בקתת העץ ניקולסקוי
 | |
| בקתת העץ ניקולסקוי | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| הערות | הרחבות ב-1992 וב-1999 |
| קואורדינטות | 52°25′28″N 13°06′59″E / 52.424486°N 13.116256°E |
בקתת העץ ניקולסקוי (בגרמנית: Blockhaus Nikolskoe, קרוי גם "Russisches Haus" – "בית רוסי") הוא מונומנט המשמש כמסעדה השוכן מול אי הטווסים בפרבר ואנזה שברובע שטגליץ-צלנדורף של ברלין, בירת גרמניה. הוא הוקם ב-1819 על ידי פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה בסגנון של בית חווה רוסי בזמן ביקורה של בתו, שרלוטה ובעלה ניקולאי (שהפך אחר כך לצאר של האימפריה הרוסית). המבנה שניזוק בשרפה ב-1984 נבנה מחדש תוך שחזור מדוקדק של המבנה המקורי. המבנה הוא חלק בקבוצה של מבנים היסטוריים אדריכליים, אמנותיים ותרבותיים מהמחצית הראשונה של המאה ה-19, המכונה "המכלול התרבותי של הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין" שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1990.
ב-1837 נבנתה בסמוך כנסיית פטרוס ופאולוס בניקולסקוי (St. Peter und Paul auf Nikolskoe).
היסטוריה מוקדמת ומקור השם
ההיסטוריה של הבית הרוסי קשורה קשר הדוק לברית הנשק הפרוסית-רוסית נגד נפוליאון ולידידות בין אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה למלך פרידריך וילהלם השלישי. היה זה אחיו של אלכסנדר הראשון, וחתנו של פרידריך וילהלם השלישי. הדוכס הגדול ומאוחר יותר הצאר ניקולאי הראשון שהבית היה מוקדש לו. השם ניקולסקוי מקורו במילה הרוסית Никольское, שמשמעותה "השייך לניקולאי".
שרלוטה, בתו הבכורה של פרידריך וילהלם, פגשה את ניקולאי במהלך חגיגות הניצחון של בעלות הברית על נפוליאון בברלין ב-1814 וב-1815. לבקשת פרידריך וילהלם השלישי. ואלכסנדר הראשון התקיימה החתונה ב-13 ביולי 1817 ברוסיה.
פרידריך וילהלם השלישי ביקר את בתו בשנת 1818 בפבלובסק (אנ') (כיום חלק מסנקט פטרבורג), שם היא נהגה לשהות בתקופת קיץ, לרגל הולדת נכדו הראשון, לימים הצאר אלכסנדר השני. הקיסרית מריה פיודורובנה עיטרה את הפארק של בית הקיץ ואת סביבתו במבנים טיפוסיים ממערב אירופה. לאחר הניצחון במלחמה הפטריוטית נגד נפוליאון, הפטריוטיות הרוסית הפכה כמעט לאופנה ולכן מריה פיודורובנה פיתחה את הרעיון להקים כפר רוסי טיפוסי בפארק (עם זאת לאחר מותה בשנת 1828, ננטש פרויקט הכפר השלם ב"סגנון הרוסי"). לצורך ביצוע הפרויקט, ערך האדריכל האהוב על אימו של הצאר, קארלו רוסי, תוכניות להפוך את הכפר גלזובו ל"כפר רוסי". תוכניות אלו כללו גם סוג חדש של בית כפר "רוסי".
אם להאמין למסורת מאוחרת יותר, נאמר כי בית כפרי רוסי זה שימח את שרלוטה במיוחד והיא הראתה אותו (או לפחות את התוכניות שלו) לאביה פרידריך וילהלם השלישי. במהלך ביקורו.
בניית ניקולסקוי
פרידריך וילהלם השלישי קיבל את התוכנית של קארלו רוסי לסגנון האדריכלי של גלזובו, והוא לקח אותה לברלין כדי לבנות בית כזה בפרוסיה, ליד אי הטווסים בין ברלין לפוטסדאם, "כדי לייפות את הנוף". האי היה מקום מועדף על אשתו המנוחה לואיזה ממקלנבורג-שטרליץ ושכן בו גן החיות הפרטי שלו, שלאחר מותו בשנת 1840 היווה את הבסיס ליצירת גן החיות של ברלין. בנוסף ל"ייפוי הנוף", היו גם סיבות אובייקטיביות להקמת מגורים קבועים. מצד אחד, מיקום האי של הארמון ואזור הגן, שהיה פופולרי מאוד בקרב משפחת המלוכה, ובימי שלישי וחמישי גם בקרב תושבי ברלין ופוטסדאם בימים שהותרו ביקורים ציבורים, הצריך פעילות מעבורת סדירה. מצד שני, העניק הנסיך הבריטי, יורש העצר ג'ורג' הרביעי לפרידריך וילהלם השלישי פריגטה קטנה במהלך ביקורו של האחרון באנגליה בשנת 1814 בעקבות חגיגות הניצחון של בעלות הברית בפריז, כתזכורת לאחוות הנשק. פריגטה זו הגיעה לפוטסדאם בסוף שנת 1814 והוצבה באי הטווסים. הפריגטה יצאה מכלל שימוש בשנת 1828 ובשנת 1830 נרקבה לחלוטין, ולכן הגיעה ב-18 ביולי 1832 ספינה חדשה, הפריגטה הגדולה במקצת "רויאל לואיזה" (Royal Louise), שעגנה בבית סירות על אי הטווסים, והיו לה מעגנים אחרים בבבלסברג (אנ') ומול ארמון גליניקה. היא שימשה את משפחת המלוכה לטיולי תענוגות לאורך המאה ה-19.
לאחר שנקבע אתר הבנייה על הגבעה שמול אי הטווסים ביערות המלכותיים, נבנה הבית בשנים 1819–1820 על ידי מחלקת חלוצי המשמר (Garde-Pionier-Abteilung) בהנחיית ההאופטמן אדולף סנתלאגה (Adolf Snethlage; 1788-1856). על פי תוכניתו של קארלו רוסי ועל פי העיצוב הרוסי הוקם המבנה מבולי עץ עגולים. נוספה קומה אחת: קומת הקרקע הייתה אמורה לשמש דירה למלחים, אך הקומה העליונה נועדה כחדר תה לפרידריך וילהלם השלישי וכללה דירה קטנה למשגיח.
ב־19 ביוני 1820 מינה פרידריך את העגלון שלו איוואן בוקו (Ivan Bockow) למשגיח. איוואן בוקו, הקסטלן (אנ') ("מושל הטירה") של ניקולסקוי, היה כפוף למרשל החצר (Hofmarschallamt, המנהל של ענייני חצר המלוכה) החל מ-1 ביולי 1820. איש הקשר של בוקו היה גנן החצר פרדיננד פינטלמן (Ferdinand Fintelmann). באוגוסט 1820 עברו המלחים יוהאן וכריסטיאן שולט ופטר בוט, שהיו אמורים להפעיל את תעבורת המעבורת לאי הטווסים, לדירה שסופקה להם.
ב-24 באוקטובר 1820 ביקרו בני הזוג שרלוטה והדוכס הגדול ניקולאי בברלין ובפוטסדאם, ופרידריך השלישי הראה להם בגאווה לראשונה את בקתת בולי העץ. ייתכן שהשם "ניקולסקוי" (מרוסית" Никольское, "השייך לניקולאי") מקורו בביקור זה. עם זאת הכינוי "הבית הרוסי" נשאר פופולרי, וכך הוא מכונה בספרי מסע ישנים.
משנת 1820, קיים פרידריך וילהלם השלישי ביקורים תכופים במבנה וציין ביומנו אודות ניקולסקוי. ניתן למצוא את המבנה כאיורים בתיאורי תיירים וכן בספר ההזמנות של פרידריך וילהלם השלישי מיצרן הפורצלן המלכותי חברת Königliche Porzellan-Manufaktur (KPM) של ברלין.
ב-13 באוגוסט 1837 נחנכה ליד בית העץ כנסייה פרוטסטנטית מעוטרת באלמנטים "רוסיים", שהוקדשה לפטרוס ופאולוס, ונבנתה על פי תוכניות שעליהן הייתה לבנו האוהב אמנות, שלימים יהפוך למלך פרידריך וילהלם הרביעי, השפעה מכרעת.
על פי יומן המלך, ביקר פרידריך וילהלם השלישי בפעם האחרונה ב"כנסייה בניקולסקוי" ב-13 באוקטובר 1839, ואז אכל ארוחת צהריים (déjeuner על פי יומנו) בניקולסקוי. הוא נפטר ב-7 ביוני 1840.
לאחר מותו התייתם חדר התה המלכותי, לאף אחד מיורשיו לא היה קשר רגשי עמוק עם התרבות הרוסית כמוהו. בסערת המהומה המהפכנית של שנת 1848, נתן המפקח על חדר התה מחסה לנסיך וילהלם (לימים המלך והקיסר וילהלם הראשון), שברח מברלין לאנגליה, אך גם וילהלם לא השתמש בבית כחדר תה. בשנת 1902 העביר הקיסר וילהלם השני את כלי האוכל המלכותיים מחדר התה לחדר הכסף של ארמון פוטסדאם (אנ'), כך שמלאי חדר התה ידוע: קדירה וקומקום נחושת, כדים שונים וקנקן חלב, 24 זוגות כוסות, 12 צלחות מרק, שש צלחות אוכל מפורצלן לבן עם תיאורי עגלות רוסיות, צלחות חמאה עשויות חרסינה לבנה, קנקני מים וזכוכית שנלקחו מבית העץ. בכך הסתיים מעמדו המיוחד של ניקולסקוי כבית תה מלכותי. מערכת החכרה החליפה את אחריות משרד מרשל חצר המלכות. לאחר התפטרות הקיסר הפכה בקתת העץ לרכוש ממלכתי, ומשנות ה-20 של המאה ה-20 ועד ימינו מאכסן המבנה מסעדה.
קישורים חיצוניים
- אתר המסעדה בבקתת העץ (בגרמנית) ו(באנגלית)
29909440בקתת העץ ניקולסקוי