סיתות

המונח "סתת" מפנה לכאן. לערך העוסק ברבה רפורמית, ראו נועה סתת.

סיתות - עיבוד שבבים של חומרים קשים מאוד, בעיקר של אבן אבל גם של בטון. בדרך כלל נעשה הסיתות לצרכים אדריכליים, על מנת להקנות לחומר מרקם מסוים, אבל לעיתים, מתבצע הסיתות כדי לשנות את מידות גוש החומר על מנת להביא את הגוש לממדים המבוקשים.

סוגי סיתות אבן

ישנם מספר סוגי סיתות אבן המקובלים בישראל והם גם מפורטים בתקן^[1].

טוּבּזֶה - אבנים עבות וכרסתניות המסותתות לצורת תבנית בעלת בליטה מעוגלת הבולטת החוצה מפני הקיר. בנייה באבן בעיבוד טובזה מאפיינת את הבנייה הערבית, את הבנייה של הטמפלרים וכן בבניית גדרות. כמו כן נעשה שימוש באבן בעיבוד טובזה לחיפוי מבנים בירושלים בבניה לפני שנות ה-70.
תָלטִיש - עיבוד פני האבן בפטיש ובאזמל ליצירת שקעים בצורות המזכירות פסיקים ונקודות.
מוּסֵמסָם - קילוף פני האבן באמצעות אזמל מיוחד בעל שלוש או ארבע שיניים, היוצר מרקם של שקעים זהים בקוטר מילימטרים ספורים על כל פני האבן.
מוּטבה - מכונה גם "סיתות מוטבע". הטבעת חורים באבן באמצעות פטישים מיוחדים בעלי 16, או 25, או 36 שיניים. מספר השיניים וגודלן קובע האם הסיתות יהיה בסגנון מוטבה עדין או גס. השימוש בסיתות מסוג מוטבה נפוץ בעיקר במשקופי פתחים, במזוזות או באדני חלונות וכן יש שימוש רב לאבנים בסיתות מוטבה בבנייה תעשייתית, כיוון שהן מתאימות לשימוש בתבניות פלדה יותר מאשר אבנים המסותתות בסגנונות אחרים.
שָחוּטָה - סירוק פני אבנים רכות באמצעות מסרק ברזל היוצר חירוץ אחיד לאורך פני האבן.
תָפגִ'יר - כמו מוסמסם, רק שבמקרה זה מבצע הסתת את העיבוד מכמה כיוונים, כך שנוצרות על פני האבן שורות שקעים בכיוונים שונים, מכונה גם "מוסמסם תפג'יר".