אינטרפול
סמל הארגון סמל הארגון | |
מטה הארגון | ליון, צרפת |
---|---|
חברים | 195 מדינות |
הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (באנגלית: International Criminal Police Organization, ובקיצור – The International police - INTERPOL) הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי לצורכי שיטור פלילי. על אף שמו, אין מדובר בארגון אכיפת חוק, ועובדיו אינם מבצעים עבודת אכיפה משטרתית, אלא רק איסוף ועיבוד מודיעין פלילי בינלאומי, לשימוש גופי השיטור במדינות החברות בארגון.
ב-21 בנובמבר 2018 נבחר קים ג'ונג יאנג מדרום קוריאה, לנשיא האינטרפול[1], על רקע פרשת הנשיא הקודם מנג חונג-ויי שכיהן במקביל כסגן שר במשרד לביטחון הציבור של הרפובליקה העממית של סין ומאז 5 באוקטובר 2018 הוגדר כנעדר על ידי משטרת צרפת לאחר שלא נוצר איתו קשר מאז חודש ספטמבר בו ביקר בסין. הרשויות בסין מסרו כי ווי נמצא בסין, ארץ מולדתו ומוחזק לחקירה על ידי הרשות למלחמה בשחיתות, בעוון עבירות שלא פורטו. ב-7 באוקטובר 2018 הודיע האינטרפול כי מנג חונג-ווי אשר נמצא בסין התפטר מתפקידו. ב-21 בינואר 2020 נשפט ונכלא ל-13 שנים וחצי בשל עבירות שביצע בסין עוד טרם מינויו לנשיא האינטרפול.
המזכ"ל הנוכחי הוא יורגן שטוק מגרמניה. נכון לשנת 2013 העסיקה מזכירות האינטרפול צוות של 756 עובדים מ-100 מהמדינות החברות בארגון.
היסטוריה
עד מלחמת העולם השנייה
הארגון נוסד בווינה שבאוסטריה בשנת 1923, תחת השם "ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי" (International Criminal Police Commission, ובקיצור ICPC, או, בגרמנית Internationale Kriminalpolizeiliche Kommission - IKPK), ומטה הארגון הוצב בווינה. לנשיא הראשון של הארגון נבחר מפקד משטרת וינה, יוהאן שובר, שכיהן זמן מה כנשיא הרפובליקה האוסטרית, שהחזיק בתפקיד זה עד מותו ב-1932. ב-1934, עם מינויו של ד"ר ברנדט, הוחלט להצמיד את משרת ראש הארגון אל משרת ראש משטרת וינה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
הארגון פעל מווינה עד לשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 העבירה גרמניה את מטה הארגון לברלין, שם נותר עד לתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.
עקב מחסור בתיעוד, המקור היחיד כמעט להבנת השימוש שעשו הנאצים באינטרפול הוא מחקרו של יורגן ישקה (Juergen Jeschke) אודות האינטרפול ברייך השלישי שראה אור במאמר בשם "Interpol zwischen 1933 und 1945"[2]. מיד לאחר האנשלוס פיטר ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, את ראש משטרת וינה וכיוון שהמשטרה האוסטרית חדלה להתקיים, מוזג תפקיד ראש המשטרה האוסטרית עם תפקיד ראש המשרד לביטחון הרייך בברלין. לכאורה מונה קצין האס אס האוסטרי אוטו שטיינהיזל לתפקיד, אך הוא היה רק איש קש.
הארגון ניתק את קשריו עם משטרות צרפת, בריטניה ופולין, אך המשיך לקיים קשרים עם מרבית מדינות העולם, בהן ארצות הברית. עם מותו של שטיינהיזל ב-1940 "התבקש" היידריך על ידי מעט הנציגים שהשתתפו בהצבעה לקחת על עצמו את תפקיד ראש האינטרפול באופן רשמי. ב-27 במאי 1942 הרגו פרטיזנים צ'כים את היידריך ולתפקיד מונה ארנסט קלטנברונר.
כלפי חוץ ביקשו הנאצים להציג דימוי רציני של הארגון כבלתי תלוי. המשטרות של המדינות הכבושות, הגרורות והנייטרליות המשיכו לדווח למטה האינטרפול והמשיכו להוות, בעיקר במערב אירופה, גורם במשפט הפלילי ולא פוליטי או מדיני, עד כי במספר מקרים פושעים פליליים יהודים שהיו עצורים במשטרה ניצלו ממשלוח להשמדה.
אחת הטענות השגויות המופיעות לעיתים במחקרים ותיאורים אחרים על התקופה הנאצית היא שועידת ואנזה, אותה ארגן היידריך התקיימה במטה האינטרפול. מקור השגיאה הוא בעובדה שמטה האינטרפול שכן ברחוב ואנזה (Kleine Wannseestrasse), הקרוי על שם "אגם ואנזה הקטן" בעוד הוועידה התקיימה בווילה השוכנת לחופו של אגם ואנזה הגדול.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם הארגון מחדש תחת השם "הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי" על ידי נציגי בעלות הברית מבלגיה, צרפת, מדינות סקנדינביה ובריטניה, ומטה הארגון החדש הוקם בסן-קלו, עיירה בפרברי פריז. השם "Interpol" היה במקור רק כתובת הטלגרף של הארגון, והפך לחלק משמו הרשמי רק מאוחר יותר, בשנת 1956. הארגון שינה את מקומו פעם אחת נוספת ב-1989, אז הועבר לעיר ליון שבצרפת.
פשעים אותם חוקר הארגון
בשל מחויבותו לנייטרליות פוליטית, חוקת האינטרפול אוסרת על מעורבות בחקירות שאינן מערבות כמה מדינות חברות, וכן על מעורבות בכל חקירה של פשעים פוליטיים, צבאיים, דתיים או גזעניים. עבודת הארגון מתמקדת בעיקר בחקירות טרור, פשע מאורגן, ייצור סמים לא חוקי, סחר בסמים, הברחת נשק, סחר בבני אדם, הלבנת הון, פשעי מחשבים, שוחד וסחר לא חוקי בבעלי חיים.
שיטת פעולה
האינטרפול הוא הארגון הבינלאומי השני בגודלו בעולם (לאחר ארגון האומות המאוחדות). נכון לאוגוסט 2007 היו בו 186 מדינות חברות, ולכל אחת מהן משרד בארגון אשר משמש לקישור בין המדינה והארגון. משרד זה מאפשר לארגוני השיטור של המדינה גישה למידע המוחזק בארגון שהתקבל משאר המדינות החברות. יעילות המודיעין נובעת מההנחה שפושעים רבים נעזרים בפעולתם באנשי קשר מרחבי העולם, ופעולותיהם הפליליות אינן מוגבלות למדינת המוצא שלהם. הצורך במשרדים מתאמים אלה נובע מחוסר היכרות האינטרפול עם ארגוני השיטור הרבים ברחבי העולם, וצורך בגוף ממשק אשר יעבד וינתב את המידע הנדרש למקומות הנדרשים. מימון הארגון, כ-30 מיליון אירו בשנה, מגיע מתרומות שנתיות של המדינות החברות בו.
הארגון מפרסם סוגים אחדים של הודעות:[3]
- הודעה אדומה - הודעה על חשוד בפלילים
- הודעה צהובה - הודעה על נעדר.
- הודעה שחורה - הודעה על נעדר שסביר שמת, למקרה שתימצא גופתו.
- הודעה כחולה - הודעה המבקשת מידע על מקום הימצאו של אדם.
הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול - ("The Commission for the Control of Interpol's Files ("CCF
בשנת 2008 תיקנה העצרת הכללית של האינטרפול את חוקתה כדי להקים את הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול ("CCF"). המדובר בגוף עצמאי שיש לו שני תפקידים עיקריים:
- לתת ייעוץ בנוגע לכל שימוש במידע אישי שברשות האינטרפול;
- לדון בבקשות לגישה למאגרי המידע של האינטרפול.
ואולם, התפקיד הבולט ביותר של ה-CCF הוא לדון בעתירות משפטיות המוגשות על ידי חשודים המבקשים את ביטולן של "הודעות אדומות" שהוצאו על שמם ועניינן הכרזה בינלאומית עליהם כמבוקשים למעצר ולהסגרה. עתירות מהסוג הזה, ככלל, מצליחות אך ורק כאשר הוצאת "ההודעה האדומה" נחשבת להפרת החוקה של האינטרפול או לפגיעה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משום שהיא הוצאה מטעמים פוליטיים, דתיים, צבאיים או גזעניים. בראיון שנתן לירחון העסקי "פורבס" ביולי 2013, העיר הסניגור הישראלי, עו"ד ניק קאופמן, כי הדיון בעתירות מעין אלה יכול להימשך חודשים כאשר הוועדה אינה מחויבת לנמק את החלטתה ואין עליה זכות הערעור.
אובדן תעודות מזהות
החל מ-2002, החל האינטרפול לאסוף מידע על תעודות זהות ודרכונים גנובים/אבודים ממדינות החברות בארגון, ומדינות הארגון מנסות לשלב בדיקות אלה בביקורות הדרכונים שלהן, על מנת למנוע התחזות וזיוף זהויות. נכון לשנת 2006, מסד הנתונים כולל מעל ל-10 מיליון תעודות שנגנבו או אבדו. ישראל אינה משתפת פעולה עם מאגר זה[3].
ראשי אינטרפול
מזכ"לי אינטרפול
שם | תקופת כהונה |
---|---|
אוסקר דרסלר | 1923–1946 |
לואי דקלו | 1946–1951 |
מרסל סיקו | 1951–1963 |
ז'אן נפוט | 1963–1978 |
אנדרה בוסאר | 1978–1985 |
ריימונד קנדול | 1985–2000 |
רונלד נובל | 2000–2014 |
יורגן סטוק | 2014– |
נשיאי אינטרפול
שם | תקופת כהונה |
---|---|
יוהאן שובר | 1923–1932 |
פרנץ ברנדל | 1932–1934 |
יוג'ין סידל | 1934–1935 |
מיכאל סקובל | 1935–1938 |
אוטו שטיינהיזל | 1938–1940 |
ריינהרד היידריך | 1940–1942 |
ארתור נבה | 1942–1943 |
ארנסט קלטנברונר | 1943–1945 |
פלורן לוואג | 1945–1956 |
אגוסטיניו לורנצ'ו | 1956–1960 |
ג'ו ריצ'רד ג'קסון | 1960–1963 |
פילאר יארבה | 1963–1964 |
פירמן פראנסן | 1964–1968 |
פאול דיקופף | 1968–1972 |
ויליאם לאונרד היגיט | 1972–1976 |
קרל פרסון | 1976–1980 |
יולי בוגארין | 1980–1984 |
ג'ון סימפסון | 1984–1988 |
איבן ברבו | 1988–1992 |
נורמן אינקסטר | 1992–1994 |
ביורן אריקסון | 1994–1996 |
טושינורי קאנמוטו | 1996–2000 |
חסוס אספיגארס מירה | 2000–2004 |
ג'קי סלבי | 2004–2008 |
ארתורו הררה ורדוגו | 2008 (ממלא מקום) |
חו בון הוי | 2008–2012 |
מירייל באלסטראצי | 2012–2016 |
מנג הונגוויי | 2016–2018 |
קים ג'ונג יאנג | 2018–2022 |
אחמד נאסר אל-ראיסי | 2022– |
מדינות חברות
באינטרפול חברות מרבית המדינות החברות באו"ם. רק מדינות בודדות חברות באו"ם אך אינן חלק מהאינטרפול: טובאלו, פלאו, קוריאה הצפונית.
בספטמבר 2017 החליטה מליאת הארגון לקבל את מדינת האיים איי שלמה כחברה בארגון. באותה הצבעה הוחלט גם לצרף את הרשות הפלסטינית כחברה בארגון.[4].
אוגנדה
אוזבקיסטן
אוסטריה
אוסטרליה
אוקראינה
אורוגוואי
אזרבייג'ן
איחוד האמירויות הערביות
איטליה
איי בהאמה
איי מרשל
אינדונזיה
איסלנד
אירלנד
איראן
אל סלוודור
אלבניה
אלג'יריה
אנגולה
אנדורה
אנטיגואה וברבודה
אסטוניה
אפגניסטן
אקוודור
ארגנטינה
ארובה
אריתריאה
ארמניה
ארצות הברית
אתיופיה
בוטסואנה
בולגריה
בוליביה
בוסניה והרצגובינה
בורונדי
בורקינה פאסו
בחריין
בלגיה
בליז
בלארוס
בנגלדש
בנין
ברבדוס
ברוניי
ברזיל
גאנה
גבון
גואטמלה
גיאנה
ג'יבוטי
גינאה ביסאו
גינאה המשוונית
גינאה
גמביה
ג'מייקה
גאורגיה
גרמניה
גרנדה
דומיניקה
דנמרק
דרום אפריקה
דרום סודאן
קוריאה הדרומית
האיטי
האיים המלדיביים
הודו
הולנד
הונגריה
הונדורס
הוותיקן
הממלכה המאוחדת
הפיליפינים
הרפובליקה הדומיניקנית
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
הרפובליקה המרכז-אפריקאית
הרפובליקה העממית של סין
הרפובליקה של קונגו
הרשות הפלסטינית
וייטנאם
ונואטו
ונצואלה
זימבבואה
זמביה
חוף השנהב
טוגו
טונגה
טורקיה
טנזניה
טרינידד וטובגו
יוון
יפן
ירדן
ישראל
כווית
כף ורדה
לאוס
לבנון
לוב
לוקסמבורג
לטביה
ליבריה
ליטא
ליכטנשטיין
לסוטו
מאוריציוס
מאוריטניה
מאלי
מדגסקר
מוזמביק
מולדובה
מונגוליה
מונקו
מונטנגרו
מזרח טימור
מיאנמר
מיקרונזיה
מלאווי
מלזיה
מלטה
מצרים
מקדוניה
מקסיקו
מרוקו
נאורו
נורווגיה
ניגריה
ניו זילנד
ניז'ר
ניקרגואה
נמיביה
נפאל
סאו טומה ופרינסיפה
סודאן
סווזילנד
סומליה
סוריה
סורינאם
סיירה לאון
סיישל
סינגפור
סלובניה
סלובקיה
סנגל
סנט וינסנט והגרנדינים
סנט לוסיה
סנט קיטס ונוויס
ספרד
סרביה
סרי לנקה
עומאן
עיראק
ערב הסעודית
פולין
פורטוגל
פיג'י
פינלנד
פנמה
פפואה גינאה החדשה
פקיסטן
פרגוואי
פרו
צ'אד
צ'ילה
צ'כיה
צרפת
קובה
קולומביה
קוסטה ריקה
קזחסטן
קומורו
קטר
קירגיזסטן
קיריבטי
קמבודיה
קמרון
קנדה
קניה
קפריסין
קרואטיה
רואנדה
רומניה
רוסיה
שוודיה
שווייץ
תאילנד
תוניסיה
תימן
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של אינטרפול
- אינטרפול, ברשת החברתית פייסבוק
- אינטרפול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- אינטרפול, ברשת החברתית אינסטגרם
- אינטרפול, סרטונים בערוץ היוטיוב
- אינטרפול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מכה לרוסיה: האינטרפול מינה דרום קוריאני לראשות הארגון, באתר וואלה!, 21 בנובמבר 2018
- ^ המאמר נסקר במאמר האינטרפול וועידת ואנזה בספרו של יוסף ולק, כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 155–159.
- ^ 3.0 3.1 איילת שני, בכל מקום שהגעתי אליו בחקירת ליברמן, זה היה כאילו מישהו היה שם לפני, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018
- ^ ברק רביד, האינטרפול הצביע בעד קבלת "מדינת פלסטין" לארגון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017
36508853אינטרפול