מילהאוזן
 | |
| מראה כנסיית דיוי בלאסי משוק התירס | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 תורינגיה |
| מחוז | אונשטרוט-הייניך |
| ראש העיר |
דר' יוהנס ברונס Dr. Johannes Bruns |
| שפה רשמית | גרמנית |
| שטח | 86.34 קמ"ר |
| גובה | 216 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 33,395[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 380 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 51°13′N 10°27′E / 51.217°N 10.450°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| האתר הרשמי של העיר | |
מילהאוזן (בגרמנית: Mühlhausen, שם רשמי: מילהאוזן/תורינגיה, Mühlhausen/Thüringen) היא בירת מחוז אונשטרוט-הייניך שבמדינת תורינגיה. העיר שוכנת במרחק של 5 ק"מ מצפון למרכז הגאוגרפי המדויק של גרמניה (בתחומי העיר השכנה נידרדורלה – Niederdorla) ובמרחק של 50 ק"מ מצפון-מערב לבירת המדינה ארפורט, 65 ק"מ ממזרח לקאסל ובמרחק של 50 ק"מ מדרום-מזרח לגטינגן.
מילהאוזן מוזכרת לראשונה בשנת 967 והיא הייתה אחת מהערים החשובות במרכז גרמניה במהלך ימי הביניים המאוחרים. באמצע המאה ה-13 הפכה העיר להיות "עיר קיסרית חופשית", עיר עצמאית בעלת שלטון עצמי רפובליקני במסגרת האימפריה הרומית ה"קדושה", השולטת על שטח של כ-220 קמ"ר ועל 19 כפרים. הודות לסחר ארוך הטווח שלה, הייתה מילהאוזן בשנת 1500 עיר משגשגת ובעלת השפעה עם אוכלוסייה של כ-10,000 תושבים. עקב מעשי ההרס והחורבן שפסחו על העיר בשנים הבאות, ניתן לראות היום במילהאוזן מגוון רחב של מבנים היסטוריים ואת אחד ממרכזי הערים הימיביניימיות הגדולים ביותר בגרמניה, המכסה שטח של מעל 500 דונם בעיר הפנימית המוקפת חומה וכ-2000 דונם בסך הכל. בעיר ניצבות 11 כנסיות הבנויות בסגנון אדריכלות גותית, כמה בתי אצילים והיא מוקפת חומה שהשתמרה כמעט בשלמותה. בין השנים 1707-1708 שימש יוהאן סבסטיאן באך כנגן העוגב של העיר. ג'ון אוגוסטוס רובלינג שבנה את גשר ברוקלין ופרידריך אוגוסט שטילר, אדריכל רב השפעה שפעל באמצע המאה ה-19 בפרוסיה, נולדו במילהאוזן.
מילהאוזן שוכנת באגן של תורינגיה (Thüringer Becken), אזור שטוח ופורה, על גדות נהר האונשטרוט (Unstrut) ועל שוליהן המזרחיים של גבעות הייניך (Hainich).
היסטוריה
ימי הביניים
על פי האגדה נשאר אטילה ההוני בהר מילהוס (Burg Mulhus) כאורחם של בני בריתו משבט התורניגי (Thuringii), לפני שהוא המשיך בדרכו אל הקרב במישורים הקטאלונים. בחלקים הצפון-מזרחיים של מרכז העיר, בסביבת כנסיית גאורג הקדוש, נתגלו ממצאים ארכאולוגים גדולים, המיוחסים ליישוב גדול מהתקופה התורינגית/פרנקית (המאה ה-6 עד ראשית המאה ה-10), שניתן לראותו כמקורה של מילהאוזן. העיר עצמה מוזכרת לראשונה בשנת 967 כחלק מהשטחים שהוענקו על ידי אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" לאשתו תאופניו (Theophanu). העיר לא נחשבה לרכוש אישי של הקיסר אלא שהוא היה אדונה מתוקף תפקידו והיא עברה ליורשו לאחר מותו, גם אם הוא לא היה בנו. הקיסרים החזיקו במילהאוזן חצר קיסרית (Kaiserpfalz) שאותה הם הקפידו לבקר החל מאוטו השלישי ועד להיינריך השלישי במהלך המאות ה-10 וה-11. בחירתו של פיליפ משוואביה, מלך גרמניה ב-1198 הסתיימה בטקס שבועת אמונים שהתקיים במילהאוזן ובו נכח ולטר פון דר פוגלוויידה.
ב-1135 מוזכרת מילהאוזן לראשונה בתואר villa ובכך ניתן לראות את תחילתו של תהליך הפיכתה מיישוב לעיר. בראשית המאה ה-12 הוקמה העיר העתיקה סביב לשוק התחתון (Untermarkt) ולאורך דרך הסן (Hessenweg), נתיב סחר שעבר בין קאסל וארפורט. ביצורי העיר הוקמו לאחר 1170 ובסיום בנייתם כללו 52 מגדלים. בראשית המאה ה-13 הוקמה העיר החדשה מצפון לנהר שוומונטה (Schwemmnotte) עם רשת רחובות מסודרת סביב לכנסיית מריה הקדושה כאשר השוק העליון (Obermarkt) ושטיינווג (Steinweg) היוו את רחובותיה הראשיים. המסדר הטבטוני קיבל מהקיסר את כנסיית בלזיוס ה"קדוש" ב-1227 ואת כנסיית מריה הקדושה ב-1243, דבר שהבטיח להם השפעה ניכרת על העיר והכנסה כספית מכובדת. ב-1227 נוסד המנזר גדול ביותר בעיר. ברשותו היו קרקעות רבות באזור ובנייניו נהרסו ב-1884. הפרנציסקנים הגיעו לעיר ב-1225 ובנו את המנזר שלהם סביב שוק התירס של היום והדומיניקנים ייסדו את המנזר שלהם ב-1289 ליד שטיינווג. הכנסייה שלהם נחרבה בשרפה ב-1689 ורק כמה קירות שרדו ממנה. יהודים חיו במילהאוזן החל מסוף המאה ה-13 לכל המוקדם. רחוב היהודים (Jüdenstraße) משתרע במקביל לשטיינווג בעיר החדשה. במהלך הפרעות בימי המוות השחור ב-1349 נרצחו רבים מיהודי העיר.
באמצע המאה ה-13 קיבלו תושבי העיר בהדרגה מידה גדולה יותר של חופש משלטון הקיסר. למשל, קונראד הרביעי נאלץ לוותר על קיומה של החומה בין העיר לבין חצר המלכות (Kaiserpfalz) ובהמשך הרסו האזרחים את חצר המלכות. החל משנת 1251 אוזכרה מילהאוזן כעיר חופשית קיסרית (Freie Reichsstadt) והיא הפכה להיות העיר השנייה בעוצמתה בתורינגיה אחרי ארפורט. ספר החוקים של מולהאוזן משנת 1224 הוא העתיק ביותר שקיים בשפה הגרמנית ועל פיו התנהלו חיי העיר. ב-1308-1309 כרתה מילהאוזן ברית עם ארפורט ועם נורדהאוזן כנגד בית וטין שניסה לכפות את שלטונו על שלוש הערים ההללו. ברית מוצלחת זו החזיקה מעמד כמעט 200 שנה. לאחר 1348 לא נאלצה מילהאוזן יותר לשלם מיסים לקיסר, כך שעצמאותה הייתה מוחלטת. שלוש הערים ניהלו את מדיניותן הטריטוריאלית בעצמן כדי להגן על נתיבי הסחר שלהן מפני מעשי שוד ובכך נכנסו לעימותים עם אצילים מקומיים. היבט נוסף של מדיניות זו הייתה רכישתם של כפרים סביב לעיר על ידי ניצול כל הזדמנות שאצילים או מנזרים, שהיו בעליהם של כפרים אלה, נזקקו לכסף. העיר מילהאוזן רכשה בדרך זו 19 כפרים שקיימים עד היום ו-43 שננטשו מאוחר יותר והשתלטה על שטח של 220 קמ"ר שהשתרע על חלקו הצפון-מערבי של המחוז שבתוכו היא יושבת כיום. על הכפרים היה להעלות מס לעיר והם זכו לאבטחה מהצבא העירוני ומתעלת מגן באורך של 24 ק"מ עם מגדלי שמירה שהיו פזורים לאורכה.
תקופת השיא הכלכלית בין אמצע המאה ה-13 ועד לראשית המאה ה-16 הייתה תוצאה של סחר רחוק טווח של מוצרי טקסטיל, עץ וסחורות אחרות. ב-1286 הצטרפה מילהאוזן לברית ערי הנזה. באמצע המאה ה-15 היא הייתה לאחת הערים הגדולות ביותר בגרמניה.
ראשית העת החדשה
הרפורמציה הפרוטסטנטית גרמה לאי שקט במילהאוזן. מנהיג האיכרים, הנזיר היינריך פיפר (Heinrich Pfeiffer) ממנזר ריפנשטיין (Reifenstein), הטיף לראשונה בכנסיית מריה הקדושה בפברואר 1523 ואחריו החל לעשות זאת תומאס מינצר (Thomas Müntzer) באוגוסט 1524. ההטפות של שניהם לא הצטמצמו רק בתביעות דתיות (שניהם היו אנבפטיסטים), אלא העלו גם דרישות פוליטיות. דרישות אלה הועלו כנגד הפריווילגיות של שופטי העיר והאוליגרכים שלה. מועצת העיר הודחה והוחלפה במועצה נצחית (Ewiger Rat). במהלך מרד האיכרים של אלזס ב-1524-1525 נבזזו המנזרים של העיר ותופעת האיקונוקלאזם (Bildersturm) גרמה להרס הכנסיות. לאחר שצבא הקיסר דיכא את המרד, הוצאו להורג מינצר, פיפר ומנהיגים אחרים של המרד. הוצאתו להורג של מינצר ב-27 במאי 1525 התקיימה מחוץ למילהאוזן. בנוסף לכך אולצה העיר לשלם קנס של 40,000 גילדרים והיא איבדה את חלק מזכויותיה העצמאיות לאחר שנסיכי הסן ושני ענפי בית וטין מונו להיות שליטי העיר. בניגוד לשלושה שליטים אלה, נשארה מילהאוזן עיר קתולית ונעשתה לחברה סודית בברית נירנברג, ברית של שטחים קתולים שנותרו ברחבי האימפריה שנוסדה ב-1538. ב-1542 נכפתה הרפורמציה על מילהאוזן על ידי יוסטוס מנינג (Justus Menius). המלחמה השמלקלדית הסתיימה בתבוסתם של בית הסן והענף הארנסטיני של בית וטין על ידי הקיסר ב-1547 ובאופן חלקי הוחזרו למילהאוזן זכויותיה. את מדיניות החוץ שלה היה עליה לתאם עם הענף האלברטיני של בית וטין והיא נאלצה להעלות מס לקיסר. החל מ-1710 הייתה מילהאוזן תחת חסותה של נסיכות מבראונשווייג-לינבורג (Brunswick-Lüneburg).
בין השנים 1707-1708 היה יוהאן סבסטיאן באך נגן העוגב של כנסיית דיוי בלאסי (Divi Blasii). בין היצירות שהוא הלחין בזמן שהותו בעיר הייתה הקנטטה אלוקי הוא מלכי (Gott ist mein König).
מחלוקות פנימיות ומעשי ההרס במהלך מלחמת שלושים השנה ובמהלך מלחמת שבע השנים גרמו לשקיעתה של מילהאוזן. בנוסף, עלייתה של לייפציג כעיר סחר גרמה לירידת כוחה הכלכלי של העיר. שינוי הגבולות בין הנסיכויות והממלכות בגרמניה בתחילת המאה ה-19 גרמה לאובדן עצמאותה של מילהאוזן והיא נעשתה לחלק מממלכת פרוסיה. במהלך המלחמות הנפוליאוניות הייתה העיר חלק מממלכת וסטפאליה בין השנים 1807-1815 כשלאחריהן היא שבה להיות חלק מפרוסיה על פי החלטות קונגרס וינה.
לאחר 1815
לאחר 1815 הייתה מילהאוזן חלק מממלכת פרוסיה. ב-1831 היגר המהנדס יליד מילהאוזן ג'ון אוגוסטוס רובלינג, שמאוחר יותר בנה את גשר ברוקלין, לארצות הברית. עידן התיעוש והעיור הגיע למילהאוזן יחסית מאוחר, בערך בשנת 1870, כאשר העיר חוברה לקו הרכבת בין גותה ללינפלדה (Leinefelde). ב-1892 הפכה מילהאוזן לעיר עצמאית שאינה כפופה למחוז. ב-1898 הוקמה בעיר תחנת כוח ומערכת החשמליות החלה לפעול.
בין השנים 1910-1917 נבנה בשוליה המערביים של העיר בית החולים המחוזי, אחד מהגדולים בסקסוניה. השפל הגדול שהחל ב-1929 הכה בעיר קשות והוביל לעלייה תלולה בשיעור האבטלה. ב-1935 הוקם במסגרת מסע ההתחמשות של גרמניה הנאצית מתחם צבאי שכלל מספר מחנות צבא, דבר שגרם להתאוששות מהירה של הכלכלה העירונית.
בליל הבדולח בנובמבר 1938 ניזוק קשות בית הכנסת של מילהאוזן, אך שלא כמו רוב רובם של בתי הכנסת בגרמניה, הוא לא נהרס כליל והוא עומד על תילו עד היום. בבית החולים הומתו בתקופת השלטון הנאצי 2000 חולים במסגרת תוכנית T4, רובם כאלה שסבלו ממחלות פיזיות או נפשיות. בשנת 1944 ועד למרץ 1945 פעל מחנה לעבודת כפייה לנשים ליד מילהאוזן, שהיה מחנה משנה של מחנה הריכוז בוכנוואלד. במחנה זה יוצרו כלי נשק. האסירות הועברו באפריל 1945 לברגן-בלזן. ב-4 באפריל 1945 נכנס צבא ארצות הברית למילהאוזן והעיר נכנעה ללא קרב. ב-5 ביולי 1945 הועברה השליטה בעיר לידי הצבא האדום וב-1949 הפכה העיר לחלק מגרמניה המזרחית.
ב-1975 צוין יום השנה ה-450 להוצאתו להורג של תומאס מינצר על ידי שינוי שמה של העיר באופן רשמי ל-Thomas-Müntzer-Stadt Mühlhausen. סיפור מרידתם של האיכרים בהנהגתו של מינצר משך את תשומת לבם של מנהיגי גרמניה המזרחית וההיסטוריונים שלה והם התייחסו למרידה שלהם כאל מהפכה בורגנית מוקדמת. תערוכות ואירועים רבים התקיימו לציון האירוע וההקשר ההיסטורי שלו. לאחר איחוד גרמניה ב-1990 הופסקה ההתמקדות במרידה של מינצר וב-1991 שונה שמה של העיר חזרה למילהאוזן.
לאחר האיחוד נסגרו מפעלים רבים במילהאוזן, והדבר גרם למשבר כלכלי עמוק ולעלייה חדה בשיעור האבטלה בעיר במהלך שנות התשעים ובעשור הראשון של המאה ה-21. מאידך, המורשת האדריכלית של העיר זכתה לתשומת לב מחודשת והחל תהליך של שיקום המרכז ההיסטורי שלה.
גאוגרפיה
מילהאוזן שוכנת בתוך הנוף השטוח של האגן של תורינגיה (Thüringer Becken), אזור פורה מאוד המכסה את שטחה המרכזי של תורינגיה בגובה של כ-215 מטרים מעל פני הים. מצפון וממערב השטח נעשה גבעתי, בעוד שבדרום ובמזרח משתרעים שטחים חקלאיים רחבים. נוסף על כך משתרעים שני יערות בשטח המוניציפלי של מילהאוזן. גבעות הייניך (Hainich) שמדרום-מערב למילהאוזן, הפכו ב-1997 להיות הפארק הלאומי היחידי בתורגניה. הגבעות הגבוהות ביותר באזור מגיעות לגובה של 400 מטרים מעל פני הים. הנהר העיקרי החוצה את העיר בכיוון צפון-מערב לדרום-מזרח הוא האונשטרוט (Unstrut). לנהר זה נשפכים בתחומי העיר כמה יובלים שנובעים מהגבעות במערב.
המרכז הגאוגרפי המדויק של גרמניה נמצא במרחק של 5 ק"מ מדרום למילהאוזן (בתחומי העיר השכנה נידרדורלה – Niederdorla). במקום ניצבת אנדרטה המציינת את ייחודו.
האקלים במילהואזן נחשב ליבש בהשוואה לאזורים אחרים בגרמניה וכמות המשקעים השנתית מגיעה ל-570 מ"מ.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- מילהאוזן באנציקלופדיה בריטניקה (1911)