יוהאן סבסטיאן באך

יוהאן סבסטיאן באך

דיוקן מ-1748
לידה	31 במרץ 1685 אייזנך, סקסוניה-אייזנך
פטירה	28 ביולי 1750 (בגיל 65) לייפציג, סקסוניה
זרם	בארוק
כלי נגינה	עוגב, כינור, צ'מבלו, ויולה, קלאוויקורד
מספר יצירות ידוע	1127
חתימה

טוקטה ופוגה ברה מינור טוקטה ופוגה ברה מינור, רי"ב 565 הפוגה הקטנה הפוגה הקטנה, רי"ב 578 הפסנתר המושווה הפסנתר המושווה, פרלוד מס' 1 בדו מז'ור, רי"ב 846 סוויטה ללאוטה במי מינור סוויטה ללאוטה במי מינור, רי"ב 996, פרק חמישי סוויטה לצ'לו מס' 1 סוויטה לצ'לו מס' 1 בסול מז'ור, רי"ב 1007 קונצ'רטו לשני כינורות ברה מינור קונצ'רטו לשני כינורות ברה מינור, פרק שני, רי"ב 1043 קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 3 קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 3, פרק ראשון, רי"ב 1048 אריה על מיתר סול אריה על מיתר סול, עיבוד לפרק השני מתוך הסוויטה השלישית לתזמורת ברה מז'ור, רי"ב 1068

לעזרה בהפעלת הקבצים

יוהאן סבסטיאן בַּאך (בגרמנית: Johann Sebastian Bach; 31 במרץ 1685 – 28 ביולי 1750) היה מלחין גרמני מתקופת הבארוק, הנמנה עם נגני העוגב והמלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים. יצירותיו של באך, הכתובות תוך מיצוי אמנותי וטכני של טכניקת הקונטרפונקט, נודעות בעומקן האינטלקטואלי וביופיין האמנותי ועל כן רבים רואים בבאך את המלחין שהביא לשיאה את המוזיקה הפוליפונית. בתקופתו נודע בעיקר כנגן עוגב וירטואוז, ולאחר מותו דעכה תהילתו, אך היא הושבה לתודעת הציבור במאה ה-19 ולא פסקה מאז. בין יצירותיו החשובות והמוכרות ביותר: טוקטה ופוגה ברה מינור, הפסנתר המושווה, וריאציות גולדברג, מתאוס פסיון, יוהנס פסיון, הקונצ'רטי הברנדבורגים, המנחה המוזיקלית, אמנות הפוגה, המיסה בסי מינור ועוד. יצירותיו של באך זכו וזוכות עד היום לפופולריות רבה מאוד והוא נחשב לדעת רבים לאחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה.

ביוגרפיה

באך נולד ב-1685 בעיירה אייזנך, בירת דוכסות סקסוניה-אייזנך (כיום בתורינגיה שבגרמניה), בן זקונים ליוהאן אמברוסיוס באך ולמריה אליזבטה לאמרהירט. אביו היה נגן עוגב בכנסייה, וכן כנר וויולן מצוין, שהדריך את יוהאן הצעיר ביסודות הנגינה בכינור ובצ'מבלו. משפחת באך כולה הוציאה מתוכה במשך כמה דורות עשרות מוזיקאים מקצועיים (כמו נגני חצר, עוגבני כנסייה ומלחינים). דודו, יוהאן כריסטוף, היה מפורסם במיוחד והציג בפניו את אמנות הנגינה בעוגב. באך היה גאה במורשת המשפחתית, ומאוחר יותר, ב-1735, חיבר גניאולוגיה על אודותיהם: "Ursprung der musicalisch-Bachischen Familie“. במאי 1694 נפטרה אמו, ולאחר פחות משנה, בתחילת 1695, נפטר גם אביו.

באך, שטרם מלאו לו עשר שנים, עבר אל חסותו של יוהאן כריסטוף באך, אחיו בן ה-24. זה הביא אותו לביתו באורדורף, שם עבד כנגן עוגב. באך החל אז את לימודיו בבית הספר ועשה חיל בלטינית, ביוונית עתיקה, בחשבון ובשירה. בנוסף, עסק בהעתקה, לימוד וביצוע מוזיקה וייתכן שאף בתחזוקת העוגב. מאחיו קיבל הדרכה רבת ערך, שכללה נגינה בקלאוויקורד, ונחשף למלחינים רבים בני ארצו, כמו יוהאן פכלבל (שהיה מורו של יוהאן כריסטוף) ויוהאן יאקוב פרוברגר, וכנראה גם למוזיקה של מלחינים מצפון גרמניה, למלחינים צרפתים כמו לולי, לואי מרשאן ומרן מארה ולמלחין המקלדת האיטלקי ג'ירולאמו פרסקובלדי. לא עבר זמן רב עד שהאח הקטן שלט בכל הידע שהקנה לו האח הגדול. יוהאן סבסטיאן הפציר באחיו ללמדו מוזיקה מתקדמת יותר, אולם יוהאן כריסטוף סבר, שבאך הצעיר עדיין אינו בשל לכך.

באחד הימים הביא עמו אחיו ספר עבה גדוש בתווים למוזיקה כנסייתית. באך הצעיר הפציר בו שיתן לו לנגן מעט מן המוזיקה הזו, שנראתה בעיניו נפלאה, אך שוב דחה אותו אחיו, בטענה כי הגיעה העת לישון. יוהאן סבסטיאן ציית אך כשראה שאחיו נרדם, שב לחדר, נטל משם את הספר ופנה לחדרו. במשך שישה חודשים היה מתגנב ונוטל עמו את הספר. את הלילות היה מבלה בהעתקת התווים לתוך מחברותיו, ובמשך היום היה עייף ורדום, בדרך כלל. הוא ניסה להתאזר בסבלנות עד שאחיו יצא את הבית. בקושי שלט בעצמו, ויוהאן כריסטוף לא הצליח להבין על שום מה אחיו הצעיר נרגש כל כך. כך נמשכו הדברים עד שיום אחד הפתיעו אחיו הגדול בעצם המלאכה. הוא החרים מידיו את מחברותיו, פרי עמל של חצי שנה, ואסר עליו לנגן עד שיתבגר. ייתכן שהדבר נבע מערכן הרב של מחברות התווים באותה עת.

בשנת 1700 החל בלימודי המוזיקה בבית הספר היוקרתי מיכאל ה"קדוש", בעיר לינבורג, והשתכר למחייתו מזמרה במקהלת הכנסייה הצמודה עד שהתחלף קולו. לצד השירה המשיך להתאמן בנגינת עוגב, כינור וצ'מבלו. בנוסף ללימודיו המוזיקליים, רכש באך השכלה מקיפה (תאולוגיה, היסטוריה, פיזיקה וכו'), וכנראה למד גם איטלקית וצרפתית. השהות בלינבורג נמשכה 3 שנים ובזכותה זכה באך להכיר את מגוון התרבות האירופית, מה שלא היה אפשרי בשבילו בעיר מולדתו. בית הספר היוקרתי אפשר לו להכיר בני אצולה מצפון גרמניה. הוא ניהל קשר משמעותי עם נגני העוגב בעיר, במיוחד עם המלחין גאורג בהם, נגן עוגב בכנסיית יוחנן המטביל, ואף פגש נגני עוגב מהמבורג הסמוכה, שהייתה אחת הערים הגדולות בצפון אירופה. קשרים אלו הקנו לו גישה לכלים הטובים ביותר שהזדמנו לו עד אז. סביר להניח שאז גם למד להכיר את אסכולות העוגב הגרמניות, את כתביהם (המוזיקליים והתאורטיים) של מוזיקאים אלו, ובמיוחד את עבודתו של דיטריך בוקסטהודה. עם כל אלה, התפתח בלינבורג לעוגבאי ברמה גבוהה.

תחילת הקריירה המוזיקלית

עם סיום לימודיו, בינואר 1703, הועסק באך כמוזיקאי חצר בקאפלה של הדוכס יוהאן ארנסט בוויימאר, עיר גדולה בתורינגיה. נראה שמשרתו שם לא הייתה מוזיקלית ביותר, אך המוניטין שלו כנגן מקלדת נודעו בכל זאת ברבים. הוא הוזמן לחנוך את העוגב החדש בכנסיית בוניפציוס ה"קדוש" ("הכנסייה החדשה") בארנשטאדט, העיר העתיקה ביותר בתורינגיה עמה קיימה משפחת באך קשר קרוב. בכירי הכנסייה התרשמו מנגינתו, והוא זכה במשרת נגן העוגב שלה. הייתה זו משרה קלה יחסית ונדיבת שכר, ולרשותו עמד עוגב חדיש בעל מערכת מודרנית, המאפשרת שימוש בסולמות רבים. כך פנה באך להלחנה רצינית של פרלודים לעוגב במסורת הצפון גרמנית: וירטואוזיים ואלתוריים. כבר אז ניכרה בפרלודים שכתב שליטה בפיתוח מוטיבי ועם זאת עדיין לא בשלו יכולותיו בארגון בקנה מידה רחב ובקונטרפונקט.

באוקטובר 1705 ניתנה לו חופשה בת חודש, אותה ניצל לעריכת מסע רגלי בן כ-400 קילומטרים לליבק שבצפון גרמניה, כדי להאזין לדיטריך בוקסטהודה, מלחין ונגן עוגב מפורסם. באך האריך לשהות בעיר שלושה חודשים, דבר המעיד על השפעתו הגדולה ורבת הערך של בוקסטהודה. נראה שבאך ראה בו דמות-אב לעוגבנים הגרמנים, וסגנונו היווה יסוד ליצירותיו המוקדמות. באך חזר לארנשטאדט רק בפברואר 1706, לאחר שהתפטר בשל חילוקי דעות בינו לבין בכירי הכנסייה לגבי צורת נגינתו ורמת הזמרים במקהלה.

נראה שבאך הבין שעליו לברוח מחיק המשפחה על מנת לקדם את הקריירה שלו, ולכן קיבל עליו ב-1707 משרה רווחית יותר כנגן העוגב בכנסיית דיווי בלאסי (Divi Blasii) במילהאוזן, עיר צפונית גדולה וחשובה. ארבעה חודשים לאחר הגעתו נשא באך לאישה את דודניתו מדרגה שנייה, מריה ברברה באך מארנשטאדט. עיריית מילהאוזן והכנסייה שלה היו בוודאי גאות במנהל המוזיקלי החדש שלהן. ראשי העיר והכנסייה ששו לממש את תוכניתו לחידוש העוגב בכנסייה, ומרוב התלהבותם מהקנטטה החגיגית, BWV 71, שכתב לכבוד חנוכת המועצה החדשה ב-1708, שילמו לו ביד נדיבה על פרסומה. הם רצו לשלם לו גם כדי שינצח עליה בעתיד, אך בינתיים הוצעה לו משרה מפתה יותר.

ויימאר

ב-1708, לאחר פחות משנה במילהאוזן, חזר באך לוויימאר בעקבות דרישתו של הדוכס מוויימאר לנגן לפניו. הוא התמנה לעוגבאי ומנהל קונצרטים בבית התפילה הדוכסי. שם עמדו לרשותו מוזיקאים מקצועיים וכן הכנסה גבוהה יותר. המשפחה עברה לגור בסמוך לארמון הדוכס, וכעבור שנה נולד בנם הבכור, ואל משק ביתם הצטרפה אחותה המבוגרת והלא נשואה של מריה ברברה, כדי לסייע לה בגידול משפחתה. בסך הכל נולדו לזוג שבעה ילדים, אבל רק ארבעה הגיעו לבגרות. שניים מהם, ילידי ויימאר, וילהלם פרידמן באך וקארל פיליפ עמנואל באך היו למלחינים חשובים בסגנון הרוקוקו, שבא לאחר הבארוק.

בוויימאר השיג באך רמה טכנית, ביטחון כלכלי והשראה מספיקים כדי להרחיב את המבנים היצירתיים הקיימים ולשלב בהם השפעות מחוץ לארץ, וכך חיבר את יצירותיו הגדולות הראשונות למקלדת ולתזמורת. השפעתם של מוזיקאים איטלקיים כקורלי, טורלי, ובעיקר ויוואלדי ניכרת באופי הבהיר והנינוח של יצירותיו, במקצביהן הדינמיים, בפתיחות דרמטיות ובתבניות הרמוניות החלטיות. אחת משיטות הלימוד העצמי של באך הייתה תעתוק (transcription) קונצ'רטי של ויוואלדי ליצירות לצ'מבלו ועוגב (יצירות שעודן אהודות בקונצרטים). ייתכן ששאב רעיון זה מהנסיך יוהאן ארנסט, אחד ממעסיקיו, שהיה מוזיקאי מקצועי. בנוסף, ניגן באך מוזיקה קונצרטנטית מגוונת עם האנסמבל של הדוכס. ב-1713 חזר הדוכס מטיול בארצות השפלה ובאמתחתו אוסף גדול של פרטיטורות. באך נמשך במיוחד למבנה האיטלקי של קונצ'רטו גרוסו: תחלופה לסירוגין בין קבוצה של כלי סולו (concertino) לתזמורת שלמה (tutti). מאפיינים איטלקיים אלה אפשר לשמוע ביצירותיו המאוחרות יותר, כמו הסוויטה האנגלית מספר 3 (כאשר התחלופה היא בין המנעד הנמוך למנעד הגבוה של הצ'מבלו) והקונצ'רטי הברנדנבורגיים, המבוססים חלקית על מבנה זה. בתקופה זו החל באך בכתיבת הפוגות שלו, הנשענות על שליטתו הטובה בהלחנה קונטרפונקטית. עיקר יצירתו בתקופה זו הייתה לעוגב. הוא החל באותה עת בכתיבת הספרון לעוגב עבור בנו הבכור, וילהלם פרידמן. הספר כלל כוראלים לותרניים (מזמורים) מעובדים בצורות מורכבות לצורך הדרכת נגני עוגב, וכן הרמוניה וקונטרפונקט (והם משמשים למטרה זו מאז ואילך). באופן כללי ניגן והלחין מוזיקה רבה לעוגב - הן חינוכית והן חופשית - ומעטים יכולים להתחרות בתרומתו לכלי נגינה זה.

לאחר תשע שנות עבודה בוויימאר החל באך לחפש עבודה יציבה יותר, שתאפשר לו לחקור ולפתח את רעיונותיו המוזיקליים. הוא נענה להזמנת הנסיך לאופולד מאנהלט-קטן (Anhalt-Cöthen) להתמנות למנהל מוזיקלי (Kapellmeister), אך הדוכס מוויימאר סירב לשחרר את באך ממשרתו, ואף שלח את באך בנובמבר 1717 לכלא, שממנו שוחרר לחופשי בדצמבר, ועבר לקטן. הנסיך לאופולד, שהיה בעצמו מוזיקאי, העריך את כשרונותיו של באך, שילם לו כהלכה והעניק לו חופש ניכר בהלחנה ובנגינה. מאחר שהנסיך היה גם קלוויניסט הוא לא נזקק למוזיקה דתית מסובכת ולכן מרבית יצירתו של באך באותה עת הייתה חילונית. הוא חיבר את הסוויטות התזמורתיות, את שש הסונאטות והפרטיטות לכינור, את שש הסוויטות לצ'לו, את הקונצ'רטי הברנדנבורגיים, וכן חלק מיצירותיו למקלדת.

ביולי 1720 בזמן ששהה מחוץ לארצו, בקרלסבאד, לצד הנסיך לאופולד, פקדה אותו טרגדיה: אשתו, מריה ברברה, מתה באופן פתאומי. אולם תוך שנה וחצי, בדצמבר 1721, נשא תחתיה את אנה מגדלנה וילקה, הצעירה ממנו ב-17 שנים. אנה מגדלנה הייתה מוזיקאית מחוננת בחצרו של הנסיך, בתו של חצוצרן העיר. נולדו להם 13 ילדים (מה שלא מנע את המשך עיסוקיה), מהם שרדו שישה עד בגרות: שלושה בנים שהיו למוזיקאים חשובים - גוטפריד היינריך, יוהאן כריסטוף פרידריך באך ויוהאן כריסטיאן באך, ושלוש בנות - אליזבט יוליאנה פרידריכה, יוהאנה קרולינה, ורגינה סוזאנה.

לייפציג

פסל של בך לפני כנסיית תומאס ה"קדוש" בלייפציג

בשנת 1723 הגיש באך את מועמדותו לתפקיד מנהל המוזיקה בכנסיית תומאס ה"קדוש" הלותרנית (Thomaskirche) בלייפציג, שהתפנה עם מותו של יוהאן קונאו. למשרה ניגשו עוד ארבעה מועמדים והיה עליהם לעמוד במבחנים קשים. כראיה חותכת לכושרו, ניצח באך בפברואר על שתי קנטטות: רי"ב 22 ורי"ב 23 וזכה בחודש מאי במשרה: הקנטור של בית הספר (Thomasschule) הנספח לכנסייה הראשית, ומנהל מוזיקלי של כמה כנסיות מרכזיות בעיר. היה זה תפקיד יוקרתי בעיר-מסחר מובילה בסקסוניה (שכנתה של תורינגיה), תפקיד ממשלתי ראשון לבאך מאז תחילת הקריירה שלו - תעסוקתו הקצרה בארנשטאט ומילהאוזן - שהרי בוויימאר וקטן שרת בני אצולה. בתפקידו בלייפציג החזיק 27 שנים עד יום מותו.

במסגרת התפקיד למד להכיר את ההליכים הפוליטיים של מעסיקתו, מועצת לייפציג, שהייתה מפולגת בין האבסולוטיסטים, נאמני מלך סקסוניה שבדרזדן, אוגוסטוס החזק, לבין העירוניים (City-Estate), מייצגי האינטרסים של מעמד הסוחרים והאצולה הזעירה. באך היה מועמד הפלג הראשון ובמיוחד של ראש העיר, גוטליב לנג, עורך דין ששרת בחצר בדרזדן. בתמורה למינוי באך ניתנה לפלג העירוני שליטה בבית-הספר, ובאך נאלץ לקבל כמה פשרות כתנאי להעסקתו. באך ראה עצמו כראש המוזיקה הכנסייתית בעיר ואילו הפלג העירוני ראה בו את ראש בית-הספר וניסה לצמצם את הדגש על מוזיקה מתוחכמת הן בבית-הספר והן בכנסיות, דבר שהוביל למתח מתמיד ביניהם, על אף ההכרה בגדולתו המוזיקלית. המועצה לא כיבדה את הבטחתו של לנג בריאיון למשכורת נאה של 1000 טלרים לשנה, אך עם זאת סיפקה לבאך הכנסה סבירה ודירה טובה בפאתי בניין בית-הספר, אשר שופץ בעלות גבוהה ב-1732.

תפקידו של באך כלל הן חינוך והן הלחנה. הוא הדריך את תלמידי בית-הספר בשירה, וכן לימד לטינית, אך לשם כך היה רשאי להעסיק תחתיו עוזר. כמלחין היה עליו לספק מוזיקה מדי שבוע לשתי הכנסיות הראשיות בלייפציג, של תומאס ה"קדוש" ושל ניקולאס ה"קדוש". במטלה זו עמד בפרץ יצירתיות מרשים, שבא לביטוי בחמישה מחזורי קנטטות (שניים מהם אבדו כנראה) בתוך שנתיים במהלך שש שנותיו הראשונות בעיר. עבודות אלו מקיפות את כתבי הבשורה לכל יום ראשון ויום חג בשנה הלותרנית, ורבות מהן שאבו השראה ממזמורים כנסייתיים מסורתיים. במהלך החזרות והביצוע של יצירות אלו בכנסייה באך ניגן בצ'מבלו או בעוגב או עמד מול המקהלה. במקרה האחרון החליפו אותו במקלדת נגן העוגב של הכנסייה או אחד משני בניו הבכורים (מאשתו הראשונה).

המועצה העמידה לו שמונה נגנים קבועים בלבד, מה שהוביל לחיכוך מתמשך עם באך, שנאלץ לגייס כ-20 נגנים נוספים לביצוע אותם לחנים, המתוזמרים להרכב בינוני ומעלה. זמרי הסופרן והאלט הגיעו מבית הספר ואילו הטנורים והבאסים מבית-הספר או מהעיר. הרכבים אלה התפרנסו בנוסף גם מנגינה בחתונות ולוויות וכנראה למטרה זו, ולצורך אימון בבית-הספר, כתב באך מספר מוטטים (חלקם למקהלה כפולה). בעבודתו השוטפת בכנסייה ביצע באך מוטטים של האסכולה הוונציאנית ושל גרמנים כגון היינריך שיץ. אלה היוו מודלים למוטטים שלו. מאחר שבילה חלק ניכר משנות העשרים של המאה ה-18 בהלחנת קנטטות, צבר רפרטואר עצום של מוזיקה כנסייתית עבור הכנסיות הראשיות בעיר. עם זאת שאף להרחיב את דרכי ההבעה שלו וליצור מוזיקה שאינה דתית.

במרץ 1729 לקח באך על עצמו את ניהול ה-Collegium Musicum, הרכב חילוני שייסד ב-1701 מכרו הוותיק, המלחין הנודע גאורג פיליפ טלמן. היה זה מוסד פרטי נפוץ בערים גדולות של דוברי-גרמנית, שתפס בהדרגה מקום חשוב בתרבות המוזיקלית הציבורית. בדרך-כלל הקימו את ההרכבים הללו תלמידי אוניברסיטאות פעילים מוזיקלית והובילו אותם מוזיקאים מקצועיים בולטים בעיר. כריסטוף וולף תיאר את קבלת הניהול על ידי באך כמהלך פיקחי, אשר "ביסס את אחיזתו האיתנה של באך במוסדות המוזיקליים העיקריים בלייפציג". רוב ימות השנה ערך ההרכב קונצרט בן שעתיים מדי שבועיים. אולם גדול הועמד לרשותם ומספר כלי נגינה נרכשו לשימושם. סביר להניח, שרבות מיצירות באך מאז ועד מותו נכתבו עבור ה- Collegium Musicum ובוצעו על ידו, למשל חלקים מה-Clavier-Übung ומרבית הקונצ'רטי לכינור ולצ'מבלו. בסוף שנות השלושים הוחלף באך בניהול ההרכב על ידי תלמידו לשעבר, קרל גוטהלף גרלך.

ב-1733 הגיש באך לנסיך הבוחר של סקסוניה את התווים לכמה חלקים מהמיסה בסי מינור, כדי לשכנע את השליט למנותו למלחין חצר מלכותי. מאוחר יותר הרחיב את עבודתו למיסה קתולית שלמה, אשר מרבית המוזיקה שלה נשאלה בשלמות ממיטב פרקי הקנטטות שלו. יצירה זו, שלא בוצעה כנראה במהלך חייו, נחשבת לאחד משיאי המוזיקה הכוראלית שלו. באך מונה למלחין חצר ומבחינתו היה זה, ככל הנראה, שלב במאבק הממושך להגדיל את כוח המיקוח שלו מול מועצת העיר.

באך ניהל קשרים פעילים עם כמה חברי סגל של האוניברסיטה בלייפציג. ראויים לאזכור יחסיו הפוריים עם המשורר פיקנדר. הזוג באך קיבל בביתו חברים, בני משפחה, ומוזיקאים עמיתים מכל רחבי הממלכות הגרמניות. מוזיקאי-חצר מדרזדן ומברלין, בהם טלמן, ערכו אצלו ביקורים תדירים או החליפו עמו תכתובות. אבל דווקא עם גאורג פרידריך הנדל לא הזדמן לו להיפגש. הם נולדו באותה שנה ועיר מולדתו של הנדל הייתה קרובה ללייפציג. הנדל חי אומנם באנגליה באותה תקופה, אך ערך בכל זאת מספר טיולים לגרמניה, אולם באך לא הספיק לפגוש אותו, דבר שכנראה התחרט עליו עמוקות (יש המספרים, שבאך יצא ברגל לפגוש את הנדל מבלי ליידע אותו, אך הנדל עזב עד שהגיע באך).

סוף חייו

בערוב ימיו הלחין באך שתיים מהיצירות המורכבות ביותר שלו מבחינה פוליפונית. ב-1747, בזמן ביקור בפוטסדאם בארמונו של פרידריך השני, מלך פרוסיה, ניגן המלך, שהיה מוזיקאי חובב, מנגינה קצרה, ואתגר את באך לאלתר עליה פוגה בשישה קולות. מאחר שהייתה זו מנגינה בעייתית לקונטרפונקט, הסתפק באך באותו זמן בפוגה בשלושה קולות. לאחר שחזר לביתו, נענה באך לאתגר המקורי והרחיב אותו קמעה. הוא שחזר מהזיכרון את מה שניגן מול המלך, הוסיף פוגות וקאנונים על בסיס "הנושא המלכותי", וכן, בעזרת שינוי מזערי, יצר ממנו פוגה בשישה קולות. הוא שלח את התווים למלך בכותרת המנחה המוזיקלית. היצירה השנייה, אמנות הפוגה, גם היא סדרה של פוגות מורכבות וקאנונים על בסיס נושא פשוט יותר. סביר שהיצירה נכתבה מספר שנים לפני מותו של באך, ודעה מקובלת היא שהוא לא השלים את הפוגה האחרונה בה (באופן שהיה ממצה באופן עילאי את יכולותיו), אך היא התפרסמה רק אחרי מותו. בשל השימוש היצירתי בפיתוחי נושא ובטכניקות קונטרפונקטיות מסובכות ביותר, רואים ביצירה זו לעיתים קרובות את פסגת ההלחנה הפוליפונית.

בריאותו של באך הידרדרה במהלך 1749. כבר באמצע השנה החלו אבות העיר לחפש יורשים לתפקיד הניהול המוזיקלי שלו. באך הלך והתעוור, עד שנאלץ לעבור ניתוח מידי רופא-העיניים הבריטי המהולל, ג'ון טיילור, שניתח גם את הנדל, כשזה ביקר בלייפציג ב-1750, אך ללא הועיל. ייתכן שהניתוח אף הזיק – עיתון מקומי תלה את סיבת מותו של באך בהשלכות הניתוח הכושל (אגב, גם הניתוח שביצע בהנדל כשל). באך נפטר ב-28 ביולי בן 65. היסטוריונים משערים, שהמוות נגרם משבץ, שהוחמר על ידי דלקת ריאות. היצירה האחרונה אותה השלים באך הייתה פרלוד על כוראל, לעוגב, שהוכתבה לחתנו, יוהאן אלטניקול, על ערש דווי, שהרי עיניו של באך חשכו לקראת מותו. תווי הקדנצה המסיימת מאייתים ראשי התיבות "JSB". כוראל זה מנוגן לעיתים לאחר הפוגה הארבע עשרה הבלתי-גמורה מ"אמנות הפוגה", בה מופיעים תווי מוטיב "BACH", כמו ביצירות שונות של המלחין.

מורשתו של באך

בשנות חייו האחרונות וכן לאחר מותו, ירדה הפופולריות של באך כמלחין וכנגן. יצירתו החלה להיחשב כמיושנת בהשוואה לסגנון הקלאסי שהחל להופיע באירופה, אולם על אף הדעיכה בהערצה אליו, היה באך רחוק מלהישכח לגמרי, ולו רק בזכות ילדיו (ובעיקר קרל פיליפ עמנואל באך) שהיו מוזיקאים בפני עצמם ונשאו את שמה המוזיקלי של שושלתם. יצירותיו של באך לכלי מקלדת המשיכו להוות דוגמת מופת ליכולות הטכניות של הכלים השונים. ב-1774 התוודע שגריר ממלכת הבסבורג בברלין, גוטפריד ואן סוויטן, ליצירותיו של באך, שלא היו מוכרות לו לפני כן. עם שובו לווינה ב-1777 הביא עמו דפי תווים של באך (והנדל) והמריץ את מוצרט ומאוחר יותר את בטהובן להכיר ולנתח את עבודתו של באך. כך הפכו מוצרט ובטהובן למעריציו של באך וכתבו יצירות ברוחו.

תחייתה של הערצת הציבור הרחב לבאך התרחשה כאשר בשנת 1829 העלה המלחין היהודי-גרמני, פליקס מנדלסון-ברתולדי, בפעם הראשונה בביצוע קונצרטנטי, את אחת מיצירותיו הגדולות ביותר: המתאוס פסיון. המתאוס פסיון אומנם בוצעה מאז מותו של באך במסגרת הכנסייה, אך מנדלסון היה זה שערך את גרסת הביצוע הראשונה בהיסטוריה של המתאוס פסיון באולם קונצרטים, דבר שהיה הישג עצום כשלעצמו: הבאת מוזיקה ליטורגית, שמעולם לא בוצעה מחוץ לכנסייה, לאולם הקונצרטים ולקהל שאינו דתי. בעקבות הקונצרט החל גל מחודש של התעוררות וסקרנות בקרב אנשי אירופה שבעקבותיו הוקמה ב-1850 "חברת באך" (Bach Gesellschaft) אשר עסקה בפרסום יצירותיו של המלחין. ב-1854 טבע פטר קורנליוס את המושג שלושת ה-B כדי לציין את שלושת המלחינים הגדולים בהיסטוריה להשקפתו ששמותיהם מתחילים באות B: יוהאן סבסטיאן באך, לודוויג ואן בטהובן והקטור ברליוז.

הפופולריות שצבר באך בעקבות הקונצרט בברלין לא פסקה מאז לרגע, ובמהלכה של המאה ה-20 המשיכו חוקרי המוזיקה לגלות עוד ועוד רבדים ביצירותיו, חלקם בעלי ערך לימודי רב לעוסקים בלימודי המוזיקה. ההערצה לבאך תרמה באופן משמעותי גם לתנועה שהתהוותה במאה ה-20 וקראה לביצוע יצירות באופן אותנטי, עם כלים עתיקים ובעיבודים המקוריים כפי שנכתבו על ידי המלחין.

יצירותיו של באך לעיתים מצוטטות במוזיקה פופולרית. לדוגמה ללהקת ג'ת'רו טאל הקליטה עיבוד ליצירה בורה במי מינור. היצירה אריה על מיתר סול הייתה השראה לליווי האורגן בלהיט של פרוקול הארום "בהיר יותר מחוורון" והבסיס ללהיט הפופ "Everything's gonna be alright" משנת 1997. להקת הצ'רצ'ילים הישראלית עיבדה מספר יצירות של באך להרכב של להקת רוק וב-1969 הופיעה עם ההתזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה בהיכל התרבות (תל אביב). השיר "אל נא תלך" מאת הזמר ומלחין שלמה גרוניך מבוסס על הפרלוד מס' 1 בפסנתר המושווה מאת באך.

בג'אז, ההרכב הקולי, הסווינגל סינגרס הקליט עיבודים ג'אזיים ליצירות באך וב 1962 הוציא אלבום "ג'אז סבסטיאן באך" שהפך ללהיט בכל העולם. הפסנתרן הצרפתי ז'אק לוסייה התמחה בביצוע יצירות באך בסגנון ג'אז. רביעיית הג'אז המודרני הקדישה אלבום לבאך ובלוז.

  מדף הקרח באך באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של יוהאן סבסטיאן באך.

יצירות

ערכים מורחבים – יצירות מאת י. ס. באך, כוראלים מאת י. ס. באך, קנטטות מאת י. ס. באך, שירים ואריות מאת י. ס. באך, סוויטות תזמורתיות של באך

באך נמנה עם מספר מלחינים מצומצם אשר עבודתם לא קוטלגה בשיטת האופוסים, אלא ברשימה מיוחדת. רשימת יצירותיו של באך (רי"ב או BWV) מסודרת על פי סוג היצירה וכלי הנגינה לו מיועדת. בגסות ניתן לומר שכחמש מאות המספרים הראשונים הם למוזיקה קולית, כחמש מאות הבאים לכלי מקלדת שונים וכמאה האחרונים לכלים אחרים, הרכבים קאמריים ותזמורתיים.

חלוקה יותר מפורטת היא: 1-222 - קנטטות, 225-248 - מוזיקה מקהלתית בהיקף גדול, 250-524 - כוראלים ושירים, 525-748 - יצירות לעוגב, 772-994 - יצירות לכלי מקלדת, 995-1012 - יצירות לכלי מיתר, 1013-1040 - מוזיקה קאמרית, 1041-1071 - מוזיקה תזמורתית, 1072-1126 - קאנונים ופוגות אחרים. כדאי לציין שבמחקר המודרני נמצאו או שוחזרו יצירות רבות של באך שלא נכללו ברשימה המקורית וכן נתגלה שיצירות רבות שנכללו ברשימה המקורית לא נכתבו על ידי באך. ראו רשימת יצירות מאת יוהאן סבסטיאן באך.

ריצ'רקר בשישה קולות מתוך המנחה המוזיקלית, בכתב-ידו של באך.

בין יצירותיו הנודעות:

מחקר קונטרפונקטי

• אמנות הפוגה (Die Kunst der Fuge) רי"ב 1080
• המנחה המוזיקלית (Musikalisches Opfer) רי"ב 1079

קנטטות

• "לב ופה ומעשה וחיים" (Herz und Mund und Tat und Leben), רי"ב 147, ובמיוחד הפרק האחרון שלה, "Jesu, Joy of Man's Desiring".

מוזיקה קולית

• אורטוריה לחג המולד (Weihnachts-Oratorium) רי"ב 248
• מיסה בסי מינור רי"ב 232
• מגניפיקט ברה מז'ור רי"ב 243
• מתאוס פסיון (Matthäus-Passion) רי"ב 244
• יוהנס פסיון (Johannes-Passion) רי"ב 245

מוזיקה תזמורתית

• 4 סוויטות לתזמורת רי"ב 1066–1069
• 14 קונצ'רטים לצ'מבלו רי"ב 1052–1065
• 2 קונצ'רטים לכינור סולו רי"ב 1041–1045
• 6 הקונצ'רטי הברנדנבורגיים רי"ב 1046–1051
• קונצ'רטו לשני כינורות ברה מינור רי"ב 1043

מוזיקה לעוגב

• טוקטה ופוגה ברה מינור רי"ב 565
• פרלוד ופוגה במי מינור "קטנה" רי"ב 533
• פנטזיה ופוגה בסול מינור "גדולה" רי"ב 542
• פסקליה ופוגה בדו מינור רי"ב 582
• פרלוד לכוראל "התעוררו, הקולות קוראים לנו" (Wachet auf, ruft uns die Stimme) רי"ב 645

מוזיקה לכלי מקלדת (צ'מבלו/קלאוויכורד)

• הפסנתר המושווה (Das wohltemperierte Klavier) ספרים 1 ו-2, 48 פרלודים ופוגות רי"ב 846–893
• וריאציות גולדברג רי"ב 988
• 6 סוויטות אנגליות רי"ב 806–811
• 6 סוויטות צרפתיות רי"ב 812–817
• אינוונציות בשנים ושלושה קולות רי"ב 772–801
• המחברת של אנה מגדלנה באך

מוזיקה לכלי סולו

• סונאטות ופרטיטות לכינור סולו רי"ב 1001–1006
• 6 סוויטות לצ'לו סולו רי"ב 1007–1012
• פרטיטה לחליל סולו רי"ב 1013

לקריאה נוספת

• טים דולי, באך, תרגום: הד סלע, הוצאת דביר, 1989.
• מלקולם בויד, באך, תרגום: גבי פלג, כתר, 1990.
• אלברט שווייצר, באך - חיים של מוזיקה, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת חותם תרבות, 2010.
• דאגלס הופשטטר, גדל, אשר, באך - גביש בן-אלמוות, תרגמו: טל כהן וירדן ניר בוכבינדר, הוצאת דביר, 2011.

קישורים חיצוניים

• יוהאן סבסטיאן באך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יוהאן סבסטיאן באך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי יוהאן סבסטיאן באך בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

עיינו גם בפורטל פורטל המוזיקה הקלאסית מהווה שער לחובבי המוזיקה הקלאסית בפרט, ולחובבי המוזיקה בכלל, ולמתעניינים בתחום המוזיקה הקלאסית. בפורטל תוכלו למצוא מידע על מלחינים חשובים ודומיננטיים, על התקופות השונות במוזיקה הקלאסית, על יצירות מופת קלאסיות שונות ועוד.

• על באך במוזיקה צפונט
• מידע על רוב יצירותיו של באך
• תרגומי קנטטות של באך
• יצירות של באך בביצועים שונים, כולל ביצועם של נגנים ישראלים.
• יעל (פרוינד) אברהם, צייר הצלילים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 28 ביולי 2011, גיליון 729
• מתאוס פסיון היפרטקסט - אדובי פלאש
• יובל מלחי, פרק 236: יוהאן סבסטיאן באך – אבי המוזיקה המודרנית (היסטוריה לילדים ומבוגרים), באתר "קטעים בהיסטוריה", 19 בדצמבר 2017
• חגי חיטרון, מתברר שבאך היה פריק של מספרים, באתר הארץ, 20 במאי 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36956777יוהאן סבסטיאן באך