דקונסטרוקציה

בפילוסופיה קונטיננטלית ובביקורת הספרות, דֵּקוֹנְסְטְרוּקְצְיָה (במינוח האקדמיה ללשון העברית: פֵּרוּק) היא שיטה (או, יש הטוענים, "מאורע") פילוסופית וספרותית פוסט סטרוקטורליסטית, שתוארה לראשונה על ידי הפילוסוף היהודי-צרפתי ז'אק דרידה. בניסוח כללי, דקונסטרוקציה היא פירוק הטקסט והבנייתו מחדש במסגרת קריאה ביקורתית של טקסטים בשיטה הדומה לזו של דרידה. מתודה זו חותרת תחת מבנים של משמעות בטקסט עצמו, כדי לפורר כל משמעות יציבה או אפשרית בקרבו. על פי רוב, דקונסטרוקציה נחשבת תנועה ליברלית אקדמית, ואחד מעמודי התווך הפילוסופיים של הפוסטמודרניזם.

המשמעות של "דקונסטרוקציה"

במילה "דקונסטרוקציה" נעשה שימוש על ידי ז'אק דרידה ואנשים אחרים, ביניהם גיאטרי צ'קרוורטי ספיבק, פול דה מאן, ג'ונתן קאלר, ברברה ג'ונסון והיליס מילר, כדי לתאר מעין אירוע בו הם השתתפו. עם זאת, כותבים אלה התנגדו בחריפות לניסיונות תיאור מדויקים וממצים של המילה. כך למשל, דרידה, שהיה הראשון שהשתמש במילה באופן פילוסופי ובלשני, העיר: "היו לי ציפיות מעטות בלבד שתאוריה זו תשחק תפקיד מרכזי כל כך בשיח שעניין אותי באותו זמן" (ראו "a Letter to A Japanese Friend"). על פי דרידה, דקונסטרוקציה אינה ניתוח, ביקורת, שיטה, פעולה או מבצע. באשר לשאלה מהי דקונסטרוקציה, דרידה טען: "אין לי מענה פשוט ופורמלי לשאלה זו".

לפיכך הוקדשו מאות דפים לשאלה מהי דקונסטרוקציה, ונכתבו אלפי דפים בהם "מתרחשת" דקונסטרוקציה. מרבית טקסטים אלו קשים לקריאה או לתמצות. אוהדי הזרם טענו כי סגנון הכתיבה האידיוסינקרטי והמקשה מהותי לטיפול נכון בנושא. מבקרי הזרם קראו לסגנון זה במגוון תארים מחמיאים פחות, החל ב"עירפול מכוון" וכלה ב"שטויות מוחלטות".

טקסט דקונסטרוקטיבי הוא תמיד טקסט 'טפילי', שחי בתוך טקסט יחיד אחר, ואינו יכול להתקיים בלעדיו. אך דקונסטרוקציה אינה שם נרדף ל"הרס" ("destruction") של הטקסט המקורי, אלא, על פי ברברה ג'ונסון, דקונסטרוקציה היא למעשה קרובה יותר למשמעות המילה "ניתוח" (analysis), שמשמעותה האטימולוגית היא "לפרק" - "to de-construct". הקורא/כותב של הטקסט הדקונסטרוקטיבי אינו מתייצב מול הטקסט שהוא קורא, ואינו מבקר אותו מנקודה חיצונית (כמו, למשל במקרה של ביקורת מרקסיסטית או פמיניסטית). תחת זאת הוא מבצע מהלך של קריאה אינטימית וקרובה (קריאה צמודה) של הטקסט, בוחן את המרקם שלו, אילו טענות הטקסט מנסה להציג ואילו להסתיר, ואז כותב את ההמשך המתבקש שלו, כפי שנובע מהכללים אותם הטקסט עצמו מבסס. לרוב אותו המשך, אותה תוספת, מערערים על מבנה הטיעון שמחבר הטקסט המקורי ביקש להציג. אם דבר מה אכן נהרס במהלך קריאה דקונסטרוקציוניסטית זה אינו הטקסט, אלא הטענה לשליטה חד משמעית של צורת סימון אחת על פני אחרת. במהלך הדקונסטרוקטיבי קריאה מסוג זה היא קריאה שמנתחת את ההבדל הקריטי שבין טקסט לעצמו (ראו ברברה ג'ונסון The Critical Difference 1981).

עיסוקה המרכזי של הדקונסטרוקציה הוא ביקורת רדיקלית של פרויקט עידן האורות ושל מטאפיזיקה, שכוללת באופן ספציפי טקסטים מכוננים של פילוסופים כאפלטון, רוסו והוסרל, אך גם טקסטים מסוג אחר, כולל ספרות. הדקונסטרוקציה מזהה במסורת הפילוסופיה המערבית "מטאפיזיקה של נוכחות" (הידועה גם כ"לוגוצנטריות"), שמאמינה כי השפה-מחשבה (ה"לוגוס") היא בעלת זכות יתר, אידאלית, וישות נוכחת, ממנה כל שיח ומשמעות נובעים. לוגצנטריות זו היא מטרת התקיפה העיקרית של הדקונסטרוקציה.

מתרגם מוקדם של דרידה (הפילוסוף דייוויד ב. אליסון) הסביר את המונח "דקונסטרוקציה" כך:

מונח זה מסמן פרויקט של מחשבה ביקורתית, שמטרתה היא לאתר ולפרק את אותם מושגים, שפועלים כאקסיומות או חוקים לעידן של מחשבה, אותם מושגים ששולטים בגילויו של עידן שלם במטאפיזיקה. "דקונסטרוקציה" היא איכשהו פחות נגטיבית מהמונחים ההיידגריאנים או הניטשיאנים "destruktion" או "reversal"; היא טוענת כי כמה מושגים מכוננים במטאפיזיקה לעולם לא יוכחדו כליל ... אין "התגברות" פשוטה של מטאפיזיקה או השפה של המטאפיזיקה.

— ההקדמה לSpeech and Phenomena, p. xxxii, n. 1

המונח "דקונסטרוקציה" מתייחס לדרך בה פרטים "מקריים" שבטקסט יכולים להחשב כבוגדים או חותרים תחת משמעות ההודעה ה"מהותית" שלו. (יש להבין כי המילה "מקרי" כאן משמעה אלמנטים שאינם חיוניים לקיומו של דבר). ראו ריצ'רד רורטי, "From Formalism to Poststructuralism".

ראו גם

• תאוריה ביקורתית
• כלים שבורים (הרב שג"ר)
• דה-קונסטרוקטיביזם באדריכלות.

לקריאה נוספת

• ג'ון אליס, נגד הדקונסטרוקציה תרגמה מאירה טורצקי (ירושלים: הוצאת שלם, 2004)

קישורים חיצוניים

• דב לנדאו, פרשנות של דקונסטרוקציה, אתר דעת