ממלכת הגנים של דסאו-ורליץ
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 2 ו-4 | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| קואורדינטות | 51°51′49″N 12°16′53″E / 51.863611°N 12.281389°E |
ממלכת הגנים של דסאו-ורליץ (בגרמנית: Dessau-Wörlitzer Gartenreich) היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, השוכן בין העיר דסאו לעיירה ורליץ במדינת סקסוניה-אנהלט במרכז גרמניה. היא הוגדרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.[1] זהו אחד הפארקים האנגליים הראשונים והגדולים בגרמניה וביבשת אירופה. הוא נוצר בסוף המאה ה-18 תחת שלטון לאופולד השלישי, דוכס אנהלט-דסאו (1740–1817), כשחזר מהטיול הגדול לאיטליה, הולנד, אנגליה, צרפת ושווייץ שביצע יחד עם ידידו, האדריכל פרידריך וילהלם פון ארדמנסדורף. הם הושפעו מאוד מהאידיאלים של עידן הנאורות, לעבור מתפיסת הגן הרשמית של תקופת הבארוק לטובת יצירת נוף טבעי, כפי שראו בגני סטורהד (אנ') באנגליה וארמנונוויל (אנ') בצרפת. כיום הנוף התרבותי של דסאו-ורליץ מקיף שטח של 142 קילומטרים רבועים בתוך שמורת הביוספרה של האלבה התיכונה במדינת סקסוניה-אנהלט.
אורניינבאום
מקורם של הגנים היה במאה ה-17, כאשר בעקבות נישואיו של יוהאן גאורג השני, נסיך אנהלט-דסאו, סבא רבא של ליאופולד, עם הנסיכה ההולנדית הנרייטה קתרינה, בתו של פרדריק הנדריק, נסיך אורנז', הובא בשנת 1659 צוות מהנדסים ואדריכלים מארצות השפלה בפיקוחו של האדריכל קורנליס ריקווארט (Cornelis Ryckwaert) בכדי לתכנן את העיר, את הארמון ואת גן הבארוק ביישוב נישוויץ (Nischwitz) לשעבר, ששמו שונה לאורניינבאום (אנ') ("עץ תפוז") בשנת 1673. ההשפעה ההולנדית נותרה רווחת בדוכסות אנהלט-דסאו במשך עשרות שנים רבות.
בניית ארמון אורניינבאום הסתיימה בשנת 1683, והוא שימש כמעון הקיץ של הנרייטה קתרינה, לשם פרשה לאחר מות בעלה בשנת 1693. הריהוט העשיר כולל טפטים מעור וחדר אוכל מצויד באריחי דלפט. משנת 1780 הורה הדוכס לאופולד השלישי לבנות מחדש את הארמון והפארק בסגנון סיני על פי התיאוריות של סר ויליאם צ'יימברס, עם כמה גשרי קשתות, בית תה ופגודה. בשנת 1811 נבנה האורנז'רי, באורך 175 מטרים, מהגדולים באירופה, שעדיין משמש להגנה על אוסף נרחב של צמחי הדרים. ארמון אורניינבאום יחד עם הפארק ותפיסת ההתיישבות הגאומטרית מהווים את אחת מתוכניות הבודדות של עיירה בסגנון הבארוק ההולנדי בגרמניה. ביאטריקס, מלכת הולנד, נסיכה מבית אוראניה-נסאו, בחנה את עבודות השחזור ב-3 במרץ 2004.
פארק ורליץ
פארק ורליץ המרכזי שוכן בסמוך לעיירה הקטנה ורליץ, על נחל המתפצל מנהר האלבה (ומתחבר אליו בהמשך), מה שהופך את הפארק לעשיר במים ובמגוון. הוא הוקם בין 1769 ל-1773 כאחד הגנים האנגליים הראשונים ביבשת. על פי החזון של הדוכס לאופולד השלישי היה הפארק אמור גם לשמש גם כמוסד חינוכי לאדריכלות, גינון וחקלאות, ולכן חלקים גדולים היו פתוחים לציבור מההתחלה. מרבית הבניינים תוכננו על ידי ארדמנסדורף, ואילו הגנים עוצבו על ידי יוהאן פרידריך אייזרבק (Johann Friedrich Eyserbeck; 1734–1818), אדריכל נוף שהתבסס על גנים בריטיים קודמים כמו קלרמונט (Claremont), סטורהד וסטווי (Stowe). הגנים מוגנים מפני שיטפונות של נהר האלבה בצפון על ידי סכר שעליו יש מסלול הליכה שלאורכו אפשר לצפות בנופים רבים לאורך קווי הראייה של הפארק.
בניית ארמון ורליץ הסתיימה בשנת 1773, והוא שימש מקום מגוריהם של הדוכס לאופולד ואשתו לואיזה, מרקיזת ברנדנבורג-שוודט, והיה הבניין הנאו-קלאסי הראשון בגרמניה של ימינו. הארמון וחלל הפנים שלו עם ארונות יקרי ערך מבית הסטודיו של אברהם ודוויד רנטגן (Abraham, David Roentgen), כמו גם אוסף גדול של חרסינת וג'ווד היו נגישים לציבור. ללואיזה היה בית פרטי בגראוס האוס (Graues Haus, "בית האפור") הסמוך. בקצה המזרחי של גן הארמון ניצב בית הכנסת של ורליץ שנבנה בשנת 1790 כרוטונדה שעוצבה על פי מקדש וסטה (אנ') העתיק בטיבולי, שבאיטליה. הבניין המייצג את הסובלנות הדתית של לאופולד ניצל מהריסה בפוגרום "ליל הבדולח"בשנת 1938 על ידי שומר הפארק, שאיבד עקב כך את עבודתו. בניית כנסיית זנקט פטרי הנאו-גותית במערב עם צריח בגובה 66 מטרים הסתיימה בשנת 1809.
הפילוסופיה של ז'אן-ז'אק רוסו והאסתטיקה של יוהאן יואכים וינקלמן עומדים בבסיס עיצובו של הפארק והובילו ליצירת מבני שטות. רוסו ראה בחקלאות את הבסיס לחיי היומיום והצביע על תפקידים חינוכיים של הנוף הטבעי. באופן לא מפתיע, הנוף האלגנטי ביותר באזור הוא אי רוסו בגן נאומרק (Neumarks Garten) המחקה את האי בפארק ארמנונוויל שבו נקבר הפילוסוף.
אי על אגם ורליץ המלאכותי כולל את הר הגעש המלאכותי היחיד באירופה. כאשר לאופולד השלישי יצא לטיול הגדול באירופה בשנות ה-60 של המאה ה-18, הוא ביקר בנאפולי ונשבה בקסמו של הר הווזוב המעשן ושמע על העיירה פומפיי שזה עתה התגלתה.[2] עשרים ושניים שנה לאחר מכן, החליט השליט הגרמני להביא חלקים מנאפולי לגרמניה; הוא הורה לאדריכל שלו לבנות מבנה פנימי מלבנים בגובה של כמעט חמש קומות ולכסות אותו בסלעים מקומיים.[2] בחלקו העליון נוצר חרוט חלול והכיל תא גבוה, עם שלושה קמינים וגג שהכיל "לוע הר געש מלאכותי" שניתן היה למלא במים. לאחר מכן הקים אגם סביב הר הגעש והזמין את חבריו לצפות בהתפרצות.[2] רק דיווחים מתקופה זו מפרטים כיצד נראתה ההתפרצות המלאכותית של המאה ה-18, אך התופעה מתרחשת גם כיום, עם אפקטים מודרניים, לאחר שהאי הוחזר לתפארתו מהעבר.[2]
למבנים משניים בתחום הגן, שנמתח לאורך כ-25 קילומטרים, היו השלכות מרחיקות לכת על האדריכלות של מרכז אירופה. "הבית הגותי" (Gotisches Haus), שהוקם על ידי ארדמנסדורף בשנת 1774, על פי דגם הווילה של הוראס וולפול בסטרוברי היל (אנ'), היה אחד המבנים הנאו-גותיים הראשונים ביבשת. הפארק כולל גם העתקים של מקדשים רומיים (אנ'), כולל הפנתאון ברומא שנבנה בשנת 1795. בשנים הראשונות של המאה שלאחר מכן, הנוף הועשר בכנסיות הנאו-גותיות בכפרים הסמוכים ווקרודה (Vockerode, 1811) וריזיגק (Riesigk, 1800). השטח, שחולק לארבעה חלקים מאז הקמת קו הרכבת והאוטובאן מספר 9 (אנ') בשנות השלושים, הוגדר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000. עם זאת, הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים ציינה כי "המבנה הכולל של הנוף כולל עבר מידה רבה של הידרדרות".[3]
מבנים אחרים
מבנים נוספים בתחום הגן כוללים את טירת לואיזיום (Schloss Luisium), הממוקמת ברובע וולדרזה בדסאו, והייתה מתנה של הדוכס לאופולד השלישי לאשתו לואיזה. היא נבנתה משנת 1774 בסגנון נאו-קלאסי רגיל כבית כפרי על פי תוכניותיו של ארדמנסדורף עם גנים סמוכים, כרי מרעה וחוות הרבעה לסוסים. לאופולד מת בטירה ב-9 באוגוסט 1817 מתוצאות תאונת רכיבה.
יוהאן גאורג (1748–1811), אחיו הצעיר של הדוכס לאופולד השלישי, הקים את טירת גאורגיום (Schloss Georgium) משנת 1780 בתכנון ארדמנסדורף. הארמון, הממוקם ביער גדות מצפון לדסאו, כולל גן אנגלי עם כמה אנדרטאות. כיום מכילה טירת גאורגיום את אוסף האמנות של אנהלט, כולל עבודות של אלברכט דירר, במיוחד הדפס של התחריט מלנכוליה הראשון שלו, ושל לוקאס קראנאך האב.
טירת מוזיגקאו (Schloss Mosigkau) במערב דסאו היא אחד מארמונות הרוקוקו הבודדים במרכז גרמניה, הדומה לארמון סנסוסי בפוטסדאם, שתוכנן על ידי גאורג ונצסלאוס פון קנובלסדורף. היא נבנתה בשנים 1752–1757 עבור אנה וילהלמינה מאנהלט-דסאו (Anna Wilhelmine von Anhalt-Dessau), בתו של לאופולד הראשון, נסיך אנהלט-דסאו. המכלול כולל אורנז'רי ואוסף אמנות של ציור בארוק פלמי (אנ'), הנובע מאיחוד הדוכס יוהאן גאורג השני עם בית אוראניה-נסאו. הכולל עבודות של פטר פול רובנס ואנתוני ואן דייק.
טירת גרוסקיהנאו (Schloss Großkühnau) מסמנת את הקצה המערבי של ממלכת הגן. היא נבנתה בשנת 1780 עבור אלברט מאנהלט-דסאו, אחיו הצעיר של הדוכס לאופולד השלישי, באגם קיהנאו. הפארק כולל כמה איים מלאכותיים, מטעי עצי פרי וכרם. כיום הטירה היא מקום מושבה של קרן התרבות דסאו-ורליץ (Kulturstiftung Dessau-Wörlitz), הקרן המנהלת את הפארק. יתר על כן, ממלכת הגן מקיפה את בקתת היערן ליינר ברג (Forsthaus Leiner Berg), שנבנתה בשנת 1830, כיום מסעדה ליד מסלול האופניים של האלבה, ואת פארק היער זיגליצר ברג (Park am Sieglitzer Berg) שהוקם בשנת 1777.
לקריאה נוספת
- Kulturstiftung Dessau-Wörlitz (Hrsg.): Das Gartenreich Dessau-Wörlitz – Kulturlandschaft an Elbe und Mulde. 8. Auflage. L&H Verlag, Berlin 2019, מסת"ב 78-3-939629-54-2
- Thomas Weiß, Christa Hasselhorst und andere: Flora, Fauna, Gartenfreunde: das Gartenreich Dessau-Wörlitz im Kreislauf der Natur. Verlag Janos Stekovics, Wettin-Löbejün 2015 מסת"ב 978-3899233520
- Matthias Prasse: Arkadien am Elbstrom. Schlösser und Gärten zwischen Wittenberg und Dessau. Herrenhaus-Kultur-Verlag, Dresden 2010, מסת"ב 978-3-00-030860-4
- Hansjörg Küster und Ansgar Hoppe: Das Gartenreich Dessau-Wörlitz. Landschaft und Geschichte. Beck, München 2010, מסת"ב 978-3-406-59859-3
- Roland Krawulsky: Dessau-Wörlitz. Führer durch das Gartenreich. 6. Auflage. edition RK, Dessau 2010, מסת"ב 978-3-934388-04-8
- August Rode: Beschreibung des Fürstlichen Anhalt-Dessauischen Landhauses und Englischen Gartens zu Wörlitz. Hrsg. von Christian Eger, illustriert von Claudia Berg, Halle 2008, מסת"ב 978-3-89812-576-5
- Michael Pantenius: Wittenberg – Dessau – Wörlitz. Die UNESCO-Welterbestätten. Reiseführer, Halle 2008, מסת"ב 978-3-89812-558-1
- Kaevan Gazdar: Herrscher im Paradies. Fürst Franz und das Gartenreich Dessau-Wörlitz. Aufbau-Verlag, Berlin 2006, מסת"ב 978-3-351-02633-2
- Kulturstiftung Dessau-Wörlitz (Hrsg.): Unendlich schön. Das Gartenreich Dessau-Wörlitz. Nicolai, Berlin 2005, מסת"ב 978-3-89479-197-1
- Horst Dauer: Kirchen im Dessau-Wörlitzer Gartenreich. Hrsg.: Evangelische Landeskirche Anhalt. Anhalt Edition, 2000, מסת"ב 3-910192-63-7
- Christian Antz: Das Dessau-Wörlitzer Gartenreich. Regionalpolitik für eine Kulturlandschaft. In: Die Gartenkunst 10 (2/1998), S. 268–274.
- Norbert Eisold: Das Dessau-Wörlitzer Gartenreich – Der Traum von der Vernunft. DuMontBuchverlag, Köln 1993, מסת"ב 3-7701-3142-8 (DuMont Taschenbücher 286).
- Dessau-Wörlitzer Kulturlandschaft (= Werte der deutschen Heimat. Band 52). 1. Auflage. Selbstverlag des Instituts für Länderkunde, Leipzig 1992, מסת"ב 3-86082-013-3
קישורים חיצוניים
Garden Kingdom of Dessau-Wörlitz (UNESCO/NHK), סרטון באתר יוטיוב
- Garden Kingdom of Dessau-Wörlitz – UNESCO
- Kulturstiftung Dessau-Wörlitz, homepage.
- Gartenreich Dessau-Wörlitz im Biosphärenreservat Mittelelbe bei www.gartenreich.net
- Der grüne Lord von Wörlitz bei www.monumente-online.de, Mai 2005.
הערות שוליים
- ^ Garden Kingdom of Dessau-Wörlitz – UNESCO
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Andrew Curry (30 באוגוסט 2012). "That Time a German Prince Built an Artificial Volcano". Smithsonian Magazine.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Advisory Body Evaluation (ICOMOS) 2000
30072532ממלכת הגנים של דסאו-ורליץ