יפעת
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק יזרעאל |
| גובה ממוצע[1] | 128 מטר |
| תאריך ייסוד | 1926 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,227 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.3% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   יפעת | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| האתר הרשמי של קיבוץ יפעת | |
יִפְעַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן על כביש 73, ממערב נמצא נחל צבי וקיבוץ גבת, ממזרח נמצא נחל יפעת וקיבוץ שריד, בכניסה לקיבוץ נמצא בית התרבות האזורי, בסמוך לו נמצאים: בית הספר האזורי "העמק המערבי" והמוזיאון לראשית ההתיישבות, הקיבוץ נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.
היסטוריה
בי"ז בכסלו תרפ"ז (1926) עלתה קבוצת השרון להתיישבות בעין בֵּדָה שליד נהלל. לצידה התיישבה קבוצת עיינות. במאורעות תרפ"ט עברו הקבוצות לרמת דוד. לאחר שנים של חיי קהילה ומשק נפרדים החליטו חברי קבוצת השרון להתאחד יחד עם קבוצת יוצאי קיבוץ גבת (עקב הפילוג בקיבוץ המאוחד) להקמת קיבוץ חדש.
אבן הפינה לקיבוץ הונחה באפריל 1952.[3] בתחילה נקרא הקיבוץ "איחוד שלושת - הבנים",[4] אך שמו שונה ליפעת, על-שם היישוב המקראי "יפיע"[5] שהיה ככל הנראה במקום זה (ומהווה גם, ככל הנראה, את מקור שמו של הכפר יפיע הסמוך). הקיבוץ תוכנן באופן המפריד בין אזורי בעלי חיים והתעשייה לבין מגורי החברים, על מנת למנוע פגיעה מיותרת בבעלי החיים ובבני אדם.[6]
הקיבוץ כיום
יפעת הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) שרבים מחבריו מוצאים את פרנסתם מחוצה לו. נכון לשנת 2013 ישנם בקיבוץ עצמו מספר ענפים חקלאיים: ענף המטעים הכולל מטע אבוקדו ומטע שקדים, ענף גידולי שדה, רפת (המשותפת עם עוד שני קיבוצים), לול. בנוסף ישנה קונדיטוריה המתמחה במאפים ועוגיות בעבודת יד.
בקיבוץ שוכן גם "מוזיאון העמק", המנציח את מפעל ההתיישבות של אנשי העלייה השנייה והשלישית בעמק יזרעאל, בנוסף למוזיאון הרפת והחלב המספר את סיפורו של ענף הבקר והרפת בארץ מראשיתו, אשר נמצא במתחם מוזיאון העמק. במרכזו של הקיבוץ ניצב פסל "הקיבוצניק" פרי יצירתו של הפסל אחיעם שושני.
כמו כן נמצא בקיבוץ אולם אירועים אזורי ובו 700 מקומות, המשמש את כלל עמק יזרעאל.
ילדי הקיבוץ לומדים בבית הספר היסודי שגיא בקיבוץ שריד ובבית הספר העל-יסודי "העמק המערבי" השוכן ביפעת, בו לומדים גם תלמידים מקיבוצים ויישובים קהילתיים שכנים.
בשנת 2010 החלה בנייתה של שכונה קהילתית שתושביה לא יהיו חברי הקיבוץ.
נכון לשנת 2020 חיו בקיבוץ יפעת 342 חברים, עם 138 ילדים. בנוסף חיו בו 62 תושבים שהם אינם חברי או חברות הקיבוץ. בהרחבה הקהילתית חיו 165 מתיישבים. מהם בני יפעת ובני זוגם: 27. בהרחבה הקהילתית חיו גם 230 ילדים[7].
אנשים ידועים
חיים גבתי, שר החקלאות מאמצע שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20.
אליעזר שושני, גזבר הפלמ"ח ומזכיר ברית התנועה הקיבוצית.
ד"ר מאיר איילי, מורה וחוקר היהדות.
חגי מירום, בן וחבר הקיבוץ לשעבר שהיה מזכ"ל הנוער העובד והלומד, ח"כ שכיהן גם כיו"ר ועדת החוץ והביטחון וגזבר הסוכנות היהודית.
צביקה לוי, האבא של החיילים הבודדים וזוכה פרס ישראל.
נקודות עניין בקיבוץ
בית התרבות
בספטמבר 1952 נחתם הסכם השילומים עם גרמניה. ההסכם לא כלל את חברי הקיבוצים, ורק מאוחר יותר שונה ההסכם וגם חברי הקיבוצים נכללו בהסכם. ביפעת היו שלושים חברים שהיו זכאים לקבלת הפיצויים האישיים (רנטות). החברים קיבלו את הרנטות על שמם והעבירו את הכסף לקיבוץ.[8] בשנת 1962, על יסוד חוק משלים, הוכרה זכאותם של חברים ממדינות נוספות לקבלת שילומים. הכספים שהתקבלו הועברו לקיבוץ. ההחלטה מה יעשה בכסף הייתה נחלת האספה הכללית, אך רוב החברים הבינו וקיבלו מראש שיש להתחשב ברצונם של מקבלי השילומים. אחרי התלבטות משותפת הודיעו מקבלי השילומים מגרמניה, שברצונם להקים בכספים האלה "מפעל תרבותי". הנושא עלה לאספה לראשונה בכז' בכסלו תשי"ז, 1 בדצמבר 1956, ולאחר מכן עלה עוד פעמים אחדות בהיבטים שונים. במוצ"ש, יז' אייר תשכ"ג, 11 במאי 1963, אחרי כשש שנים וחצי, האספה אישרה את ההצעה החדשה-ישנה. האדריכל החיצוני שנבחר היה שלמה גלעד (גרמוט) מחיפה, שהיה מוכר מפרויקטים מרשימים רבים בחיפה ובמקומות אחרים. באוקטובר 1963, הוצגו התוכניות בפני הציבור על לוח המודעות. במסגרת אירועי חג העשור ליפעת, בתאריך 26 ביולי 1964 הונחה אבן הפינה לבניין בית התרבות. בית התרבות בקיבוץ יפעת נחנך בטקס חגיגי במוצאי שבת כא' בטבת תשכ"ח, 11 בינואר 1969.
כמו מבנים נוספים של האדריכל שלמה גלעד, בית התרבות ביפעת שייך לזרם הברוטליזם באדריכלות ובפיסול. המאפיין העיקרי של זרם זה הוא השימוש בבטון חשוף. כחודש אחרי חנוכת הבית עלתה על בימת בית התרבות ההצגה הראשונה: "דודה ליזה". שחקני הבימה הנערצים הפליאו לשחק במחזה שכתב וביים ניסים אלוני. בשנת 2001 העבירה יפעת את ניהול בית התרבות למועצה האזורית עמק יזרעאל. הבית עבר שיפוץ נרחב בהשקע כספית כבדה של המועצה בתמיכת מפעל הפיס ומשרד התרבות, כולל החלפת המושבים ממושבי העץ למושבים מרופדים, ושדרוג המערכות השונות. בשנת 2020 עבר הלובי שיפוץ נרחב נוסף, ובנוסף לכל החידושים, נפתח בחלק העליון של הלובי חדר הנצחה אזורי ובצמוד לו חדר לתערוכות מתחלפות.
המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק
המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק הוא מוזיאון הקרוי על שם עודד (עודדי) ארצי[9] מייסד המוזיאון. ארצי, בן קבוצת השרון (לימים יפעת), החל לאסוף חפצים וכלים חקלאיים. לכל חפץ שהביא למוזיאון היה מחובר סיפור, סיפור על חפץ ועל בני אדם. המטרה הייתה להקים מוזיאון יישובי שינציח את אנשי ההתיישבות השיתופית-חלוצית בארץ ישראל. במרוצת הזמן, התמקד המוזיאון בסיפור ההתיישבות בעמק יזרעאל. עודד החל לאסוף את הכלים בשנת 1966, כאשר חזר משליחות בארצות הברית, שבה נפגש עם תרבות השימור ועם אתרי ראשונים. בהתחלה הוקמה תערוכת כלים חקלאיים במלאת 40 שנה להתיישבות בעמק המערבי. תערוכה זו היוותה את הבסיס להקמת המוזיאון, שנפתח לקהל הרחב בשנת 1972. עודד אסף כלים עתיקים ופריטים שמספרים את סיפורה של ההתיישבות בעמק יזרעאל וניהל את המוזיאון עד שחלה ונפטר ב-1986. המוזיאון מנציח את עודד בתוך שמו ואת דרכו בעצם קיומו ודרך התנהלותו.[10] היום המוזיאון מנוהל ומתחדש על ידי חברי תנועת "תרבות".
בית הכנסת
עם הקמת יפעת הוקם בה גם בית כנסת במימון משרד הדתות. בית הכנסת – צריף עץ גדול – הוקם ליד בתי המגורים שהוקצו להורים סמוך לכניסה ליישוב. באגף המזרחי של הצריף הותקן מטבח לפי כל דיני הכשרות. בשנת 1965 חל שדרוג משמעותי בתפילות עם הצטרפותו של יעקב לוין ליפעת. יעקב, בקולו הערב, במנגינותיו ובתפילתו היפה השרה רוח חדשה על בית הכנסת ומשך אליו קהל נוסף. יעקב שימש כבעל קריאה קבוע ואף לימד ילדים לבר מצווה. בשנת 1990 עבר בית הכנסת שיפוץ ושדרוג במימון נוסף שהושג ממשרד הדתות וכספים שגייס ממקורות אחרים חגי מירום. החזות הפנימית של בית הכנסת עוצבה בסגנון אירופי עתיק, עם תקרת עץ דקורטיבית אשר נברשת רבת קנים משתלשלת ממנה ועם חלונות מקומרים שבהם מעוטרים ויטראז' צבעוני. גם הבימה חודשה בעבודת עץ אמנותית.[11]
גן ניר
לזכרו של ניר בן-חיים מקיבוץ יפעת, שנפל באסון המסוקים בפברואר 1997.[12] באסון התנגשו שני מסוקי יסעור שהובילו לוחמים ללבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. שמונה מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים. הגן הזה הוא גן הזיכרון לניר שאותו תרמה משפחת בן-חיים. על קיר המבנה שצמוד לגן, תלויים 73 אריחים שמנציחים את 73 החיילים שהיו בשני המסוקים.[13]
א גרוייסע מציאה
בקיבוץ יפעת שוכן מוזיאון נוסטלגיה ״א גרוייסע מציאה״. את המוזיאון הקים ומתחזק - דרור ברק, שבמשך 35 שנה אסף יותר מ - 2000 חפצי ארץ-ישראל שנעלמו מזמן מן העולם.[14] במוזיאון יש כתשע פינות משוחזרות ומלאות בחפצים ישנים. ניתן להתרשם ממטבח של פעם, ממרפאה, מחצר כובסת, מבונקר תש״ח, מחנות מכולת, מחדר-להשכיר, מבית מסחר למכונות ולמכשירים, ממשק חקלאי, ומחדר ילדים. דרור עמל במשך כ-5 שנים, על בניית המקום והשקיע בו שעות עבודה רבות.[15]
האסם
האסם מראשית הקמת היישוב, הוא הסמל של הקיבוץ. האסם עדיין פעיל, אבל הקיבוץ העביר אותו בשנים האחרונות לניהול של חברה חיצונית.
חדר המורשת
בימים אלה מוקם ביפעת חדר המורשת על ידי ד"ר מרים (מרימי) אהרוני, בצמוד לארכיון הקיבוץ.
האורווה
מועדון רוכבי יפעת פועל בענף הרכיבה הטיפולית. המועדון מתמחה ברכיבה ספורטיבית ונחשב לאחד המועדונים המובילים בארץ[דרוש מקור]. הנבחרת של הקיבוץ כוללת את חברי הנבחרת הצעירה והנבחרת הבוגרת המשתתפים בתחרויות ומייצגים את יפעת.
לקריאה נוספת
הפילוג בגבת, חיים הדרי, עדות מזווית ראייה אישית - בהוצאת קיבוץ גבת 1993
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יפעת |
- האתר הרשמי של קיבוץ יפעת
- יפעת באתר הרשות לפיתוח הגליל
- אתר בית הספר "העמק המערבי"
- אתר "מוזיאון העמק" ביפעת.
שגיאות פרמטריות בתבנית:TheMarker
פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
אלי אלון, נא להכיר:פסל "הקיבוצניק" של אחיעם שושני ביפעת, באתר TheMarker, 10 באפריל 2014- יפעת, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- נדב ברקאי, קיבוץ יפעת מוזיאון העמק, סרטון ביו טיוב
- מרים אהרוני, הבה נתקדש למחר: מגילת היסוד של קיבוץ יפעת, בבלוג "עונג שבת", 12 באוגוסט 2022
יפעת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ נורתה אבן הפינה לאיחוד השרון גבת, דבר, 27 באפריל 1952
- ^ השרון גבת לנקודה חדשה, דבר, 29 ביולי 1954
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק י"ב
- ^ מרדכי נאור, בלי שגיאות העבר, דבר, 18 ביולי 1958
- ^ נתונים דמוגרפיים מעודכנים, באתר יפעת@אינטרנט, 2020
- ^ דר' מרים אהרוני, משכן הרוח (עמ' 1-20), באתר קיבוץ יפעת, 11/1/2019
- ^ ארצי עודד, באתר קיבוץ יפעת
- ^ מוזיאון העמק
- ^ דר' מרימי אהרוני, בית הכנסת, באתר קיבוץ יפעת, יוני 2013
- ^ אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
- ^ סמדר בצלאל, פרויקט 73, באתר פרויקט 73, 4/2/1997
- ^ תכירו את ברק: בלילה רפתן, ביום "אָ גְרוֹייסֵע מְצִיאֶה", באתר עמקניוז - חדשות העמק, 2017-04-07
- ^ טל ברוקשטיין, מוזיאון הנוסטלגיה: ״א גרוייסע מציאה״, באתר outdooractive, 11/3/2019
| ||||||||||||||||||
36097411יפעת