לימס
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
לִימֶס (בלטינית: limes) היו מערכות להגנת גבולותיה של הקיסרות הרומית. היו אלו חומות, מצודות או ביצורים אשר נועדו לתחום את הקיסרות מפני שבטים פולשים במאות ה-4 עד ה-6. הדוגמאות המוכרות ביותר ללימס הן חומת אדריאנוס וחומת אנטונינוס, הלימס הגרמאני (הלימס הראיטיאני), הלימס הערבי והלימס הטריפוליטאי.
בארץ ישראל מוכר לימס פלשתינה, אשר חצה את הנגב מחוף הים התיכון, באזור צפון חצי האי סיני עד לחוף ים המלח והערבה. מאחדות מהמצודות נשארו שרידים עד היום בקרבת היישובים הבאים: עין בוקק, חצבה, "חתרתורים", "מוחילה", עבדת ומצד תמר בכביש דימונה-סדום.[1] הלימס של ארץ ישראל נועד להגן על האימפריה מפני פלישות של שבטי הנוודים, וכן להבטיח את נתיבי הסחר הבינלאומי החשובים. הנגב זכה בתקופה זו לשגשוג, במידה רבה הודות ללימס.
לקריאה נוספת
- David Kennedy & Derrick Riley, Rome's Desert Frontier from the Air, University of Texas Press, Austin, 1990, 256 pp[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בתוך: זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, 1978 (הדפסה שלישית), עמ' 4037–4038.
- ^ ביקורת: ריכב רובין, הספר המדברי של האימפריה הרומית-הביזנטית ממעוף ציפור, קתדרה 72, יוני 1994, עמ' 172-169
