הסירה מגינוסר
הסירה מגינוסר או הסירה מהגליל או סירתו של ישו היא סירת עץ שהתגלתה באקראי בשנת 1986 בין קיבוץ גינוסר למושבה מגדל, כאשר מי הכנרת היו בשפל. אופייה של הסירה ובדיקה באמצעות פחמן 14 איפשרו לתארכה לתקופה שבין שנת 50 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה. הסירה מוצגת במוזיאון בית יגאל אלון בגינוסר.
הסירה, הגילוי והשימור
את הסירה גילו האחים יובל ומשה לופן, חברי קיבוץ גינוסר, ונמצאה כשהיא מלאה באדמת סחף. הסחף שבה סייע להגן על העץ מפני ריקבון. חלקיה האחרים של הסירה שנחשפו לאוויר לא שרדו. הקרקע סביב הסירה נחשפה, והיא חולצה על ידי ארכאולוגים מרשות העתיקות בסיוע מתנדבים במשך אחד-עשר ימי עבודה, ותוך שימוש בטכניקות שהגנו על העץ הלח. הסירה נארזה בפוליאוריטן מוקצף והועברה אל החוף, שם הונחה בתוך בריכת מים שנבנתה במיוחד עבורה. לבריכה הועברו דגי אמנון כדי שיטרפו את התולעים והבקטריות שהתרבו. שימור הסירה ארך 14 שנה והעץ חוזק בשעווה סינתטית תוך שימוש ב 65 טונות של כימיקלים כדי למנוע עיוותים והתפוררות של העץ. בחודש פברואר 2000 הועברה הסירה למשכנה הקבוע בביתן שהוכן עבורה במוזיאון, שם היא מוצגת באמצעי הדמיה חדישים, הסובבים סביב התעלומה למה ואת מי היא שימשה[1]. הסירה ניצבת במרכזו של האולם על מנשא מיוחד המורכב מארבע רגליים ו-16 זרועות.
אורכה של הסירה הוא 8.20 מטר, רוחבה 2.30 מטר וגובהה 1.25 מטר. ככל הנראה הייתה מצוידת במפרש ובשני זוגות משוטים, והותקנו בה שני משוטי הגה. מנתוניה סביר שאוישה על ידי ארבעה חותרים והגאי. גוף הסירה עשוי משנים-עשר סוגי עץ שונים, בעיקר מארז הלבנון ומאלון. עשרת סוגי העץ האחרים נוספו לה במהלך התיקונים הרבים שנערכו בה במשך השנים, וכללו אורן, חרוב, כליל החורש, דולב, שקמה, ערבה, עוזרר, שיזף, ער אציל ואלה אטלנטית. כאשר הסתבר כי הסירה אינה שמישה עוד, הוסרו ממנה כל חלקי העץ השימושיים, ושרידיה שקעו במי האגם. כל שנים עשר מיני העצים שמהם עשויה הסירה ניצבים בשדרה המובילה אל הביתן שבו היא מוצגת.
מבנה הסירה: תחילה נבנתה המעטפת ואחר כך הותאמו לה צלעות. חיבורי הלוחות נעשו בשיטת שקע וסין (כפיס עץ המוחדר לחריצים עמוקים בשני הלוחות) את הצלעות חיברו עם מסמרי ברזל.
ההקשר ההיסטורי
סירות דוגמת הסירה מגינוסר שימשו במאה הראשונה לספירה לדיג ולשינוע מטען ובני אדם על פני הכנרת. הן נבנו בצורה אופיינית: תחילה נבנתה המעטפת. החיבורים בין הלוחות נעשו בשיטת "שקע וסין", ולאחר מכן הוכנסו הצלעות וחוברו לגוף במסמרי ברזל. שיטה זו הייתה מוכרת בים התיכון כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס, ושימשה לבניית סירות עד לתקופה הביזנטית.
המרד הגדול
כאשר החל דיכויו של המרד הגדול בגליל נכנעה טבריה ללא קרב, והקנאים שישבו בה נמלטו אל טריכיי, המזוהה כיום עם מגדלא הסמוכה, אך זו נכבשה על ידי טיטוס בהתקפה פתאומית. המורדים שישבו בה יצאו בסירות אל הים, והרומאים התארגנו באופן מהיר, בנו רפסודות, ויצאו בעקבות המורדים. בקרב הימי שהתרחש נהרגו כל המורדים, ויוסף בן מתתיהו כתב כי הכנרת האדימה מדמם:
"את היהודים הניסו יחד, ולא היו יכולים לא לברוח אל החוף שהיה בידי האויב ולא היו יכולים לנהל קרב ימי בתנאים שווים, כי הסירות של היהודים היו קטנות מדי, ולא היו יפים אלא לצורכי ליסטאות, אבל היו חלשים מדי נגד הרפסודות.... לבסוף ניסו היהודים שהיו מכותרים בתוך סירותיהם להבקיע להם דרך אל החוף. וכשניסו לעלות לחוף, נדקרו רבים בחניתות האויב, לפני שהספיקו לעלות אל החוף. רבים קצו ועלו לחוף ושם נהרגו בידי הרומאים. כל הים היה נראה צבוע בדם, וכאילו מלא גוויות, כי שום איש לא היה יכול להינצל"
— מלחמות היהודים ספר ג', פרק י', פסקה ט'
סירתו של אותו האיש?
גילוי הסירה ותיארוכה לתקופתו של אותו האיש עורר עניין רב בעולם הנוצרי[2]. לפי האתר הנוצרי "Sacred destinations" ("יעדים קדושים"), דיווחו שני האחים שגילו את הסירה כי ראו קשת בענן כשהבחינו בה[3], והדבר אף הונצח בתמונה. סביר שישו ומאמיניו, שרבים מהם היו דייגים, השתמשו בסירות דומות לסירת גינוסר, והדבר נזכר במקומות רבים בברית החדשה. סירת גינוסר זכתה גם לכינוי "סירתו של ישו", אף כי ברי כי לא נמצא קשר בין כלי השיט הספציפי הזה אל ישו או אל מאמיניו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הסירה העתיקה, באתר בית יגאל אלון
- חווית הסירה
- אייל ארליך, ישו פונה לבג"ץ, כותרת ראשית, 19 במרץ 1986
- Galilee Boat
- Jesus Boat
הערות שוליים
- ^ הסירה בת אלפיים - לדעת להציג אחרת
- ^ "אל גן נעול, סיורים במנזרי הארץ", נירית שלו כליפא, הוצאת זמורה ביתן דביר, עמ' 203
- ^ Galilee Boat
38895704הסירה מגינוסר