קרב החווה הסינית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף החווה הסינית)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החווה הסינית
טנק מגח
טנק מגח
מערכה: החזית המצרית במלחמת יום הכיפורים
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים 15 באוקטובר 197318 באוקטובר 1973 (4 ימים)
קרב אחרי כיבוש מרחב פאיד, סרפאום ואורחה
מקום צפונית לאגם המר הגדול, ממזרח לתעלת סואץ.
קואורדינטות
30°27′0″N 32°24′0″E / 30.45000°N 32.40000°E / 30.45000; 32.40000
תוצאה ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצריםמצרים מצרים

מפקדים
כוחות

חטיבת השריון 14 מאוגדת שרון, חטיבת שריון מילואים 600, חטיבת הצנחנים מאוגדת ברן, כוחות מסופחים נוספים

דיוויזיית חי"ר 16, דיוויזיית שריון 21

אבדות

122 הרוגים מחטיבה 14 בלילה שבין 15 באוקטובר ל-16 באוקטובר 41 הרוגים מגדוד 890 בלילה שבין 16 באוקטובר ל-17 באוקטובר

לא ידוע

תרשים כללי של הצירים והאזורים המרכזיים באזור הקרב

קרב החווה הסינית הוא כינוי לרצף של קרבות בין כוחות שריון וחי"ר של צה"ל לכוחות משוריינים וממוכנים של הצבא המצרי שהתרחש במערב חצי האי סיני סמוך לתעלת סואץ ולאגם המר הגדול, בין 15 באוקטובר ל-18 באוקטובר 1973, יומה התשיעי עד יומה השנים-עשר של מלחמת יום הכיפורים. את המתקפות יזם המטכ"ל כדי להשתלט על הצירים "טרטור", "עכביש" ו"לכסיקון" והצמתים שביניהם. האזור, שהיה בתפר (אזור לא מוחזק) בין הארמייה השנייה לארמייה השלישית המצריות, היווה את המסדרון (שכונה "מסדרון הצליחה") דרכו היה ניתן להעביר את גשר הגלילים וגשר הדוברות לקראת חציית התעלה מערבה. הכוחות הישראליים התוקפים נתקלו בכוחות מצריים מאורגנים בהגנה ועדיפים כמותית וספגו בשל כך נפגעים רבים. רק ביום הלחימה הרביעי הצליחו כוחות צה"ל לכבוש ולאבטח את הציר.

אריאל שרון, מפקד אוגדה 143 עם אמנון רשף, מפקד חטיבה 14.

רקע

ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. בחזית סיני צלחו כוחות הצבא המצרי את תעלת סואץ לכל אורכה ובשלושת הימים הראשונים כבשו רצועה בעומק של כ-10 קילומטרים לכל אורך התעלה. הרצועה שנכבשה ונחלקה תחת פיקוד שתי הארמיות המצריות, עובתה וחוזקה בכוחות ארטילריה, חי"ר ושריון, וזאת במקביל למאמצי הלחימה מול כוחות צה"ל. כוחות צה"ל בסיני, שמנו בראשית המלחמה 3 אוגדות משוריינות, ניסו החל משעותיה הראשונות להדוף את הפולש המצרי אך ספגו אבדות כבדות (כ-180 טנקים ומאות הרוגים, פצועים ונעדרים), ולא היו מסוגלים לעמוד בפני השטף המצרי שהתפרס על כל החזית, שהייתה באורך של כ-200 קילומטרים. מאמץ אוגדתי נוסף להדיפת הצבא המצרי נערך ב-8 באוקטובר אך נכשל גם הוא, כאשר מאותו שלב ועד סוף המלחמה לא הצליחו כוחות צה"ל להדוף את המצרים מסיני.

ב-9 באוקטובר בערב ערך כוח טנקים מגדס"ר 87 סיור באזור החוף הצפוני של האגם המר הגדול ומוצב "מצמד". הכוח לא נתקל בכוחות מצריים והאזור אותר כקו התפר בין הארמיות המצריות.

מ-9 עד 13 באוקטובר היו ערוכים כוחות צה"ל בהגנה על העמדות הקיימות בסיני והתעסקו בבניית הכוח לקראת הקרב הגדול הבא. ההזדמנות הגיעה ב-14 באוקטובר, בו ביצעו המצרים מהלך התקפי גדול כדי להוריד את הלחץ מהצבא הסורי, שאיבד את יכולת הלחימה (הרעיון היה כי מתקפה מצרית תביא להעברת כוחות צה"ל מצפון לדרום, דבר שלא קרה). המצרים ביצעו מתקפת שריון רחבה, אך זו נבלמה בהצלחה על ידי כוחות השריון של פיקוד דרום תוך הסבת אבדות כבדות (השמדה של 200–250 טנקים) לכוחות המצריים. בצמרת צה"ל הוחלט שכישלון ההתקפה המצרית יוצר הזדמנות טובה לצליחת תעלת סואץ מערבה, מכיוון שהכוח העיקרי ממנו חששו בצה"ל הושמד או נפגע, וחשוב להזדרז ולהכות לפני שהמצרים יוכלו לשקם אותו.

מבצע אבירי לב

ערך מורחב – מבצע אבירי לב

תוכנית הצליחה כונתה "מבצע אבירי לב", והיא הוטלה על אוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון. האזור בו היו מיועדים הכוחות לחצות את תעלת סואץ היה סמוך למוצב "מצמד", קרוב לנקודת החיבור בין תעלת סואץ לאגם המר הגדול. האזור נבחר כתוצאה ממספר סיבות:

לרשות האוגדה עמדו שלוש חטיבות שריון (חטיבות 14, 421 ו-600), חטיבת הצנחנים 247 וכוחות נוספים שסופחו לאוגדה לקראת המבצע.

משימת הצליחה הוטלה על חטיבת הצנחנים 247, שתצלח את התעלה בסירות גומי ותבסס ראש גשר ממערב לתעלה. במקביל, טנקים של חטיבת השריון 421 נשלחו לגרור את אמצעי הצליחה (גשר הגלילים, דוברות היוניפלוט והתמסחים) במהלך הלילה, כדי שיוכלו להשיקם למים, לחצות את התעלה ולחזק את אחיזת הצנחנים בגדה הנגדית. על חטיבה 14 בפיקודו של אל"ם אמנון רשף הוטלה המשימה לפתוח את הצירים המובילים לתעלה ולכבוש את אזור "החווה הסינית", כדי שכוחות הצנחנים, השריון ואמצעי הצליחה יוכלו להגיע אל אזור הצליחה. חטיבה 600 יועדה לביצוע התקפת באזור מיסורי, מצפון לאזור הצליחה ולחווה הסינית, כהסחה למבצע הצליחה.

החווה הסינית

"החווה הסינית" הוא השם שהשתרש בקרב חיילי צה"ל לחווה חקלאית מצרית בסיני, במקום החיבור בין תעלת סואץ לצפונו של האגם המר הגדול. המתחם היה פרויקט חקלאי ניסיוני מצרי שהוקם בשנות החמישים בסיוע יפני, ונועד לפתח חקלאות בסיני ולספק תעסוקה לאוכלוסייה המצרית.

אזור החווה הסינית הוא שטח מדברי ומישורי, מחורץ בתעלות השקיה רבות ועמוקות מבטון. שטחה של החווה הוא כ-50 קמ"ר.

שמו של המתחם ניתן לו על ידי ראשוני חיילי צה"ל שכבשו אותו במלחמת ששת הימים. החווה ננטשה ערב מלחמת ששת הימים, אך עדיין נותרו בה משאבות וציוד חקלאי שעליו היה כיתוב ביפנית. החיילים, שסברו בטעות שהכיתוב בסינית, העניקו למתחם את הכינוי "החווה הסינית".

המים להשקיית השדות בחווה הועברו מתעלת המים המתוקים ממערב לתעלת סואץ, בתעלות ובצינורות מתחת לתעלה, ובחווה הוקמו בתי משאבות לקליטת המים. במפת הקוד הצה"לית "סיריוס" נקרא אזור בתי המשאבות בשם "אמיר".

מצפון לחווה הסינית נמצא מתחם נוסף, בשם "מיסורי", עליו נערכו קרבות נוספים במהלך המלחמה. החווה הסינית ניצבה ממזרח לציר האורך "לכסיקון", כאשר במקביל אליה מצידו המערבי נמתחו הצירים "נחלה", "שיק" ו"אושה" שהובילו לתעלת סואץ.

תוכנית הקרב באזור החווה הסינית

תנועת חטיבה 14 ב-15 באוקטובר 1973 אחר הצהריים, לקראת מבצע "אבירי לב"

כיבוש אזור "החווה הסינית" הוטל על חטיבת השריון 14 בפיקודו של אל"ם אמנון רשף. משימת החטיבה הייתה לכבוש את אזור החווה ולפתוח את הצירים המובילים לתעלה, כדי שכוחות הצנחנים, השריון ואמצעי הצליחה יוכלו להגיע אל אזור הצליחה. לאחר כיבוש החווה הסינית הייתה אמורה חטיבה 14 לצלוח את התעלה מערבה, לאחר שחטיבה 600 תתפוס את אזור החווה.

לקראת מבצע אבירי לב צורף לחטיבה גדוד הטנקים 407 מחטיבה 600 וכוחות חי"ר שלא היו חלק אורגני מהחטיבה. ערב המבצע עמדו לרשות החטיבה ארבעה גדודי טנקים (סך הכל כ-95 טנקי מגח) וכשלושה גדודי חי"ר:[1][2]

לפי המודיעין שנמסר לחטיבה, הכוח מצרי באזור כלל את דיוויזיית החי"ר 16 ודיוויזיית השריון 21, שספגה אבדות כבדות בקרבות ב-14 באוקטובר. סך כל הכוחות המצריים היו כ-שתי חטיבות חי"ר, שתי חטיבות ממוכנות ושתי חטיבות שריון מוקטנות. היחידות המצריות היו ערוכות הגנתית לכיוון מזרח, מאזור "אמיר" (אזור המבנים של החווה הסינית) וציר "שיק" וצפונה. צומת "טרטור"-"לכסיקון" היתה, לפי המודיעין, ריקה מאויב[5]. אף כי בוצעו צילומי אויר של השטח לאחר התחפרות המצרים באזור, מידע זה לא הגיע לאוגדה ולא ירד לכוחות בשטח[6].

בפועל, הייתה חטיבת החי"ר 16 מדיוויזיה 16 ערוכה בחווה הסינית. גדוד 18 של החטיבה נערך בצומת "טרטור"-"לכסיקון" יחד עם פלוגת טנקים מגדוד הטנקים החטיבתי. גדוד 16 נערך ממזרח לו על ציר "טרטור", גם הוא מתוגבר בפלוגת טנקים. גדוד 17 של הדיוויזיה הוצב מצפון לשני הגדודים הקדמיים. כוחות החי"ר המצרים היו ערוכים בתעלות חפורות ומצוידים בטילי נ"ט מסוג RPG-7 וסאגר, תותחי נ"ט ותול"רים. הטנקים ותותחי הנ"ט הוצבו בעמדות אש חפורות.

תוכנית חטיבה 14 הייתה לנוע מדרום למתחם עד לציר "לכסיקון" (כביש לאורך תעלת סואץ ובמרחק כ-1 ק"מ ממנה), משם לנוע צפונה על הציר, באזור התפר בין הארמיות המצריות שנתגלה ב-9 באוקטובר, עד החווה הסינית. בדרך זו החטיבה תחדור לתוך המערך המצרי באזור ותפתיע אותו מעורפו. לפי התוכנית, גדודי הטנקים יפרצו ראשונים, ואחריהם גדודי החי"ר (על זחל"מים) שיטהרו את הצירים.

במהלך שעות היום של ה-15 באוקטובר נערכו הכוחות לקרב ובחטיבה נערכו תדריכים לקראת הקרב ברמת החטיבה והגדודים.

הקרב

תנועת חטיבה 14 ב-15 באוקטובר 1973 אחר הצהריים, לקראת המבצע

ליל 15 באוקטובר

כניסת חטיבה 14 לחווה הסינית

מפת הצירים באזור הצליחה והחווה הסינית

את תנועת חטיבה 14 הוביל גדס"ר 87, שהכיר את האזור מהסיור שערך ב-9 באוקטובר. אחריו נעו מפקדת החטיבה וגדודי השריון. כוחות החי"ר (סיירת שקד, כוח "שמוליק", גדס"ר 582), שנעו בזחל"מים היו איטיים יותר ונעו לאחר גדודי השריון.

בשעה 20:00 הגיע גדס"ר 87 לציר "לכסיקון", כשני קילומטרים מדרום למוצב "לקקן", והחל בתנועה צפונה. גדודי השריון הגיעו לציר עד שעה 20:44 ואילו סיירת שקד וגדס"ר 582 (שהיווה כוח עתודה ואבטח את החטיבה מדרום) הגיעו בשעה 21:07 ו-22:31 בהתאמה[7].

גדס"ר 87 הגיע לצומת "טרטור"-"לכסיקון" מבלי שנתקל בהתנגדות והתפצל ל-3 כוחות: פלוגה ב' המשיכה צפונה ופנתה מערבה לציר "שיק". הכוח נתקל בכמות גדולה של רק"מ (רכב קרבי משוריין) ופתח באש. לבסוף התמקמה הפלוגה כ-400 מ' צפונית לציר "שיק" ובסמוך לתעלה. פלוגות א' ו-ג' נעו מערבה אל עבר מעוז "מצמד" בצירים "נחלה" ו"טרטור". על פלוגה א' נפתחה אש מהמעוז והפלוגה השיבה אש. הפלוגות תפסו עמדות מצפון למוצב "מצמד".

גדוד 79 יחד עם טנק המח"ט הגיע בשעה 21:06 לצומת "לכסיקון-שיק", והמשיך לנוע משם צפונה לעבר ציר "אושה", שהיווה את הגבול הצפוני לתחום ההתרחבות של ראש הגשר הישראלי. אל מול הגדוד עמד כוח מצרי גדול שכלל שריון, ארטילריה ומשמידי טנקים, יחד עם כוחות חי"ר שהיו מצוידים ברקטות נ"ט ובטילי נ"ט אישיים. גדוד 79 פתח באש ראשון על הכוחות המצריים המופתעים והשמיד מטרות רבות, אך המצרים התעשתו ופתחו באש על הגדוד. הקרבות התנהלו לעיתים בטווחים של מטרים ספורים. אחד המ"פים נהרג, טנק מ"פ אחר נפגע, והלחץ על הגדוד גבר.

לאחר ששני גדודים עברו בצומת "טרטור"-"לכסיקון", הגיע גדוד 184 בשעה 21:21 לצומת וספג אש כבדה. טנקים החלו להיפגע, ורק מחצית מהטנקים הצליחו לחצות את הצומת. הגדוד, עם 11 טנקים, התמקם כקילומטר צפונית מזרחית לצומת "לכסיקון-שיק" (סגול 140).

גדוד 407 (פלוגות א' ו-ב') הגיע בשעה 20:56 לצומת "לכסיקון-עכביש". פלוגה א' נעה מזרחה על ציר "עכביש" על מנת לפתוח אותו, ושאר הגדוד המשיך לנוע צפונה. בצומת "לכסיקון-טרטור" נפתחה אש על הגדוד והמג"ד נפצע. את מקומו תפס מפקד פלוגה ב'.

סיירת שקד נעה אחרי גדוד 407 ופנתה מערבה לטיהור הצירים "נחלה" ו"טרטור". לאחר כקילומטר בציר "נחלה", בשעה 21:52, נפגע זחל"ם המ"פ ו-9 לוחמים נהרגו. הזחל"ם שהתפוצץ חסם את ציר "נחלה" והביצות בשולי הציר לא אפשרו את התקדמות שאר הכוח. כוח הסמג"ד נתקל גם הוא באש כבדה בצומת "לכסיקון"-"טרטור". הסיירת החלה לפנות פצועים מהצומת ומציר "נחלה" לאזור "לקקן".

"כוח שמוליק" נעצר סמוך לצומת "טרטור"-"לכסיקון" עקב הכוחות הרבים שנפגעו בצומת, וגם עליו נפתחה אש כבדה של טנקים, ארטילריה ונ"ט. הכוח החל לפנות את נפגעיו ופצועים נוספים מטנקים שנפגעו באזור הצומת.

אחרי השעה 21:00 החלה טנקי חטיבה 18 המצרית ללחוץ על גדוד 79 מצפון. הגדוד, שנותר עם כ-10 טנקים, נסוג דרומה ונערך עם גדוד 184 באזור ציר "שיק". במהלך הנסיגה נהרג הקמב"צ והמג"ד עמרם מצנע נפצע. סגנו של מצנע, נתן בן ארי, לקח פיקוד על הגדוד.

משלב זה היו כוחות החטיבה מפוצלים בשתי גזרות עיקריות: המח"ט עם הטנקים של גדודים 79 ו-184 ופלוגה ב' מגדס"ר 87 היו מצפון לצומת "טרטור"-"לכסיקון", באזור ציר "שיק". שאר הכוחות היו באזור הצומת, ניהלו אש מול הכוחות המצרים באזור, וניסו לחלץ נפגעים.

הלחימה בגזרה הצפונית

סמוך לחצות תקפה חטיבת השריון 14 המצרית מצפון. גדוד 79 וגדוד 184, שהיו תחת לחץ כבד, הצליחו לבלום את המתקפה. בהמשך הלילה התקדם גדוד 79 צפונה עד לסגול 136 על מנת לפנות פצועים, כשגדוד 184 מחפה עליו. פינוי הפצועים נמשך עד לשעה 1:39.

פלוגה ב' מגדס"ר 87 שהייתה סמוך לגדת התעלה בציר "שיק" נשלחה לעזרת גדוד 79. בסביבות השעה 3:00 נפגעו שני טנקים מהפלוגה ומפקד הפלוגה נהרג. יתר טנקי הפלוגה התמזגו לתוך גדוד 79.

בבוקר, אחרי השעה 7:00 תקפה חטיבת השריון 1 המצרית מצפון ונבלמה. גדוד 79 פינה את פצועיו ל"לקקן". גדוד 184, עם כ-10 טנקים, נותר להגן על מסדרון הצליחה מכיוון צפון. בשעות הבוקר תקפו המצרים את הגדוד מספר פעמים ונהדפו[8].

הלחימה בצומת "טרטור"-"לכסיקון"

טנק מגח שנפגע בסיני במהלך המלחמה
טנק ונגמ"ש של צה"ל בסיני
טנק T-55 מצרי בסיני

הקרב בצומת התנהל בטווחים קרובים ונמשך כל הלילה. גדוד 407 המשיך להילחם בצומת "טרטור"-"לכסיקון" ועסק במקביל בפינוי נפגעים יחד עם כוח "שמוליק"[9]. בשעה 22:30 הגיעו גדוד הצנחנים 582 לציר "לכסיקון", הותיר פלוגת תול"ר באבטחה לכיוון דרום, והמשיך לכיוון הצומת. ב-23:30 התקבל לזמן קצר הרושם שהצומת פתוח לתנועה לאחר שטנקים מגדוד 407 חצו את הצומת ללא הפרעה. המח"ט, אל"ם אמנון רשף, צירף את הטנקים מגדוד 407 לגדס"ר 582 והורה לנתן שונרי להתארגן ולתקוף את הצומת.

פלוגת טנקים מגדוד 599 (חטיבה 421) שליוותה את הצנחנים נכנסה לצומת "טרטור"-"לכסיקון" מדרום וספגה אש. מספר טנקים נפגעו ו-7 מחיילי הפלוגה נהרגו[10].

בשעה 2:09, לאחר ריכוך ארטילרי כבד, נע גדס"ר 582 עם הטנקים מגדוד 407 במטרה לכבוש את הצומת, אך ההתקפה נכשלה עקב מכת אש קשה של שריון מצרי שהיה מחופר היטב בצומת, והכוח החל לפנות את נפגעיו.

המח"ט ניסה לתקוף את הצומת שוב, הפעם ממערב למזרח עם שתי פלוגות גדס"ר 87 שהיו סמוך לתעלה באזור "מצמד". הגדוד החל לתקוף את הצומת לאחר השעה 3:00, ספג אש מטווח קצר ונעצר. המג"ד יואב ברום נהרג ושני מ"פ נפצעו. שרשרת הפיקוד של הגדוד נפגעה באופן קשה והגדוד חדל מלהתקיים.

גדס"ר 582 יחד עם פלוגת הטנקים תקף שוב את הצומת אחרי 4:30. הכוח הגיע לצומת ונתקל בהתנגדות קלה בלבד, המשיך מזרחה על ציר "טרטור" כ-2 קילומטרים, ואז החל לספוג אש כבדה ממערך נ"ט שהיה מצפון לציר. כוח הצנחנים נכנס למעשה למערך ההגנתי של גדוד 16 המצרי שהיה ערוך מצפון לציר "טרטור". שני טנקים וכמה זחל"מים נפגעו ושאר הלוחמים נחלצו ברגל ובזחל"מים הנותרים דרום-מזרחה לכיוון ציר "עכביש". הסמח"ט סא"ל איתן אריאלי עם פלוגת טנקים מגדוד 407 נשלח לחילוץ בשעה 5:30, וכשהגיע לצומת נתקל באש ושלושה טנקים נפגעו.

בשעה 5:50 פנה המח"ט אל מפקד האוגדה, אלוף אריאל שרון וביקש סיוע. גדודי הטנקים 599 מחטיבה 421 ו-409 מחטיבה 600 נקראו למשימה. גדוד 599 הגיע ב-7:00 בבוקר לצומת "עכביש"-"טרטור", חבר לנתן שונרי, וניסה לפרוץ מערבה בציר "טרטור". הטנקים ספגו אש כבדה מצפון ונחלצו לאחור.

באזור השעה 9:00 בבוקר החליט המח"ט לתקוף את הצומת ממספר כיוונים בו זמנית. המח"ט ארגן מספר טנקים מגדוד 87 באזור "מצמד" ותקף איתם ממערב, פלוגה ג' מגדוד 407 תקפה מדרום, וגדוד 599 תקף ממזרח וניסה לפרוץ שוב בציר "טרטור". גדוד 409, שהיה מול מתחם "מיסורי", תקף לדרום מערב בסיוע לגדוד 599. בשעה 9:43 ולאחר יותר מ-12 שעות לחימה עקובות מדם נכבש הצומת והציר נפתח. כוחות החטיבה התמקמו מחדש כדי לאבטח את האזור.

סיכום לחימת חטיבה 14

למרות שציר "טרטור" לא נפתח לתנועת כוחות ישראלים במשך הלילה, הצליחו הכוחות הצולחים להגיע לתעלה ולחצות אותה ללא כל פגע. חטיבת הצנחנים 247 בפיקוד דני מט עברה בציר "נחלה" ללא בעיה והגיעה לתעלה. בשעה 1:22 ירדו סירות הגומי הראשונות של החטיבה למים וכעבור 9 דקות דיווחו "אקפולקו", לאחר שחצו את התעלה והגיעו לגדה השנייה.

הצירים החסומים מנעו את העברת גשר הגלילים ודוברות היוניפלוט לתעלה, אך דוברות מסוג "תמסח" הצליחו להגיע לתעלה ולהעביר על גביהן גדוד טנקים ראשון מחטיבה 421. למרות זאת, נמשך הצורך בהרחבת מסדרון הצליחה בשל הצורך בגשרים קבועים שיוכלו להעביר חטיבות נוספות לצד המערבי של תעלת סואץ.

בקרב על ה"חווה הסינית" בלילה זה נהרגו 122 חיילים מחטיבה 14 ומהכוחות שסופחו אליה, רובם בצומת "טרטור"-"לכסיקון". בסיום הקרב נותרו בחטיבה 14 35 טנקים תקינים. באזור החווה הסינית נותרו עשרות טנקים ישראלים ומצרים פגועים[11].

16 באוקטובר

בעקבות אי-הצלחתה של אוגדה 143 לפתוח את ציר "טרטור" לתנועת כוחות, החליט מפקד החזית, רא"ל בר-לב, להטיל על אוגדה 162 את המשימה. בתחילה נשלחה חטיבה 217 לתקוף את הכוחות המצרים ממזרח, ולאחר מספר ניסיונות כושלים עצרה החטיבה במקומה. המערך המצרי כלל חוליות סאגר רבות, ולכן החליט מפקד האוגדה לתקוף את המערך בלילה על ידי כוחות חי"ר.

בליל 16 באוקטובר קיבל גדוד 890 של הצנחנים, בפיקודו של יצחק מרדכי, שינוי משימה על ידי המח"ט עוזי יאירי, והוטס במסוקים מרפידים לקרבת "ציר עכביש" הסמוך לחווה הסינית. בשל בעיות של משקל יתר במסוקים הורד ציוד רב וחשוב מהמסוקים ובו גם המרגמות הכבדות, שנשלחו במשאיות, במקום זאת, אל שטחי הכינוס.

למפקדי הכוח נאמר שעליהם להיכנס לשטח ולטהרו מחוליות "ציידי טנקים" המצוידים בטילים, אשר מסתובבות בשטח ומפריעות למעבר הכוחות ב"ציר טרטור". על פי סרטו הדקומנטרי של ניר טויב "החווה הסינית - רשומון" יש מחלוקת האם ראשי הפיקוד ידעו כי במתחם נמצאים כוחות מצרים גדולים, או שכפי שידוע עד כה, שלמקבלי ההחלטות היה מידע רק לגבי חוליות בודדות, שהכח שנשלח, גדוד 890, יכול להתמודד מולן.

17 באוקטובר

ב-17 באוקטובר, בשעה 1:00 בלילה, יצא גדוד 890 בפיקוד מרדכי למשימתו כאשר הוא סורק את השטח בפריסה רחבה של שלוש פלוגות הגדוד. מאחוריו נע חפ"ק המח"ט יאירי[12], ובו סגנו סא"ל ליפקין-שחק וקציני צנחנים שסופחו אליו ובהם סרן נחמיה תמרי ורס"ן אבנר חרמוני[13], מפקד סיירת צנחנים לשעבר[14]. בשעה 3:00 בלילה לערך, נתקלו הצנחנים בכוח חטיבתי ערוך ומצויד, שהלם בהם בירי מקלעי גוריונוב, ירי בכינון ישיר של תותחי נ"מ, ירי טנקים ופצצות מרגמה. פלוגת נגמשים "כח במבה" בפקוד סגן שלמה גורן, יועדה לחילוץ הצנחנים בצומת עכביש-טירטור. מיד עם התקלות הצנחנים התחילה פעולת החילוץ שנתמכה עם עלות השחר על ידי גדוד 100 וכוחות אחרים[15].

עד מהרה היו רוב חיילי הכוח פצועים או הרוגים, והקרב הפך למאמץ נואש לפינוי הפצועים, אשר גרם לפצועים והרוגים נוספים[16].

לחילוץ הנפגעים נשלח גדוד 100 בפיקודו של אהוד ברק, שהורכב מאנשי מילואים ששבו מחוץ לישראל בזמן המלחמה. הציוד של הגדוד הורכב במהירות ממחסני החירום, וכלל שתי פלוגות של טנקים מסוג "פטון", פלוגת טנקים מסוג "צנטוריון" ופלוגת חרמ"ש. כאשר גדוד 100 התקרב לאזור הלחימה, לבקשתו של ברק, כוח הצנחנים של מרדכי הפעיל רימון עשן כדי שניתן יהיה לזהות את מיקומו. הגדוד של ברק זיהה את העשן והסתער חזיתית על כוחות המצרים. מנגד, המצרים הגיבו במטח טילי "סאגר" מהאגף ובירי טנקים מהחזית. ההסתערות של גדוד 100 נבלמה. הטנקים שלא נפגעו חיפשו עמדות הגנה וחיפו על פינוי הפצועים של כוח הצנחנים לתעלה עורפית. לברק עצמו אזלה התחמושת, הוא וחייליו החלו לזרוק רימוני יד על מנת לעכב את החיילים המצרים שהתקדמו לכיוונם[17]. הגדוד איבד חמישה טנקים ושני נגמ"שים. לאור זאת נסוג הגדוד לאחור. עם שחר נשלח גדוד 142 מחטיבה 217 מדרום מערב לכוח הצנחנים כדי לחפות על חילוץ הפצועים וההרוגים[18].

בקרב זה נהרגו 43 חיילים לגדוד הצנחנים, ולמעלה ממאה נפצעו. לכוחות השריון היו 10 הרוגים, 20 פצועים ו-4 נעדרים. הכוח התוקף נסוג לאחר 17 שעות של קרב.

18 באוקטובר

בשעות הבוקר נשלחה חטיבת שריון 600 מערבה לעבר ציר "טרטור" על מנת לפגוע בכוחות המצרים החולשים עליו. החטיבה התקדמה ללא קושי ונוכחה לדעת שהמערך המצרי נסוג צפונה. גדוד 409 התמקם מצפון לציר ואבטח אותו מפני המערך המצרי מצפון, ואילו גדוד 410 גרר את גשר הגלילים דרך ציר "טרטור" שזה עתה נכבש.

בשעות הצהרים יצאו שתי חטיבות השריון, 600 ו-14 להתקפה צפונה כנגד המערך המצרי, על מנת להרחיב את הפירצה שבין שתי הארמיות. בשעות הצהרים תקפו לוחמי יחידה 424 ("סיירת שקד") ויחידה 88 את מתחם החווה הסינית וכבשו אותו כמעט ללא התנגדות אויב.

תוצאות הקרב

  • הכוח הישראלי התוקף נהדף פעמיים בקרבות קשים וממושכים מבלי שהשיג את היעדים. בניסיון השלישי נכבש המתחם ללא התנגדות של הכוחות המצריים שנסוגו ממנו עוד בטרם הקרב.
  • ב-16 באוקטובר ועוד בטרם נכבש המתחם צלחה חטיבת הצנחנים של דני מט וחטיבת השריון 421 את התעלה באמצעות סירות גומי ודוברות טנקים (תמסחים). לאחר תחילת הצליחה התעורר צורך דחוף להרחיב את המסדרון לאזור הצליחה, כדי שלא לסכן את הכוחות שכבר צלחו בניתוקם וכדי לאפשר את המשך הצליחה. מטעם זה ככל הנראה נשלח כוח הצנחנים שהעסיק את המצרים ואיפשר את מעבר הכוחות החיוניים על הציר ומבחינה זו הקרב השיג את מטרתו[19]. מנגד, יש הטוענים שהמשימה נכשלה, מאחר שהכיבוש לא הושג אלא בניסיון השלישי ומאחר שהקרב השני לא תוכנן במאפיינים של קרב הסחה שבו מועסק האויב.
  • לאחר כיבוש החווה הסינית ב-18 באוקטובר הונח גשר הגלילים והתווסף לגשר הדוברות שהותקן יום קודם לכן. בכך נשלמה מלאכת הנחת אמצעי הצליחה.
  • מספר לוחמים, רובם קצינים, קיבלו עיטורים על תפקודם בקרב של גדוד 890, אולם גם לגביהם קיימת מחלוקת[20]. בין מקבלי העיטורים מפקד גדוד 890 של הצנחנים סא"ל יצחק מרדכי שהוענק לו עיטור העוז על לחימתו בקרב זה[21], וכן על כך ששיקם את גדודו והמשיך להובילו בלחימה[22], לסגנו של מרדכי, רס"ן יהודה דובדבני הוענק עיטור המופת[23] ולרס"ן אלי שורק, מפקד פלוגה בגדוד, הוענק עיטור העוז[24].

גלריה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב החווה הסינית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אמנון רשף, לא נחדל!, עמ' 184.
  2. ^ כיבוש "הגדה הקרובה" – "החווה הסינית" – 15-16.10.73, באתר חטיבה 14
  3. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 119, "בשעה 22:00 הורה רשף לרס"ן שמוליק [ארד] - מפקד כוח חי"ר מובחר, שכלל שתי פלוגות צנחנים צעירות, ושכונה על שמו - לנוע צפונה ולסייע בחילוץ נפגעים".
  4. ^ יצחק זמיר, כוח "זמיר" במלחמת יום הכיפורים, מתוך אתר חטיבה 14, "עם התגבשות התוכנית לצליחת התעלה נקבע כאמור כוח של שבעים צוערים ומפקדים אשר יצורף ללחימה עם הכוח הצולח. אני מוניתי למפקד הכח".
  5. ^ רשף, עמ' 187.
  6. ^ רשף, עמ' 224.
  7. ^ שעות האירועים המתייחסים לכוחות חטיבה 14 נלקחו מתחקיר חטיבה 14, שפורסם באוקטובר 1975, ראה כיבוש "הגדה הקרובה" – "החווה הסינית" – 15-16.10.73, באתר חטיבה 14
  8. ^ רשף, עמ' 272-274.
  9. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 127, "בשעה 23:30 דיווח רס"ן שמוליק [ארד], מפקד 'כוח שמוליק', כי סיים לפנות נפגעים מצומת 'לקסיקון'- 'טרטור', והמאבק על פתיחתו חודש".
  10. ^ אליהו עממי, ‏פלוגת הטנקים "חריף" חובשת כומתה אדומה, שריון 19, אוקטובר 2003, עמ' 100-104, באתר "יד לשריון"
  11. ^ רשף, עמ' 234.
  12. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 201.
  13. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 210, "מהאש שנפתחה כלפיו בחזית רחבה, כולל מ'אנשי המזוודות' עם טילי הסאגר שלהם, נפגעו מיד כמה מאנשי חוליית המח"ט. רס"ן אבנר חרמוני נפצע בירכו, סרן נחמיה תמרי נפצע בידו".
  14. ^ אבנר חרמוני - 1972-1973, לקוח מן האתר הרשמי של סיירת צנחנים.
  15. ^ גל פרל פינקל, מה קרה אחרי הקרב בחווה הסינית, דבר ראשון, ‏ 11.10.2016.
  16. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 215, "בשעה זו היה נתון גדוד 890 בכאוס מוחלט. ניסיונות לאתר את המתחם המצרי ולאגפו הסתיימו בהרוגים ובפצועים רבים, וביניהם מפקדי כוחות המשנה, סרן יקי לוי וסגן אהרון מרגל. החושך הקשה על השליטה ועל קריאת תמונת הקרב. המג"ד יצחק מרדכי ניהל את חוליית הפיקוד שלו ואת הקרב מאחת התעלות הסומוכות. לא רחוק ממנו ישב חפ"ק המח"ט עוזי יאירי ללא כל השפעה ממשית על שדה הקרב להוציא דיווחים, מקצתם מעורפלים, למטה האוגדה. רוב החיילים עשו מאמצים נואשים למצוא מחסה בחול החשוף. זעקות הפצועים גברו מכל עבר. החובשים הסתובבו בין עשרות הנפגעים, מנסים להרגיע ולחבוש. כמה מהם פונו לתלולית שנמצאה ב'שטח מת', שכונתה לימים בשם 'גבעת הפצועים".
  17. ^ אילן כפיר, ברק - הביוגרפיה, הוצאת אלפא תקשורת, מהדורה עשירית 1999, עמוד 146-142
  18. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 224, "בסביבות השעה 11:00 החל חילוצם של הצנחנים מהתעלות באמצעות נגמ"שי 'במבה' ונגמ"שי גדוד 100. אחרונים התפנו המח"ט עוזי יאירי, סגנו, אמנון ליפקין-שחק והמג"ד יצחק מרדכי".
  19. ^ עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 228, "לאחר המלחמה אמר אדן: 'אני רוצה לומר משהו על הצנחנים. הם סבלו כאן אבדות נוראיות, ובכל זאת הייתי זוקף לזכותם את העובדה שבאותו בוקר, בזכות הלחימה הזאת - למרות שאינני יודע כיצד זה השפיע על האויב - הדוברות נעו ללא הפרעה של טילים על הציר.' גם המג"ד יצחק מרדכי מדגיש באופן תדיר זיקה זו. למשל, הוא אמר באחת מהתבטאויותיו הרבות: 'על ציר 'עכביש' המשיך צה"ל לנוע עם הדוברות ממש כמו במצעד יום העצמאות בלי לחטוף כדור אחד".
  20. ^ יוסי מלמן, לוחמים: חלק מהצל"שים שניתנו בחווה הסינית הוענקו על סמך "מצג שווא", באתר הארץ, 30 באפריל 2006
  21. ^ יוסי מלמן, לאן נעלמו תיקי הצל"שים, באתר הארץ, 28.09.2006
  22. ^ עמוס הראל, "הפלסטינים מתנגדים לגדר כי היא עוצרת את זכות השיבה הזוחלת", באתר הארץ, 05.10.2003, האלוף גיורא איילנד: "הוא קיבל את הצל"ש שלו גם על התאוששות הגדוד, לא רק על הקרב עצמו"
  23. ^ עיטור המופת שהוענק לקרב החווה הסינית, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  24. ^ עיטור העוז שהוענק לרס"ן אלי שורק


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34894132קרב החווה הסינית