ויימאר
 | |
| תחנת הרכבת בוויימאר | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה פדרלית |
 תורינגיה |
| תאריך ייסוד | 888 (הערכה) |
| שטח | 84.26 קמ"ר |
| גובה | 208 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 64,481 (2006) |
| ‑ צפיפות | 755.8 נפש לקמ"ר (2006) |
| http://www.weimar.de | |
 | |
| לוגו הבאוהאוס | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1996, לפי קריטריונים 2, 4, 6 | |
| מדינה |
גרמניה |
|---|---|
| הערות | הורחב ב-2017 |
 | |
| עיריית ויימאר | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 3, 4 | |
| מדינה |
גרמניה |
|---|---|
וַיימאר (בגרמנית: Weimar) היא עיר במדינת תורינגיה שבגרמניה. העיר נתנה את שמה לאחת התקופות החשובות בתולדות גרמניה, תקופת רפובליקת ויימאר.
בשנת 2015 מנתה אוכלוסייתה 64,000 איש.
היסטוריה
המסמכים הראשונים בהם מוזכר השם ויימאר הם משנת 899 לספירה, ומשנה זו יושבה העיר באופן רצוף.
ויימאר היא אחד מאתרי התרבות הידועים באירופה. העיר הייתה ביתם של ענקי תרבות כיוהאן סבסטיאן באך, פרידריך שילר, יוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן וולפגנג פון גתה. מאז אמצע המאה ה-18, עת בחר בה גתה למגוריו, הייתה ויימאר מוקד עלייה לרגל של האינטליגנציה הגרמנית. ניתן למצוא בה את קבריהם של גתה, פרידריך ניטשה, שילר ורבים אחרים, כמו גם את הארכיונים הפרטיים של גתה ושילר.
התקופה שבין 1918 ו-1933 נקראת "רפובליקת ויימאר", זאת מכיוון שחוקת הרפובליקה נוסחה בעיר זאת. עיר הבירה ברלין נחשבה למסוכנת מדי, לאור מרידת ה"ספרטקיסטים", אנשי השמאל הקיצוני, ברחובותיה ב-1918. מסיבה זו בחרה האספה הלאומית להתכנס בוויימאר, ולקבל שם את החוקה.
במהלך מלחמת העולם השנייה שכן ביער הסמוך לוויימאר (בו נהג גתה לבקר) מחנה הריכוז בוכנוואלד.
מתום מלחמתה העולם השנייה ועד איחוד גרמניה מחדש השתייכה ויימאר לגרמניה המזרחית.
ב-1991 נערך בוויימאר מפגש שרי החוץ של המדינות גרמניה, פולין וצרפת, בו נוסד "משולש ויימאר", שנועד לסייע לתהליך יציאתה של פולין מהשלטון הקומוניסטי. נציגי המדינות ממשיכים להיפגש בכינוסי משולש ויימאר בערך מדי שנה, בכל פעם בעיר אחרת באחת משלוש המדינות. באחד המפגשים ב-2011 הוחלט על הקמת יחידת חיילים בשם "לוחמי ויימאר", שתהיה מוכנה לפריסה באזורי משבר בעולם החל מ-2013.
תרבות
מאז אמצע המאה ה-19 שכן בוויימאר ארכיון ליצירות מוזיקליות. בוויימאר התקיים מדי שנה פסטיבל מוזיקה, שלשמו הוזמנו יצירות אצל מלחיני התקופה. לכל יצירה שהוזמנה ובוצעה בפסטיבל נשמרו בארכיון הן הפרטיטורה והן ההתכתבות הנוגעת להזמנה ולביצוע. באופן כזה נאצרו בארכיון אלפי יצירות, הן מוכרות והן נדירות. מנהל הפסטיבל האחרון, בשנת 1934, היה ריכרד שטראוס. השלטון הנאצי סגר את הפסטיבל והורה לחסל את הארכיון, אך האחראים עליו העבירו אותו לגניזה במחבוא בשטח שבו הוקם בשנים הבאות מחנה הריכוז בוכנוואלד. לאחר הקמת המחנה, נשלחו אליו יהודים מגרמניה ומארצות אחרות, כמו הולנד וצ'כוסלובקיה, ופרטיטורות וכתבי יד של יצירות מוזיקליות שנמצאו בכליהם הועברו גם הם לארכיון. בהם פרטיטורה של ברוקנר.
אחרי הפלת חומת ברלין נפתח הארכיון מחדש. כ-30 אחוזים מתוכנו נהרסו, בהם פרטיטורות וכתבי יד של בטהובן. בין היצירות שנשמרו בארכיון היו יצירות של מלחינים יהודים. במיזם משותף לאקדמיה למוזיקה בירושלים ולאקדמיה ע"ש ליסט בוויימאר, בשם "כנר על גג הרייכסטאג", מבצעת תזמורת משותפת לשתי האקדמיות יצירות נשכחות של יוצרים יהודים. הכנר רועי שילוח ניגן קונצ'רטו לכינור של קרל גולדמארק, שלא הושמע זה עשרות שנים.[1]
אתרים
ויימאר הייתה מוקד לתנועה האדריכלית באוהאוס. בעיר מצויים גלריות אמנות, מוזיאונים, התיאטרון הלאומי הגרמני ואוניברסיטת הבאוהאוס.
שני אתרי מורשת עולמית הוכרזו על ידי ארגון אונסק"ו בוויימאר. הראשון: אתרי הבאוהאוס בוויימאר (במשותף עם דסאו וברנאו שליד ברלין) בשנת 1996, והשני ויימאר הקלאסית בשנת 1998. בנוסף, הכריז האיחוד האירופי על העיר כ"בירת התרבות האירופית" לשנת 1999.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ויימאר- קול ישראל בשיתוף פעולה עם האקדמיה למוזיקה בירושלים
- אדמיאל קוסמן, זכות ההקשבה: התאולוגיה היהודית ברפובליקת ויימאר, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011
הערות שוליים
- ^ אילן שול ומיכאל וולפה, שידור רדיו ברשת ב' 27 בדצמבר 2011
23549615ויימאר