פארק מוסקאו

פארק מוסקאו

**אתר מורשת עולמית**
	פארק מוסקאו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 1, 4
מדינה	גרמניה; פולין

פארק מוסקאו (שם רשמי: Fürst-Pückler-Park, בגרמנית: Muskauer Park, בפולנית: Park Mużakowski) הוא הפארק האנגלי הגדול ביותר בגרמניה ובפולין. שטחו הכולל של הפארק הוא 5.4 קמ"ר, כאשר 3.5 מתוכם נמצאים בפולין והיתר בגרמניה. הפארק משתרע על שתי גדותיו של הנהר נייסה, המהווה את הגבול בין שתי המדינות. בחלקו המערבי של אזור החיץ המקיף את הפארק נמצאת העיר הגרמנית באד מוסקאו (אנ') (שבשמה נקרא הפארק והבונה שלו), ובחלקו המזרחי נמצאת העיר הפולנית לקניצה. מרכז הפארק הוא רמות מיוערות למחצה, והן נמצאות בסמוך לגדה המזרחית של הנהר ומכונות הפארק על הטראסות.

ב-2 ביולי 2004 העניק אונסק"ו לפארק מעמד של אתר מורשת עולמית.

תיאור

הפארק הוקם בין 1815 ל-1844 על ידי הנסיך הרמן פון פיקלר-מוסקאו שהחזיק בבעלותו אחוזה מקומית. לאחר מותו של הנסיך ב-1871 המשיך אדוארד פטצולד (אחד מתלמידיו של פיקלר-מוסקאו) את טיפוחו של הפארק.

הפארק מייצג גישה שונה בקשר שבין האדם לטבע בכך שהרושם המתקבל ממנו הוא הגברת היופי של מאפייני הפארק הטבעיים באמצעות עצים, אזורי מרעה ואמות המים, המאפשרים את המיזוג בין האדם לבין הטבע בכך שהפארק הופך למרכיב של מגורי האדם ומגורי האדם הם חלק מהפארק. פיקלר יצר נוף משולב המשתרע עד לעיר מוסקאו.

המוקד של מבני הפארק הוא טירה המכונה "הטירה החדשה" שנבנתה מחדש על ידי פיקלר בשנות ה-60 של המאה ה-19 על סמך תוכנית של האדריכל הפרוסי קרל פרידריך שינקל. הטירה היא המרכז של קבוצת שבילים המתמשכים ממנה והלאה. לאורך השבילים נמצאות "נקודות הפסגה" של טופוגרפיית הפארק היוצרות נקודות נקודת תצפית. פיקלר השתמש באלמנטים אדריכליים באופן המהווה שילוב בין מבנים לבין הטבע: גשרים, תעלות מים, שבילים, בניינים מקושטים, עצים, גן בוטני, ועצים המפוזרים באקראי בנוסף למאפיינים גאולוגיים כגון טראסות, צוקים ועמק הנהר נייסה.

מסיבות אלו הנוף בנוי בצורה שניתנת להערכה בזכות תכונותיה האסתטיות. כמו כן, לפארק יש חשיבות מבחינת האמנות המופשטת: מקומו בהתפתחות עיצוב הנוף והשפעתו על גנים ופארקים שנבנו אחריו.

את הנוף באתר ניתן לחלק לכמה חלקים:

פארק הטראסות: אזור בגדה המזרחית של הנהר שבעבר היה לב הפארק. אזור זה מאופיין על ידי רמות שבחלקן גדלים עצי אלון. בנקודות התצפית העיקריות יש ספסלי אבן.
פארק ההר: ניתן להשקיף ממנו על העיר השוכנת בכיוון צפון.
גן בוטני: הוקם על ידי פטצולד ב-1857 למטרות מחקר.
פארק הספא: אזור בתוך פארק ההר שבמרכזו נמצא ספא. רוב הבניינים באזור זה נחרבו במלחמת העולם השנייה.
שביל ההליכה העליון: שביל הליכה ירוק הנמצא ליד מוסקאו וממנו ניתן להשקיף על הנהר ועל פארק הטירה.

פארק הטירה: אזור זה משתרע בין העיר לבין הגדה המערבית של הנהר ובו נמצאות הטירה החדשה והישנה, וכן גני פרחים. "הטירה החדשה" היא טירה שנבנתה בימי הביניים ושופצה במהלך המאה ה-17, ולאחר מכן על ידי פיקלר במאה ה-19. ב-1945 הטירה נחרבה כתוצאה משריפה, ועבודות השיקום החלו רק חמישים שנה לאחר מכן. "הטירה הישנה" נחרבה גם כן ב-1945, ולפני כן היא שימשה כבית השער. עבודות השיפוץ בטירה הישנה נערכו בין 1965 ל-1972.
גשרי הנהר נייסה: קבוצה של ארבעה גשרים שחיברו את שתי גדות הנהר, ונחרבו ב-1945. לאחרונה שוקם "הגשר הכפול" העשוי מעץ שנבנה ב-1822.

היסטוריה

מייסד הפארק היה הנסיך הרמן פון פיקלר-מוסקאו (1785–1871) שהיה בעל אדמות באזור באד מוסקאו מאז 1811 ומחברו של הספר Andeutungen über Landschaftsgärtnerei‏ (עברית: רמזים על גינון נוף). לאחר שלמד במשך שנים רבות באנגליה, פיקלר-מוסקאו ייסד את הפארק ב-1815. לאחר מכן הוא ייסד את בית הספר הבינלאומי לניהול נוף בבאד מוסקאו ויזם תוכנית לתכנון הנוף הנרחב של פארק שיעטוף את העיר "בצורה שמעולם לא נעשתה בקנה מידה כה גדול".

מבחינה סמלית, תחילת הקמתו של הפארק התרחשה כאשר פיקלר שלח מכתב לתושבי באד מוסקאו ב-1815 שבו הודיע להם על כוונותיו והאיץ בהם למכור לו את אדמותיהם. עד 1817 הצליח פיקלר לרכוש שטח של 100 דונם.

במסגרת העבודות בוצעו מספר שינויים בטירה הישנה ונבנו קפלה גותית, קוטג' אנגלי, מספר גשרים וחממה לגידול תפוזים. פיקלר שיפץ את הטירה החדשה הנמצאת במרכז הפארק ביחד עם מספר שבילי הליכה המתפשטים ממנה והלאה. העבודות הללו נמשכו עד 1845 כאשר פיקלר נאלץ למכור את הנכס. הנכס נקנה על ידי נסיך הולנדי שהעסיק את אדוארד פטצולד, תלמידו של פיקלר וגנן נוף ידוע בזכות עצמו, על מנת להשלים את עבודתו של פיקלר.

פטצולד התפטר מתפקידו ב-1878, וארבע שנים לאחר מכן הפארק נמכר לטראוגוט הרמן, רוזן ארמין, ולאחר מכן בוצעו במקום מספר עבודות שלא שינו את אופיו הכללי של הפארק. העבודות הללו נפסקו עם תחילתה של מלחמת העולם השנייה.

במהלך הקרב על ברלין שתי הטירות וארבעת הגשרים החוצים את הנהר ספגו נזקים כבדים. מאז 1945 הפארק נחצה על ידי הגבול בין גרמניה ופולין, כאשר שני שלישים משטחו הכולל מצויים בריבונות פולנית. הטירה הישנה שוקמה על ידי ממשלת גרמניה המזרחית בין 1965 ל-1972, ואילו שיקומם של הטירה החדשה וארבעת הגשרים טרם הושלם.