רבי מרדכי אליעזר ובר
הרב מרדכי אליעזר ובר (וועבער, "הרב מאדא", תקפ"ב, 1822 - כ"ז בתמוז תרנ"ב, 1892) היה רב חסידי-הונגרי.
ביוגרפיה
נולד לרבי דוד ולליבאל'ה מפטרוביסלה (אז בהונגריה תחת שלטון בית הבסבורג ובהמשך האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום סרביה), תלמידו של החתם סופר וצאצא ל"מגן אברהם". אחיו נפטרו ממחלות שונות, והוא נשאר בן יחיד להוריו. בבחרותו נסע למאקווא, ולמד 5 שנים אצל רבי שלמה זלמן אולמן ה"יריעות שלמה" שהסמיכו לרבנות. בשנת תקצ"ט הספיק ללמוד חצי שנה אצל החתם סופר, טרם פטירתו. לאחר מכן למד שלוש שנים בבוניהד אצל הרב יצחק משה פערלס, רבה של אייזנשטט, שהסמיכו אף הוא לרבנות. כמו כן הוסמך על ידי הרב יחזקאל בנט רבה של נייטרא.
בשנת תר"ד נישא לשרה יהודית בתו של רבי פנחס לייב פרידן רבה של קומארום (קאמארן) (אנ') (נפטרה בי"ז באב תרס"ב). התגורר ליד אביו בפטרוביסלה. בהיותו בן 27 נרצח אביו על ידי פורעים סרבים, והוא עבר לגור בבאצ'קה[דרושה הבהרה]. בשנת תרי"ב התקבל לרב בעיר מולדתו פטרוביסלה ובשנת תרי"ג מונה גם לרבה של אדה, במקום הרב יעקב היילברון, שנרצח אף הוא על ידי פורעים. תחת רבנותו היו גם היישובים הסמוכים בצ'ה, מול ופולדוואר.
הנהגתו ברבנות הייתה תקיפה וקנאית, ובשל כך הוא סבל מהתנגדות פנימית. הוא עשה רפורמות בנושא השחיטה, דבר שעורר מחלוקות נגדו. לאחר תקופה שראה שמצב השחיטה אינו שפיר, הפסיק לאכול בשר. הוא עסק גם בלימוד ילדים, ולילדיו הביא מלמד מקרקוב, הרב משה יוסף יוקר, לימים רבה של ברזפניק. בהשפעת המלמד שהיה חסיד צאנז, הוא החל לנסוע לרבי חיים מצאנז. בעצת רבי חיים הוא למד את מלאכת השחיטה וכך יכל לחזור לאכול בשר. רבי חיים חיבבו[1] וכינהו "רב אדא בר אהבה" (רבה של אדא, בנה של ליבא, אהובה ביידיש), פרפרזה לאמורא רב אדא בר אהבה.
לפני פטירתו ציווהו אביו, שהיה חובב ארץ ישראל, והיה גבאי צדקה למעות ארץ ישראל, שיעלה ארצה. לאורך השנים הוא חפץ לעלות אך אשתו סירבה לתת לו. הוא שכל שלושה בנים, ותלה זאת בהתעכבותו מקיום צוואת אביו. בשנת תר"ל נאותה אשתו לתת לו לעלות, והוא התפטר מרבנותו והחל בהכנות לעלייה. לאחר שכבר יצא לדרכו, חזרה בה אשתו מהסכמתה. הוא נע 17 שבועות מכפר לכפר, בחפשו מקום מגורים, עד שבהוראת רבו מצאנז, קיבל את רבנות וולווה הסמוכה לסיגט. הוא התנה את קבלת הרבנות רק לשלוש שנים, כשלאחר מכן יעלה ארצה. בתקופה זו נסע גם שלוש פעמים לרבי יצחק אייזיק מזידיטשוב.
לאחר פטירת חמיו בשנת תרל"ה, שלוש וחצי שנים לאחר קבלת הרבנות בוולווה, עלה ארצה עם בניו ר' דוד ור' בן ציון. הוא החליט שלא לכהן ברבנות. בשנתו הראשונה בארץ ישראל נסע להונגריה בשליחות כולל שומרי החומות, כשהוא מנצל את ההזדמנות לנסוע לרבו, רבי חיים מצאנז. בהיותו בירושלים הצטרף למערכות על החינוך בראשות המהרי"ל דיסקין והרב יוסף חיים זוננפלד. הוא הוציא ספר "נובל העלים" נגד לימוד שפות זרות. עקב מלחמותיו ירדו מתנגדיו לחייו אך הוא המשיך בפעולותיו. המהרי"ל דיסקין העריצו.
בתשרי תרנ"ב נכנס יחד עם ר' שמעון הויזמן (חברונער) למערת המכפלה לאחר ששיחדו את השייח' ששמר על המערה בכך שר' שמעון ויתר לו על חוב. הם נכנסו כשהם מחופשים לנשים ערביות, אך שכחו ספר תהילים במערה והערבים שמצאוהו עוררו מהומה שכמעט וגרמה לרדיפות ופוגרומים. למעשה הצליח ר' שמעון להשתיק את המהומה[2].
ניגונו
הרב ובר הלחין ניגון, אשר מפורסם כיום כ"ניגון פורים של תולדות אהרן".
כתביו ודברי תורתו
התכתב בהלכה עם רבנים בולטים בהם רבו ה"יריעות שלמה", ה"דברי חיים", ה"שואל ומשיב" וה"בית יצחק".
הוא כתב ספרים רבים, בכל חלקי התורה אך מחוסר תקציב, נבצר ממנו להדפיסם. ספריו שנדפסו
- נובל העלים, על איסור לימוד שפות זרות. צפת תרל"ח
- מלחמת חובה, דחיית השגות רבי שלמה גנצפריד על ה"דברי חיים". ירושלים תרמ"ב (בעילום שם). מהדורה שנייה תרמ"ה. ספר זה עורר מחלוקת[3].
- אופל ובוחן, הבהרות על ספרו מלחמת חובה. ירושלים תר"נ.
- ערך דל ענף עץ עבות, על מסכתות ערכין, בכורות ותמורה. תרמ"ה.
- עץ עבות על אגדתות מסכת ערכין פרקי אבות, תרמ"ה
- עץ אבות על פרקי אבות עם הסכמת המהרי"ל דיסקין, תרמ"ז
- תמורת תודה על מסכת תמורה, תרמ"ז
- בכור דל על מסכת בכורות, תרמ"ט
- זמרת הארץ ושמים על פרק שירה, תרמ"ט
משפחתו
כאמור הוא שכל שלושה בנים. שני בניו הנוספים היו דוד (נפטר תר"צ), חתן רבי אהרן זליג ליפשיץ רבה של וישניצה[4]; ובן ציון[5] (תרכ"א-תרע"ח). בנו של האחרון היה שמואל אהרן שזורי.
לקריאה נוספת
- ברוך פריינד, "הגה"צ רבי מרדכי אליעזר וועבער אב"ד אדא", עלי זיכרון 24, מכון "זיכרון" להנצחת יהדות הונגריה, בני ברק, תשע"ו, עמ' ב-יג
קישורים חיצוניים
- מ. ירושלמי, משפחת וועבר, למשפחותם לבית אבותם. אתר COL. התפרסם במקור בעיתון המבשר.
הערות שוליים
- ^ "כאב את בן רצהו". הקדמת ספר "הרי בשמים".
- ^ נדב שרגאי, המקום שבו הכל התחיל, באתר וואלה!, 2 באפריל 2010
- ^ הספר 'מלחמת חובה' (ירושלים תרמ"ב) הוא התקפה בוטה על הרב שלמה גנצפריד שכביכול פגע בכבודו של ר' חיים מצאנז.
- ^ עליו, עלי זיכרון גליונות מס' 26, 29, 34.
- ^ עליו, עלי זיכרון, גליונות מס' 40, 47
