אראגון
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| מושל |
חווייר למבאן המפלגה הסוציאליסטית (PSOE) |
| מחוזות בקהילה האוטונומית | 3 |
| בירת הקהילה האוטונומית | סרגוסה |
| שפה רשמית | ספרדית |
| תאריך ייסוד | 16 באוגוסט 1982 |
| שטח | 47,719 קמ"ר (דירוג: 4) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בקהילה האוטונומית | 1,317,847 (דירוג: 11, 2015) |
| ‑ צפיפות | 28.22 נפש לקמ"ר (דירוג: 16, 2015) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.aragob.es | |
אראגון (בספרדית ואראגונית: Aragón, בקטלאנית: Aragó) היא קהילה אוטונומית בצפון-מזרח ספרד. היא גובלת בצפון בצרפת, במזרח בקטלוניה, בדרום בוולנסיה ובמערב בקסטיליה-לה מנצ'ה, קסטיליה ולאון, לה ריוחה ונווארה. היא הקהילה האוטונומית הרביעית בגודלה בספרד, עם שטח של 47,719 קמ"ר.
היסטוריה
לפני השלטון הנוצרי
עמק האברו היה מיושב עוד בתקופה הפלאוליתית. בתקופה הנאוליתית היו בו כפרים של התרבות הקלטיברית; נמצאו מטבעות מתקופה זו ועדויות לחקלאות מפותחת.
לאזור לא נודעה חשיבות רבה בתקופה הרומית. האוכלוסייה המועטה התרכזה בשלושה יישובים: Cesar Augusta (סרגוסה של היום), Osca (וסקה) ו-Bilbilis Augusta (קלייטוד).
בשליש הראשון של המאה ה-8 האזור נפל לידי המוסלמים ללא התנגדות. המוסלמים כיבדו את מנהגיהם של המקומיים ואת דתם. עם התפוררותה של חליפות קורדובה נוצרו באזור ממלכות טאיפה; החשובה מביניהן הייתה זו של סרגוסה.
ממלכת אראגון
ערך מורחב – ממלכת אראגון
, כתר אראגון
אזור הפירנאים לא נכבש לגמרי בידי המוסלמים, ובמאה ה-8 הפרנקים נכנסו לחלל שהותירו המוסלמים. מרכזם היה בעיר חאקה (Jaca) באזור נהר אראגון, שעל שמו נקראה הרוזנות שהקימו. בשנת 925 סופחה רוזנות אראגון לממלכת נווארה. כשמת סנצ'ו השלישי מלך נווארה בשנת 1063 הוקמה ממלכת אראגון כישות עצמאית. במאה השנים הראשונות לקיום ממלכה ריכזו מלכי אראגון את מאמציהם בגירוש המוסלמים מספרד.
ממלכת אראגון התאחדה עם רוזנות ברצלונה בשנת 1169, כאשר עלה לשלטון אלפונסו השני, שהיה נשוי לבתו של רוזן ברצלונה. בתקופה זו הושלמה הרקונקיסטה (הכיבוש הנוצרי) של חבל אראגון. מלכי אראגון לא הסתפקו בכך, והמשיכו לכבוש שטחים מוסלמיים בספרד, ולפתח את כוחם הפוליטי והמסחרי באגן ים התיכון. בשיאה כללה האימפריה שבנו את סיציליה, סרדיניה, קורסיקה, האיים הבלאריים ונפולי (וכן בתקופה מסוימת את דוכסות אתונה), בנוסף לשטחים בספרד ובצרפת. למרות שמה, מרכזה של האימפריה היה דווקא בקטלוניה העשירה, ולא באראגון גופא, שנשארה ענייה ונחשלת.
מאז איחוד ספרד
בתחילת המאה ה-16, עם נישואיהם של פרננדו השני מאראגון ואיסבלה מקסטיליה, הגיע למעשה סופה של ממלכת אראגון כישות עצמאית. מידת האוטונומיה של האזור השתנתה ממלך למלך. בשנת 1591 ניסו אצילי האזור למרוד בפליפה השני, אך המרד נכשל והאוטונומיה צומצמה. בעקבות מלחמות הירושה הספרדית בתחילת המאה ה-18 בוטלה לחלוטין האוטונומיה של אראגון.
המאה ה-18 הייתה תקופה של צמיחה כלכלית וגידול באוכלוסייה. צמיחה זו התרכזה בחקלאות בלבד, על אף המהפכה התעשייתית. עובדה זו גרמה להדלדלות כלכלית הדרגתית, ובראשית המאה ה-20 אראגון הייתה שרויה בפיגור כלכלי ומגמת ההגירה השלילית הלכה והתגברה. מצב זה הוביל להקמתן של קבוצות אנרכיסטיות, שבאו לידי ביטוי בתקופת מלחמת האזרחים.
היסטוריה יהודית
בממלכת אראגון התקיימה קהילה יהודית, אך הריב"ש[1] (שחי במאה ה14) מעיד עליה שרובם היו עמי הארץ.
גאוגרפיה
מבחינה טופוגרפית אראגון מתחלקת לשלושה: החלק המרכזי של רכס הפירנאים בצפון, מישור האברו במרכז, והרי הסיסטמה איבריקו בדרום.
הפירנאים של אראגון הם הגבוהים ביותר ברכס, ובכלל זה אנטו (Aneto), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הפירנאים, בגובה 3,404 מטר.
האקלים נגזר מהמבנה הטופוגרפי: באזור הפירנאי יש אקלים הררי קר והרבה משקעים (בין 1000 ל-2000 מ"מ), בעמק אקלים ים תיכוני-יבשתי (בסביבות 24 מעלות בקיץ ו-6 מעלות בחורף), ובהרים הדרומיים שוב קריר יותר.
דמוגרפיה
באראגון יש כ-1,220,000 תושבים. צפיפות האוכלוסייה היא במקום לפני האחרון בספרד: 25 תושבים לקמ"ר, לעומת 79 בכל ספרד. רוב האוכלוסייה מתרכזת בעמק האברו, ובעיקר בסרגוסה. אזורי ההרים כמעט ריקים, ובזמן האחרון גם מעט הכפרים ששכנו שם הולכים וננטשים. המהגרים מהכפרים מגיעים בעיקר לעיר סרגוסה או לקטלוניה וולנסיה הסמוכות.
אראגון מורכבת משלושה מחוזות: סרגוסה, טרואל (Teruel) ווסקה (Huesca). במחוז סרגוסה שוכנים 80% מתושבי אראגון, מתוכם 640,000 תושבים (יותר מ-50%) בעיר סרגוסה עצמה. המחוזות הנוספים דלילים ויש בהן מגמה של הגירה. הערים המרכזיות בהן קטנות: בווסקה יש כ-48,000 תושבים ובטרואל 32,000. מבין הערים האחרות ראויה לציון קלטיוד (Calatayud) בעלת ההיסטוריה הארוכה, שבה כ-20,000 תושבים.
תרבות
שפות
השפה הרשמית היחידה באראגון היא הספרדית. בניב האראגוני של הספרדית משולבים אלמנטים מהשפה האראגונית (שדובריה מכנים Fabla).
השפה האראגונית עצמה עדיין מדוברת בפרובינציית וסקה, וגם בכפרים אחדים ביתר הפרובינציות.
ברצועה המזרחית של אראגון (La Franja de Aragón) יותר מ-90% מהאוכלוסייה דוברת קטלאנית (זה האחוז הגבוה ביותר מבין כל האזורים שבהם מדוברת השפה). מאבקם של תושבי הרצועה להפוך את הקטלאנית לשפה רשמית לא נשאו פרי עד כה.
קישורים חיצוניים
- ירדן גור, חבל אראגון – פארק השעשועים של ההרים, באתר GoTravel
| הקהילות האוטונומיות של ספרד | ||
|---|---|---|
| קהילות אוטונומיות | אנדלוסיה • אסטוריאס • אקסטרמדורה • אראגון • גליסיה • האיים הבלאריים • האיים הקנריים • ולנסיה • חבל הבסקים • לה ריוחה • נווארה • מדריד • מורסיה • קטלוניה • קנטבריה • קסטיליה-לה מנצ'ה • קסטיליה ולאון | 
|
| ערים אוטונומיות | סאוטה • מלייה | |