האיים הבלאריים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בליארים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האיים הבלאריים
Comunidad Autónoma de las Illes Balears
מדינה ספרדספרד ספרד
מושל פראנסינה ארמנגול,
המפלגה הסוציאליסטית
מחוזות בקהילה האוטונומית 1
בירת הקהילה האוטונומית פלמה דה מיורקה
שפה רשמית ספרדית וקטלאנית
תאריך ייסוד 1 במרץ 1983
שטח 4,992 קמ"ר (דירוג: 17)
אוכלוסייה ‏
 ‑ צפיפות 195.55 נפש לקמ"ר (2010)
אזור זמן UTC +1
http://www.caib.es

לחצו כדי להקטין חזרה

האיים הקנרייםפורטוגלאנדורהצרפתגיברלטרמרוקואלג'יריהגליסיהאסטוריאסקנטבריהחבל הבסקיםנווארהלה ריוחהאראגוןקסטיליה ולאוןקטלוניהמדרידקסטיליה-לה מנצ'הולנסיההאיים הבלארייםאקסטרמדורהאנדלוסיהמורסיהקסטיליה ולאוןסאוטהמלייה
(למפת האיים הבלאריים רגילה)

האיים הבלאריים (בקטלאנית: Illes Balears, בספרדית: Islas Baleares) הם ארכיפלג במערב הים התיכון שהוא גם קהילה אוטונומית בספרד. בירת הקהילה היא פלמה דה מיורקה. השפות הרשמיות של האיים הן קטלאנית וספרדית. השם הקטלאני, Illes Balears, משמש את הממשלה הספרדית.

האיים העיקריים הם מיורקה, מנורקה, איביזה ופורמנטרה - כולם אתרי תיירות פופולריים. בארכיפלג נכללים גם האי קבררה (אנ'), שבו יש פארק לאומי, וכן מספר איונים. איים אלו מתחלקים לשתי קבוצות איים עיקריות:

מקור השם

ישנן מספר סברות באשר למקור השם "בלארי". סברה אחת טוענת כי שם זה בא מהמילה היוונית βαλεαρεῖς שפירושה קַלָּעִים, שכן תושבי האיים הצטיינו בקליעה. לפי סברה אחרת, השם הוא ממקור פיניקי - כפי הנראה, התחילית בל- מרמזת על האל בעל, שאליו סגדו תושבי האיים. אולם היוונים עצמם קראו למיורקה ולמנורקה בשם "האיים הגימנסיים" ולא "האיים הבלאריים". הרומאים והקרתגנים הם אלו שהעדיפו לקרוא לשני איים אלו בשם "האיים הבלאריים", ורק מאוחר יותר נכללו שאר האיים בארכיפלג תחת "האיים הבלאריים".


גאוגרפיה

מפת האיים הבלאריים

הארכיפלג הבלארי נמצא במערב הים התיכון, במרחק של כ-80–90 ק"מ מחופו המזרחי של חצי האי האיברי. שטחם הכולל של האיים הבלאריים הוא 4,992 קמ"ר, כשמיורקה הוא האי הגדול ביותר (3,620 קמ"ר), ואחריו, בסדר יורד: מנורקה (694 קמ"ר), איביזה (571 קמ"ר) ופורמנטרה (83 קמ"ר). המרחק בין הקצוות המזרחי והמערבי של הארכיפלג הוא 270 ק"מ, בעוד שהמרחק בין הקצוות הצפוני והדרומי הוא 160 ק"מ. האיים הם מישוריים ברובם, מלבד חלקו הצפוני-מערבי של מיורקה, שהוא הררי. האקלים השורר באיים הבלאריים הוא אקלים ים תיכוני.

היסטוריה

ההתיישבות הקדומה באיים הבלאריים החלה באלף השלישי לפנה"ס בערך.[דרוש מקור] בין העמים שישבו באיים הבלאריים היו היוונים, הפיניקים והקרתגים. ב-123 לפנה"ס הרומאים כבשו את האיים. האיים הבלאריים היו חלק מהפרובינקיה היספניה טארקוננסיס.

בשנת 534 צבאו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון כבש את האיים וסיפח אותם לאימפריה הביזנטית ובשנת 455 לספירה האיים נכבשו על ידי הוונדלים. במאות השמינית והתשיעית האיים היו נתונים להתקפות חוזרות ונשנות מבחוץ, עד שב-903 האיים נפלו בידי אמירות קורדובה. לאחר מכן היו חלק מהטאיפה של דניה (בין השנים 1067-1013), חלק מהאימפריה של המוראביטון (1203-1120) ולבסוף חלק מהאימפריה של אלמוואחידון (1203-1287).

במאה ה-13 ממלכת אראגון החלה להתפשט ולשלוט במערב הים התיכון. חיימה הראשון, מלך אראגון כבש את מיורקה בשנת 1229 ולאחר מכן את איביזה ופורמנטרה בשנת 1235, ואלפונסו השלישי מלך אראגון (אנ') כבש ב-1287 את מנורקה, שהייתה אז טאיפה עצמאית. כחלק מממלכת אראגון האיים הבלאריים נהנו מאוטונומיה והיו להם מוסדות שלטון עצמי. האיים הפכו לממלכת מיורקה (אנ'), שלזמן קצר אף נהנתה מעצמאות מלאה. בעקבות נישואיהם של המלכים הקתוליים ב-1469 ממלכת אראגון אוחדה עם ממלכת קסטיליה, והאיים הבלאריים הפכו לחלק מספרד.

בעקבות מלחמת הירושה הספרדית הצבא האנגלי כבש ב-1708 את מנורקה, שהפך למושבת חסות בריטית עד שנת 1802. כמו כן, פליפה החמישי, שעלה לכס המלוכה הספרדית בעקבות אותה מלחמה, ביטל את כל הסמכויות האוטונומיות של האיים הבלאריים ואף אסר על השימוש בשפה הקטלאנית והוראתה. בתקופת הרפובליקה השנייה (1931-1939) היה ניסיון כושל להשיג אוטונומיה לאיים הבלאריים. גם בתקופת הדיקטטורה של פרנקו נאסר על התושבים לגלות שאיפות לאוטונומיה וללמד את הקטלאנית, ורק אחרי המעבר לדמוקרטיה ב-1978 האיים הבלאריים קיבלו מעמד של קהילה אוטונומית והשפה הקטלאנית הפכה בהם לשפה רשמית, נוסף על הספרדית.

ב-2011 הביע ראש הממשלה פרנססק אנטיק אי אוליבה את התנצלות ממשלת האיים הבלאריים על רדיפת היהודים והמומרים במיורקה על ידי האינקוויזיציה, והעלאתם על המוקד ב-1691.[1]

דמוגרפיה

החל משנות ה-60 של המאה ה-20 אוכלוסיית האיים הבלאריים גדלה במהירות בעקבות הגאות הכלכלית שיצרה התיירות. בין השנים 1970–2005 גדלה האוכלוסייה ב-76%, בעוד שקצב גידול האוכלוסייה הממוצע בספרד באותן שנים עמד על 30%. נכון לשנת 2006, מונה אוכלוסיית האיים כמיליון תושבים, כ-79% מהם מתגוררים במיורקה.

כ-16% מהאוכלוסייה הם בעלי אזרחות זרה, נתון שהופך את האיים הבלאריים לקהילה האוטונומית בעלת השיעור הגבוה ביותר של אזרחים זרים בספרד. 40% מהזרים מגיעים מהאיחוד האירופי (גרמנים, בריטים, איטלקים, צרפתים), 34% מאמריקה הלטינית (אקוודורים, ארגנטינים, קולומביאנים, אורוגוואים), 11% מצפון אפריקה ו-7.5% ממזרח אירופה.

לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.


ההתפתחות הדמוגרפית של האיים הבלאריים בין השנים 1900 ו- 2010

1900 1910 1920 1930 1940 1950 1960 1970 1981 1991 2001 2010

311,649 326,023 338,894 365,512 407,497 422,089 443,327 558,287 685,088 745,944 878,627 1,106,049


קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


הערות שוליים

  1. ^ ספרד: גינוי ראשון לרדיפות היהודים באינקווזיציה אתר וואלה, 6 במאי 2011]


הקהילות האוטונומיות של ספרד
קהילות אוטונומיות אנדלוסיה • אסטוריאס • אקסטרמדורה • אראגון • גליסיה • האיים הבלאריים • האיים הקנריים • ולנסיה • חבל הבסקים • לה ריוחה • נווארה • מדריד • מורסיה • קטלוניה • קנטבריה • קסטיליה-לה מנצ'ה • קסטיליה ולאון מפת הקהילות האוטונומיות של ספרד
ערים אוטונומיות סאוטה • מלייה
אנית "היפוס" (סוס) פיניקית ערים ומושבות פיניקיות
מפת ערי הפיניקים ומושבותיהם
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

האיים הבלאריים33999337Q5765

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האיים_הבלאריים&oldid=2084417"