ע'ויר אבו שושה
 | |
| קבר הש'יח בשטח הכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | הגליל |
| נפה | טבריה |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 8,659 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | כיבוש טבריה במלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | אפריל 1948 |
| יישובים יורשים | קיבוץ גינוסר |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,240 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   ע'ויר אבו שושה | |
ע'ויר אבו שושה (בערבית: غوير ابو شوشة) היה כפר ערבי, אשר שכן בקרבת קיבוץ גינוסר, כ-8 ק"מ צפונית לטבריה.
שם ומיקום
הכפר נקרא על שמו של "קדוש" מוסלמי (אבו שושה, פירושו בעל הבלורית הפרועה[1]) והוא שכן בחלקו התחתון של נחל צלמון, בראש גבעה קטנה שהשקיפה לעבר הכנרת, שני ק"מ ממערב לאגם ושמונה ק"מ מצפון לטבריה. מי מעיינות הנחל, בעיקר מעין עין רביד, (עין א-רובדייה בערבית) שימשו גם להפעלת טחנות קמח שעמדו בכפר.
היסטוריה
השרידים הארכאולוגים במקום מותארכים לתקופה הצלבנית ולתקופה הממלוכית בארץ ישראל[2]. הכפר היה שלוחה של היישוב הפורח בבקעת גינוסר (העיר מגדלא וסביבתה), שהיה מרכז משגשג של תעשיית הסוכר בתקופות הצלבנית והממלוכית, הודות לשפע המים והתנאים האקלימיים שהתאימו לגידול קנה הסוכר[3].
עם זאת אחר כך ניטש היישוב. בשנת 1838 מצא אדוארד רובינסון במקום שרידי בתי מגורים, הבנויים מאבנים וולקניות מחוספסות, שחלקן עדיין שימשו כמחסנים על ידי תושבי בקעת גינוסר. הוא גם דיווח כי במקום מבנה מקאם עם כיפה לבנה[4]. בשנת 1851 לערך תיאר פליסיאן דה סוסי את הכפר כהרוס[5]. בשנת 1875 ביקר ויקטור גרן בכפר וציין את המקאם לאבו שושה[6].
בשנת 1881, בסקר הקרן לחקר ארץ ישראל דווח כי הכפר מיושב על ידי 20 מוסלמים, בו בתי מגורים בנויים מבזלת, הממוקמים סביב טחנת קמח[7].
הכפר מוזכר בספרו של חובב ציון שמעון ברמן "מסעות שמעון" משנות ה-70 של המאה ה-19, לאחר שביקר במקום וביקש לרכוש אדמה להקמת מושבה יהודית[1]. תושבי הכפר היו אריסים שעיבדו את קרקעות בקעת גינוסר עבור בעלי הקרקע, חלקם היו בדואים. חלק מהאדמות נמכרו לחברה להתיישבות יהודית פיק"א שמסרה את האדמות ב-1937 להקמת קיבוץ גינוסר. ב-24 באוקטובר 1939, עקב סגסוך על מי המעיינות באזור תקפו קבוצה של עשרה מאנשי גינוסר את הכפר אבו שושה, בה נפגעו שני תושבים. הבריטים פתחו בחקירה[8], חברי הקבוצה הועמדו למשפט ונדונו לתקופת מאסר שבין 3 ל-7 שנים[9].
בזמן המרד הערבי הגדול, בספטמבר 1938, ערך הצבא הבריטי פשיטה על הכפר ועצרו 92 תושבים[10].
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מספר התושבים המשוער היה 1,240 תושבים, יחד עם שער כפרי בקעת גינוסר שאדמותים השתרעו על 12,098 דונם[11].
במלחמת העצמאות, בינואר 1948 ערכה "ההגנה" פעולת תגמול בכפר ופוצצו מספר בתים[12]. בעקבות נפילת טבריה באפריל 1948 שעוררה בהלה בקרב תושבי הכפרים באזור הכנרת, נמלטו גם תושבי הכפר[13] קבוצת פליטים מן הכפר נמלטה בסוף אפריל לכפר ראמה.[14]
מהכפר נותר מבנה מקאם ("קבר ש'ייח") ושרידי טחנות קמח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ספי בן יוסף, ה"קדוש" בעל הבלורית מנחל צלמון, באתר ynet, 22 ביולי 2004
- ^ סטפנסקי י' ואבו ריא ר' תשע"ד. נחל הטחנות: סקר ארכאולוגי בנחל צלמון. בתוך ח' עמית, עורכת. נחלים ומים בגליל התחתון. עמ' 148–173. ירושלים
- ^ דינה אבשלום-גורני ועדנה שטרן, מגדל, באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 128, 30 באוגוסט 2016
עדנה שטרן, "תעשיית הסוכר בארץ ישראל בתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית לאור הממצא הארכאולוגי", האוניברסיטה העברית בירושלים, 1999 - ^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, pp. 285-286; cited in Khalidi, 1992, p. 516
- ^ Saucy, 1854, pp. 423-424
- ^ Guérin, 1880, pp. 209-212
- ^ Conder and Kitchener, 1881, SWP I, p. 396
- ^ "היום" - משפט העשרה, הבוקר, 3 בינואר 1940
- ^ הקלה בעונשין, הבוקר, 20 במרץ 1940
- ^ נאסרו 92 חשודים, הארץ, 18 בספטמבר 1938
- ^ לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, ראו כאן
- ^ פעולת תגמול של ההגנה בגוויר אבו שושה, הארץ, 4 בינואר 1948
גמול לרוצחי שומר שדות גנוסר - 4 ערבים נהרגו - נפל איש ה"הגנה", על המשמר, 4 בינואר 1948 - ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עם עובד, עמ' 144, 181.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 302.
37056550ע'ויר אבו שושה