אדריכלות נאו-ביזנטית

קתדרלת אלכסנדר נבסקי בסופיה, בולגריה. ראשית הקמתה ב-1882

אדריכלות נאו-ביזנטית היא סגנון אדריכלי מקבוצת "סגנונות התחייה" (כמו התחייה הגותית או אדריכלות נאו-קלאסית) שעיקרה בנייה של מבני ציבור, ובפרט מוסדות דת, בסגנון המחקה אדריכלות ביזנטית, אך בחומרים ובשיטות בניה של המאה ה-19. הסגנון התקיים מן העשורים הראשונים של המאה ה-19 עד למהפכת אוקטובר (1917), קודם במערב אירופה ולאחר מכן הגיע לשיאו בתחומי האימפריה הרוסית, בבולגריה וביוגוסלביה.

כבר ב-1826 הוקמה כנסיית הזיכרון לאלכסנדר נבסקי בעיר פוטסדאם שבגרמניה עבור מאמיני הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. מלכי בוואריה לודוויג הראשון ולודוויג השני שילבו אלמנטים מן האדריכלות בת המאה השישית של ראוונה (כגון פסיפסים ושימוש בציפויי זהב) במספר מבנים מרכזיים, בהם טירת נוישוונשטיין.

האדריכל הדני תאופיל הנסן (אנ'), שהיה מורה לאדריכלות ולאמנות של האימפריה הביזנטית באוניברסיטת וינה בשנות ה-50 של המאה ה-19, העמיד דורות של תלמידים שהתמחו בתחום ובנו בסגנון ביזנטי באוסטרו-הונגריה וסרביה בעיקר כנסיות אורתודוקסיות ובתי כנסת (בהם לודוויג פרסטר).

הצאר ניקולאי הראשון ביקש לגבש אדריכלות רוסית שתסמל את מבני הכנסייה הפרבוסלאבית. סגנון זה עוצב בשנות ה-30 של המאה ה-19 על ידי האדריכל הראשי של המשטר, קונסטנטין טון (אנ'). השפעתו העיקרית הייתה החלפת הכיפה הביזנטית המעוגלת בכיפה דמוית בצל, המהווה מאז סמל בולט לאדריכלות רוסית נאו-ביזנטית. יורשו, אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, נטה יותר לתחייה אמיתית של אמנות ביזנטית מקורית (שהדגם שלה היה כנסיית איה סופיה) והסתייע באדריכלים שביקשו לשחזר את האמנות הביזנטית כגון דוד גרים (אנ') שבנה רבות בארמניה ובגאורגיה (בין היתר מתכננה של קתדרלת אלכסנדר נבסקי בטביליסי). מבנים בסנגון זה, ששידרו רוח רוסית מובהקת, הוקמו באזורי השליטה הרוסית החדשים כגון פולין הקונגרסאית, קרים והקווקז. אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, שעלה לשלטון ב-1855 הפסיק מגמה זו בערים המרכזיות של רוסיה ונטה לבנייה בסגנון הרוסי הצבעוני, המבקש לחקות את כנסיית וסילי הקדוש בכיכר האדומה במוסקבה, אולם בפולין ובמדינות הבלטיות המשיכו להבנות כנסיות פרבוסלביות בסגנון הנאו-ביזנטי (כגון, למשל, כנסיית גברתנו, אם האלוקים בוילנה וקתדרלת הים בקרונשטאדט). השימוש בבטון מזוין הקל מאד את הבנייה ואיפשר התמודדות טובה עם אתגרי הבנייה, אף אם התוצאה הסופית נראתה "עתיקה".

מבנים בסגנון נאו-ביזנטי הוקמו ברחבי העולם משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד סוף המאה, בשל אופנתיות הסגנון והייצוגיות של להקמת מבני דת מרשימים. כך הוקמו בסגנון זה מספר כנסיות בצפון אמריקה ובבריטניה ואף בית הכנסת החורבה בירושלים.