קריאת הגבר
קריאת הגבר הוא ציון זמן הלכתי קודם לעלות השחר, לקראת סוף הלילה.
מקור המונח
על מקור ופירוש השם "קריאת הגבר" נחלקו אמוראים בתלמוד בבלי. לדעת רב, גבר הוא "גברא" בארמית כלומר אדם, והכוונה לאיש מסוים שהיה ממונה על לוח הזמנים בבית המקדש וקורא בקול "עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם". לדעת רב שילא, גבר הוא תרנגול, והכוונה לזמן קריאתו של התרנגול סמוך לאור היום. הלחם משנה[1] אומר בדעת הרמב"ם כי אין הבדל בין שני השיעורים ואלו שני הגדרות שונות לזמן אחד.
דיני קריאת הגבר
בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ, א נכתב: ”בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין לפניו בין לאחריו וביוה"כ מחצות וברגלים מאשמורה הראשונה ולא הייתה קריאת הגבר מגעת עד שהייתה עזרה מלאה מישראל.”
זמן קריאת הגבר שימש לביצוע פעולות אחדות בבית המקדש:
- מצוות תרומת הדשן - הסרה יומית של מנת דשן (שארית אפר הקרבנות) מעל מזבח העולה.
- הגעת הממונה על הפייסות בבית המקדש (גורלות על תפקידים שונים במקדש).
- תקיעת הכהנים בחצוצרות בשמחת בית השואבה בחג הסוכות לסימן כי הגיע הזמן ללכת למעיין השילוח לשאוב מים לניסוכם על מזבח העולה.
כל הפעולות הללו אינם מוכרחים להערך בשעה זו דווקא וזמן קריאת הגבר אינו אלא 'סימן' למועד הראוי. בזמנים מיוחדים (יום הכיפורים למשל) מצינו שמקדימים את זמן תרומת הדשן והפייסות
בתלמוד אף נזכר זמן קריאת הגבר כציון זמן המומלץ לצאת לדרך ארוכה.[דרוש מקור]
| זמני היום בהלכה | ||
|---|---|---|
| בוקר | קריאת הגבר • עמוד השחר • משיכיר • הנץ החמה • סוף זמן קריאת שמע • סוף זמן תפילה | 
|
| צהריים | חצות היום • מנחה גדולה • מנחה קטנה • פלג המנחה | |
| ערב | שקיעת החמה • בין השמשות • צאת הכוכבים | |
| לילה | חצות הלילה • אשמורות הלילה | |
| ראו גם | שעות זמניות • קו התאריך בהלכה • הלוח העברי | |
- ^ תמידין מוספין פ"ב הלכה י"א