רבי יוסף חיים זוננפלד
 | |||||
| הרב יוסף חיים זוננפלד | |||||
| לידה |
ו' בכסלו תר"ט ורבו, ממלכת הונגריה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
י"ט באדר ב' תרצ"ב (בגיל 83) ירושלים, המנדט הבריטי | ||||
| השתייכות | היישוב הישן, העדה החרדית | ||||
| תחומי עיסוק | הלכה, אנטי ציונות | ||||
| רבותיו | הכתב סופר, רבי אברהם שאג-צוובנר, רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין | ||||
| חיבוריו | שלמת חיים | ||||
| |||||
רבי יוסף[1] חיים זוֹננפלד (בכתיב יידי: זאנענפעלד; ו' בכסלו תר"ט – י"ט באדר ב' תרצ"ב) היה מנהיג היהדות החרדית בירושלים, ורבה הראשון של העדה החרדית בירושלים.
תולדותיו
נולד בעיירה 'ורבו' שבמחוז ניטרה (אז בממלכת הונגריה), לאברהם שלמה (תלמיד החתם סופר, בנו של רבי שמואל נאדיש, ממייסדי ישיבת החתם סופר בפרשבורג) וזאלדה זוננפלד. התייתם מאביו בגיל חמש, ואמו נישאה לתושב העיירה סמינטץ שלשם עברו להתגורר[2].
רבותיו
בגיל 11 החל ללמוד אצל רבי יהודה לייב לעפלער, רבה של עיר מגוריו סמינטץ. בגיל 13 חזר לעיירת הולדתו 'ורבו', שם למד אצל רבי חיים צבי מנהיימר. לאחר כשלוש שנים עבר לפרשבורג לישיבתו של הכתב סופר בנו של החת"ם סופר. לאחר נישואיו עבר לעיירה קוברסדורף, שם למד אצל רבי אברהם שאג-צוובנר, תלמיד החת"ם סופר.
בארץ ישראל
בשנת תרל"ג עלה לארץ ישראל יחד עם מורו הרב שאג, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים.
עמד לימין רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין, רב הישוב הישן בירושלים, במאבקיו הציבוריים, ובפרט במאבקיו על טהרת החינוך ובמלחמתו כנגד הוראת שפות זרות בתלמודי תורה[3]. בשנת תרל"ח הקים יחד עמו את "בית הדין של החוגים היראים", כשבשנת תר"מ אף שימש שם כראב"ד לתקופה קצרה. השניים גם איחדו את כוללי ורשה והונגריה. כמו כן מונה רבי יוסף חיים על ידי רבי יהושע לייב כגבאי בית היתומים דיסקין שהקים, ומאוחר יותר כיהן יחד עם הרב יצחק ירוחם דיסקין, בנו של רבי יהושע לייב.
רבי יוסף חיים עמד בקשר הדוק גם עם רבי שמואל סלאנט, רבה של ירושלים.
בשנת תרנ"ט מונה לראש כולל "אור חדש", שם מסר שיעורים לתלמידי חכמים מוכרים, ביניהם רבי צבי פסח פרנק, רבי יונה ראם ועוד.
רבי יוסף חיים שימש גם כממונה על כולל שומרי החומות לאחר פטירת רבו הרב שאג, וכן כגבאי ראשי של החברה קדישא הכללי בירושלים.
שימש גם כמוהל והיה יוצא באופן תדיר לבריתות בעיר החדשה.
פעילותו הציבורית
המערכת הקהילתית בירושלים
לאחר מלחמת העולם הראשונה יזמו הסתדרות הציונית העולמית את הקמת ועד העיר ליהודי ירושלים. היישוב הישן ראו בכך נסיון של הציונים להפקיע את הנהלת העיר מידי הוועד הכללי. בתגובה הקים הרב זוננפלד את ועד העיר האשכנזי שאיחד את רוב הגורמים ביישוב הישן. בין שתי הוועדים היו מתחים רבים וחיים ויצמן ניסה לאחד ביניהם ואולם מאמציו לא צלחו.
בשנים שלאחר מכן ניהל הרב זוננפלד מערכות רבות בסיועו של משה בלוי כנגד נסיונותיו של חיים ויצמן לשנות את אופי מוסדות הלימוד בירושלים, וכנגד נסיונות ההסתדרות הציונית להשתלט על המערכת הקהילתית[4].
אגודת ישראל
הרב זוננפלד תמך באגודת ישראל העולמית, ואף קיבל את התואר "רבה של אגודת ישראל" בארץ[5]. הוא הוזמן לוועידת היסוד של אגודת ישראל שהתקיימה בקטוביץ בשנת תרע"ב, ואולם הוא הסתפק בשליחת מכתב ברכה, בנימוק שאינו יוצא מארץ ישראל. כמו כן שלח מכתב ברכה גם לכנסיה הגדולה הראשונה שהתכנסה בווינה בתרפ"ג.
בשנת תרפ"ה התקיימה הועידה הארצית הראשונה של אגודת ישראל בארץ ישראל, והרב זוננפלד פתח הועידה בדברי ברכה. לקראת הכנסיה הגדולה השנייה בתרפ"ט, חתם הרב זוננפלד על קריאה של רבני ארץ ישראל להצטרף לאגודת ישראל[6]. גם המנהיג הרשמי של אגודת ישראל בארץ, הרב משה בלוי, הלך בעקבות הוראותיו[7].
תמיכתו של הרב זוננפלד באגודת ישראל, גרמה למתח בינו לבין חלק מרבני הונגריה, והרב יהודה גרינואלד אב"ד סאטמר אף שלח לו מכתב תרעומת על כך[8].
יחסיו עם עם הרב קוק
במישור האישי שררה ידידות והערכה הדדית בין הרב זוננפלד והרב קוק[9], יש שמספרים שהרב זוננפלד אף כינה את הרב קוק ”צדיק גמור”[10], ו”צדיק יסוד עולם”[11].
בשנת תרע"ד השתתף עם הרב קוק ב"מסע המושבות".
במישור הציבורי היה מאבק בין הרבנים על רבנות העיר ירושלים, והיחס לרבנות הראשית, והרב זוננפלד התבטא כי הרב קוק הוא הרב של יפו ולא הרב של ירושלים[12].
הרב זוננפלד כתב על הספר "אורות" של הרב קוק, ובמיוחד על המעלות שמייחס לפעולת ההתעמלות, שמחזקת את הגוף לבניין הארץ ויש לה השפעות קבליות: ”כמה פרקים מלאים תהילות ותשבחות לרשעים”
הרב קוק כתב בהתרגשות לרב זוננפלד על הצער ועוגמת הנפש שנגרמה לו משיתוף הפעולה של האחרון עם מחרפיו ומגדפיו; אך המלחמה בו לא נפסקה, ונאמני הרב זוננפלד אפילו הגישו נגד הרב קוק תביעה משפטית בערכאות המנדט באשמת זיוף תעודת בעלות על נכס[דרוש מקור].
הקמת בד"ץ העדה החרדית והמלחמה ברבנות הראשית
לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורבים מרבני ירושלים[13] בחרו בשנת תרע"ט ברב קוק להיות רבה של ירושלים, הרב זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, ואיתם כולל שומרי החומות וחלק מהציבור והרבנים, הקימו בתגובה בתר"פ את בד"ץ העדה החרדית. הרב יצחק ירוחם דיסקין מונה לנשיא הבד"ץ, הרב זוננפלד מונה להגאב"ד הראשון של העדה החרדית, כשהראב"ד הראשון היה הרב משה נחום ולנשטיין. היא נקראה "ועד העיר האשכנזי", וההשראה להקמתה הייתה שיטת ההפרדה וההתבדלות (שמקורה במשנתו של החת"ם סופר). האווירה באותם ימים, שהייתה סוערת עקב הפולמוס על זכות הבחירה לנשים, סייעה להיפרדות, אף שגם הרבנות נקטה אז עמדה נחרצת נגד שיתוף הנשים בבחירות.
כמנהיגה של סיעה נפרדת נאבק בסמכויותיה של הרבנות הראשית, בראשות הרב קוק, ופעל לשם כך גם בקרב שלטונות המנדט.
על הקמת הרבנות הראשית אמר: ”רואים אנו בזה סכנה עצומה והריסה לתורתנו הקדושה חס ושלום, וכל מי שישתתף בבחירה הזאת הרי הוא עובר בשאט נפש על חוקי ודיני תורתנו הקדושה”.
מאבקו לעצמאות חרדית בשיתוף פעולה עם דה האן
ערך מורחב – יעקב ישראל דה האן
יעקב ישראל דה האן, סייע לרב זוננפלד במאבקיו הציבוריים למען עצמאות הקהילה החרדית והיישוב הישן. ביחסים בין דה האן והרב זוננפלד הייתה סימביוזה עמוקה. דה האן העריץ את הרב זוננפלד ללא קץ:
מעל כל אוצר התורה הקדושה היא חלקו
מבוקר ועד ערב רק היא חשקו
בתוככי הדלות שלו חייו מאושרים ובטוחים
יותר מאשר כל הנהנים והשמחים
ומצד שני, פעילותו של דה האן יצקה תוכן מדיני למשנתו של הרב זוננפלד, ואפשרה לו לעשות שימוש בעוצמה הפוליטית של מעמדו.
מאבק על השחיטה
סיוע רב הושיט דה האן לרב זוננפלד במאבק על השחיטה הנפרדת מהשחיטה הרבנית בהשגחת הרב קוק. מאבקו של הרב זוננפלד הגיע עד לחבר הלאומים בז'נבה, ודה האן הושיט לו סיוע רב בכך. אנקדוטה ידועה מספרת שבפגישה עם הנציב העליון, הרברט סמואל, שאל דה האן את הרב זוננפלד על פרט בחוקי הכדורגל. הרב השתומם והשיב שאין לו מושג. אז פנה דה האן לנציב ואמר לו: "הוד מעלתו רואה שהרב אינו נוהג להביע דעה בדברים שבהם אינו מבין, אך בנושאי שחיטה הוא בקיא".
הפגישה עם נורת'קליף
בשליחותו של הרב זוננפלד, נפגשו דה האן ורעיו עם איל עיתונות בריטי משפיע, הלורד נורת'קליף, הם דיברו עמו בגנות ההנהגה הציונית, ועמדו על תביעתם למעמד פוליטי נפרד[14]. בעקבות כך פרצו אנשי "השומר" לביתו של הרב זוננפלד ואיימו על חייו. הרב חשף את חזהו, וקרא: "הנני מוכן לקדש שם שמים, רצחוני!" משנסתלקו אנשי השומר, הם הודו שהותיר עליהם רושם גדול. הרב מצדו סירב להלשין עליהם לשלטונות, והסביר זאת: "האשמה איננה נעוצה בהם. זוהי תוצאת החינוך שקיבלו".
כדי להרגיע את התחושות האלימות הגיב הרב זוננפלד באופן נדיר לעיתון דואר היום של איתמר בן אב"י שהפנה אליו שאלה גלויה: האם הייתה מחאה נגד הציונות בשיחה עם הלורד והאם השיחה הייתה על דעתו ובהשתתפותו. הוא השיב ואמר שאכן הפגישה הייתה בפקודתו, אם כי לא בנוכחותו. אך בשום פנים לא הובעה בה שלילה של רעיון הצהרת בלפור והקמת הבית הלאומי, שאליו יש לו יחס חיובי. כל התנגדותו היא ל"ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל"[15]. על דברים דומים חזר דה האן[16]. שאמר כי המשלחת מעולם לא פצתה פיה נגד רעיון שיבת העם לארצו.
הפגישה עם האמיר עבדאללה
ב-1924 רקם דה האן תכנית להפגיש את הרב זוננפלד עם האמיר עבדאללה, לימים עבדאללה הראשון, מלך ירדן, כדי שאיתו יוכלו החרדים לסכם על התייחסות נבדלת אליהם. היא נועדה להבטיח התיישבות יהודית בארץ תוך ויתור על הרעיון של הקמת מדינה או 'בית לאומי'[17]. במכתב של הרב אברהם חיים נאה (הנודע כ"בעל השיעורים", שהיה אז חבר בבית דינו של הרב זונפלד ואף הצטרף אליו בפגישה זו) מסופר שכדי לצאת מגבולות הארץ היה צריך הרב זוננפלד להתיר נדר וזאת "רק על פי בית דין של שלשה גדולי הדור". אז היו בירושלים האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", האדמו"ר מסוקולוב הרב יצחק זליג מורגנשטרן והגאון מבענדין הרב חנוך צבי לוין, וביחד פסקו שלצורך גדול כזה מותר לו לצאת[דרוש מקור]. הרב זוננפלד בירך "ברוך אשר חלק מכבודו לבשר ודם" כשפגש את מלך ירדן[18].
גם פגישה זו עוררה זעם רב, שרובו כוון אל דה האן, זעם שבסופו של דבר גרר את ההתנקשות בו. גם בחוגי החרדים לא כולם שבעו נחת מפעילות דה האן, אך הרב זוננפלד סירב להקשיב לכל "לשון הרע" על עוזרו הנאמן. עם הירצחו הרב זוננפלד ספד לו בקול בוכים: "ראו את התהום העמוקה שנדרדרו לתוכה ראשי ההנהגה הציונית וקראו בקול חזק: 'היבדלו מתוך העדה הרעה הזאת'".
קשיים מבית
הרב זוננפלד התמודד עם קשיים מבית כאשר עלו לארץ אנשים חרדים מחוגים מתונים יותר של "אגודת ישראל". מצד אחד הוא תמך באגודת ישראל בארץ, ומנהיגה הפוליטי, הרב משה בלוי, פעל בצוותא עמו ועם דה האן[19]. מצד שני, התנגד לדפוסי החינוך שביקשו למסד בבתי הספר של אגודת ישראל ביישוב החדש, ביניהם לימוד אנגלית. הפשרה שהושגה לגבי תלמוד תורה של חסידות גור (שעולים רבים השתייכו אליה) הייתה שהאנגלית תילמד מחוץ לבית הספר[דרוש מקור].
גם הקנאים בתוך עדתו לא תמיד הסבו לו נחת. באחד המקרים פורסם כרוז על ידי הרב מאיר הלר (סעמניצער) מקנאי ירושלים, כנגד הרבי מגור בגין פגישתו עם הרב קוק, שבו נאמר: "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא מינו". הרב זוננפלד פרסם גינוי לכרוז[20].
פעילותו בשנותיו האחרונות
כאשר נאבק היישוב על ההכרה במעמדו בכותל ועל הגנה מפני התנכלויות הערבים הבהיר הרב זוננפלד שלדעתו יש להותיר את הטיפול בעניין לממשלת המנדט, ותגובות של מחאה ותענית, שעליהן הכריז הרב קוק, אינן רצויות. תענית לדעתו מוטב היה לעשות על חילול השבת, פריצות הלבוש וההליכה לאוניברסיטה. מנגד בתקופת המאורעות הקפיד ללכת לכותל דרך שער שכם באומרו שאסור שהערבים יחשבו שהם יכולים למנוע יהודים ללכת שם.
בבחירות לראשות העיר ב-ה'תרפ"ו מצבה הקשה של אגודת ישראל והקשיים הכלכליים והמורליים שאיתם התמודדה, אילצו את הרב זוננפלד לקבל שיתוף פעולה מסוים עם הציונים, על אף מורת רוחם של הקנאים.
לאחר פטירתו, בי"ט באדר ב' תרצ"ב, התעוררו חיכוכים בין הקנאים שבמתבדלים לבין אנשי אגודת ישראל, בהיעדר סמכות רבנית שתפשר ביניהם.
עיסוקו בבנין הארץ
רבי יוסף חיים עסק רבות בהרחבת היישוב היהודי בירושלים, ושכונות רבות נבנו בעידודו ושתדלנותו. כבר בשנת תרל"ט הצטרף הרב זוננפלד למועצת "ועד כל הכוללים" שעסקה בגאולת אדמות ירושלים מידי הערבים והקמת השכונות עליהן. מקצת מהשכונות נבנו על גבי קרקעות שנקנו על שמו, מכיון שהיה נתין אוסטרי, והחוק העות'מאני אפשר לו לרכוש בקלות.
בית ישראל
בקונטרס התקנות של שכונת "בית ישראל" [שנקראה בתחילה "מאה שערים החדשה"] נכתב: "שטרי המקנה נכתבו על שם הרב רבי חיים זאננענפעלד והרב שלמה זלמן בהר"ן כאשר הסכימו רוב בני החברה".
שערי חסד
רבי יוסף חיים כיהן גם כגבאי ראשי בחברת "גמילות חסדים הכללי שערי חסד", והוא זה שעודד וזירז את נפתלי צבי פרוש בבניית שכונת שערי חסד והוא בעצמו כתב בפרוטוקול את החלטת "גמ"ח שערי חסד" להקים את השכונה החדשה. כשהיה מגיע לשכונת שערי חסד שם התגורר נכדו, אמר: "קורת רוח מיוחדת יש לי לבקר בשכונה זו שנבנתה על טהרת הקדש. שכונה זו שלי היא, ויש לי חלק נכבד בהקמתה".
בתי אונגרין
שכונת בתי אונגרין הוקמה על ידי אחד ממעריציו של רבי יוסף חיים - יצחק צבי רצרסדורפר מאנטוורפן, ששלח לו סכום כסף גדול לקנות עשר דירות בעיר העתיקה לטובת עניי ירושלים, ורבי יוסף חיים שכנע אותו לקנות באותו סכום מגרש ענק עליו יוכלו לבנות מאות בתים לעניי העיר, ואכן יצחק צבי רכש את אדמות בתי אונגרין [שנקראת "נחלת צבי" על שמו] עליהם נבנו שלוש מאות בתים. בנוסף הוא החליט לקיים את מחשבתו הראשונה, וקנה גם עשר דירות בעיר העתיקה.
פתח תקווה
מלבד פעולותיו של רבי יוסף חיים בבניין והרחבת העיר ירושלים, היה הוא גם מהמסייעים בהקמת המושבה פתח תקווה יחד עם המהרי"ל דיסקין, ועל פי בקשתו העביר רבי הלל מקאלאמייא שטח ענק שרכש באותו אזור ל"כולל הונגרין", שיישבו את האזור ובכך הרחיבו את גבולות פתח תקווה הצעירה.
עמדותיו
חיבת הארץ
בבואו לירושלים עם משפחתו וטרם השיג דירה למגורים, העדיף ללון 4 לילות בחצר אחד הבתים מאשר ללון חוץ לירושלים[21]. מאז בואו לארץ לא יצא ממנה, מלבד פעם אחת בה נסע לפגישה עם מלך ירדן, ולפני נסיעתו ערך התרת נדרים. לדבריו ”עדיף להיות בעל מלאכה בארץ ישראל, מאשר רב בחו"ל”[22].
יחסו ליישוב המתחדש בארץ ישראל
הרב זוננפלד אהד מאוד את ארץ ישראל, וראה בפריחתה המחודשת קיום הנבואה של "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"[23]. הוא שמח מאוד לראות בבניינה של ירושלים, ולעת זקנותו כשכבר לא יכל לצעוד רגלית היה נוסע לעיתים קרובות ברכב לראות את שכונותיה החדשות של ירושלים, והיה אומר "בונה ירושלים ה'". שמח גם בבתים שנבנו על ידי הגויים[24].
כאשר נוסדה המושבה החרדית מחנה ישראל על ידי אגודת ישראל נסע לבקרה, והשתתף בעצמו בעבודת האדמה[25].
הרב זוננפלד ציפה כל הזמן לגאולה הקרובה, ונהג לחתום את מכתביו במילים "מחכה לישועה" במקום המקובל "מצפה לישועה" כיון שלדבריו צפייה מבטאת המתנה לדבר רחוק, ואילו הגאולה קרובה. כמו כן רבי יוסף חיים ראה בהצהרת בלפור על ידי ממשלת אנגליה כעין הסכמת האומות לשוב ישראל לארצו[26]. כן סבר כי ייתכן שהגיעה "עת שתחפץ" מה שמבטל את שלוש השבועות[27].
לאחר מסע המושבות חתם הרב זוננפלד יחד עם שאר רבני המשלחת, על מכתב בו מוגדרת ההתיישבות היהודית בארץ כאתחלתא דגאולה[28].
יחסו לציונות
הרב זוננפלד נודע כאחד מגדולי הלוחמים בציונות, אולם מלחמתו הייתה רק בציונות החילונית[29] והוא תמך בעלית יהודים לארץ, וכן תמך במאמצי ההתיישבות.
על יחס אחר מצידו לציונות, ניתן ללמוד מתיאורו של מנחם אוסישקין מראשי הציונות, על פגישתו עם הרב זוננפלד בכותל בערב ראש השנה תר"ץ, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט נגד יהודי הארץ. בהיפגשם אמר הרב לאוסישקין ששימש באותם ימים כיו"ר הקק"ל:
זה לא יעזור להם (= לערבים)! אנחנו נשיג את מטרתנו. לא בסימטאות צרות ולא כפופי ראש ניכנס אל המקום הקדוש שלנו. כי אם בדרך המלך ובקומה זקופה. המשך לעבוד את עבודתך באמונה ואולי בקרוב בימינו נזכה לראות את הגאולה האמיתית[30].
יחסו לשפה העברית
הרב זוננפלד נלחם נגד הנהגת השפה העברית כשפת הוראה במוסדות החינוך וניהל מאבק בנושא נגד הד"ר חיים ויצמן, הוא טען שהפיכת השפה העברית לעיקר ביהדות היא חורבן בתי הספר. למרות זאת לא התנגד לעצם השפה, ואף סבר כי גזירת רבני ירושלים שלא ללמד שפות, לא כוללת את השפה העברית[31]. הוא אמר שאולי שגו החרדים בכך שלא הנהיגו בעצמם את הדיבור בלשון הקודש, ובכך היו נוטלים את הנשק החזק מידי החילונים[32].
פולמוס על אישיותו
עד היום שורר ויכוח בקרב זרמים ביהדות החרדית (אנשי אגודת ישראל מצד אחד וחוגי העדה החרדית ונטורי קרתא מצד שני) לגבי זהותו האמיתית ודעותיו, כפי שהיה מביע אותם כיום. דוגמה לוויכוח זה ניתן למצוא בין שני הפעילים החרדים המפורסמים, האחים רבי משה בלוי, ממנהיגי 'אגודת ישראל' בישראל, ורבי עמרם בלוי, ממנהיגי נטורי קרתא, שהיו יריבים פוליטיים, וכל אחד טען שהינו ממשיכו האידאולוגי של הרב זוננפלד. הדבר גם מתבטא בחילופי הגרסאות בין שתי הביוגרפיות שנכתבו עליו: "מרא דארעא ישראל" שנכתב בנקודת מבט קנאית, ו"האיש על החומה" שנכתב בנקודת מבט אגודאית.
משפחתו
- בניו
- הרב יעקב מאיר[33]. נפטר בי"ב בכסלו תש"ח
- הרב משה יודא. נפטר בחיי אביו בכ"א אדר א' תרע"ו
- הרב שמואל בנימין. מת בחיי אביו ממחלת טיפוס הבהרות, בו' אייר תרע"ז[34]
- הרב אליהו מרדכי זוננפלד[35], על שמו הוקם קרן רא"ם. נפטר בט"ו באב תש"ו.
- בתו לאה גיננדל (נפטרה בחיי אביה בג' באדר תרע"ח), נישאה לרב שמואל הלל שינקר
- הרב אברהם אהרן[36]. מת בחיי אביו מדלקת ריאות, בו' בכסלו תרע"ב.
- בתו רחל פרידמן. נפטרה בי"ב באייר תש"ל.
מלבד זאת נולדו לו 4 ילדים שנפטרו בצעירותם. אחיו ר' שמואל זוננפלד, שימש כראש הקהל באוסטרהא.
ספריו
- שו"ת שלמת חיים. מכתבי תורה עם הרב שלמה סובל. יצא לאור על ידי הרב סובל, ירושלים, תרח"צ.
- חכמת חיים, ביאוריו על החומש. יצא לאור על ידי נכדו הרב שלמה זלמן זוננפלד
- תשובות ר' יוסף חיים זוננפלד, שני חלקים. תשובותיו בארבעת חלקי השולחן ערוך. יצא לאור על ידי מכון "תורת חיים", ירושלים תשס"ב.
לקריאה נוספת
- משה בלוי, עמודא דנהורא
- שלמה זלמן זוננפלד (נינו), האיש על החומה - שלושה כרכים
- מנחם מנדל גרליץ והרב יוסף משה סופר, מרא דארעא ישראל, שלושה כרכים
- שלמה זלמן זוננפלד, בדור תהפוכות
- מנחם פרידמן, חברה ודת, הוצאת יד יצחק בן צבי
- מתן שגב-פרנק, "על משפחתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד אב"ד ירושלים", בתוך: עלי זיכרון, חלק 43 שבט תשע"ח, עמ' כ"ח-ל"ב.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבי יוסף חיים זוננפלד |
- "האיש על החומה" מהדורה שלישית: כרך א', כרך ב', כרך ג'
- מרא דארעא דישראל כרך א ,כרך ב, כרך ג'
- הרב אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 47, באתר HebrewBooks
- דוד תדהר (עורך), "הרב יוסף חיים זוננפלד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 61
- שו"ת שלמת חיים - תשובות שהשיב הרב זוננפלד לשואל אחד, מהדורת בני ברק, תשמ"ב, באתר היברובוקס
- ספר תורת חיים - תשובות ר' יוסף חיים זוננפלד, ירושלים, ה'תשס"ה, באתר היברובוקס
סרטון קצר של הרב זוננפלד, הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:50)- סדרת כתבות על הרב זוננפלד שפורסמו על ידי ישראל שפירא ביוני 2020 באתר כיכר השבת: בנושא האם הגרי"ח זוננפלד - היה אגודאי, קנאי או ציוני? - חלק א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח'
הערות שוליים
- ^ השם יוסף נוסף לו על ידי רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין, כשחלה וחייו היו בסכנה (הרב שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, עמ' 23, הערה 10).
- ^ האיש על החומה ח"א
- ^ האיש על החומה ח"א, פרק מבריסק ועד ירושלים.
- ^ ראה בהרחבה האיש על החומה ח"ג.
- ^ "האיש על החומה" ח"ג עמ' 380-390
- ^ "האיש על החומה" ח"ג עמ' 390
- ^ "כה האירו את עולמנו שני מאורות גדולים אלה הגאב"ד זצ"ל והגר"א קלאצקין זצ"ל, ולא היה דבר גדול או קטן בחיי היהדות החרדית שלא הובאו בפני שני גדולים אלה אשר קבעו עמדתם ביחד". כתבי רבי משה בלוי, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ האיש על החומה ח"ג עמ' 390
- ^ "האיש על החומה", כרך שלישי, פרק "האמת והעימות", מעמ' 399. הרב אברהם דב אוירבך סיפר שהרב קוק והרב זוננפלד שוחחו שעה ארוכה בידידות רבה לאחר ברית המילה שלו שבה הרב זוננפלד היה המוהל והרב קוק הסנדק. כמו כן העיד הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה שבברית של בנו הבכור יעקב שבה כיבד את הרב זוננפלד להיות המוהל, את הרב קוק בסנדקאות ואת הרב יעקב משה חרל"פ בברכות, שררה אהבה בין הרב קוק לרב זוננפלד והם שוחחו באריכות לאחר ברית המילה (העלון בראש יהודי, גיליון 226, פרשת אחרי מות, י"ב בניסן תשע"א, עמ' 6 בפינת "אור האורות").
- ^ בספר "יחידי סגולה" מאת הרב איסר פרנקל מובא שהרב זוננפלד אמר לאנשים מעדתו ששאלוהו מדוע הוא משוחח בדברי תורה עם הרב קוק: "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכינו הן נפרדות"
- ^ הרב אברהם חיים בביוף, שהיה ממשמשיו של הרב זוננפלד, סיפר כי שררו יחסים טובים מאד בין הרב זוננפלד לבין הרב קוק, שאותו הוא מכנה "צדיק יסוד עולם", בגיליון 226 של עלון בראש יהודי המוזכר לעיל בהערה.
- ^ האיש על החומה ח"ג עמ' 399
- ^ ראה בספר איש ירושלים עמ' 85–87 את החותמים על כתב הרבנות
- ^ Margalit Shilo, Girls of Liberty: The Struggle for Suffrage in Mandatory Palestine, Brandeis University Press, 2016. עמ' 117.
- ^ יוסף חיים זאננענפעלד, תשובה גלויה, דואר היום, 15 בפברואר 1922
- ^ ד"ר ד.י. האן, הכחשה, דואר היום, 16 בפברואר 1922
- ^ Roger Friedland, Richard Hecht, To Rule Jerusalem, University of California Press, 2000. עמ' 60.
- ^ הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד), עמ' 56
- ^ הרב יהודה גרינוולד נזף בו במכתב על שיתוף פעולה זה, תוך שהוא רומז על אפשרות של ניתוק הקשרים בין רבני הונגריה ליהודי ירושלים. ראה הרב יהודה גרינוולד, שו"ת זיכרון יהודה, בודפשט תרפ"ג, ח"א סי' ר'. מכתב מאייר תרע"ג.
- ^ רבי משה בלוי "על חומותיך ירושלם" עמ' קי"ב
- ^ האיש על החומה ח"ב עמ' 116
- ^ האיש על החומה ח"ב עמ' 158.
- ^ "האיש על החומה", חלק ב'
- ^ כשהביע התפעלות למראה אחד הבניינים הגדולים שנבנו בירושלים העיר לו אחד ממלוויו "של לא יהודים היא!" "ומה בכך," השיב, "אבותיהם החריבו את ארץ הקדושה וכלום אין הם מחויבים לסייע בבניינה?"עמודא דנהורא עמודים כ"ט ואילך.
- ^ ”צהלתו הייתה בפניו ועיניו המאירים הבריקו שבעתיים, למראה יהודים חרדים האוחזים באת ובמעדר וחורשים את אדמת הקודש. פתאום נגש מרן זיע"א אל אחד החורשים, הוציא את המחרשה מידיו, ונהל בעצמו את צמד הבקר משך של מטרים אחדים, הוא נגש אל באר המים, ומילא כמה כדי מים, ושפתיו הביעו: "ושאבתם מים בששון"...” (עמודא דנהורא עמ' ל-ל"א)
- ^ "מרא דארעא דישראל" עמ' מט
- ^ "האיש על החומה" ח"ב עמ' 145
- ^ "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בודאי חזיון הישוב הארצי ישראלי ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל ודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר הזה שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה" מתוך "האיש על החומה ח"ב עמ' 313
- ^ במכתב לאחיו ר' שמואל כתב כי התנגדותו היא לציונות ללא תורה ומצוות "את אלו הציונים שמתכוונים לכך בכנות הנני מעריך" הובא ב"האיש על החומה" ח"ג עמ' 436
- ^ מנחם אוסישקין, "על יד הכותל", בתוך "ספר המועדים" כרך ז, עמ' 7–356, הובא בטור של זאב ולק, [המובא כאן]
- ^ על חומותייך ירושלים עמ' קטז
- ^ האיש על החומה ח"ב עמ' 270
- ^ חתן רבי שמואל זנוויל שפיצר.
נכדו שלמה זלמן זוננפלד, בן בנו אברהם דב (חתן נפתלי צבי פרוש-גליקמן), חיבר את הביוגרפיה "האיש על החומה" על סבו הרב יוסף חיים זוננפלד - ^ כך כתב אביו במכתב שנדפס ב"האיש על החומה" ח"ג עמ' 435
- ^ נשא את חסיה שיינא פערל, בת אלתר יצחק ורנר (חתן משה מנחם מנדל ורנר)
- ^ נשא את חיה רבקה, בת רבי בן ציון ובר (אביו של רבי שמואל אהרן ובר), בן רבי מרדכי אליעזר ובר
| תקופת חייו של רבי יוסף חיים זוננפלד על ציר הזמן |
|---|
 |
