ממלכת אראגון

ממלכת אראגון
Reino de Aragón
ממלכת אראגון
דגל	סמל
	מפת ממלכת אראגון במהלך שלבי הרקונקיסטה.
ממשל
משטר	מונרכיה
שפה נפוצה	לטינית, נווארואראגונזית, קטלאנית, אראגונזית, קסטיליאנית,
עיר בירה	סרגוסה 41°39′N 0°54′W / 41.650°N 0.900°W
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	רוזנות אראגון (וסאלית של ממלכת פמפלונה) משתדרגת למעמד ממלכה עצמאית.
תאריך	1035
פירוק	פרסום צווי נוּאֶבַה פְּלַנְטַה.
תאריך	1715
ישות קודמת	ממלכת פמפלונה
ישות יורשת	ממלכת ספרד
שטח בעבר	39,000 קמ"ר (נכון ל־1239)
אוכלוסייה בעבר	50,000 (אומדן) (נכון ל־1239)
דמוגרפיה
דת	נצרות רומית-קתולית

ערך זה עוסק בממלכה בספרד של ימי הביניים. אם התכוונתם לפירוש אחר, ראו אראגון (פירושונים).

ממלכת אָרָאגוֹן (או בשלב מוקדם יותר רוזנות אראגון) (באראגונית ובספרדית: Reino d'Aragón, בקטלאנית: Regne d'Aragó, בלטינית: Regnum Aragonum) הייתה אחת הישויות הפוליטיות החשובות בספרד של ימי הביניים. מרוזנות פיאודלית קטנה במאה ה-9 לספירה הפכה אראגון לשליטה של חבל אראגון במאה ה-12, ומאוחר יותר, לאחר איחודה עם קטלוניה, למעצמה צבאית באגן הים התיכון. מתוך איחודה בסוף המאה ה-15 עם ממלכת קסטיליה נולדה ספרד של העת החדשה.

המקורות

ראשיתה המדויקת של רוזנות אראגון לא ידועה לנו. על כל פנים, ידוע שבתחילת המאה ה-9 הייתה רוזנות אראגון, אוסף של שלושה עמקים קטנים בפירנאים, כפופה למלכים הפרנקים. עם הזמן נחלשה ההשפעה של הפרנקים, והרוזנות התקרבה לממלכה שהתהוותה באותה תקופה בנווארה. הקשר התמסד בנישואיהם של יורשת העצר של אראגון ומלך נווארה (או פמפלונה) גרסיה השני; בנם סנצ'ו השני הוכתר ב-970 למלך על נווארה ואראגון גם יחד. הממלכה נשארה מאוחדת עד מותו של סנצ'ו השלישי.

ממלכת אראגון

כשמת סנצ'ו השלישי, מלך נווארה הוקמה ממלכת אראגון כישות עצמאית, בידי רמירו הראשון (1035–1063).

רמירו הראשון ויורשיו סנצ'ו רמירס (1063–1094) ופרו הראשון (1094–1104) כבשו בהדרגה שטחים מידי המוסלמים. בתקופתו של אלפונסו הראשון "הלוחם" (1104–1134) הורחבה הממלכה כמעט עד לגבולות הקהילה האוטונומית אראגון של ימינו. אחרי מותו המליכו אצילי הממלכה את אחיו, רמירו השני "הנזיר" (1134–1169). זה האחרון השיא את בתו לרמון ברנגר הרביעי, רוזן ברצלונה, ובכך למעשה אוחדו ממלכת אראגון ורוזנות ברצלונה לישות אחת. אלפונסו השני (1169–1196) היה המלך הראשון של אראגון שהיה בו בזמן גם רוזן ברצלונה. הוא כבש את הטאיפה ששלטה באזור טרואל ובכך השלים את הרקונקיסטה של אראגון; כן הוסיף לממלכתו את פרובאנס ורוסיון שבצרפת.

בתקופתו של חיימה הראשון "הכובש" (1213–1276) נוספו לממלכה האיים הבלאריים והטאיפות ששלטו באזור ולנסיה ומורסיה של היום. אזור מורסיה נמסר לקסטיליה, ובוולנסיה הוקמה ממלכת חסות שהייתה כפופה לכתר אראגון. במאות ה-13 וה-14 הממלכה הקטלנית-אראגונית המשיכה להתפשט באזור הים התיכון, הן מבחינת הסחר הימי והן מבחינה פוליטית: פרו השלישי "הגדול" (1276–1285) צירף לממלכה את סיציליה, חיימה השני (1291–1327) הוסיף את קורסיקה וסרדיניה, ובתקופתו של פדרו הרביעי "חובב הטקסים" (1336–1387) נוספו לתקופה גם הדוכסויות של אתונה ונאופטרייה ביוון, אך אלה האחרונות אבדו בזמן יורשו חואן הראשון.