בשנת 3160 לבריאת העולם, מפרט את לוח הזמנים, בין השאר, חורבן הבית השני על ידי טיטוס בשנת 3828, מגיע להתיישבות הראשונה בירושלים: עלית 300 מרבני צרפת ובריטניה "להאחז בארץ הקודש והגדיל ישובה" - 4971 לבריאת העולם, או שנת 1211 ומגיע למועד העכשוי " השיוט אדוננו השולטן יר"ה להבאת מים העירה" - שנת 5651 לבריאת העולם היא שנת 1891.
מכאן הוא מונה את הערים בהן יושב נציג השלטון : פחה או ממלא מקומו "קים מקאם": עשר בארץ ישראל ובלבנון - בצור ובצידון- ושתיים בעבר הירדן - קיר מואב ורמות גלעד.[3] פחה יושב רק בירושלים בעכו ובשכם, האחרון הוא "המפקח על כל חבל עבר הירדן".
המדריך גם עוסק בפיננסים ובכלכלה: מונה את ימי השוק בארץ ישראל, כך למשל בצפת בכל יום ששי שוק לתבואה, שוק אל חאן, סמוך לטבריה, הוא "אחד השווקים היותר גדולים בארץ" וכן השוק בלוד לבהמות מכל הסוגים חוץ מפרים ופרות - אלה עולים לשוק בירושלים או יורדים לאשקלון.
הוא מציג גם את המידות והמשקלות הנהוגים בארץ "ללח וליבש". כמו כן, "מחירי כל מאכל ושאר צורכי האדם". בין השאר מוצגים המחירים הבאים: רוטל חלב - 6 גרוש, רוטל נפט - 4 גרוש ו-20 פרוטות, גמל 1,200 גרוש, נעלים אירופאיות 60-70 גרוש ושכר העבודה ל"איש גדול" ליום - 8 גרוש, לנער - 4 גרוש ולפועל העובד אצל "אמן" 40-70 גרוש לשבוע.
מטבעות המדינה הן: פרוטה (פארה), מטליק - 20 פרוטות וגרוש (קורוש) - 40 פרוטות. הוא מציג את לוח ערכי המטבעות לפי מחירם בארץ ישראל ובשאר הארצות. לדוגמה: מחיר נייר דולר "אמעריקא" - בארץ: 27 גרוש ו-10 פרוטות ובשאר הארצות: 30 גרושים ו-20 פרוטות. הוא מוסיף כי מחיר המטבעות משתנה מעיר לעיר. הוא מסביר את סדרי הדואר: התעריפים ומועדי הגעת הדואר מאירופה ומועדי משלוחו.
ולבסוף, פרק קצר על "נימוסי הערבים" ,למעשה תולדות האסלאם. הוא מביא מבחר מונחים בערבית ודוגמאות לדו-שיח. ובסיום, דרכי המסע לארץ ומהארץ לחו"ל.
סיורים בארץ
בחלק זה הוא מפרט את המסלולים המומלצים:
יפו
ביום שלישי האוניות מגיעות ליפו. "חוף בנוי מתוקן" אין. אם הים גועש על הנוסע לסמוך על בעלי הסירות כי יביאו אותו לחוף. בעיר שלושה בתי מלון. לעשר מדינות יש קונסול בעיר היכולות לעזור לך בעת הצורך, חמישה שירותי דואר, חלפן כספים אחד ורופא יהודי אחד. בעיר 16,000 נפש מהם 2,700 יהודים: ספרדים - 1,100 ואשכנזים - 1,600.
"סחר העיר הזאת רב כי אדמתה דשנה ופטריה". בקרבתה 300 פרדסים, ומיליוני תפוזים, לימונים ואתרוגים, נשלחים מכאן לחו"ל. יפו היא עיר נמל ובשנה שעברה עברו דרכה 399 אוניות קיטור ו-554 אוניות מפרש.
בעיר "ועד הפועל" הדואג לעולים לארץ ישראל.
המושבות
שמונה מושבות בסביבות יפו: ראשון לציון, נחלת ראובן, רחובות, עקרון, גדרה, קסטיניא, פתח תקווה ויהוד.
הוא מציע כי הנוסעים, אשר באים בקבוצה, יישכרו עגלה מיוחדת אשר תוביל אותם לכל המושבות.
הדרך מיפו לירושלם
מהלך של תשע שעות ועצירה בשלוש תחנות בדרך: אחרי שעתיים ברמלה, עוד שלוש שעות בבאב אלואד ואחרי עוד שלוש שעות בקלניא ושעה אחרונה העלייה לירושלים.
הקטע הראשון של הדרך עובר בין "גגות שתולים עצים רעננים המרהיבים עין ומפיקים ריח, בייחוד בימי האביב, כאשר יתפתחו הפרחים ורוח צח חרישית הבא מפאת ים ישא את הריח הנעים הזה על פני כל הדרך".
ברמלה אפשר לראות את החדר בו שכן נפוליאון. יש בעיר שלושה בתי מלון ליהודים ושנים - ל"לועזים". מרמלה לבאב אלואד דרך מישורים - "המרכבה תמהר לרוץ ארח".
בבאד אלואד העגלה תעמוד שעה. הנוסע יוכל לנוח במלון. עוברים את אבו גוש - שם היה עריץ, אשר הוא ושלושת אחיו וחמישים ושמונה בניהם "וישללו את כל העוברים בדרך הזה". ליד קלניא, יהודים רכשו קרקע ועומדים להתיישב עליה.
כאשר תראה את בתי העיר ירושלים, עצור : "קרע את בגדיך, ועמהם גם לבבך וברך ברכת "ברוך דיין האמת" וכן ברכת "ברוך מציב אלמנה", כי מכאן יש שכונות של יהודים: מחנה יהודה, נחלת שבעה. וכך תגיע לתחנה הסופית, היא שער יפו.
ירושלם - תוכנית לשלושה ימים
בעיר שבעה בתי מלון, מהם שלשה "רק עניים מדוכאים יוכלו לגור בהם". הפחה של העיר הוא: Son excellence ABRAHIM PACHA. לעשר ממשלות יש קונסולים בעיר. רופאים מוסמכים מבני "מאחינו" - חמישה. שולחנים (מחליפי מטבעות ובנקאיים) - שבעה. מספר תושבי העיר: 41,335, יותר ממחציתם יהודים - 25,412 תושבים עם רוב של אשכנזים.
הוא מונה את תכונות העיר: לאור העובדה כי עולים רבים הגיעו לעיר, היה צורך להקים שכונות מחוץ לחומות. העיר הישנה עומדת על ארבע הרים: המוריה, ציון, אקרא (צפונית מהר הבית ובצעיתא (בצפון מערב). אין מים בעיר "רק למטר השמים תשתה מים". לעיר חמישה רבעים: ארמני, יהודי, נוצרי, המערביים (ליד הכותל המערבי) ורובע "באב חטה" - על כל גבעת בצעיתא.
להלן תוכנית מומלצת לסיורים בעיר:
יום ראשון: הכותל המערבי - מוצע לומר תיקון חצות, בית חולים משגב לדך, בתי מדרש, בתי הכנסת הספרדים החורבה, מגרש הרוסים, קברי המלכים וקבר שמעון הצדיק.
יום שני: מערת צדקיהו, הר הזיתים, נחל קדרון, נקבת השילוח, בית ספר כל ישראל חברים ברחוב יפו, "בית היתומים", בית חולים רוטשילד ובית הספר - "בית לחמעל".
יום שלישי: מערת צדקיהו, חצר המטרה, "מצודת אנטוניא", שער השלשלת, בית כנסת הקראים, בית כנסת תפארת ישראל ובריכת חזקיהו, קבר דוד, בריכת ממילא. אחרי הצהרים: קבר רחל, בית לחם, בריכות שלמה וחברון.
יריחו ים המלח והירדן
"שני ימים דרושים להמסע הזה, ועל הנוסע לקחת עמו ערבי אחד או מורה דרך אחר אשר ילוהו בדרכו, וכן עליו לקחת עמו צדה לדרך, כי בית מלון לאחינו אין בכל הדרך הזה"
מירשלם ליריחו שש שעות, בדרך נעבור את המדבר דרכו הוליכו את השעיר לעזאזל (ביום כיפור). מהדרך יש תצפית על בקעת הירדן וים המלח.
ביריחו "עין שולטאן" - מעיין ממנו יוצא מים בשפע, נקרא מעיין אלישע, לפי המקרא אלישע הנביא ריפא את המעיין. בהמשך שרידי טחנות להכנת סוכר מקני הסור שגדלו במקום.
למחרת, יקדים לקום, כדי שיגיע לים המלח לפני שיהיה חם. האדמה היא בעלת צבע לבן: ערבוב של מלח, גפרית וסיד. ים המלח הוא "אחד הימים הקדומים והנפלאים". טעם המים הוא מלוח, מר ומעורר גועל. נראה למביט בו שמנוני.
מיריחו עולים צפונה דרך נהר הירדן. הירדן הוא "היותר גדול ונכבד בארץ ישראל". יש בו דגים רבים, בייחוד סמוך לים כנרת. הירדן הוא קדוש לנוצרים והם יבואו לטבול בו.
מירושלם לערי הגליל
אל הגליל אפשר לנסוע בשתי דרכים:
לנוסע יחיד מוצע לצאת מירושלים, ביום חמישי, בשיירה היוצאת כל שבועיים עד לטבריה. בשבת יהיה בשכם ויבקר את השומרונים. בדרך אין בתי מלון ויש לקחת צידה לדרך.
יוצאים מירושלים בערב מאוחר (או בבוקר מוקדם), אחרי שלוש שעות עוצרים ללינה באל בירה. עוברים את "ואדי חרמיה", והוא מוסיף תרגום : עמק השודדים ומתאר :"מראה במקום יתן צדק לשם הזה". עוברים את שילה העתיקה, ה"המהוללה והנודעה בדברי ימי עמנו הראשונים. אצלה מעין מים יפה". מגיעים לעוורתא, בה קברי אלעזר הכהן ופנחס בנו. ולנים בשכם. קבר יוסף הוא מחוץ לעיר. המבנה עליו נבנה על ידי קונסול בריטניה בשנת 1865. לונץ קובע: "גם הקבר הזה הוא אחד מהקברים שאין כל ספק באמתתם". עולים להר גריזים והר עיבל וממשיכים צפונה לג'נין. ממשיכים ליזרעאל ב"דרך רעה", מגידו, הר תבור, טבריה והיעד צפת.
בטבריה 4,500 נפש, מהם 2,900 יהודים. לעדת הספרדים, בעלת 1,460 נפש - שמונה בתי כנסת. אין בית ספר ואין תלמוד תורה בעיר. גם בית חולים אין. חם מאד בעיר וקשה לחיות בה. בחמי טבריה בריכה אחת ובה יתרחצו כל האנשים. "המונים מתושבי הארץ נוהרים לרחוץ בהם ולמצוא מרפא למחלתם".
מטבריה לצפת שש שעות. יש בה שלושה יהודים "סוכני מדינות": אוסטריה, פרס וצרפת. מספר תושבי העיר 19,190 נפש מהם 6,120 יהודים. הברון רוטשילד בנה בעיר בית ספר. בית כנסת גדול ויפה הוא של מהר"י אבואב. האשכזים כולם מעדת החסידים. רק בית כנסת אחד להם "בית הכנסת האר"י. מצב העיר "הוּרַם והוטב בשנים האחרונות".
בגליל ארבע מושבות ראש פינה (ג'יוני), יסוד המעלה, משמר הירדן ועומדת להבנות מחניים.
מצפת לחיפה 12 שעות רכיבה עד עכו על פרדה או סוס. אפשר לעצור במירון אצל קבר רבי שמעון בר יוחאי. אם מגיעים בל"ג בעומר מתקיימת כאן "הלולא והדלקה". גם בחודש אלול נוהגים להגיע לקבר. בעכו יש בית אכסניה של ר' יצחק שו"ב. מספר היהודים בה 200 מתוך 10,000 הנפש. את נחל הקישון עוברים ב"אוניה קטנה" תמורת 3 גרוש ומגיעים לחיפה.
מחיפה ליפו
בחיפה "קאים-מקאם" וחמישה צירי מדינות. הוא מדגיש את קיומם בכל עיר. שכן במשטר הקיים בארץ ישראל רק הם יכולים לסייע לנוסע אם ייתקל בבעיה. "סחרה גדול. אוניות קיטור יעמדו בחופה - רחוק בים כי החוף לא טוב". עדת הספרדים היא העתיקה בעיר. בעיר נראה קברו של "ר' אבדימי (דמן חיפה) ובשיפולי ההר מערת אליהו. בכוחה לרפא חולי השגעון ונכפה. הוא מתפעל מאד מהר הכרמל.
בחיפה עולים על "עגלת איכרים" עד זכרון יעקב. בזיכרון 80 משפחות ושלוש מושבות בנות : טנטור (בתכנון), 17 משפחות באם אלג'מאל ו13 בושווי. רב המושבה הוא הרב המופלג אסאועצקיץ. מנהל המושבה הוא ש. בן שימול. יש בה גם רופא, ד"ר קליין. עוברים את נחל התנינים ואת נהר אלחודירא - שם החלו להקים מושבה. מגיעים למושבה פתח תקווה. בה 94 משפחות ו-446 נפש. מפה נוסעים ליפו דרך המושבה יהוד, אליה באו תושבי פתח תקווה כאשר מצאו כי שפלת פתח תקווה "מזיקה לבריאות"
תם המדריך
ועתה 22 עמודי פרסומות לבתי מלון, בתי ספר וחסד, בתי מלאכה וחרשת בארץ ישראל.
- ביפו "האטעל פאלעסטינא" - "חדרין מרוחים ומפוארים, מאכליו טובים וערבים ובו מרחצאות ושאר תענוגות בני האדם."
- Drogen-und Apotheker- Waaren-Handlungלסמי מרפא, בשמים, תמרוקים וכל מיני צבעים.
- עיתון "האור" לפנים הצבי גיליון יוצא מדי שבוע בירושלים.
- בית חולים משגב לדך מקבל חולים ללא תשלום. מבקש תרומות.
- במודעת קטנה מסוג "מודעות הלוח" .שופרות של איל כשרים ומהודרים אצל שמחה יאניווער - ירושלם.
לקריאה נוספת
- א.מ. לונץ, מורה דרך בארץ ישראל וסוריה, המקור: הוצאת המחבר, תרנ"א. - הדפסה חדש עם הקדמה: הוצאת ספרים אריאל, 1979
הערות שוליים
25587095מורה דרך בארץ ישראל וסוריה