צ'טלהויוק
 | |
| מראה באתר | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 2, 4 | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
צ'טלהויוק (טורקית: Çatalhöyük, בתרגום לעברית: "תל המזלג") הוא אתר ארכאולוגי , השוכן במישור קוניה בדרומה של אנטוליה בטורקיה, בגובה של 800 עד 1,000 מטרים מעל פני הים. במקום שכנו יישובים גדולים המתוארכים לתקופות הנאוליתית והכלקוליתית [1].
האתר הוא בין האתרים הנאוליתיים השמורים, הגדולים והעשירים ביותר בממצאים אמנותיים ואחרים. במקום שני תלים - מזרחי ומערבי. התל המזרחי מתנשא לגובה של כעשרים מטרים מעל המישור, ואילו התל המערבי קטן ממנו. בין שני התלים זרמה בעבר שלוחה של הנהר צ'רשמבה (Çarşamba), וההתיישבות קמה על אדמות סחף של שלוחת הנהר אשר אפשרה לעבד את הקרקע. האתר נזנח לפני תקופת הברונזה, וחשיבותו היא בכך שלמרות התקופה הקדומה, צורת התיישבות מזכירה מבנה של עיר. בצ'טלהויוק אובחנו 18 שכבות שונות, ומספר תושביו של התל הגדול מוערך בכ-5,000 עד 8,000 איש לאורך השנים, ובשיא של כ-10,000 נפשות. בשנת 2012 הוכרז צ'טלהויוק כאתר מורשת עולמית.
החפירות באתר
האתר נחקר לראשונה בשנת 1958, ובהמשך בין השנים 1961–1965, על ידי הארכאולוג האנגלי ג'יימס מלארט[2]. מלארט גילה לעולם את קיומה של תרבות כה מתקדמת באזור בתקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה). החפירה הופסקה ב-1965 בעקבות גירושו של מלארט מטורקיה בגלל מעורבותו בפרשת "האוצר מדוראק". הוא פרסם ציורים של פריטים מתקופת הברונזה הקדומה, לטענתו, אך אלה לא נמצאו מעולם. מלארט הספיק לחקור רק כ-4% מהאתר.
החפירות באתר התחדשו רק ב-12 בספטמבר 1993 בראשותו של הארכאולוג איאן הודר מאוניברסיטת קיימברידג' ונמשכות עד היום. הודר בוחן את המקום במבט אנתרופולוגי ונסמך על בדיקות של תיארוך פחמן-14 וטבעות עצים. מצב השימור של האתר אפשר לבצע בדיקות אלה שכן שרפה שהתחוללה בו לא כילתה לחלוטין שרידי עץ בתוך טיט. הודר אף עשה שימוש במכ"ם כדי לשחזר את מראה המבנים.
הממצאים באתר
באתר לא נתגלו מבני ציבור למעט אזורים להשלכת פסולת, והוא מורכב מבתי מגורים עשויים לבני בוץ שחלקם גדולים ומעוטרים מהאחרים. מטרתם של חללים גדולים אלה לא הובהרה, אם כי הועלתה האפשרות ששימשו לפולחן[2]. המבנים היו דבוקים זה לזה ללא שבילים או רחובות שחצצו ביניהם (דמויי חלת דבש), והגישה אל רובם הייתה באמצעות סולמות שהובילו אל הגגות, ומשם, דרך פתחים בתקרה וסולמות אחרים, אל תוככי המבנים. למעט פתחים אלה לא היו במבנים חלונות או דלתות נוספים, והפתחים שימשו הן לכניסת אוויר מן החוץ והן לפליטת חום ועשן מהתנורים שבפנים. החדרים המרכזיים שימשו לבישול וכמרכז הפעילות הביתית. ספסלים מוגבהים לאורך הקירות שימשו לשינה ולישיבה. החדרים המשניים שימשו כמחסנים, והכניסה אליהם הייתה דרך פתחים נמוכים מהחדר הראשי. חלק מהפעילויות התבצעו על הגגות כאשר מזג האוויר איפשר זאת, ובשכבות המאוחרות יותר נתגלו תנורים גדולים שהוקמו על הגגות. חדרים קטנים לצידם של מרחבי המגורים שימשו לאחסנה. הבתים היו נקיים מפסולת וזו רוכזה בשטחים שיועדו לכך מחוץ לאתר, ובאלה נתגלו שרידי ביוב, פסולת מזון וכמות נכבדה של אפר מבעירת עץ.
תושבי צ'טלהויוק קברו את מתיהם בתחומי האתר, ושרידים אנושיים נתגלו בבורות מתחת לרצפות הבתים והמקדשים, במיוחד מתחת לתנורים ולספסלים שלאורך קירות הבתים. הגופות נדחסו בתנוחה מכווצת לעיתים בתוך בורות, סלים או נעטפו בחלקי בדים. בסמוך להם נמצא מגוון רחב של מנחות קבורה כגון: קופסאות עץ, ראשי חץ, מראות מאובסידיאן, כלי עצם, חותמות, צלמיות חרס ועוד. עצמות שנמצאו בקברים בתפזורת עשויות להצביע על כך שהגופות הושארו באוויר הפתוח עד שנרקבו, ואז נאספו העצמות וניקברו.
לעיתים הופרדו ראשי הגופות מהשלדים וייתכן ששימשו בטקסי פולחן, וכן נמצאו גולגולות על הרצפות שנעטפו ונצבעו בגווני אוכרה כדי לשוות להן מראה אנושי. בסמוך להן על הקיר צוירו עופות גדולים מעל ראשי אנשים חסרי ראש. לראשונה נמצאה גולגולת ללא מוח אשר הוצא ממנה בטרם נקברה ובמקומו הוכנס בד מגולגל[3].
על קירות חיצוניים ופנימיים באתר נמצאו ציורי קיר של דמויות, בעיקר של גברים ושל קבוצות גברים בעת ציד, וכן ציורים בצבע אדום של שור הבר שנכחד בינתיים, ושל עופות טרף העטים על דמויות ללא ראשים. ממצאים אלה, כמו גם צלמיות נשים מחרס שנתגלו בשכבות המאוחרות של האתר [4], מראים כי אף שלא נמצאו מקדשים במקום, הייתה לתושביו דת עשירה בסמלים. יתר על כן, ייתכן שהחדרים בהם נתגלו ריכוזים גדולים של ממצאים אלה שימשו כמקום פולחן. הממצאים באתר רומזים גם לחברה שוויונית, ללא מעמד שולט וללא הבחנה במעמדם החברתי של גברים ונשים. ממצא מעניין נוסף הוא ציור קיר של הר הסאן (Hasan Dağı) המרוחק 140 ק"מ מהתל, והנחשב למפה או תיאור הנוף העתיק ביותר שנתגלה אי פעם[2].
כלכלת האתר
הכלכלה באתר התבססה על חקלאות גידול של חיטה שעורה, קטניות, שומשום שקדים ופיסטוקים. משק החי התבסס על גידול כבשים ועיזים אשר שרידיהם נמצאו בכמויות גדולות. כן נמצאו שרידי בקר, ככל הנראה בקר-בר וחיות ציד אחרות כאייל אדמוני וחזיר בר[5]. באתר נמצאו גם סימני דיג בנהרות ובנחלים. באתר נמצאו חתיכות בדים טוויה מפשתן וצמר כבשים. ממצאים נוספים באתר הראו שהתושבים עסקו גם במסחר. הם ייבאו מוצרים ממקומות אחרים כגון צדפים מהים התיכון והים האדום, נחושת וזהב אשר שימשו לעיטור. בתמורה מכרו התושבים אובסידיאן, זכוכית וולקנית אשר ניתן לייצר ממנה כלים. הכלים היו חדים יותר מכלי צור. מקור האובסידיאן בהר חסאן. באתר נמצאו סימנים ברורים של תעשייה, ויוצרו בו כלי נשק, סכינים ועוד.
קישורים חיצוניים
 |
אתר האינטרנט הרשמי של צ'טלהויוק- תמונות מהאתר ומהחפירות
אסף רונאל, עלייתה ונפילתה של העיירה החקלאית הראשונה בעולם, באתר הארץ, 20 ביוני 2019
הערות שוליים
- ^ Bayliss, A., Brock, F., Farid, S., Hodder, I., Southon, J., & Taylor, R. E. (2015). Getting to the bottom of it all: a Bayesian approach to dating the start of Çatalhöyük. Journal of World Prehistory, 28(1), 1-26.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Kleiner, Fred S.; Mamiya, Christin J. (2006). Gardner's Art Through the Ages: The Western Perspective: Volume 1, Twelfth, Belmont, California: Wadsworth Publishing, 12-4. מסת"ב 0-495-00479-0.
- ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס, 1992, עמודים 71-70
- ^ James Mellaart, Catal Huyuk: A Neolithic Town in Anatolia. McGraw-Hill 1967, p. 181
- ^ Russell, N., Twiss, K., Orton, D., & Demirergi, G. A. (2013). Changing Animal Use at Neolithic Çatalhöyük, Turkey. In Archaeozoology of the near East X. Proceedings of the Tenth International Symposium on the Archaeozoology of Southwestern Asia and Adjacent Areas (pp. 45-68).
|
_%C3%87atalh%C3%B6y%C3%BCk2.jpg){kind=link}
28578918צ'טלהויוק