ויסמר
.jpg) | |
| מבנה לבנים בסגנון גותי | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה |
 מקלנבורג-מערב פומרניה |
| מחוז | צפון-מערב מקלנבורג |
| ראש העיר |
תומאס באייר Thomas Beyer |
| שפה רשמית | גרמנית |
| שטח | 41.36 קמ"ר |
| גובה | 15 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 1000 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 53°54′N 11°28′E / 53.900°N 11.467°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.wismar.de/ | |
 | |
| מבנה אופייני בויסמר | |
| מדינה |
גרמניה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2002, לפי קריטריונים 2, 4 | |
ויסמר (בגרמנית: Wismar) היא עיר נמל ובירת מחוז צפון-מערב מקלנבורג שבמדינת מקלנבורג-מערב פומרניה שבגרמניה. העיר שוכנת במרחק של 45 ק"מ מזרחית לליבק ו30 ק"מ מצפון לשוורין. הנמל הטבעי שלה ממוקם במפרץ ויסמר.
יחד עם העיר השכנה שטרלזונד ועקב היותה עיר מייצגת לברית ערי הנזה ועיר שנבנתה בלבנים בסגנון גותי, הוכרז המרכז ההיסטורי שלה בשנת 2002 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו.
היסטוריה
ויסמר נוסדה על ידי שבטי הפולאבים בשם וישמיר (Vishemir) ובהמשך יושבה על ידי שבטים גרמנים. וישמיר קיבלה זכויות של עיר ב-1229 והפכה להיות חלק ממקלנבורג ב-1301. ב-1259 היא נכנסה לברית יחד עם ליבק ועם רוסטוק במטרה להגן על עצמה כנגד שודדי ים מהים הבלטי. ברית זו התפתחה בהמשך לחברות בברית ערי הנזה. במהלך המאות ה-13 וה-14 הייתה ויסמר עיר פורחת ופעלו בה בתי חרושת חשובים לעיבוד צמר. למרות מגפת דבר שגרמה למותם של 10,000 מתושביה בשנת 1376, היא נותרה עיר משגשגת עד למאה ה-16.
תקופת השלטון השוודי
על פי שלום וסטפליה מ-1648 הועברה ויסמר לשליטתה של שוודיה. בתוקף שליטתם בויסמר ובערים נוספות בתחומי האימפריה הרומית ה"קדושה", הייתה למלכי שוודיה זכות הצבעה במושב החילוני של מועצת הנסיכים של האימפריה הרומית ה"קדושה". ב-1803 העבירה שוודיה את העיר לידי מקלנבורג תמורת 1.258 מיליון ריקסדאלר, אך עד 1897 לא יוצגה ויסמר במועצה של מקלנבורג. ב-1903 ויתר שוודיה באופן סופי על תביעותיה על העיר. ויסמר עדיין שומרת על כמה מזכויותיה ההיסטוריות, כולל הזכות להניף דגל משלה.
העת החדשה
עם תחילת המאה ה-19 היו ענפי התעשייה החשובים בויסמר ייצור ברזל, ייצור נייר ואספלט. תנועת הסחר שעברה דרך הנמל של העיר הייתה ערה מאוד וכללה ייצוא דגנים, שמן מאכל וחמאה ויבוא פחם, עצים וברזל. הנמל היה עמוק דיו כדי לאפשר לספינות בשוקע של 5 מטרים ולספינות קיטור גדולות לעגון ברציפיו. בויסמר פעלו מפעל המטוסים דורנייר (Dornier) וסדנאות רכבת. במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוקה ויסמר קשות מההפצצות של מטוסי בעלות הברית. עם סיום המלחמה, בהיותה על קו המגע בין בעלות הברית לבין ברית המועצות, נכבשה ויסמר על ידי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית (הכלניות) ב-2 במאי 1945. ב-1 ביולי 1945, על פי ההסכמים שנחתמו בועידת יאלטה, עברה ויסמר להיות בשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה. הכוחות הבריטיים עזבו את העיר והכוחות הסובייטים נכנסו אליה.
אתרים חשובים
- מרכזה של העיר העתיקה של ויסמר הוא השוק הענקי שלה, אחד הגדולים ביותר בצפון גרמניה בשטח של 10,000 מטרים רבועים, המוקף בבניינים אלגנטיים במגוון סגנונות החל מסגנון גותי גרמני מהמאה ה-14, עבור בסגנון התחיה הרומנסקית מהמאה ה-19 ועד לבנייה בסגנון האר נובו. הנקודה המרכזית של כיכר השוק היא מזרקה שיובאה מהולנד ב-1602. בחלקה הצפוני של הכיכר ניצב בניין העירייה שנבנה בסגנון נאו-קלאסי בין השנים 1817-1819. בניין נוסף הראוי לציון הניצב בכיכר הוא מחסן עתיק הבנוי בסגנון גותי שהוקם בסביבות שנת 1380.
- המגדל בגובה של 80 מטרים של כנסיית מריה הקדושה (Marienkirche), הוא השריד היחידי של מבנה הכנסייה המקורי שנבנה במחצית הראשונה של המאה ה-13. מבנה הכנסייה ניזוק קשות במלחמת העולם השנייה וב-1960 נהרס על ידי ממשלת גרמניה המזרחית.
- כנסיית ניקולאוס ה"קדוש" (Nikolaikirche) נבנתה בין השנים 1381-1460 והקימורים שלה גבוהים מאוד. יחד עם כנסיית מריה הקדושה, מהווה הכנסייה דוגמה להשפעה של כנסיית מריה הקדושה בליבק.
- כנסיית גאורג הקדוש (St Georgen-Kirche) מתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה-13. היא ניזוקה קשות במלחמת העולם השנייה ושוקמה בעשור האחרון של המאה ה-20 ובעשור הראשון של המאה ה-21.
- ארמון הנסיכים (Fürstenhof), בעבר מעון הדוכסים ולאחר מכן שימש כבניין העירייה, הוא מבנה המעוטר בעושר רב בסגנון הרנסאנס המוקדם. הבניין נבנה בשנים 1552-1565 ושופץ בשנים 1877-1879.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
