זמני היום בהלכה

בין השמשות - הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים

זמני היום בהלכה הוא כינוי לזמנים שונים במהלך היממה, הנוגעים לקיום מצוות או איסורים שונים התלויים בזמן מסוים. קיימות מחלוקות הלכתיות בנוגע לזמני היום וחלוקת שעות היממה. למשל באיזה אופן מחשבים את זמן הנץ החמה (בהתאם למיקום גאוגרפי ותוואי השטח) ועוד, ממתי נמדוד את שעות היום - אם מעלות השחר, או מהנץ החמה.

כאשר מדובר בזמנים הנמדדים לפי שעות כגון זמן קריאת שמע של שחרית, 'עד שלוש שעות' ההתייחסות היא לשעות זמניות (ראו להלן), ולא לחלוקה ה'מעוגלת' של כל שעה לבדיוק 60 דקות.

מצוות בזמן הזה הקשורות לזמני היום

חלק ממצות התורה יש לקיימם רק ביום, לעומת מצוות אחרות שיש לקיימם רק בלילה, מעט מהמצוות יש לקיימם פעם אחת ביום ופעם נוספת בלילה, וחלק נוסף מהמצוות אין הגבלה לזמן קיומם, כך שאפשר לקיימם הן ביום ובן בלילה:

לדוגמה, מהתורה מצווים לקרוא קריאת שמע וכן להזכיר את יציאת מצרים פעם אחת ביום ופעם נוספת בלילה, מצוות ציצית היא רק ביום, נטילת לולב ותקיעת שופר הן ביום ומצוות אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בליל פסח הן בלילה. מצוות תפילין נחלקו בגמרא האם מצוותה מהתורה גם בלילה או רק ביום, אך למעשה מדרבנן אין להניחם אלא ביום. קריאת הלל (לחלק מהשיטות היא מהתורה) מצוותה רק ביום.

מצוות דרבנן: תפילה, קריאת מגילה (ושאר מצוות יום פורים) והדלקת נרות חנוכה.

מלבד זאת, נוגעים זמני היום, לשבת, ימים טובים וצומות שדיניהם מתחילים בתחילת הלילה (או היום בצומות הקלים), ומסתיימים בלילה.

בזמן בית המקדש, היו עוד מצוות הקשורות לזמני היום, כגון הקורבנות, ענייני טהרה ודיני נפשות.

תחילת וסוף היום

הנושא החשוב ביותר בזמני היום הוא זמן תחילת היום וסופו. זמנים אלו נוגעים למצוות שזמנן רק ביום או בלילה.

היום מתחיל מעיקר הדין בעלות השחר. המקור בפסוקים לכך הוא: לשיטת רבא מהפסוק:"ויקרא אלוהים לאור יום", ומפרש רבא שאור הוא במשמעות פעולה, כלומר מהזמן שמתחיל להאיר. לשיטת רבי זירא:"ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים לנו הלילה משמר והיום מלאכה". הגמרא דוחה את מקורו של רבא, כיוון שאי אפשר לפרש את המשך הפסוק כדבריו, "ולחושך קרא לילה" לזמן שמתחיל להחשיך, שהרי הלילה הוא רק כשיש חושך מוחלט, בצאת הכוכבים. הגמרא מבארת את הפסוק ויקרא ל"אור" לזמן האור ממש.

עם זאת, המשנה כותבת לא לקיים את מצוות היום רק מהנץ החמה. רש"י מבאר שזה משום גזירה, כיוון שלא כל האנשים בקיאים מתי עלות השחר, וברא"ש מבאר שזו גזירה מפני שעד הנץ החמה נראה כלילה.

היום מסתיים בצאת הכוכבים והמקור בפסוקים הוא כפי דרשת רבי זירא מהפסוק בנחמיה. הכוכבים שיש לראותם כדי שיחשב ללילה הם כוכבים בינוניים, ולא גדולים שנראים ביום ולא קטנים שלא נראים עד מאוחר.

עם זאת, מחמירים לקיים את מצוות היום עד שקיעת החמה, כיוון שכבר משקיעת החמה אפשר לראות כוכבים, ולחכמים היה ספק האם אלו נחשבים לכוכבים בינוניים. הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים נקרא בין השמשות. עם זאת לשיטת רבינו תם, יש שתי שקיעות, והשקיעה הנהוגה כיום היא השקיעה הראשונה שאחריה עדיין יום, ובין השמשות מתחיל מהשקיעה השנייה, שזמנה 58.5 דקות אחרי השקיעה הראשונה.

חלוקת שעות היום

לשיטת הרמב"ם וכן פסקו רוב הפוסקים, שעות היום הן שעות זמניות, כלומר מחלקים את זמן היום ל-12 חלקים, וכל חלק הוא שעה. שיטת התרומת הדשן היא ששעות היום הן תמיד שוות, בנות 60 דקות.

בין זמני היום, מחושבים גם שעות באמצע היום, כמו שלוש שעות- הזמן הסופי לקריאת שמע, ארבע שעות- הזמן הסופי לתפילת שחרית לכתחילה ואכילת חמץ בערב פסח, פלג המנחה שהוא שעה ורבע לפני סוף היום- לפי שיטת רבי יהודה מתחיל זמן תפילת ערבית.

מדידת השעות נתונה במחלוקת גדולה, האם שעות היום מחולקות לפי עלות השחר וצאת הכוכבים או מהנץ החמה ושקיעת החמה. על אף שלהלכה פוסקים שעיקר היום הוא מעלות השחר, ומצוות הנוהגות ביום בדיעבד אפשר לקיימן מעלות השחר (כמו תפילין וארבעה מינים), בכל אופן בנוגע להלכות תפילה וקריאת שמע, נחלקו השיטות.

זמני היום

עלות השחר

ערך מורחב – עלות השחר

עלות השחר הוא הזמן בו מתחיל היום. מעיקר הדין כל המצוות התלויות ביום, ניתן לקיימם מזמן זה, אמנם לכתחילה יש להמתין עד זמן הנץ החמה.

לפי מנהג רוב קהילות הספרדים, זמן עלות השחר מוקדם להנץ החמה ב-72 דקות (4 מיל * 18 דקות). יש שמחשבים 72 דקות מהנץ החמה אחורה, וזהו זמן עלות השחר בין בקיץ ובין בחורף. אך הרבה פוסקים סוברים שצריכים לחשב על פי מעלות, שכן הופעתו של אור אינו שוה בכל השנה ובכל מקום, ולפי זה משתנה הפער בין עלות השחר להנץ החמה לפי עונות השנה ולפי המקום (בקיץ הפער גדול יותר, ובחורף יותר גדול מאשר באביב ובסתיו, ובמקומות יותר רחוקים מקו המשווה, הפער מאריך יותר). המשתמשים בשיטה זו מחשבים את עלות השחר כשהחמה נמצאת 16.1° מתחת לאופק.

לפי מנהג האשכנזים בירושלים (וכך כתב בלוח ארץ ישראל לרב יחיאל מיכל טוקצינסקי) זמן עלות השחר הוא 90 דקות (4 מיל * 22.5 דקות) לפני הנץ החמה, והוא מחשב זמן זה לפי מעלות (כשהחמה נמצאת 20° מתחת לאופק).

משיכיר את חברו בריחוק ארבע אמות/משיכיר בין תכלת ללבן

ערך מורחב – משיכיר

זמן משיכיר הוא הזמן היחיד שבגמרא לא מפורש לו שום שיעור. זמן זה משמש כתחילת הזמן בו ניתן לברך על הציצית - משעה שיוכל להבחין בין תכלת ללבן. לדעת הרמ"א ניתן לברך עליה כבר מעלות השחר. אחרונים רבים הסתייגו מדבריו. נהוג להתעטף בציצית ולהניח תפלין כ-50 דקות לפני הנץ החמה,, ואילו הרב משה פיינשטיין והרב צבי שכטר כותבים שזמן זה הוא בין 35 ל-40 דקות בניו יורק (שיצא אפילו פחות מזה בארץ, שיותר קרובה לקו המשווה).

משיכיר בין תכלת לכרתי

לפי דעת רבי אליעזר במשנה במסכת ברכות (פרק א משנה ב), תחילת זמן קריאת שמע של שחרית הוא "משיכיר בין תכלת לכרתי". דעה זו לא נפסקה להלכה.

הנץ החמה

ערך מורחב – הנץ החמה

זמן הנץ החמה הוא הרגע בו נראית הנקודה הראשונה מגוף השמש. כמו בשקיעת החמה, נחלקו הפוסקים האם מתייחסים לגובהו של האדם – האם הוא במישור או על הר (כשהאדם גבוה יותר הוא רואה את הנץ מוקדם יותר), והאם מתייחסים לגובהו של האופק (כשהאופק גבוה יותר רואים את הנץ מאוחר יותר).

באופן עקרוני כל המצוות שחייבים לעשות אותן ביום (לדוגמה תקיעת שופר וברית מילה) החובה מתחילה מעלות השחר, אך תקנו חכמים לעשותם מהנץ החמה ואילך, מפני שאין הכל בקיאין בזמן עלות השחר.

חצות היום

ערך מורחב – חצות היום (הלכה)

חצות היום זהו הזמן הממוצע שבין הנץ לשקיעה. שעה זו קרובה בערכה (עד כדי שניות ספורות) לשעה שבה חל באותה היממה חצות הלילה.

זמן חצות היום משמש בהלכה בכמה מקומות:

• בדיעבד מותר להתפלל תפילת שחרית עד חצות היום.
• בשבת ישנו איסור לצום וחובה לטעום משהו קודם חצות היום.
• בתשעה באב חלק ממנהגי האבלות מפסיקים בחצות היום.
• בערב פסח מחצות היום ניתן להתחיל לשחוט את קרבן הפסח, ויש איסור מלאכה (כמו בחול המועד) בכל מקום (אפילו במקומות שנוהגים לעשות מלאכה בערב פסח בבקר).

מנחה גדולה

ערך מורחב – מנחה גדולה

זמן מנחה גדולה הוא שש שעות ומחצה מתחילת היום (חצי שעה אחרי חצות היום). בפוסקים נחלקו האיך נמדדים השעות לעניין זה. החפץ חיים נוטה לומר שעות אלו הם שעות זמניות, אך יש שכתבו שהכוונה לשעות הרגילות (לפי השעון הרגיל - של 60 דקות).

בלוח לארץ ישראל שחיבר הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי כתב לחשב בימות החורף זמן מנחה גדולה כ-30 דקות לאחר חצות היום.

זמן מנחה גדולה משמש לכמה דברים:

• זמן תפילת מנחה: לדעת השולחן ערוך, אף שלכתחילה זמן תפילת מנחה הוא מזמן מנחה קטנה, מכל מקום אם התפלל ממנחה גדולה יצא ידי חובה, וכתב המשנה ברורה שאם יש איזהו צורך, מותר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה. נחלקו האחרונים במי שהתפלל מנחה אחרי חצות קודם מנחה גדולה, אם יצא בדיעבד.
• איסור אכילה קודם מנחה: לדעת השולחן ערוך אסור לאכול סמוך למנחה גדולה אפילו סעודה קטנה, אך לדעת הרמ"א להתיר לאכול סעודה קטנה לפני מנחה גדולה, והמחמיר תבא עליו ברכה.

מנחה קטנה

ערך מורחב – מנחה קטנה

זמן מנחה קטנה הוא מתשע שעות זמניות ומחצה מתחילת היום מזמן זה ניתן להתפלל לכתחילה את תפילת המנחה.

תפילת המנחה נתקנה כנגד הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים, ומאחר וזמן הקרבתו היה כל יום בתשע שעות וחצי, לכך לדעת הרבה ראשונים זמן תפילת מנחה לכתחילה הוא מזמן זה. בערב פסח, שהקדימו את זמן הקרבת התמיד, מותר לכתחילה להתפלל מנחה גדולה לכולי עלמא.

מזמן זה (או חצי שעה קודם), אין להתחיל בסעודה לפני שיתפלל.

פלג המנחה

ערך מורחב – פלג המנחה

פלג המנחה הוא נקודת האמצע שבין מנחה קטנה לסוף היום. שעת פלג המנחה מוגדרת על פי שעות זמניות, מהשעה העשירית ועוד שלושת רבעי השעה, או שעה ורבע לפני הלילה.

ישנם מספר דינים התלויים בזמן זה:

• ערבית - לדעת חלק מהפוסקים ניתן להתפלל ערבית משעת פלג המנחה (ויש המוסיפים תנאי שאותו אדם לא התפלל מעולם מנחה לאחר פלג המנחה, ויש סוברים שאם לא התפלל באותו היום מנחה לאחר פלג המנחה, מותר להתפלל אז ערבית.)
• נרות חנוכה - הבית יוסף פוסק שבשעת הדחק מותר להדליק נר חנוכה כבר משעת פלג המנחה, ובערב שבת חנוכה נוהגים אז להדליק נרות חנוכה לכתחילה.
• קבלת שבת - השולחן ערוך פוסק שאין לקבל את השבת ולהדליק נרות שבת לפני פלג המנחה. זאת, כיוון שאין לקבל את השבת "בעוד היום גדול", כלומר כשנותר עוד זמן רב עד הלילה. וכן בשעת הדחק, ניתן לומר הבדלה בשבת בצהרים מפלג המנחה, ולעשות מלאכה מיד משתחשך. כמו כן, ניתן לקדש מזמן זה.
• הבדלה - בשעת הדחק, ניתן לומר הבדלה על הכוס מזמן זה בשבת בצהרים, ואז יוכל לעשות מלאכה אחרי זמן צאת השבת מיד.

שקיעה

ערך מורחב – שקיעת החמה בהלכה

שקיעה היא הזמן שהשמש שוקעת ואינה נראית עוד, והיא הזמן שמסתיים בו היום. בפוסקים נחלקו האם מתייחסים לגובה בו נמצא האדם – האם הוא במישור או על הר (כשהאדם במקום גבוה יותר הוא רואה את השקיעה מאוחר יותר), והאם מתייחסים לגובהו של האופק (כשהאופק גבוה יותר רואים את השקיעה מוקדם יותר)^{[דרוש מקור]}. מחלוקת נוספת היא לגבי זמן השקיעה והיא בין הגאונים לבין רבינו תם.

בין השמשות

ערך מורחב – בין השמשות (יהדות)

בין השמשות הוא הזמן שיש בין השקיעה לצאת הכוכבים.

צאת הכוכבים

ערך מורחב – צאת הכוכבים

בעניין זמן צאת הכוכבים ישנם שלוש דעות מרכזיות:

• המנהג הנפוץ ביותר הוא 18 דקות לאחר השקיעה. (זהו מנהג ירושלים, אשר יוסד לפי שיטת הגר"א על פי מנהג הגאונים. וריאציות שונות למנהג הזה נעות בין 13.5 ל-24 דקות). וריאציות שונות למנהג הזה נעות בין 13.5 ל-36 דקות.
• 72 דקות לאחר השקיעה. מנהג זה הוא על פי שיטת רבנו תם, ויש הנוהגים כך להחמיר בלבד, וכן נוהגים בעיקר בחוץ לארץ וכן חסידים רבים בישראל ובפרט חסידי סאטמר וקלויזנבורג. יש המחמירים לשיטת רבינו תם לחכות 90 או אפילו 120 דקות (לפי המחלוקת על שיעור כדי הילוך מיל).
• 40 דקות לאחר השקיעה. זהו מנהג בני ברק על פי החזון איש, המיוסד על זמן ראיית הכוכבים בפועל שהוא 30–40 דקות לאחר השקיעה.

זמן צאת הכוכבים משמש בהלכה בכמה מקומות:

• זמן הדלקת נרות חנוכה.

חצות הלילה

ערך מורחב – חצות הלילה (הלכה)

חצות הלילה הוא הזמן הממוצע שבין השקיעה לנץ החמה.

זמן 'חצות הלילה' משמש בכמה הלכות:

• סוף זמן קריאת שמע של ערבית לכתחילה.
• סוף זמן אכילת קרבן פסח (נחלקו התנאים אם דין זה מדאורייתא או מדרבנן), ולדעה (ר' אלעזר בן עזריה) שהוא מדאורייתא, זה גם סוף זמן אכילת אפיקומן. נחלקו הראשונים איך לפסוק להלכה, ובשולחן ערוך נפסק שיש להיזהר לכתחילה לאכלו קודם חצות. לדעת הרמ"א, לכתחילה יש לגמור גם הלל קודם חצות.
• זמן אמירת תיקון חצות, הוא משעת חצות הלילה.

מצוות ודינים התלויים בזמנים

תפילה ב'כותל המערבי'

ותיקין

ערך מורחב – תפילת ותיקין

תחילת זמנה לכתחילה של תפילת שחרית הוא מהנץ החמה (זמן התפילה נקבע לפי זמן אמירת תפילת שמונה עשרה). זמן הזריחה נחשב לזמן הטוב ביותר להתפלל תפילת שחרית, על פי הפסוק "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ..." (ספר תהילים, פרק ע"ב, פסוק ה'). תפילת ותיקין הוא כינוי לתפילה שבה קוראים את קריאת שמע סמוך להנץ החמה, ומיד לאחריה מתפללים את תפילת שחרית.

תחילת זמן קריאת שמע

תחילת הזמן היא "משיכיר את חברו הרגיל עמו קצת", ובדיעבד אם קרא מעלות השחר יצא. סוף זמנה הוא בסוף שלוש שעות זמניות. ראה להלן מחלוקת האחרונים מאימתי מודדים שלוש שעות אלו.

מי שלא קרא קריאת שמע עד שעה זו שוב אינו יכול לקיים מצווה זו, אך מכל מקום יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף השעה הזמנית הרביעית, ויש הסוברים שיכול לקוראה עד חצות בברכותיה. לאחר מכן יקראנה בלא ברכותיה ויקבל על כך שכר כלימוד תורה.

סוף זמן קריאת שמע

נחלקו התנאים אם ניתן לקרוא קריאת שמע עד הנץ החמה עו עד שלוש שעות מתחילת היום; להלכה נפסק כדעה השנייה.

בפוסקים ישנם שתי שיטות עיקריות מאימתי מתחילים לחשב שעות אלו:

• דעת המגן אברהם שאפילו לשיטות שלעניין פלג המנחה מודדים לפי זריחת החמה ושקיעתה, לעניין קריאת שמע ותפילה מודדים מעלות השחר. את דבריו הוא מוכיח מתוספות.
• לדעת הגר"א והבעל התניא, מחלוקת הראשונים לגבי פלג המנחה תקפה גם לעניין זמן קריאת שמע ותפילה, ופסק ההלכה הוא כשיטות שהיום נמדד לפי הנץ והשקיעה.

סוף זמן תפילה

לגבי סוף זמן תפילת שחרית נחלקו תנאים במשנה, מסכת ברכות, פרק ד', משנה א':

• לדעת תנא קמא - עד חצות.
• לדעת רבי יהודה - עד ארבע שעות.

להלכה נפסק כדעת רבי יהודה שסוף זמן התפילה הוא עד ארבע שעות, אך בדיעבד ניתן להתפלל שחרית עד חצות.

שעות אלו אינן כל פי השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, כאמור לעיל ישנה מחלוקת בפוסקים האיך לחשב שעות זמניות אלו בין המגן אברהם והגר"א.

זמני שבת וימים טובים

פמוטות שבת עשויים אבן, יצירת האמן אסף קדרון

זמן הדלקת נרות

ערך מורחב – הדלקת נרות שבת

בזמני הדלקת הנרות ישנם מנהגים שונים, לדוגמה בירושלים המנהג להדליק 40 דקות קודם השקיעה, בתל אביב ובני ברק 22 דקות קודם השקיעה, בחיפה 30 דקות קודם השקיעה, וברוב המקומות בחו"ל 18 דקות קודם השקיעה. עם זאת, עיקר החיוב הוא להדליק קצת קודם כניסת השבת כדי שיוכל להוסיף מחול על הקודש. ביום טוב ניתן להדליק אף לאחר כניסת החג (על ידי הדלקת הנר מאש דולקת).

כניסת שבת

ערך מורחב – כניסת שבת

זמן כניסת שבת הוא מעיקר הדין בזמן שקיעת החמה. בגלל חומרת השבת נוהגים לחשוש לשיטת הספר יראים שהשקיעה קודמת לזמן שהחמה מתכסה מהעין. כיום מצויים לוחות שנה שבהם מצוין הזמן ממנו יש להחמיר שלא לעשות מלאכות האסורות בשבת, הן מטעם אי בקיאות של תחילת השבת, והן מטעם תוספת שבת (כדלהלן).

תוספת שבת

ערך מורחב – תוספת שבת

מלבד האמור לעיל, ישנו חיוב שלא לעשות מלאכה זמן מה קודם השבת, זמן זה מכונה בפוסקים 'תוספת שבת'. בפוסקים נחלקו האם חיוב זה הוא מדרבנו או מדאורייתא, כמו כן נחלקו מהו השיעור הזמן הנצרך להוסיף. אף שמעיקר הדין לרוב פוסקים בדיעבד די ב-2 דקות, המנהג כיום ברוב המקומות כפי המלצת המשנה ברורה להקדים כ-20 דקות קודם השקיעה משעת הדלקת נרות. בירושלים נוהגים להקדים ב-40 דקות.

מוצאי שבת

ערך מורחב – מוצאי שבת

מוצאי שבת הוא הזמן שבו עבר זמן השבת והחילו ימי החול ומותר לעשות מלאכות האסורות בשבת. זמן זה הוא בשקיעה. שאז על פי ההלכה עוברים מהיום ללילה ומתחיל היום הבא, (יום ראשון).

מדינא דגמרא, צאת הכוכבים הוא כאשר נראים 3 כוכבים בינונים מפוזרים. אך מחמת חומרא דשבת ודין תוספת שבת, כתב השולחן ערוך שלא לעשות מלאכה עד שייראו שלושה כוכבים קטנים וסמוכים. לכן נוהגים במוצאי שבת לחכות כ-40 דקות אחרי השקיעה (תלוי במקום ביחס לקו המשווה ובעונת השנה). הנוהגים כחזון איש מחכים כ-45 דקות, הנוהגים כרבנו תם ורבי יוסף קארו (חלק מהחסידים ועדות המזרח) נוהגים לחכות 72 דקות לאחר השקיעה, ובחוג בריסק נוהגים לחכות 90 דקות או יותר.

זמנים נוספים במעגל השנה

ביעור חמץ בערב פסח, בחוצות בני ברק

סוף זמן אכילת חמץ

סוף זמן אכילת חמץ הוא משעה חמישית לפי שעות זמניות, ביום י"ד בניסן - ערב פסח.

במשנה נחלקו התנאים בזמן המדויק שבו יש להימנע מאכילת חמץ מהתורה. עם זאת כדי להימנע מטעויות חז"ל הקדימו את סוף זמן אכילת החמץ.

להלכה פסק בשולחן ערוך שהחל מתחילת השעה החמישית (בשעות זמניות) אסור לאכול חמץ מדרבנן, אך מותר ליהנות מהחמץ, מתחילת שעה שישית החמץ אף נאסר בהנאה.

סוף זמן ביעור חמץ

ערך מורחב – ביעור חמץ

בערב פסח (י"ד בניסן) משעה שישית לפי שעות זמניות (בשעון קיץ, זמן זה הוא 11:00 בבוקר לערך), החמץ נאסר בהנאה, לכך יש לשרוף את כל החמץ שנשאר קודם לזמן זה.

סוף זמן אכילת אפיקומן

ערך מורחב – סוף זמן אכילת אפיקומן

זמן אכילת קרבן פסח עד חצות הלילה. ישנה מחלוקת תנאים אם זמן זה מדאורייתא או מדרבנן, ואם הוא מדאורייתא חייבים גם לאכול את האפיקומן עד חצות, אבל אם הוא רק מדרבנן לא גזרו באפיקומן. נחלקו הראשונים איך לפסוק להלכה, ובשולחן ערוך נפסק שיש להיזהר לכתחילה. לדעת הרמ"א, יש להקפיד לכתחילה לסיים גם את כל מצוות הלילה (כלומר הלל והכוס הרביעי) לפני חצות.

זמן הדלקת נר חנוכה

ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

להלכה זמן הדלקת נרות חנוכה הוא עד הזמן שתכלה רגל מהשוק, שבזמן חז"ל היה כחצי שעה אחר צאת הכוכבים. אולם, כתבו הפוסקים, שבזמן הזה, מאחר שאנשים עדיין נמצאים ברחוב הרבה מעבר לזמן זה, בדיעבד אפשר להדליק גם מאוחר יותר.

שעה זמנית

ערך מורחב – שעה זמנית

השעות המדוברות בזמני היום בהלכה אינן השעות הרגילות, אלא שעות זמניות, והכוונה היא שמחלקים את אורך היום ל-12 חלקים וכל חלק נקרא שעה לעניין זה, וכן שעות הלילה. בפוסקים נחלקו מה נחשב יום לעניין זה ומה נחשב לילה:

• לדעת המגן אברהם מונים את הזמן שמעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו ל-12 חלקים, כשכל חלק הוא שעה. כך הוא גם מנהג יוצאי תימן ויוצאי עדות המזרח כולם (שיטה זו היא גם דעת הבן איש חי ושאר המקובלים מבית אל הדוגלים בתפילת ותיקין ככל המקובלים).
• השיטה השנייה היא שמונים את הזמן שמהנץ החמה עד שקיעתה. שיטה זו מובאת לראשונה ברמב"ם, ואחרי כן בכתבי הגר"א, שעל שמו היא קרויה שיטת הגר"א, וכך פסק גם רבי שניאור זלמן מלאדי. וכן הוא מנהג הרבה מיוצאי אשכנז. ואולם למרות זאת, רבים מיוצאי אשכנז מקדימים להתפלל כשיטת המגן אברהם משום שחוששים שמא שיטת הגר"א מאחרת את התפילה יותר מדי.

לדוגמה, ביום שבו הזריחה ב-4:45 והשקיעה ב-18:45, לדעת הגר"א נחשב את ההפרש ביניהן (18:45-4:45 = 14 שעות, שהן 840 דקות), ואת ההפרש נחלק ל-12 (840/12 = 70). לכן, ביום זה אורכה של שעה זמנית הוא 70 דקות. כמו כן כדי למצוא את אורכה של דקה זמנית נחלק שעה זמנית ל-60.

זמן סובייקטיבי

שיטה מיוחדת שמקורה בשיטת תרומת הדשן והמרדכי קובעת שאדם או ציבור שהתפללו ערבית או קבלו עליהם שבת לפני שקיעת החמה, לגביהם נחשב כאילו כבר שקעה החמה. שיטה זו שנויה במחלוקת הפוסקים.

קביעת היום בהלכה בעידן המודרני

ערך מורחב – קביעת היום בהלכה

התייחסות ההלכה לבעיות חדשות שלא הוגדרו בתלמוד ולא היו מעשיות בעבר, נדרשת כיום עם התפתחות התקשורת ומהירות המעבר של בני אדם ממקום למקום בעלי זמן שונה, באזורים בהם השמש אינה זורחת או שוקעת בחלק מימי השנה, לשהות בחלל, לשהות בסמיכות לקו התאריך הבינלאומי ועוד.

ראו גם

• זריחה
• שקיעה
• זמני הזריחה והשקיעה
• אזור זמן

לקריאה נוספת

• רבי אברהם הכהן פימינטיל, מנחת כהן, אמסטרדם תכ"ח. זהו הספר ההלכתי הראשון שיצא בענייני חישוב זמנים. ספר זה נחשב לספר היסוד בסוגיא, והפוסקים מסתמכים עליו.
• יהודה לוי, זמנים כהלכה, הוצאת ראובן מס
• הרב ידידיה מנת, זמני היום בהלכה
• חיים פינחס בניש, ספר הזמנים בהלכה
• לוח עתים לבינה. יש ביאור רחב על השיטות השונות בסוף הלוח. לוח השנה הנוכחית ניתן להוריד כאן.

קישורים חיצוניים

• איתן צקוני, ‏זמני היום, באתר "דעת"
• חזון שמים חישוב זמני היום בהלכה.
• ידידיה מנת, זמני היום בהלכה בהרים ובעמקים, בתוך: המעיין (כתב עת), תשרי תשל"ד, באתר היברובוקס
• ידידיה מנת, זמני היום בהלכה בהרים ובעמקים (המשך), בתוך: המעיין (כתב עת), טבת תשל"ד, באתר היברובוקס
• ידידיה מנת, זמני היום בהלכה בהרים ובעמקים (המשך), בתוך: המעיין (כתב עת), ניסן תשל"ד, באתר היברובוקס
• ישראל דוד הארפענעס, ישראל וזמנים, ברוקלין תשס"ב, באתר היברובוקס
• זמנים הלכתיים באתר בית חב"ד (יש לכוון את המיקום)

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34591387זמני היום בהלכה