עדלאידע
עַדְלֹאיָדַע, או עַדְלָיָדַע, היא תהלוכה היתולית דמוית קרנבל הנערכת בחג פורים או בשושן פורים. זוהי מסורת, שראשיתה בראשית ימיה של תל אביב, ב-1912. היא הייתה לאירוע המוני בתקופת היישוב, וחודשה בימי המדינה.
היסטוריה
תהלוכת העדלאידע הראשונה נערכה בתל אביב הקטנה כבר בשנה השלישית להיווסדה של העיר, בפורים 1912, ביוזמתו של אברהם אלדמע, מורה לציור ומלאכה בגימנסיה הרצליה. התהלוכה הססגונית, ובה תלמידים ומבוגרים מחופשים ברוח החג, יצאה מבניין הגימנסיה וצעדה לאורך רחוב הרצל עד מסילת הברזל. עקב הצלחתה החליט ראש מועצת העיר מאיר דיזנגוף שהיא תתקיים גם בשנה שלאחר מכן, במימון המועצה.[1] במלחמת העולם הראשונה הופסקה העדליאדע, והיא התחדשה לאחריה.
תהלוכות העדלאידע של תל אביב לוו בנשפי פורים מפוארים שהפיק ברוך אגדתי. התהלוכות שערכו החֶבְרֶ'ה טְרַאסְק (הקבוצה שייסד ב-1917 אברהם אלדמע) התאפיינו במעשי קונדס ותחפושות פרובוקטיביות, ומסיבותיהם נחוגו לצד החגיגות המפורסמות של אגדתי, שעליהן מתחו ביקורת נוקבת על מה שראו כהתמסחרותן בשל הפיכתן למוסד רווחי ביותר.[2]
עם השנים התרחבו התהלוכות, ומסלולן נדד מרחוב הרצל לרחוב אלנבי,[3] ולאחר קום המדינה לרחוב אבן גבירול. בשנות השלושים נקבע נושא מרכזי לכל עדלאידע, כגון "שבטי ישראל" (ב-1934, בהצעתו של חיים נחמן ביאליק),[4] "הישגי היישוב" או "המצב בעולם". בתקופה זו, אירועי פורים של תל אביב משכו מבקרים מכל רחבי הארץ ואף מחוצה לה. ב1935 עיצב הצייר יצחק פרנקל את העדלאידע של העיר תל אביב.[5]
העדלאידע ואירועי פורים פורסמו בכרזות חוצות,[6] ותמונות שחור-לבן מאז 1926, של אירועים בת"א, ירושלים והנגב, שמורות בארכיון הצילומים של קק"ל .[7][8]
בניגוד למדינות אירופה, שבהן הקרנבלים היו לאמצעי פריקת כל עול, הוללות מופרזת, תוקפנות ומחאה, הקרנבל התל אביבי נשא בחובו מאפיינים אחרים. הקרנבל הראשי – למרות השם שניתן מאוחר יותר, "עדלאידע" – התאפיין דווקא בהתנהגות "נאותה". העירייה פרסמה מדי שנה הגבלות שונות על חגיגות פורים, על מנת לשמור על אותו "טוהר" וסדר, כגון איסורים להשתמש בחומרי נפץ ובעיקר שלא להתחפש בתחפושות הפוגעות בדת או בלאום.[9] אך למרות הצנזורה והסנקציות היו מספר תחפושות ותהלוכות אשר חרגו מן הכללים הללו, השתמשו בחגיגה הציבורית לביטוי מחאה חברתית והטביעו את חותמן על העיר.
באחד מנשפי "מנורה" (מועדון שנוסד על ידי חיילים משוחררים) בשנת 1927 זכה אברהם אטקינד בתחרות התחפושות על תחפושתו: "שיווי משקל – משכורת הפקידים בממשלת פלשתינה"; כובעו של אטקינד נשא מאזניים וצילום של מעון הנציב הבריטי העליון בבניין אוגוסטה ויקטוריה המפואר בהר הצופים, כמו גם שיר המבטא את חוסר שביעות הרצון מן הפער בין משכורות הפקידים הבריטיים והמקומיים מכל העדות.
בשנת 1928, במהלך התהלוכה שנושאה היה "עשר שנים לבית הלאומי", הציגו החבר'ה טראסק מנורה בת 10 קנים (כסמל לעשור הצהרת בלפור); במקום כל נר הייתה אצבע משולשת וכתובת: "עלייה חופשית, יהודים בפקידות הגבוהה".
גדוד מגני השפה השתמש בחג הפורים על מנת להציג ולהציף את הרחובות בחומרי תעמולה. הפרסומים השונים של הגדוד חולקו בחגיגות הפורים בעת מסע הקרנבל, ומדי שנה הם ערכו תחרות תחפושות שעסקה בחשיבות ועליונות השפה העברית. בשנת 1929 הופיע הגדוד בעדלאידע עם המיצג "מגדל בבל"; מגדל שנישא על גבי עגלה רתומה לסוס ועליו הסיסמאות: "תחיית השפה – תחיית העם" ו"החיים והמוות ביד הלשון".
בקרנבל הראשי בשנת 1933 הוצגה על אחת מקרונות התהלוכה בובה בדמותו של היטלר רכוב על סוס. על צווארו כתוב היה "מוות ליהודים" ולרגליו שני יהודים מתבוססים בדמם. הקונסוליה הגרמנית בירושלים שלחה מכתב לראש העיר דיזנגוף בעניין ודרשה התנצלות, אולם הוא השיב שפורים הוא במה לביטוי חופשי של דעת הציבור. בשנת 1934 שנה לאחר מכן הוצגה בובת דרקון בעלת שלושה ראשים ועל גבה צלב קרס, אשר נשרפה בסוף התהלוכה.[10] בשנת 1935 נבנתה בובה ענקית שנקראה "מפלצת הספסרות" – וביום החג נערך למפלצת משפט ציבורי, שבמהלכו פסקו דיזנגוף, מנחם אוסישקין, ויצמן וחנקין שהמפלצת אשמה בכל החטאים שייחסו לה: רמאות, בזבוז העושר של העם, הרס הישגי החלוצים ועוד.
בשנים מאוחרות יותר, באחד הקרנבלים הופיעה קבוצה שלמה אשר התחפשה ל"קו קלוקס קלאן" על מנת להביע את מחאתה כנגד הגזענות בארצות הברית (אנ').
ניתן לעמוד על אמביוולנטיות מסוימת באשר לחג הפורים התל אביבי. בעוד חגיגות החג היו לאירועים הציבוריים המרכזיים בשנות ה-20 וה-30, ובהם באו לידי ביטוי ענייני החברה הבוערים, החג מעולם לא קיבל את התפקיד של הקרנבלים האירופיים. בסופו של דבר, למרות החריגות, חגיגות פורים בעיקר דאגו לבסס מסרים לאומיים ואידאולוגיות שולטות. בניגוד למקורו המקראי, שבו הפורים מהווה "עולם הפוך" (השוטה הופך למלך ואילו המלך מוצג כשוטה ברחבי העיר), בתל אביב החג נותר ממוסד ושימר את ההיררכיה החברתית: את התהלוכות הוביל ראש העיר מאיר דיזנגוף, שנהג לרכב על סוסתו לפני התהלוכה.
לאחר קום המדינה
העדלאידע בתל אביב בוטלה למשך כשני עשורים – החל משנת 1936, בצל המרד הערבי הגדול ולאחריו מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, קום המדינה ושנותיה הראשונות – וחודשה רק בשנת 1955. באותה שנה השתתפו בה מעל חצי מיליון צופים.[12] בסוף שנות השישים התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר לחולון, אם כי הוא לא לבש את האופי ההמוני של האירועים בתל אביב הקטנה.
ב-1965 הונהגה בחיפה ה"ארכיפַּרְחיטורה" תהלוכה פורימית שמיצגי הענק שלה, שהורכבו על משאיות, הוכנו על ידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (ולכן שם התהלוכה היה הלחם של "ארכיטקטורה" עם הביטוי "ארחי פרחי")[13][14] וסטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה. התהלוכה נעה ברחוב הרצל בהדר הכרמל בליווי תזמורות.
בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחזור אל המסורת ולחדש את העדלאידע כאירוע רחוב חגיגי וגדול בערים השונות. בהרצליה מתקיימת עדלאידע החל משנת 2014, כאשר בכל שנה היא מוקדשת לנושא מסוים. כיום העדלאידע הגדולה במדינה מתקיימת בחולון עם אלפי משתתפים בצעדה. בצעדות של 2017 ו-2018 השתתפו כ-200 אלף צופים.[15][16] בעדלאידע החולונית מושקעים מדי שנה מיליוני שקלים והיא נחשבת לגדולה והמושקעת ביותר בכל הארץ.[17]
ביקורת
מקור השם
בתחילה נקראה התהלוכה בשם "קרנבל", שהוא שמן של התהלוכות המקבילות לה במסורת הנוצרית. בשנת 1932 הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. מתוך כ-300 הצעות שהוגשו, נבחרה הצעתו של הסופר י"ד ברקוביץ להעניק לתהלוכה השם "עַדְלֹאיָדַע" – שהכוונה בה היא הגעה לשכרות עד לטשטוש מוחלט ואי-ידיעה; זאת על פי דברי רבא (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'): ”מיחייב איניש לִבְסוּמֵי בפוריא עַד דְּלֹא יָדַע בין ארור המן לברוך מרדכי” (ארמית: חייב אדם לשתות לשוכרה בפורים עד שלא ידע להבחין בין המן הארור למרדכי המבורך), ועם רכיב הומופוני השומר משמעות וצליל של הסופית היוונית "-יאדה".[19]
בין המציעים האחרים היו חיים נחמן ביאליק, שהציע את השם "פּוּרָה", שאול טשרניחובסקי, שהציע את השם "אסתורת", ואברהם שלונסקי, אשר הציע את "צהלולה".
לקריאה נוספת
- בתיה כרמיאל, תל אביב בתחפושת וכתר: חגיגות פורים בשנים 1912–1935, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, תשנ"ט 1999.
- נילי אריה-ספיר, עיצובם של תרבות וחינוך עירוניים: סיפורי טקסים וחגיגות בתל אביב בשנותיה הראשונות (דור לדור, כו [2006]), פרק ז: "פורים", עמ' 99–129.
- ענת הלמן, אור וים הקיפוה: תרבות תל אביבית בתקופת המנדט, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2008.
- חזקי שוהם, מרדכי רוכב על סוס: חגיגות פורים בתל אביב (1908–1936) ובנייתה של אומה חדשה, אוניברסיטת בר-אילן ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, תשע"ג, 2013.
- נילי אריה-ספיר, "פורים בשינקין – קרנבל בתל אביב של שנות השמונים", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, כח (2013), עמ' 615–630.
- דן אלמגור, "מסע העדלידע", לשוננו לעם, מד, ב (תשנ"ג), עמ' 51–61.
- צמח קיסר, "עוד על 'עדלידע' והבאים עמה", לשוננו לעם, מו, ב (תשנ"ה), עמ' 59–61.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: עדלידע |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עדלאידע |
- צילומי עדלאידות היסטוריות:
עדלאידע בתל אביב, פורים 1928, ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- עדלאידע בתל אביב 1932, מתוך סרטו של יעקב גרוס "אגדה בחולות"
- נתן אקסלרוד, חגיגות פורים בתל אביב בשנים 1933, 1935, 1937, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
- עדלאידע בתל אביב 1935 חדשות British Pathé
- עדלאידע בתל אביב 1935, יומני כרמל, מרץ 1952 (התחלה 5:29)
- עדלאידע בתל אביב 1955, יומני כרמל, מרץ 1955 (העדלאידע הראשונה בתל אביב בימי המדינה)
- א. אבי-שולמית, במטרופולין של העדלידע, בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, ה'תשט"ו, עמ' 286–292, באתר היברובוקס
- ינון רויכמן, העדלידע הראשונה, באתר ynet, 1 במרץ 2007
- דן אלמגור, מסע העדלידע, באתר האקדמיה ללשון העברית, 16 במרץ 2011
- בואו נעשה לנו קרנבל פורים: כך נולדה העדלאידע, באתר ynet, 22 בפברואר 2013
אברהם בלבן, הקרנבל הקפיטליסטי שיצר מסורת לאומית חדשה, באתר הארץ, 14 במרץ 2014- תמונות מהארכיפרחיטורה בחיפה, באתר "נוסטלגיה אונליין"
- מידע על עדלאידע בקטלוג הספרייה הלאומית
- חן מלול, השמות שהוצעו לתהלוכות הפורים ושהפסידו ל"עדלאידע", "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 22 בפברואר 2018
- ביטול חגיגות פורים בתל אביב, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- העדלידע הראשונה שלי, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
- דייויד סלע, אומרים שהיה פה שמח: כשביאליק רקד בעדלאידע, באתר ישראל היום, 25 בפברואר 2021
- נתי גבאי, העדלאידע של תל אביב הפכה למיצג מחאה נגד היטלר, 1933 - 1935, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, מרץ 2022
הערות שוליים
- ^ תהלוכת פורים ראשונה בתל אביב תרע"ב (1912), בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, ה'תשט"ו, עמ' 281, באתר היברובוקס
- ^ עמית נאור, "חבר'ה טראסק": חבורת הליצנים המהפכניים של תל אביב הקטנה, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 14.03.2022
- ^ תהלוכת פורים בתל אביב, הארץ, 24 במרץ 1932
- ^ חגיגות פורים תרצ"ד בתל אביב, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בפברואר 1934
- ^ אליעזר פרנקל, מתוך סדנא פרנקל, "אבא", עמוד 36
- ^ 8 כרזות נוסטלגיות לפורים שיתנו לכם השראה עדלאידע — אות־אות־אות, באתר אאא — בית לטיפוגרפיה עברית, 2019-03-18
- ^ ארכיון הצילומים של קק"ל, באתר salkkl.kkl.org.il
- ^ ארכיון הצילומים של קק"ל, באתר salkkl.kkl.org.il
- ^ לשמירת הסדר ביום הפורים, הצופה, 22 במרץ 1940
- ^ נתי גבאי, היטלר והנאצים צועדים בעדלאידע של תל אביב, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 13.03.2022
- ^ ניסים משעל, ישראל 70 – להיות ישראלי, עמוד 55, ידיעות אחרונות
- ^ למעלה ממחצית המיליון חזו במסע העדלידע, דבר, 9 במרץ 1955; חצי מיליון איש חזו במסע העדלידע בת"א, הארץ, 9 במרץ 1955; [11]
- ^ "אווירה פורימית" ברחבי הארץ, למרחב, 7 במרץ 1966
- ^ ארכיפרחיטורה, הארץ, 2 במרץ 1966
- ^ משה כהן, צפו בחגיגות מרחבי המדינה: מהחרמון דרך חברון וגם בחולון, באתר מעריב אונליין, 12 במרץ 2017
- ^ העז, אתר מקומון השקמה חולון
- ^ משה כהן, אלון חכמון, חולון לבשה חג: עשרות אלפים השתתפו בעדלאידע הגדולה בישראל, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2018
- ^ אילון גלעד, מתי בעצם התחלנו להתחפש בפורים?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2018
- ^ דן אלמגור, מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 47–58.
| פורים | ||
|---|---|---|
| מצוות החג | מקרא מגילה • מתנות לאביונים • משלוח מנות • סעודת פורים • שתיית יין בפורים | |
| מנהגים | משנכנס אדר מרבין בשמחה • אוזן המן • רעשן • התחפשות | |
| מגילת אסתר | אחשוורוש • ושתי • המן • עשרת בני המן • זרש • בגתן ותרש • מרדכי היהודי • אסתר • חרבונה • התך • הגי • כרשנא • שתר • אדמתא • תרשיש (מגילת אסתר) • מרס (אישיות מהתנ"ך) • מרסנא • ממוכן • זתר • כרכס • בזתא • אבגתא • תוספות למגילת אסתר • תרגומי מגילת אסתר לארמית | |
| תפילות ופיוטים | על הניסים • למנצח על אילת השחר • אשר הניא • ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר • ככלות ייני • ויאהב אומן ("קרובץ לפורים") • מי כמוך ואין כמוך • קוראי מגילה • שירים ופיוטים לפורים | |
| שונות | פרשת זכור • מצוות זכירת מעשי עמלק • מחיית זכר עמלק • תענית אסתר • סעודת אסתר • זכר למחצית השקל • מסכת מגילה • פורים קטן • פורים שני • שושן פורים • פורים משולש • עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון • בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר • עשרה בטלנים • קבר מרדכי ואסתר | |
| שמחת פורים | פורים שפיל • פורים רב • ליל שיכורים • פרודיות לפורים | |
38272986עדלאידע