משפט בן שמן
משפט בן שמן היה אחד המשפטים הבולטים של שלטונות המנדט הבריטי נגד אנשי "ההגנה".
רקע היסטורי
כפר הנוער בן שמן נוסד בשנת 1927 על ידי איש החינוך ד"ר זיגפריד להמן. כפר הנוער, על 450 התלמידים ו-150 המבוגרים, היה מנותק משאר היישובים היהודיים. ד"ר להמן היה איש תנועת ברית שלום ודגל בדו-קיום עם הערבים. הוא קיים יחסי ידידות עם נכבדי הכפרים הערביים בסביבה והשתדל להסביר להם כי אין זה נאה לפגוע בכפר שרוב תושביו הם ילדים. חרף זאת, במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נערכו יותר מ-100 התקפות ירי על הכפר ושני שומרים נהרגו. בקשתו של ד"ר להמן מהשלטונות הבריטים להקים במקום נקודת משמר צבאית נדחתה. על כן, כדי להגן על הכפר, הבריחו למקום כלי נשק והטמינום בסליקים. כן נרכש בעזרת מטה "ההגנה" משדר אלחוטי, באמצעותו קויים קשר קבוע עם מרכז "ההגנה" בתל אביב.
החיפוש והמאסרים
ב-22 בינואר 1940 עם חשיכה, הגיעו לבן שמן שוטרים ובלשים רבים בפיקודו של הקצין ג'פרי מורטון (שרצח כעבור שנתיים את אברהם שטרן), כשהם מצוידים במידע מודיעיני מדויק. הם פרצו את שער החומה שהקיפה את הכפר והחלו מיד בחיפושים. עצים נעקרו וגינות נוי נהרסו. תלמידי המוסד ועובדיו ניעורו לקול הרעש ונתבקשו להיכנס לחדר האוכל ולא לצאת משם עד להוראה נוספת.
המחפשים פנו מיד לחדרו של רופא השיניים, תלשו את כיסא הטיפולים וחשפו מתחתיו לוח ברזל. כשהרימו את הלוח נחשף מתחתיו בור ענק מלא בכלי נשק, מפות ומסמכים. יחידה אחרת נגשה למקום שבו היו חברי "ההגנה" ועצרה אותם מיד. השוטרים דרשו מחברי "ההגנה" לגלות את כל מחבואי הנשק בכפר. כאשר השיבו שאינם יודעים, הם הוכו מכות נמרצות.
האלחוטנית הספיקה לשדר לתל אביב על הנעשה ונתפסה מיד לאחר מכן. הבריטים הצליחו לחשוף שלושה מתוך חמישה מחסני הנשק ובהם 27 רובים, 5 תת-מקלעים ו-38 מחסניות למקלעים, 5,000 כדורי רובה, 23 רימונים מתוצרת התע"ש, מדוכות רימונים, אלפי כדורי אקדח, חומר נפץ, אבק שרפה ועוד.
הבריטים עצרו 12 איש ובראשם ד"ר להמן. הם נלקחו לבית המעצר ברמלה ומשם לבית הכלא ביפו.
המשפט
ב-15 באפריל 1940 נפתח במחנה אלנבי בירושלים משפטם של 12 מורים ועובדים מכפר הנוער ובראשם ד"ר להמן. המשפט ארך שבוע ועורר התעניינות עצומה בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל. בנאום הסיכום אמר הסניגור:
אני סבור שבית המשפט יודע, כי לא טרוריסטים ופושעים עומדים לפניו... גם אם עשו הנאשמים דין לעצמם והחזיקו נשק, הרי לא התקפה הייתה מטרתם אלא התגוננותם והגנת חייהם של הילדים שנמסרו לידיהם. אחרי שעתה שורר שקט, לשם מה הנשק? אני משיב: מי יודע את אשר ואירע בעתיד, ואני מבקש לענוש את שולחי בעונש קל.
ב-22 באפריל 1940 הוצא פסק הדין: ד"ר להמן ומפקד ההגנה במקום, ישראל (שורה) פרנקל, נידונו לשבע שנות מאסר. שישה נאשמים אחרים נידונו לחמש ולשלוש שנות מאסר. שלשה מהנאשמים זוכו. האלחוטנית ציפורה לישיצקי נידונה לשנתיים מאסר בבית הכלא לנשים בבית לחם.
התגובות על פסק הדין
מיד לאחר פרסום פסק הדין פרסמו חברי הנהלת הוועד הלאומי, הסוכנות היהודית והרבנים הראשיים כרוז ובו נכתב:
הנשק שנמצא בכפר הנוער בן שמן ושבגללו נידונו למאסר מנהל הכפר וכמה מעובדיו, היה קודש להגנה ולא נועד לשום מעשה התקפה או התגרות. זכותנו היא להגן על עצמנו, שותפים אנו באחריות עם מגיני היישוב. אחים אנו לכל אסירי ההגנה ולאסירי בן שמן. אנו פונים בקריאה לאלה שההכרעה בידיהם לא לאשר את פסק הדין ולשחרר את הנידונים.
ארגון "ההגנה" העביר בקרב היישוב כתב הזדהות עם אסירי "ההגנה" ואסירי בן שמן, שעליו חתמו 125,000 איש.
לחץ כבד הופעל על ממשלת בריטניה מצד הסוכנות היהודית ואישים בעלי שם ברחבי העולם ובראשם אלברט איינשטיין. מאסרו של ד"ר להמן, שהיה ידוע כפציפיסט מושבע וכאיש "ברית שלום", שם ללעג את פסק הדין והדבר הובא לדיון בבית הנבחרים הבריטי.
סיום הפרשה
כתוצאה מהלחץ הציבורי הוחלף כעבור שלושה שבועות מאסרו של ד"ר להמן ושנים מעוזריו בהנהלת המוסד לקנס של 800 לא"י והופחתה תקופת מאסרם של שאר הנאסרים[1].
המשוחררים התקבלו בפרחים ובשירה על ידי כל תושבי כפר הנוער. החניכים והעובדים הסתדרו בשתי שורות ביניהן עברו המשוחררים עד לבמה מקושטת עליה נגנה תזמורת הכפר לכבודם.
לקריאה נוספת
- ספר תולדות ההגנה, כרך ג חלק ראשון, הוצאת עם עובד, 1973.
- מירית גל-עד, בת -שבע, הוצאת מילוא, 2005.
- לכסיקון כוח המגן ה"הגנה", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1994.
הערות שוליים
- ^ הומתק דינם של נאשמי בן שמן, דבר, 7 במאי 1940
