קבוצת השרון

קבוצת השרון הייתה קבוצה שהתיישבה ברמת דוד ומאוחר יותר הייתה בין מייסדי קיבוץ יפעת. בשנותיה הראשונות פעל בה תא מחתרתי בשם "המפעל", שהיה מעורב ברצח יעקב ישראל דה האן.

היסטוריה

ראשוני קבוצת השרון היו אנשי העלייה השלישית שעלו מרוסיה, אוקראינה, בסרביה ופולין בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20. מרביתם היו חברי תנועת "הפועל הצעיר" שעבדו בסלילת כביש חיפה - ג'דה ולאחר מכן התגייסו ליחידת השירותים של הצבא הבריטי, שכונתה "הגדוד המצרי", שם הועסקו בעבודות סבלות, ניקיון ומלאכות שונות. במאי 1922, לקראת שחרורם מהגדוד, התגבשה קבוצת חלוצים שהחליטה להמשיך יחד. הם התיישבו במחנה מחוסרי העבודה במבואות הדרומיים של חיפה ועסקו בעבודות מזדמנות שונות בעיר ובסביבתה. כעבור זמן מה התארגנו והקימו קבוצת בניין, שקיבלה עבודות בנייה בנווה שאנן, שם בנו את שבעת הבניינים הראשונים, ולאחר מכן גם בהדר הכרמל ובבת גלים. חברות וחברים נוספים הצטרפו אליהם, והקבוצה התיישבה במחנה אוהלים בנווה שאנן וניהלה חיי שיתוף מלאים. בתקופה זו דנו חברי הקבוצה במטרותיה, כשחלקם ראו את תפקידה בכיבוש העבודה במושבות ובערים, ואחרים ראו את יעד ההגשמה בהתיישבות חקלאית. הם החלו לכתוב עלון שבו שיתפו חברים את הקבוצה בתחושותיהם ורעיונותיהם. לימים כונסו העלונים הראשונים, ואיתם גם מכתבים שכתבו חברים בתקופות שונות, ל"ספר הקבוצה", מעין יומן קבוצתי שכתיבתו נמשכה עד שנת 1936.

בעת ישיבתם בחיפה ביקר אותם שמואל דיין, איש הנהגת "הפועל הצעיר", והציג בפניהם את רעיון ההתיישבות בחורן שהתנועה תמכה בו. הרעיון קסם לחברי הקבוצה, וליווה אותם בשנים שלפני התיישבותם. במכתב שכתבו לדיין ב-1925 הודיעו לו כי הם מבקשים להיות חלוצי ההתיישבות המחודשת בחורן, ומשראו שהתנועה אינה מקדמת את התוכנית ניסו לקדמה בעצמם. הם נפגשו עם חיים ויצמן, וחבר הקבוצה אליהו בן חורין אף נסע לצרפת לפגוש את הברון רוטשילד כדי לבקש את רשותו להתיישב בקרקעות שבבעלותו בחורן, אך ללא הצלחה. אף על פי כן המשיכו חברי הקבוצה לקוות שחלומם להתיישב בחורן יתגשם בעתיד.

ב-1924 עזבה הקבוצה את חיפה ועברה לעבוד בגידול טבק ובפיצוח שקדים במושבות יבנאל ובית גן שבגליל התחתון. חבריה ראו בכך צעד לקראת התיישבות בחורן, ומימוש עקרונות כיבוש העבודה וההתיישבות החקלאית ששאפו להגשים. במשך כשנתיים ישבו שם, ושקלו אפשרויות שונות ליעד ההתיישבות שלהם - השרון, עמק הירדן ועמק יזרעאל. בסופו של דבר, לאחר שנאלצו לגנוז את חזון ההתיישבות בחורן, החליטו לפנות לעמק יזרעאל. בעקבות כישלון ניסיונות גידול הטבק, עזבו את מושבות הגליל ועברו למחנה הקיבוצים בעפולה, שם ישבו לצד כמה וכמה קבוצות שהמתינו לעלייתן לקרקע, ועסקו בבניית העיר. בסוף 1926, בי"ז כסלו תרפ"ז, עלה כוח חלוץ להתיישבות ליד מעיינות עין בֵּידָה שמדרום לנהלל (כיום עין סיפן), לצד קבוצת עיינות שכבר ישבה שם. בפסח אותה שנה הצטרפו אליהם כל חברי הקבוצה, וכשנה לאחר מכן עברו לנקודה מזרחית יותר, הקימו מבני קבע והחלו לעבד את הקרקעות שהוקצו להם.

ב-1929, בעקבות מאורעות תרפ"ט, הוחלט להעביר את הקבוצות מעין בידה לגבעה סמוכה שנרכשה כבר ב-1921 ממשפחת סורסוק הלבנונית. אולם האריסים הערבים שישבו על הקרקע סירבו לעזוב, ולכן לא התאפשרה העברתה למוסדות המיישבים היהודיים. לבסוף עלו אנשי קיבוצי הסביבה על הקרקע במחרשות ב-1931, ובכך אילצו את הממשל המנדטורי להתיר להם לעבד את הקרקע ולבנות עליה. אולם רק כשנתיים לאחר מכן הסתיים מאבקם המשפטי של האריסים, ושתי הקבוצות התיישבו על הגבעה - עיינות בצדה המערבי והשרון בצדה המזרחי - ונתנו לה את שמה החדש, רמת דוד.

במשך כ-20 שנה ישבה קבוצת השרון בצמוד לקבוצת עיינות ברמת דוד, כשכל אחת מהן מנהלת חיי קהילה ומשק נפרדים. ב-1952 החליטו חברי הקבוצה, שהגיעו כבר לכ-400 נפשות, לחבור לאנשי מפא"י שפרשו מקיבוץ גבת הסמוך בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, ויחד עימם יסדו את קיבוץ יפעת.

"המפעל"

בין חברי קבוצת השרון היה גרעין של חברים בעלי עמדות לאומיות לוחמניות, רובם בוגרי ארגוני הגנה יהודיים שצמחו באודסה שבאוקראינה בימי מלחמת העולם הראשונה. כבר בשבתם בחיפה פעלו הללו נגד הקומוניסטים, והשתתפו בפעילות "גדוד מגיני השפה העברית", לא אחת גם באלימות. הם תקפו אספות שהתנהלו ביידיש, ובעפולה הפסיקו הופעה של חברי "הקיבוץ הרוסי" (לימים אפיקים).

מקרב חבורה זו התגבש, עוד בחיפה, תא מחתרתי שכונה "המפעל", בהנהגתו של אליהו בן חורין, שגם צירף אליו כמה מחבריו שאינם חברי הקבוצה, בהם אברהם תהומי, לימים סגן מפקד "ההגנה" בירושלים. חברי "המפעל" נפגשו בחשאי בשבתות, ותכננו פעולות שונות לקידום אינטרסים לאומיים. בין השאר הם תכננו לשדוד מטען זהב שהובל ברכבת העמק מטחנות הקמח בחיפה כתשלום עבור חיטה שנרכשה בסוריה, אך הפעולה נכשלה. ב-1924 היו מעורבים ברצח יעקב ישראל דה האן, שנחשב לרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה, וזיעזע את היישוב בזמנו.

"המפעל" נוהל בחשאיות רבה, עד שחלק מחבריו לא ידעו על חלקם של אחרים בארגון. הוא פעל כתא אוטונומי בתוך קבוצת השרון, אך היה שנוי במחלוקת בקרב חברי הקבוצה. חברי התא האמינו שאין סתירה בינו לבין הקבוצה, משום ששניהם פעלו להגשמת שאיפות לאומיות. אולם בין חברי הקבוצה שלא היו שותפים לתא, היו מי שסברו שהתבדלותו מסכנת את השותפות והאינטימיות שלה. עם השנים גברה הביקורת ביתר שאת כאשר אליהו בן חורין ביטא יותר ויותר עמדות ימניות המנוגדות להשקפת חבריו לקבוצה. חברה אחת כתבה ב"ספר הקבוצה" כי "הקבוצה צריכה לחזור לעצמה" והביעה חשש מיצירת מפלגה ימנית ומשנאה ויריבות שיתגלעו בינה לבין חברי "הפועל הצעיר", רוב חברי הקבוצה. היו שחששו שקיומו של "המפעל" יפגע בשאיפותיהם לעלות להתיישבות, ואכן, משקרב מועד העלייה לקרקע, חדל "המפעל" להתקיים, והקבוצה התאחדה להגשמת ייעודה. עם זאת, על אף הביקורת, שמרו ותיקי הקבוצה על סודיות עוד שנים רבות לאחר מכן, ורק ב-1973 נאותו לספר על קורות הארגון לעודד ארצי, בן הקבוצה שחקר את הנושא.

בן חורין עצמו אכן התקרב לרוויזיוניסטים, ועזב את הקבוצה ב-1928.

לקריאה נוספת

• ספר הקבוצה - קבוצת השרון תרפ"ב – תרצ"ו. מבואות והארות: אביבה אופז. ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשנ"ו 1996.

קישורים חיצוניים

• עודד ארצי, ‏'המפעל' – תולדותיו של תא מחתרתי בקבוצה החלוצית האינטימית ופרשת רצח דה-האן, קתדרה 22, ינואר 1982, עמ' 173–200

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23490955קבוצת השרון