אלברט סידני ג'ונסטון
 | |
| אלברט סידני ג'ונסטון | |
| לידה |
2 בפברואר 1803 וושינגטון, קנטקי  ארצות הברית |
|---|---|
| נהרג | 6 באפריל 1862 (בגיל 59) |
| השתייכות |
ארצות הברית של אמריקה רפובליקת טקסס קונפדרציית המדינות של אמריקה |
| תקופת הפעילות |
1826 – 1834 (צבא ארצות הברית) 1836–1840 (צבא רפובליקת טקסס) 1846–1861 (צבא ארצות הברית) 1861–1862 (צבא הקונפדרציה) |
| דרגה |
 בריגדיר גנרל (מינוי שדה, צבא ארצות הברית)בריגדיר גנרל (צבא רפובליקת טקסס)  גנרל (צבא הקונפדרציה) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד פיקוד הפציפי (צבא ארצות הברית) מפקד ארמיית המיסיסיפי (צבא הקונפדרציה) | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמות האינדיאנים (1829) | |
אלברט סידני ג'ונסטון (באנגלית: Albert Sidney Johnston; 2 בפברואר 1803 - 6 באפריל 1862) היה קצין בצבא ארצות הברית וקצין בצבא קונפדרציית המדינות של אמריקה במהלך מלחמת האזרחים של ארצות הברית. נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, החשיב אותו כגנרל הטוב ביותר של הקונפדרציה. הוא נהרג בשלב מוקדם של מלחמת האזרחים, בקרב על שילה.
תחילת הדרך
ג'ונסטון נולד בקנטקי, הצעיר בין ילדיהם של ד"ר ג'ון ואביגיל האריס ג'ונסטון. למרות שנולד בקנטקי, גדל בטקסס, אותה ראה כביתו. הוא התקבל לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית ב-1826, וסיים במקום השמיני בכיתתו. כקצין זוטר בחיל הרגלים שירת, בין השאר, גם במלחמות האינדיאנים ב-1832. ב-1829 נישא להנרייטה פרסטון, ולזוג היה ילד אחד, ויליאם פרסטון ג'ונסטון. ב-1834 שוחרר מתפקידו בצבא כדי לסעוד את אשתו, שהייתה על ערש דווי.
ב-1834 החל ג'ונסטון לעבוד כאיכר בטקסס, שהייתה אז חלק ממקסיקו ובשלבי השתחררות מהשלטון המקסיקני. ב-1836 התגייס כטוראי לצבא של טקסס בעת מלחמת העצמאות של טקסס. חודש לאחר מכן קודם לדרגת סרן והיה לעוזרו של מפקד המרד, סם יוסטון. הוא התקדם לדרגת קולונל, והיה לשָליש ראשי של הצבא הטקסני; בינואר 1837 התמנה לבריגדיר ג'נרל בפיקוד על הצבא הטקסני.
ב-7 בפברואר 1837 נלחם ג'ונסטון בדו-קרב עם פליקס יוסטון, בריגדיר גנרל אחר בצבא טקסס. שניהם רצו את הפיקוד על הצבא הטקסני, ועל כך התנהל הקרב. ג'ונסטון סירב לירות ביריבו, נפצע באגן, ואיבד את הפיקוד. הנשיא השני של רפובליקת טקסס, מירבו לאמאר, מינה אותו כשר המלחמה ב-22 בדצמבר 1838. ג'ונסטון היה אמור להכין את הגנת הרפובליקה מפני מקסיקו. ב-1839 ניהל מבצע נגד האינדיאנים בצפון טקסס. ב-1840 פרש מתפקידו וחזר לקנטקי, שם נישא בשנית. הוא חזר עם אשתו לטקסס, והיה בעל מטעים.
צבא ארצות הברית
ג'ונסטון חזר לצבא טקסס במלחמת ארצות הברית- מקסיקו ושירת כקולונל, מפקד החטיבה הראשונה של המתנדבים מטקסס, תחת פיקודו של זאכרי טיילור. רוב המתנדבים ערקו לפני אחד הקרבות הראשונים, קרב מונטרי, אך ג'ונסטון הצליח לשכנע כמה מהם להילחם יחד עמו, והוביל את החטיבה לקרבות במונטריי ולקרב בואנה ויסטה. לאחר המלחמה חזר למטעיו, עד שזאכרי טיילור, שנבחר לנשיאות, החזיר אותו לצבא ארצות הברית כסרן, ומינה אותו, בדצמבר 1849, לשלם בצבא ארצות הברית. ג'ונסטון שירת בתפקיד זה 5 שנים, בעיקר במערב טקסס ובסְפָר האינדיאני, ונסע בכל שנה אלפי קילומטרים בעת מילוי תפקידו. ב-1855 מינה אותו הנשיא פרנקלין פירס למפקד רגימנט פרשים חדש שהוקם, רגימנט הפרשים השני, בדרגת קולונל. בשנת 1857 השתתף ג'ונסטון במלחמת יוטה, בה ניסה הממשל הפדרלי למנוע הקמת מדינה עצמאית במערב ארצות הברית על ידי המורמונים. ג'ונסטון היה אחת מדמויות המפתח במערכה, והוא זכה למינוי שדה (כלומר, העלאה בדרגה שלא כללה העלאה בשכר, וכן ללא כל הסמכויות של הדרגה) כבריגדיר גנרל. ב-1860 חזר לקנטקי, אך לקראת סוף השנה יצא לקליפורניה כדי להתמנות כמפקד האגף הפסיפי של צבא ארצות הברית.
מלחמת האזרחים
עם פרוץ מלחמת האזרחים היה ג'ונסטון, כאמור, בקליפורניה, כמפקד האזור הפסיפי. אזרחים בקליפורניה הציעו לו לאסוף את כוחותיו ולנוע מזרחה כדי להילחם במדינות הפורשות, אך ג'ונסטון העדיף לפרוש כאשר שמע על פרישתה של טקסס מן האיחוד, ב-9 באפריל 1861. הוא נשאר בקליפורניה עד יוני; אז יצא במסע מהיר דרך המדבריות של אריזונה וטקסס, והגיע לבירת הקונפדרציה, ריצ'מונד, בתחילת ספטמבר. שם העניק לו ידידו, נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס, דרגת ומינוי גנרל. הוא היה הקצין השני בדרגתו בצבא הקונפדרציה, והתמנה למפקד הזירה המערבית של הקונפדרציה. תחת פיקודו הוקמה הארמייה של המיסיסיפי, שנועדה להגן על קווי הקונפדרציה מנהר המיסיסיפי, דרך קנטקי ועד הרי האלגהני במזרח.
למרות הניצחון הדרומי המעודד בקרב הגדול הראשון במלחמה, קרב בול ראן הראשון, שנערך ב-21 ביולי, הרי שהעניינים במערב הלכו והידרדרו. פקודיו של ג'ונסטון הפסידו בקרבות מול בריגדיר ג'נרל יוליסס גרנט, מפקד כוחות הצפון באותה גזרה; הצפוניים השתלטו על שני מבצרים חשובים בגיזרה: פורט הנרי, ב-6 בפברואר 1862 ופורט דונלסון, ב-16 בפברואר. ג'ונסטון ספג ביקורת על שמינה מפקדים לא ראויים לפקד על נקודות כה חשובות, ועל כך שלא פיקח על הכנתם המתאימה של המבצרים. במקביל, השתלט מפקד צפוני אחר, מייג'ור ג'נרל דון קרלוס ביואל, על העיר נאשוויל, טנסי, שהייתה חיונית לדרומיים. הגנרל פ.ג.ט. בורגארד נשלח מערבה כדי להצטרף לג'ונסטון; יחד, הם ארגנו את כוחותיהם בעיירה קורינת, בצפון מיסיסיפי, במטרה להפתיע את צבאו של גרנט, שחנה בפיטסבורג לנדינג, טנסי, כ-30 קילומטר מצפון מזרח משם.
קרב שילה ומותו של ג'ונסטון
ג'ונסטון ריכז את כוחותיו מכל זירת המערב, וב-6 באפריל החל בהתקפה על צבאו של גרנט, במה שנודע כקרב שילה. ג'ונסטון הצליח להשיג הפתעה מלאה, ובשלב הראשון של הקרב הצליחו חיילי הדרום להדוף לאחור את חיילי הצפון. ג'ונסטון היה בכל מקום לאורך הקו, כשהוא מנהיג אישית את ההתקפה, מעודד ומלהיב את חייליו. בערך בשעה 14:30, כאשר הוביל אחת מהתקפות אלה, נפצע ג'ונסטון מכדור שפגע מאחורי הברך. הוא לא חשב שזוהי פציעה רצינית, ושלח את רופאו האישי לטפל בכמה חיילים פצועים מצבא הצפון. למעשה, הכדור פגע בעורק בית הברך (popliteal artery), ודם החל למלא את מגפו. תוך דקות ספורות הבחינו אנשי מטהו של ג'ונסטון כי הוא נוטה להתעלף ועומד ליפול מעל סוסו. ייתכן ופציעתו בדו-קרב ב-1837 גרמה לנזק עצבי, ולכן לא חש בכאב שגרמה לו פציעתו. ג'ונסטון נלקח לערוץ קטן, בו דימם למוות תוך מספר דקות. מסתבר שהכדור הקטלני נורה על ידי אחד מחיילי הדרום. הכדור פגע בג'ונסטון מאחור, ולא היו חיילי אויב מאחוריו; לעומת זאת, הוא רכב קדימה והקדים את חייליו שירו באותה שעה אל קווי הצפון.
ג'ונסטון היה הקצין הבכיר ביותר שנהרג במלחמת האזרחים כולה. מותו היה מכה מוראלית קשה לקונפדרציה. ג'פרסון דייוויס ראה בו את הגנרל הטוב ביותר במדינה; הדבר היה חודשיים לפני שרוברט לי הופיע כמפקד הבולט ביותר של הדרום.
ג'ונסטון נקבר בניו אורלינס, לואיזיאנה. ב-1866 הוחלט בבתי המחוקקים בטקסס להעביר את גופתו של ג'ונסטון לבית הקברות הממלכתי של טקסס, באוסטין, החלטה שבוצעה ב-1867. 40 שנה לאחר מכן הוקמו מצבה ופסל של ג'ונסטון על קברו.
קישורים חיצוניים
26868833אלברט סידני ג'ונסטון