אנטון ברוקנר

אנטון ברוקנר

אנטון ברוקנר, 1894
לידה	אנספלדן, האימפריה האוסטרית
פטירה	וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית

אנטון יוזף ברוקנר (בגרמנית: Anton Josef Bruckner (מידע • עזרה);‏ 4 בספטמבר 1824, אנספלדן – 11 באוקטובר 1896, וינה) היה מלחין אוסטרי. ברוקנר, מנציגי הכתיבה הרומנטית המאוחרת של הזרם הווגנריאני, השפיע על גוסטב מאהלר שהאזין לעיתים להרצאותיו בקונסרבטוריון הווינאי, אם כי לא היה תלמידו באופן רשמי.

ליצירותיו של ברוקנר חשיבות רבה בתולדות הסימפוניה. הן יחידות במינן ברפרטואר הסימפוני בשל ממדיהן העצומים והעובדה, שהן קיימות במספר גרסאות, כתוצאה מביקורת משתקת, שברוקנר ספג במהלך חייו ונכונותו לעבד את יצירותיו על יסוד ביקורת כזאת. הסימפוניות שלו נתפסות כמסמלות את השלב הסופי של הרומנטיקה האוסטרו-הונגרית הודות לשפתן ההרמונית העשירה, הפוליפוניה המורכבת שלהן ואורכן הניכר. יצירותיו של ברוקנר סייעו בהגדרת הרדיקליות המוזיקלית העכשווית בשל הדיסוננסים, המודולציות הפתאומיות וההרמוניות הנודדות, המאפיינות אותן.

חייו ויצירתו

אנטון ברוקנר נולד באנספלדן (כיום פרבר של לינץ), והיה בן לאב מנהל בית ספר ונגן עוגב, שהיה מורו הראשון למוזיקה. הוא עבד שנים אחדות כעוזר למורה וניגן בכינור בריקודי כפר בלילות להשלמת הכנסתו. הוא למד במנזר האוגוסטיני בסנט פלוריאן והיה לנגן העוגב במקום בשנת 1851. כבר בתקופת לימודיו בסנט פלוריאן כתב ברוקנר כמה יצירות, הגדולה מביניהן היא הרקוויאם שלו, שהולחן לזכר ידידו פרנץ זיילר. הוא המשיך בלימודים עד גיל 40 אצל סימון זכטר ואוטו קיטצלר, שקירב אותו עם הזמן אל המוזיקה של ריכרד וגנר. ברוקנר חקר מוזיקה זו באופן יסודי משנת 1863 ואילך. גאוניותו של ברוקנר, שלא כזו של ילד הפלא מוצרט ועוד רבים אחרים, לא התגלתה עד שהגיע לאמצע העשור הרביעי לחייו. יתרה מזו, כדי להתקבל על הקהל הרחב ולזכות בתהילה היה עליו להגיע לשנות ה-60 שלו. ברוקנר, קתולי אדוק וחובב בירה, לא מצא את מקומו בקרב בני זמנו. בשנת 1861 כבר הספיק להתוודע אל ליסט שהיה, כמוהו כברוקנר, אדם דתי וראה עצמו, לפני ומעל לכל, מחדש בתחום ההרמוניה ויוזם האסכולה הגרמנית החדשה יחד עם וגנר. זמן קצר אחרי שסיים את לימודיו אצל זכטר וקיצלר, כתב ברוקנר את יצירתו הבוגרת הראשונה, המיסה ברה מינור.

בשנת 1868 קיבל משרת מורה לתאוריה של המוזיקה בקונסרבטוריון של וינה, תקופה שבה ריכז את רוב מרצו בכתיבת סימפוניות. אלא שסימפוניות אלה לא התקבלו בעין יפה ונחשבו, לעיתים, "פרועות" ו"חסרות שחר". בשנת 1875 התקבל לעבודה באוניברסיטת וינה, שם ניסה להכניס את תאוריית המוזיקה לתוכנית הלימודים. בסך הכל, לא היה מרוצה בווינה, שחיי המוזיקה שלה היו בשליטת המבקר אדוארד הנסליק. בזמן ההוא התנהלה בווינה מלחמה בין חסידי המוזיקה של וגנר לאלה, שהעדיפו את ברהמס. בכך שהתייצב לצד וגנר, הקים לו ברוקנר בבלי דעת את הנסליק לאויב. היו לו תומכים משלו: מנצחים מפורסמים כמו ארתור ניקיש, פרנץ שאלק והרמן לוי, שניסו בהתמדה להביא את המוזיקה שלו לקהל הרחב. לשם כך הציעו מספר רב של "שיפורים", כדי לעשות את יצירותיו של ברוקנר מקובלות יותר על המאזינים. ברוקנר התיר שינויים אלה, אך בה בעת דאג להקדיש בצוואתו את הפרטיטורות המקוריות לספריה הלאומית בווינה, מתוך ביטחון בתקיפותן המוזיקלית.

עוד ראיה לאמון שנתן ברוקנר ביכולתו האמנותית אפשר לראות בכך, שלא פעם החל בעבודה על סימפוניה חדשה ימים ספורים לאחר שסיים את קודמתה. נוסף לסימפוניות שלו, כתב ברוקנר מיסות, מוטטים ושאר יצירות למקהלה. בניגוד לסימפוניות הרומנטיות של ברוקנר, המוזיקה הכוראלית שלו, במקרים רבים, שמרנית וקונטרפונקטית בסגנונה.

ברוקנר היה אדם פשוט מאוד, ואנקדוטות רבות מספרות על דבקותו העקשנית במשלח היד שבחר לו ועל הענווה, שבה קיבל את התהילה, כשזו הופיעה סוף סוף בנתיבו. פעם, לאחר חזרה על הסימפוניה הרביעית שלו, נתן ברוקנר, גדוש ברצון טוב והכרת תודה, תשר למנצח, הנס ריכטר. ריכטר סיפר, "ברוקנר ניגש אלי, פניו קורנים בהתלהבות וחדווה. הוא לחץ את ידי והידק מטבע אל כפי, 'קח אותו', אמר לי, 'ושתה כוס בירה לחיי'". ריכטר קיבל כמובן את המטבע, תאלר עם דיוקן מריה תרזה, וענד אותו על שרשרת שעונו מאותו יום ואילך.

ברוקנר היה נגן עוגב נודע בזמנו, שהרשים את קהל שומעיו בצרפת בשנת 1869 ובאנגליה בשנת 1871, שם נתן שישה רסיטלים על עוגב "הנרי ויליס" חדש ברויאל אלברט הול בלונדון ועוד חמישה בארמון הבדולח. למרות זאת, יצירותיו לעוגב מועטות, קצרות ולא משמעותיות. האלתורים שלו הניבו לעיתים רעיונות לסימפוניות. הוא גם לימד נגינה בעוגב בקונסרבטוריון. אחד מתלמידיו היה הנס רוט, שהמוזיקה שלו השפיעה על גוסטב מאהלר.

ברוקנר מת בווינה, והסימפוניה התשיעית נוגנה בהשמעת בכורה באותה עיר ב-11 בפברואר 1903. הוא לא נישא מעולם, אף כי הציע נישואים לרשימה ארוכה של בנות-עשרה נדהמות. היה לו עניין מורבידי בגופות מתים, ופעם החזיק את גולגולתו של בטהובן בידיו, כשהוציאו את בטהובן מקברו. הוא השאיר הוראות מפורטות לחניטת גופתו.

אוניברסיטת אנטון ברוקנר למוזיקה, דרמה ומחול, מוסד להשכלה גבוהה בלינץ, סמוך למקום הולדתו, אנספלדן, נקראה על שמו בשנת 1932 ("קונסרבטוריון ברוקנר, לינץ") עד שנת 2004.

לפעמים מתייחסים אל יצירותיו של ברוקנר במספר WAB, ראשי תיבות של Werkverzeichnis Anton Bruckner, קטלוג של יצירות ברוקנר בעריכת רנאטה גראסברגר.

קישורים חיצוניים

• ביצועים של ברוקנר
  • ביצועים של ברוקנר ב-Classic Cat
• תווים של ברוקנר
  • תווים של ברוקנר ב-Free Scores
• אנטון ברוקנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אנטון ברוקנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנטון ברוקנר (1824-1896), דף שער בספרייה הלאומית

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אנטון ברוקנר37466126Q81752