גינוסר
 בתי גינוסר מבית יגאל אלון
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | עמק הירדן |
| גובה ממוצע[1] | -203 מטר |
| תאריך ייסוד | 1937 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 784 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 25.4% בשנה |
(למפת הגליל העליון רגילה)   גינוסר | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| http://www.ginosar.org.il | |
גינוסר (גִּנּוֹסַר) הוא קיבוץ של התנועה הקיבוצית, השוכן לחופה המערבי של הכנרת, 7 ק"מ מצפון לטבריה, על כביש מס' 90. שייך למועצה אזורית עמק הירדן.
תולדות הקבוצה
הקיבוץ הוקם על ידי קבוצת נערים בוגרי שני המחזורים הראשונים של בית החינוך לילדי עובדים בתל אביב[3]. הנערים התיישבו במחנה ארעי במושבה מגדל בשנת ה'תרצ"ד (1934). מאוחר יותר הצטרפו אליהם קבוצות הכשרה של הנוער העובד מעין חרוד, גבעת-ברנר ותל יוסף. לאחר העלייה לקרקע בשנת תרצ"ו (1936) הצטרפו ליישוב בוגרי מחזור א' של בית הספר החקלאי כדורי, ובהם יגאל אלון וארנן עזריהו.
בשהותם במגדל התפרנסו חברי הקבוצה מעבודה שכירה בפרדסים ובמטעים של איכרי מגדל, אך גם מעבודה שכירה במקומות מרוחקים. עשרה מחברי הקבוצה נשלחו לעבודה בסדום ואחרים עסקו בהקמת גדר הצפון. חברי הקבוצה ביקשו להתיישב באדמות פיק"א בבקעת גינוסר, אולם חברת פיק"א התנגדה להתיישבות קיבוצית ולטענת חברי הקיבוץ ביקשה להקים באתר שכונת וילות לבעלי ממון[3].
בשנת תרצ"ו (1936), בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול, הסכימה פיק"א להחכיר לחברי הקבוצה 1500 מתוך 4000 דונם של אדמות פיק"א בבקעת גינוסר כדי למנוע מהערבים שעבדו עד אז את האדמות כאריסים להיאחז באדמותיה[4]. בעקבות דבריהם של חברי הקבוצה שלא יוכלו לשמור על המקום ללא שהייה במקום, הסכימה פיק"א שחברי הקבוצה יתגוררו במקום באוהלים. בראשית שנת תרצ"ז עלו חברי הקבוצה להתיישב במקום באוהלים, אולם הקימו מסביב לאוהלים חומה והקימו מגדל ובכך היו ליישוב חומה ומגדל אשר בשונה מהיישובים האחרים שביקשו להערים על שלטונות המנדט הבריטי ביקשו להערים על אגודת פיק"א[3][5]. פיק"א דרשה מהמתיישבים לפנות את השטח בתום הקציר כפי שסוכם, כדי למנוע מהם להשתלט על האדמות, אולם חברי הקבוצה נמנעו מלפנות את השטח ונהלו משא ומתן עם פיק"א במטרה לקבל רשות להמשיך להיאחז במקום, לטענתם כדי למנוע פינוי שיתפרש על ידי הערבים כניצחון. עם התגברות התנכלויות הערבים בנו חברי הקבוצה במקום בתי קבע[6], אך נמנעו מהשקעת כספים רבים מידי במקום מחשש שיידרשו להתפנות. בתחילת שנת תש"א (נובמבר 1940) נתגלע סכסוך בין חברי קבוצת גינוסר לבין תושבי מגדל על חלקה של 250 דונם שתושבי מגדל חכרו מפיק"א. תושבי מגדל טענו שמדובר בחלקה שהם חוכרים זה שנים, עוד לפני הקמת קבוצת גינוסר, בעוד חברי גינוסר טוענים שהחכירה נעשתה לאחר המאורעות במסגרת ניסיון של פיק"א להיעזר באנשי מגדל כדי לסלק את קבוצת גינוסר מאדמותיה[7]. בפברואר 1941 נדונו שניים מחברי גינוסר לעשרה ימי מאסר או תשלום קנס על השחתת יבול של תושב מגדל[8]. רק לאחר משא ומתן של כ-10 שנים, הושג הסדר בין פיק"א לחברי הקבוצה, על פיו יוחכרו להם כ-1000 דונם, אולם הם לא יקבלו הקצבות מפיק"א. עם זאת, השגת ההסכם פתחה פתח לקבלת תקציבים מהסוכנות היהודית[3]. בתש"ח (דצמבר 1947) פרסמו חברי הקיבוץ מודעת התנצלות בפני אגודת פיק"א על השימוש בקרקע שיועדה למתיישבים אחרים ועל פרסומים בלתי מדויקים[9]. בשנת 1951 הופשרו היחסים עם פיק"א אשר הלוותה לקיבוץ 10,000 לירות לפיתוח המשק[10].
בשנת תשי"ד (1954), כתוצאה מאוחרת של הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברו 70 מחברי קיבוץ עין גב חברי הקיבוץ המאוחד, ביחד עם ילדיהם וחברי גרעין הכשרה, שמנו סך הכל 140 נפש, לגינוסר. הייתה זו תגבורת משמעותית לחברי הקיבוץ[11].
בשנת תשכ"ח (1968) נתגלע סכסוך בין חברי גינוסר וחברת "מען" ממטולה לאנשי יסוד המעלה על שטח אדמה שיובש מאגם החולה[12].
השינויים בתנועה הקיבוצית לא פסחו גם על קיבוץ גינוסר, וחלו גם בו שינויים משמעותיים באורחות החיים. הקיבוץ הופרט ועל כן החברים בקיבוץ מקבלים משכורות מעבודתם ומשלמים על כל השירותים שמקבלים, הכוללים: חינוך, בריאות, מזון, כביסה וכו'. בנוסף, משלמים החברים מסים לקהילה, כדי להמשיך ולשמור על המוסדות המשותפים, ולתמוך בוותיקים ובחולים.
בקיבוץ פועל מרכז חינוכי של תנועת הנוער הנוער העובד והלומד, מרכז זה נקרא "המארבל" והוא יושב בבית הספר "נופי ארבל" שבקיבוץ. חברים בו ילדים מהיישובים גינוסר, חוקוק, ליבנים, מגדל ואלמגור.
יגאל אלון נהג לארח בביתו בקיבוץ אורחים מחוץ לארץ. כן נהג לארח נכבדים ערבים בקיבוצו. בשנת תשכ"ח (1968) אירח בגינוסר קבוצה של נכבדים דרוזים מרמת הגולן[13].
ביטחון
ההתיישבות של קיבוץ גינוסר סבלה מהתנכלות מצד השכנים הערבים. ביוני 1938 (ה'תרצ"ח) הוצת שדה בשטח של כ-250 דונם שעובד על ידי חברי הקיבוץ ועל הנוטרים נורו יריות[14]. באוקטובר 1938 (תרצ"ט) נורו יריות על חברי הקיבוץ מהן נהרגה סוסה[15]. ביולי 1939 (ה'תרצ"ט) ארעה שרפה בשדות היישוב, והועלתה טענה שהיא הוצתה על ידי ערביי הסביבה[16]. בקטטה שארעה בסוף שנת 1939 (ת"ש) בין חברי הקיבוץ לערביי הכפר השכן ע'ויר אבו שושה כחלק מהמאבק בין הצדדים הניצים על השימוש במי נחל הרובדיה (צלמון), נהרג מוכתר הכפר. עשרה מחברי הקיבוץ נאסרו ונשפטו למאסר ממושך של בין 5–15 שנה. בתחילת מרץ 1941 (תש"א) התקיים סולחה בין חברי הקיבוץ לבין שבט אבו שושה, בתיווך קצין המחוז הבריטי[17]. עצורי גינוסר הוזכרו ביישוב היהודי בארץ ביחד עם עצורי בן שמן ומ"ג אסירי ההגנה ולחץ כבד הופעל על שלטונות המנדט הבריטי לשחררם. בשנת תש"א (1941) זכו אסירי גינוסר לחנינה בשני גלים כך שהאחרון שבהם שוחרר תוך 21 חודשים[18].
קיבוץ גינוסר היה בסיס חשוב של ההגנה ושל הפלמ"ח, ובחורשת גינוסר נוסדה והתאמנה פלוגה א' של הכוח הלוחם וממנה יצאו לפעילויות רבות.
ענפי המשק
בתחילת 1939 (תרצ"ט) החלו לעסוק בגינוסר בדיג[19], שברבות הימים היה למקור פרנסה חשוב לחברי הקיבוץ[3], אך גם מילא תפקיד נוסף, עוד לפני מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים, בשמירה על הריבונות הישראלית בכנרת. דייגי גינוסר ועין גב מימשו את הריבונות הישראלית בימה מול הסורים, גם בעת תקריות גבול. עוד בשנתתש"א (1941) שיתפו פעולה דייגי עין גב וגינוסר בפעילות דיג, תוך הסכמי חלוקת שטחי דיג ומאבקים עם הדייגים הערבים[20]. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 נפתחה מגמת ימאות בבית הספר העל יסודי בקיבוץ במסגרת מגמה של הקיבוץ המאוחד להכשיר חברים לעבודה בספנות בחברת סלע[21].
מטיילים רבים נהגו לטייל באזור הגליל ולהתארח בקיבוצים. בטיולה ביולי 1940 (ת"ש) בגליל התארחה חנה סנש באחד הלילות בקיבוץ וביומנה תיארה את המקום כיישוב של צעירים הנאבקים כנגד הסיכויים וקשיים עם האדמה[22]. המתארחים הרבים היו למעמסה רבה על הקיבוצים שלא היו להם מקומות אירוח פנויים. במרץ 1945(תש"ה) פרסם הקיבוץ מודעה בעיתון דבר ובה הודיע שלא יוכל לקבל אורחים בתקופת החגים ללא הזמנה[23]. באפריל 1945 (תש"ה) פרסם הקיבוץ מודעה המזמינה קבוצת מטיילים להזמין שיט בסירת מנוע של הקיבוץ על פני הכנרת[24]. בקיץ תש"ז (1947) היה גינוסר מהקיבוצים הראשונים בגליל להקים פינת אירוח עבור מטיילים אשר עד אז נהגו לצפות לאירוח חינם מחברי הקיבוצים[25]. בשנת 1964 הוקם בקיבוץ, בחורשת הפלמ"ח, בית ההארחה "נוף גינוסר" שנוהל על ידי רות אלון, אשתו של השר יגאל אלון. בית ההארחה השיג תפוסה גבוהה של כ-70-80% תוך שמירה על איזון של כ-50% ישראלים וכ-50% תיירים במתארחים[26]. כיום יש בבית מלון "נוף גינוסר" 170 חדרים, ולצידו פונדק ובו 67 חדרים, מסעדת דרכים, ואתר הנצחה ליגאל אלון - מוזיאון "בית יגאל אלון", בו מוצגת בין היתר סירת דייגים מראשית הספירה.
החברים מתפרנסים מחקלאות על שטח של כ-4300 דונם, ובהם גידולי שדה, בננות, פרי הדר, פירות סובטרופיים כמו אבוקדו, מנגו וליצ'י, מעבדה ומשתלה לשתילי בננות, וכן ענפי משק חי - הרפת, וענף הדיג.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גינוסר (אורכב 16.06.2019 בארכיון Wayback Machine), באתר המועצה האזורית עמק הירדן
- גינוסר, באתר הרשות לפיתוח הגליל
- גינוסר, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- גינוסר, דבר, 20 בפברואר 1944
- מיכאל יעקובסון: סקירה ארכיטקטונית של הקיבוץ בליווי תמונות באתר "חלון אחורי", 8/09
איתמר שיינמן עם דויד דוידוביץ' על ארבל וגינוסר, 17 באפריל 2017, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 דויד שליו, אנשי החומות - 25 שנה ליישובי חומה ומגדל בעמק הירדן, דבר, 30 במאי 1962
- ^ הנוער העובד למפעלי הגשמה חדשים, דבר, 6 במרץ 1939
- ^ מ. בן יצחק, על גדות ירדן וכנרת, דבר, 7 בפברואר 1947
- ^ אבשלום, חמש שנים לקבוצת גינוסר, דבר, 16 ביוני 1939
- ^ בין מגדל וגנוסר, דבר, 10 בנובמבר 1940
- ^ על השחתת יבול, דבר, 28 בפברואר 1941. פסק הדין בוטל בערעור בהיעדר זיהוי של המשחיתים
- ^ קבוצת הנוער העובד גנוסר, הצהרה, דבר, 22 בדצמבר 1947
- ^ גנוסר ומחניים קבלו הלוואות מפיק"א, דבר, 12 בינואר 1951
- ^ אנשי הקיבוץ המאוחד מעין גב עוברים לגינוסר, דבר, 4 בינואר 1954
- ^ הסכסוך על אדמות החולה - למינהל מקרקעי ישראל, דבר, 8 באפריל 1968
- ^ י. אלון מסייר ברמת הגולן, דבר, 16 ביולי 1968
- ^ הצתות ויריות ליד טבריה, דבר, 15 ביוני 1938
- ^ מאורעות הימים האחרונים - יריות לקבוצת גינוסר, דבר, 2 באוקטובר 1938
- ^ קבוצת גינוסר ניצלה מדליקה, דבר, 9 ביולי 1939
- ^ שלום בין גנוסר לאבו שושה, דבר, 4 במרץ 1940
- ^ שוחררו אסירי גינוסר, דבר, 22 באוגוסט 1941
- ^ כינוס הדייגים העברים, דבר, 28 במאי 1939
- ^ בכפר - קבוצת הדייגים במשותפת לגינוסר ועין גב, דבר, 24 ביוני 1941
- ^ "סלע" נכנסת בשותפות עם "צים", דבר, 27 במרץ 1968
- ^ Hannah Senesh, Marge Piercy, Roberta Grossman, Hannah Senesh: Her Life and Diary, the First Complete Edition, Jewish Lights Publishing, 2007, page 104
- ^ משק גנוסר, מודעה, דבר, 20 במרץ 1945
- ^ טיולים על פני ים כנרת, דבר, 20 באפריל 1945
- ^ מ. בן יצחק, לפתרון בעיית התיור והנופש, דבר, 5 בספטמבר 1947
- ^ דויד שליו, "נוף גינוסר" על נחל הברבורים, דבר, 13 באוגוסט 1967
| ||||||||||||||
31269023גינוסר