הדרכים הרומיות בארץ ישראל
בתקופת השלטון הרומאית בארץ ישראל נסללו בארץ דרכים רבות, ששרידיהן קיימים עד היום.
מטרת סלילתן של הדרכים ברומא העתיקה הייתה הקמתה של רשת דרכים ענפה, דוגמת זו שהייתה קיימת ברחבי האימפריה הרומית. הדרכים נועדו, בראש וראשונה, לשינוע גייסות הצבא הרומי, ובנוסף עמדו לשרות התעבורה הציבורית שכללה את הובלת הדואר ולנסיעות פקידי השלטון המרכזי. לדרכים הייתה גם חשיבות כלכלית בהובלת משאות והסעת בני אדם.
חלק מהדרכים בארץ ישראל נסללו בעקבות המרד הגדול (66–73), חלק בתקופת הקיסר אדריאנוס, וחלק תחת שלטונו של הקיסר מרקוס אורליוס.
המאפיין הבולט של דרכים אלו הוא השימוש במסלול הנוח ביותר האפשרי ממקום אחד למשנהו: מסלול שאינו חוצה מכשולים טבעיים, עביר בכל ימות השנה ובעל שיפוע מתון - נוח להליכת בני אדם, לרכיבה ולמעבר מרכבות. לאורך הדרכים ניצבו אבני מיל הבאות לרומם את השליטים אשר מימנו את סלילת הדרך, וכן מצודות ומצדים בהם ישבו חיילים אשר הגנו על הדרך.
ישנם כבישים בני זמננו המשתמשים בתוואי של הדרכים הרומאיות העתיקות. הבולט שבהם הוא כביש אשקלון - קריית גת - חברון, (כביש 35) העולה לחברון במסלול מתפתל, ובשיפוע מינימלי.
מפקדת הלגיון השישי פראטה ישבה במחנה בלגיו באזור צומת מגידו של ימינו. אזור זה היה מקום אסטרטגי על הדרך קיסריה - בית שאן, בשיפולים הדרומיים של עמק יזרעאל. ממפקדת הלגיון נסללו בשנת 120 לספירה, כבישים גם לבירת פרובינקיה, קיסריה[1], לבית שאן[2], לציפורי[3], ולעכו[4].
הדרכים
דרכי אורך
דרכי האורך העיקריות היו:
- דרך החוף, (בחלקה על דרך הים העתיקה) מאַנְטִיוֹכִיָה באסיה הקטנה[5] עד לאלכסנדריה שבמצרים. שתי הערים היו על עורקי מסחר ראשיים: אנטיוכיה על דרכי הסחר שהובילו מנמלי הים התיכון אל אזור נהרות הפרת והחידקל, ואלכסנדריה הייתה עיר הנמל הראשית של מצרים. מסלולה של הדרך עבר דרך הערים: צור, עכו, קיסריה, אפולוניה, יפו, יבנה, אשקלון ועזה. (מקבילה לכביש 4 וכביש 2 של ימינו)
- דרך פנימית יותר, מקיסריה לבאר שבע דרך אנטיפטרוס, לוד (שנקראה דיוספוליס), בית גוברין (שנקראה אלבתרופוליס), משם עלתה לחברון וירדה לבאר שבע.
- דרך נוספת לאורך קו פרשת המים הארצי (כביש 60) שיצאה מציפורי (דיו-קיסריה), ועברה דרך מגידו (לגון), שכם (ניאופוליס), ירושלים, חברון, באר שבע והמשיכה עד ממשית. חלק מדרך זו נשמר היטב עד ימינו.
- דרך מבית שאן לשכם - מסלול הדרך עובר דרך תל קעון ונחל בזק (ואדי שובש). דרך זו אותרה בסקר הבריטי. בנחל בזק נמצאו אבני מיל מימי מרקוס אורליוס וקרקלה. צבי אילן מצטט נזיר בשם סבאס, המכנה דרך זו כדרך המלך.
- דרך העולה מיריחו לשכם - הדרך עולה צפונה מיריחו בקו ישר עד לחירבת פוציאל (הסמוכה לפצאל) ומשם מתפצלת לשניים: נתיב אחד עולה צפונה דרך בקעת ואדי אחמר, ועולה דרך אזור הסרטבה לשכם. הנתיב השני, עולה להרי השומרון דרך השלוחה הדרומית של מעלה אפרים, עובר דרך הכפרים מג'דל בני פדל, עקרבה ועד לשכם. (כביש 505 המזרחי) תיאור של חלק מהדרך מופיע בסקר הבריטי: "הדרך הרומית הסמוכה ל"ח' פוצאיל" נשתמרה במצב מושלם, היא כוללת שלוש שורות של אבנים, ששטחן הממוצע רגל רבוע, היוצרות את שתי השורות הקיצוניות ואת חוט השדרה של הדרך" - מכאן שרוחב הדרך היה 18 רגל - 7 מטר[6]
- דרך נוספת יצאה מהעיר בניאס לשכם דרך בקעת הירדן, שם היא התפצלה לנתיב נוסף שעלה לירושלים דרך יריחו (כביש 90). קטע הדרך בית שאן - יריחו השתמר היטב, אולי בזכות מיעוט היושבים בבקעת הירדן. מיכאל אבי-יונה סבור כי הדרך נסללה בימי הדריאנוס. מדרום ומצפון לבית שאן נמצאו אבני מיל השייכות לדרך זו: אחת מהם מוקדשת לקרקלה ואחרות למרקוס אורליוס. על אבן מיל אחת נמצאה כתובת "המיל העשירי מסקיתופוליס" - היא בית שאן.
- דרך העולה מהנגב (בשני סעיפים, האחד מקדש ברנע והשני מאילת דרך מעלה עקרבים), דרך שלוחת הר עמשא ודרום הר חברון לאורך גב ההר וקו פרשת המים אל העיר חברון (לאורך דרך זו נבנה קו מצודות להגנת יושבי ההר). ליד הקיבוץ הר עמשא, בנתיב שביל ישראל, ניתן לראות אבני שפה ואבני רוחב של הדרך הרומית.
- במפת פויטינגר מצוינות שתי תחנות באמצע הדרך: קואביס (Coabis) במרחק 12 מיל מבית שאן, וארכלאיס (Arcelais) - במרחק של 12 מיל מקואביס. מקואביס ליריחו המרחק הוא של 12 מיל, כך שהדרך שהיא באורך 36 מילין מחולקת לשלושה קטעים שווים.
דרכי רוחב
- בצפון דרך מבניאס לצור.
- דרך מעבר הירדן המזרחי לעכו, שעברה דרך גרש ובית שאן. דרך זו חצתה את הגליל התחתון, תוך שעלתה מטבריה לכיוון ציפורי, דרך בקעת תירען, וממנה המשיכה לעכו. קטעים מדרך זו נשתמרו ליד חורבת רומה וליד חורבת משכנא, אשר נזכרת בתלמוד כתחנת דרכים מרכזית בין טבריה וציפורי.
- דרך שעברה מרבת עמון (פילדלפיה), בקעת הירדן, שכם, סבסטיה עד לקיסריה. (מקבילה לכביש 57) חלק ממנה עובר בין גשר אדם (הג'פתלכ) לשכם לאורך נחל תרצה. ייתכן שזו "דרך השמש" המקראית המוזכרת בספר דברים[7].
- דרך מיריחו לאנטיפטרוס, אשר עברה דרך עקרבה.
- הדרך המרכזית מיריחו ליפו דרך ירושלים. הדרך החלה בעבר הירדן המזרחית בעיר חשבון (ראו להלן).
- הדרך הדרומית, מירושלים לאשקלון דרך בית גוברין. בדרך זו שרדו קבוצות רבות של אבני מיל. דרך זו ממשיכה לעזה אך גם מתחברת עם דרך האורך המגיעה לבאר שבע וממשית.
הדרך מיפו לירושלים
הדרך מיפו לירושלים עברה דרך לוד, ובסמוך לה התפצלה לשתי דרכים:
- דרך בית חורון - דרך זו עברה בחדיד ובמודיעין, והמשיכה לאורך המעלה המקראי שבין בית חורון תחתון ובית חורון עליון, לצד תוואי כביש 443. דרך זו נזכרת במפת מידבא, ואף מצוינת בה תחנת דרכים במיל התשיעי מירושלים (טו אנטון), ששרידיה מצויים באתר ח'רבת א-לתאתין הסמוך לגבעת זאב[8]. מתחנה זו פנתה הדרך דרומה לכיוון ירושלים, ושרידיה נמצאו בביר נבאלא ובבית חנינא[9]. דרך זו נזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו ואצל חז"ל - ”שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה”[10].
- דרך אמאוס - דרך זו משיקה באופן כללי לתוואי כביש מס' 1, ועוברת במקטע ראשון באמאוס, במסלול ישר עם סטיות קלות, על מנת לעקוף מכשולים טופוגרפיים. בהמשך עוברת הדרך באזור שער הגיא, קטע המאופיין בעלייה של כ-300 מטר לאורך שלושה ק"מ, עד לחורבת מצד ליד נווה אילן. בקטע זה בוצעו עבודות הכשרה וסלילה של הדרך, ובחלק מהמקרים התגברו על המכשולים על ידי התווית הדרכים לאורך שלוחות ההרים ולאורך ערוצי נחלים. לאחר מעבר באבו גוש (קריית יערים), הגיעה הדרך לקולוניה (מוצא המקראית), ועלתה ממנה דרך התוואי המכונה כיום "מעלה רומאים" לעבר אזור הר המנוחות ושכונת הר נוף של ימינו[11].
שימוש בתוואי הדרכים כיום
ישנם כבישים מודרניים מסוימים המשתמשים בתוואי של הדרכים הרומאיות: הבולט שבהם הוא כביש אשקלון - קריית גת - תרקומיא - חברון, (כביש 35) העולה לחברון במסלול מתפתל. בכביש עמק האלה - ירושלים (כביש 375) ובדרך בית חורון הישנה (כביש 443) ניכרות המדרגות שחצבו הרומאים.
סקרים ומיפוי
מיפוי חלקי של הדרכים ניתן לראות במפת פויטינגר אשר הוכנה במאה ה-4 לספירה.
בסקר ארץ-ישראל המערבית, שנערך במערבה של ארץ ישראל מטעמה של הקרן לחקר ארץ ישראל על ידי קונדר וקיצ'נר בשנים 1870 – 1880, הועלו הדרכים הרומיות על מפות . בסקר החרום שנערך בשנת 1968 באזור יהודה ושומרון אותרו שוב הדרכים. לאחר שנת 1975 תיאר אדם זרטל בסקר הר מנשה את הדרכים הכלולות בשטחי הסקר.
אבני מיל
ערך מורחב – אבן מיל
בארץ ישראל נמצאו מאות אחדות של אבני מיל, שהוצבו במרחקים אחידים של כ-2000 צעדים (כ-1.5 ק"מ) זו מזו. אבני המיל היו עשויות בדרך כלל אבן גיר בגובה של 150 עד 250 סנטימטרים.
תפקידן של אבני המיל היה בעיקר לספק מידע על מרחקי הנסיעה לנוסעים בכביש. אך גם לרומם את השליט סולל הדרך, ששמו צויין עליה.
יחס היישוב היהודי לדרכים
את דעתו של חלק מהאוכלוסייה היהודית על הכבישים והגשרים, שהרומאים סללו ותיקנו, כמו על מיזמים ציבוריים אחרים שביצעו הרומאים, הביעו חז"ל עמדה בוויכוח שהשתמר בגמרא, וכך נכתב בתלמוד הבבלי מסכת שבת :
"דיתבי [=ישבו] רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון... פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיה של אומה זו: [הרומאים] תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. ענה ר' שמעון ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן: שווקים – להושיב בהן זונות; מרחצאות – לעדן בהן עצמן; גשרים – ליטול מהם מכס."
— דף ל"ג, ב'
בעקבות פרסום דברי הביקורת של רבי שמעון ברבים, הוא נאלץ להסתתר מפני הרומאים במשך 13 שנים.
לעומת זאת, במדרש ישנה גם נימה חיובית כלפי מערכת הדרכים:
"משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין"
— ילקוט שמעוני דברים, פרשת שופטים, תתק"ז
הארכאולוג ישראל רול, אשר התמחה בחקר הנושא, מדגיש את התפקיד התעמולתי. הוא מדגים זאת כך: כאשר אדם נסע מירושלים לבית גוברין, הוא נתקל בדרכו ב"דייקנות מתימטית ב-29 קבוצות של אבני מיל, שחזרו והזכירו את תואריהם של גדולי הקיסרים באימפריה הרומית בעבר ובהווה - שטיפת מוח - התגלמות עוצמת הכוח הרומאי". השערה זו נתמכת גם על ידי העובדה שלא נמצאו אבני מיל במקומות רבים - מהתקופות שקדמו למרד היהודים ברומאיים. לדעתו של רול, המורדים ברומאים ניתצו את סמלי הקיסרים הרומאים כחלק מהמרידה.
לקריאה נוספת
- צבי אילן, ארץ חמדה, עם עובד - תרבות וחינוך, 1978
- ישראל רול, מערך הדרכים הרומיות בארץ-ישראל, קדמוניות שנה ט' חוברת 3-2 (35-34) תשל"ו, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 50-38
- ישראל רול, דרכי התחבורה מיפו לירושלים בתקופה האומית והביזאנטית (בתוך) ספר זאב וילנאי - חלק ב' בעריכת אלי שילר, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים, 1987
- אדם זרטל, סקר הר מנשה - כרך רביעי מנחל בזק עד הסרטבה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת חיפה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005
- הקר, מ, "כביש רומאי לגיו-ציפורי", ידיעות כה (תשכ"א) 175-186.
- ישראל רול, "דרכי התחבורה מיפו לירושלים בתקופה הרומית והביזאנטית", ספר זאב וילנאי (קבץ), ירושלים, אריאל, 1984-1987, כר’ ב’, עמ' 120-128
- ישראל רול ואיתן איילון, "דרכים ראשיות בשרון בתקופות הרומית והביזנטית", ישראל - עם וארץ, ד’ (22):, (1986/87), עמ' 147-162
- ישראל רול, "מפת הכבישים הרומיים הממלכתיים בארץ-ישראל, בנגב ובעבר הירדן", אילת והערבה (קבץ) ירושלים, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1995, עמ' 207-211
- B. Isaac, and I. Roll, Roman Roads in Judaea I - The Scythopolis-Legio Road, (BAR S141, Oxford 1982).
- Fischer, Moshe; Isaac, Benjamin and Roll, Israel. Roman Roads in Judaea II 0 The Jaffa-Jerusalem Roads, (B.A.R. International Series, Oxford 1996).
- B. Isaac, I Roll, A Milestone of A.D. 69 from Judaea: The Elder Trajan and Vespasian, in JRS 66 (1976), pp. 15-19
- B. Isaac, milestones in Judaea from Vespasian to Consrantine, PEQ 110 (1978), pp. 47-60.
- Israel Roll, The Roads in Roman-Byzantine Palaestina and Arabia, The Madaba Map Centenary, Jerusalem 1999, pp. 109-113.
- Israel Roll, Imperial Roads Across and Trade Routes Beyond the Roman Provinces of Judaea-Palaestina and Arabia: The State of Research, Tel Aviv 32, Number 1, March 2005, pp. 107-118(12)
- Israel Roll, Between Damascus and Megiddo: Roads and Transportation in Antiquity across the Northeastern Approaches to the Holy Land, Man Near a Roman Arch, Leah Di Segni, Yizhar Hirschfeld, Joseph Patrich and Rina Talgam (Eds.), pp. 1*-20*
קישורים חיצוניים
- אדם זרטל, שתי מצודות רומיות בלתי-ידועות בבקעת הירדן ומקומה של קוֹאַבִּיס, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 17-3
- חיים בן-דוד, לזיהוים של היישובים עיה ותראיס ממזרח לים המלח, קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 66-57
- חיים בן דוד ועמוס קלונר, מסילות בארנון - דרך סלולה קדם רומית במואב, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 50-37
- חיים בן דוד, הדרך הרומית הסלולה היורדת מפטרה לערבה, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 48-31
הערות שוליים
- ^ יותם טפר, כביש רומי ב"מעבר עירון" - שרידי סלילה מקיסריה למחנה הלגיון השישי בלגיו, מחקרים בארץ ישראל (תשס"ד), 2004, עמ' 47-82 ; יהודה נאמן, ח' שוני, אמת המים ושרידי יישוב, חדשות ארכיאולוגיות צ"ד,1989, עמ' 31 ; ישראל רול ואיתן איילון, "דרכים ראשיות בשרון בתקופות הרומית והביזנטית", ישראל - עם וארץ, ד’(22), תל אביב, (1986/87), עמ' 156-7; I. Roll and E. Ayalon, Roman Roads in Western Samaria, PEQ 118 (1986), pp. 113-134 ; I. Roll, Roman Roads to Caesarea Maritima, In: Avner Raban and Kenneth G. Holum, (eds.), Caesarea Maritima: A Retrospective after Two Millenia, Leiden, 1996, pp. 556-7 ; Israel Roll, The Roads in Roman-Byzantine Palaestina and Arabia, The Madaba Map Centenary, Jerusalem 1999, pp. 109-113, Sp. Note 6
- ^ B. Isaac and I. Roll, Roman Roads in Judaea, vol.I: The Legio-Scythopolis Road, BAR International Series 141, Oxford, 1982
- ^ מ. הקר, כביש רומאי לגיו-ציפורי, ידיעות 25 - 3, 1961, עמ' 175-186; Isaac and I. Roll, Judaea in the Early Years of Hadrian's Reign, Latomus 38 (1979), pp. 54-66 ; B. Isaac and I. Roll, 'Legio II Traiana in Judaea', ZPE 33, (1979), pp.149-156.; J. Rea, 'Legio II Traiana in Judaea?', ZPE 38, (1980), pp. 220-221.; B. Isaac and I. Roll, 'Legio II Traiana in Judaea – a reply', ZPE 47, (1982), pp.131-132; Isaac, The Near East under Roman Rule. Selected Papers, (1997), p. 198-220 ; בנימין איזק וישראל רול, יהודה בשנים הראשונות למלכות הדריאנוס, נופים 13-14, 2004, עמ' 41-54
- ^ שם
- ^ היום מכונה העיר בשם אַנְטַקְיָה
- ^ מקור: אדם זרטל - עמוד 32
- ^ ספר דברים י"א, ל'
- ^ ח'רבת א-לתאתין ודרך בית חורון באתר רשות העתיקות.
- ^ שרידי הדרך הרומית בבית חנינא באתר רשות העתיקות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב עמוד ב'.
- ^ דרך מעלה רומאים מתוך נספח ארכאולוגי של רשות העתיקות לתוכנית המתאר של ירושלים
22665893הדרכים הרומיות בארץ ישראל