אינטרפול

אינטרפול
	סמל הארגון סמל הארגון
מטה הארגון	ליון, צרפת
חברים	195 מדינות

ערך זה עוסק בסוכנות אכיפת חוק בינלאומית. אם התכוונתם ללהקה, ראו אינטרפול (להקה).

הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (באנגלית: International Criminal Police Organization, ובקיצור – The International police - INTERPOL) הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי לצורכי שיטור פלילי. על אף שמו, אין מדובר בארגון אכיפת חוק, ועובדיו אינם מבצעים עבודת אכיפה משטרתית, אלא רק איסוף ועיבוד מודיעין פלילי בינלאומי, לשימוש גופי השיטור במדינות החברות בארגון.

ב-21 בנובמבר 2018 נבחר קים ג'ונג יאנג מדרום קוריאה, לנשיא האינטרפול^[1], על רקע פרשת הנשיא הקודם מנג חונג-ויי שכיהן במקביל כסגן שר במשרד לביטחון הציבור של הרפובליקה העממית של סין ומאז 5 באוקטובר 2018 הוגדר כנעדר על ידי משטרת צרפת לאחר שלא נוצר איתו קשר מאז חודש ספטמבר בו ביקר בסין. הרשויות בסין מסרו כי ווי נמצא בסין, ארץ מולדתו ומוחזק לחקירה על ידי הרשות למלחמה בשחיתות, בעוון עבירות שלא פורטו. ב-7 באוקטובר 2018 הודיע האינטרפול כי מנג חונג-ווי אשר נמצא בסין התפטר מתפקידו. ב-21 בינואר 2020 נשפט ונכלא ל-13 שנים וחצי בשל עבירות שביצע בסין עוד טרם מינויו לנשיא האינטרפול.

המזכ"ל הנוכחי הוא יורגן שטוק מגרמניה. נכון לשנת 2013 העסיקה מזכירות האינטרפול צוות של 756 עובדים מ-100 מהמדינות החברות בארגון.

היסטוריה

עד מלחמת העולם השנייה

הארגון נוסד בווינה שבאוסטריה בשנת 1923, תחת השם "ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי" (International Criminal Police Commission, ובקיצור ICPC, או, בגרמנית Internationale Kriminalpolizeiliche Kommission - IKPK), ומטה הארגון הוצב בווינה. לנשיא הראשון של הארגון נבחר מפקד משטרת וינה, יוהאן שובר, שכיהן זמן מה כנשיא הרפובליקה האוסטרית, שהחזיק בתפקיד זה עד מותו ב-1932. ב-1934, עם מינויו של ד"ר ברנדט, הוחלט להצמיד את משרת ראש הארגון אל משרת ראש משטרת וינה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה

הארגון פעל מווינה עד לשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 העבירה גרמניה את מטה הארגון לברלין, שם נותר עד לתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.

עקב מחסור בתיעוד, המקור היחיד כמעט להבנת השימוש שעשו הנאצים באינטרפול הוא מחקרו של יורגן ישקה (Juergen Jeschke) אודות האינטרפול ברייך השלישי שראה אור במאמר בשם "Interpol zwischen 1933 und 1945"^[2]. מיד לאחר האנשלוס פיטר ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, את ראש משטרת וינה וכיוון שהמשטרה האוסטרית חדלה להתקיים, מוזג תפקיד ראש המשטרה האוסטרית עם תפקיד ראש המשרד לביטחון הרייך בברלין. לכאורה מונה קצין האס אס האוסטרי אוטו שטיינהיזל לתפקיד, אך הוא היה רק איש קש.

הארגון ניתק את קשריו עם משטרות צרפת, בריטניה ופולין, אך המשיך לקיים קשרים עם מרבית מדינות העולם, בהן ארצות הברית. עם מותו של שטיינהיזל ב-1940 "התבקש" היידריך על ידי מעט הנציגים שהשתתפו בהצבעה לקחת על עצמו את תפקיד ראש האינטרפול באופן רשמי. ב-27 במאי 1942 הרגו פרטיזנים צ'כים את היידריך ולתפקיד מונה ארנסט קלטנברונר.

כלפי חוץ ביקשו הנאצים להציג דימוי רציני של הארגון כבלתי תלוי. המשטרות של המדינות הכבושות, הגרורות והנייטרליות המשיכו לדווח למטה האינטרפול והמשיכו להוות, בעיקר במערב אירופה, גורם במשפט הפלילי ולא פוליטי או מדיני, עד כי במספר מקרים פושעים פליליים יהודים שהיו עצורים במשטרה ניצלו ממשלוח להשמדה.

אחת הטענות השגויות המופיעות לעיתים במחקרים ותיאורים אחרים על התקופה הנאצית היא שועידת ואנזה, אותה ארגן היידריך התקיימה במטה האינטרפול. מקור השגיאה הוא בעובדה שמטה האינטרפול שכן ברחוב ואנזה (Kleine Wannseestrasse), הקרוי על שם "אגם ואנזה הקטן" בעוד הוועידה התקיימה בווילה השוכנת לחופו של אגם ואנזה הגדול.

לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם הארגון מחדש תחת השם "הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי" על ידי נציגי בעלות הברית מבלגיה, צרפת, מדינות סקנדינביה ובריטניה, ומטה הארגון החדש הוקם בסן-קלו, עיירה בפרברי פריז. השם "Interpol" היה במקור רק כתובת הטלגרף של הארגון, והפך לחלק משמו הרשמי רק מאוחר יותר, בשנת 1956. הארגון שינה את מקומו פעם אחת נוספת ב-1989, אז הועבר לעיר ליון שבצרפת.

פשעים אותם חוקר הארגון

בשל מחויבותו לנייטרליות פוליטית, חוקת האינטרפול אוסרת על מעורבות בחקירות שאינן מערבות כמה מדינות חברות, וכן על מעורבות בכל חקירה של פשעים פוליטיים, צבאיים, דתיים או גזעניים. עבודת הארגון מתמקדת בעיקר בחקירות טרור, פשע מאורגן, ייצור סמים לא חוקי, סחר בסמים, הברחת נשק, סחר בבני אדם, הלבנת הון, פשעי מחשבים, שוחד וסחר לא חוקי בבעלי חיים.

שיטת פעולה

האינטרפול הוא הארגון הבינלאומי השני בגודלו בעולם (לאחר ארגון האומות המאוחדות). נכון לאוגוסט 2007 היו בו 186 מדינות חברות, ולכל אחת מהן משרד בארגון אשר משמש לקישור בין המדינה והארגון. משרד זה מאפשר לארגוני השיטור של המדינה גישה למידע המוחזק בארגון שהתקבל משאר המדינות החברות. יעילות המודיעין נובעת מההנחה שפושעים רבים נעזרים בפעולתם באנשי קשר מרחבי העולם, ופעולותיהם הפליליות אינן מוגבלות למדינת המוצא שלהם. הצורך במשרדים מתאמים אלה נובע מחוסר היכרות האינטרפול עם ארגוני השיטור הרבים ברחבי העולם, וצורך בגוף ממשק אשר יעבד וינתב את המידע הנדרש למקומות הנדרשים. מימון הארגון, כ-30 מיליון אירו בשנה, מגיע מתרומות שנתיות של המדינות החברות בו.

הארגון מפרסם סוגים אחדים של הודעות:^[3]

הודעה אדומה - הודעה על חשוד בפלילים
הודעה צהובה - הודעה על נעדר.
הודעה שחורה - הודעה על נעדר שסביר שמת, למקרה שתימצא גופתו.
הודעה כחולה - הודעה המבקשת מידע על מקום הימצאו של אדם.

הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול - ("The Commission for the Control of Interpol's Files ("CCF

בשנת 2008 תיקנה העצרת הכללית של האינטרפול את חוקתה כדי להקים את הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול ("CCF"). המדובר בגוף עצמאי שיש לו שני תפקידים עיקריים:

לתת ייעוץ בנוגע לכל שימוש במידע אישי שברשות האינטרפול;
לדון בבקשות לגישה למאגרי המידע של האינטרפול.

ואולם, התפקיד הבולט ביותר של ה-CCF הוא לדון בעתירות משפטיות המוגשות על ידי חשודים המבקשים את ביטולן של "הודעות אדומות" שהוצאו על שמם ועניינן הכרזה בינלאומית עליהם כמבוקשים למעצר ולהסגרה. עתירות מהסוג הזה, ככלל, מצליחות אך ורק כאשר הוצאת "ההודעה האדומה" נחשבת להפרת החוקה של האינטרפול או לפגיעה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משום שהיא הוצאה מטעמים פוליטיים, דתיים, צבאיים או גזעניים. בראיון שנתן לירחון העסקי "פורבס" ביולי 2013, העיר הסניגור הישראלי, עו"ד ניק קאופמן, כי הדיון בעתירות מעין אלה יכול להימשך חודשים כאשר הוועדה אינה מחויבת לנמק את החלטתה ואין עליה זכות הערעור.

אובדן תעודות מזהות

החל מ-2002, החל האינטרפול לאסוף מידע על תעודות זהות ודרכונים גנובים/אבודים ממדינות החברות בארגון, ומדינות הארגון מנסות לשלב בדיקות אלה בביקורות הדרכונים שלהן, על מנת למנוע התחזות וזיוף זהויות. נכון לשנת 2006, מסד הנתונים כולל מעל ל-10 מיליון תעודות שנגנבו או אבדו. ישראל אינה משתפת פעולה עם מאגר זה^[3].

ראשי אינטרפול

מזכ"לי אינטרפול

שם	תקופת כהונה
אוסטריה אוסקר דרסלר	1923–1946
צרפת לואי דקלו	1946–1951
צרפת מרסל סיקו	1951–1963
צרפת ז'אן נפוט	1963–1978
צרפת אנדרה בוסאר	1978–1985
בריטניה ריימונד קנדול	1985–2000
ארצות הברית רונלד נובל	2000–2014
גרמניה יורגן סטוק	2014–

נשיאי אינטרפול

שם	תקופת כהונה
אוסטריה יוהאן שובר	1923–1932
אוסטריה פרנץ ברנדל	1932–1934
אוסטריה יוג'ין סידל	1934–1935
אוסטריה מיכאל סקובל	1935–1938
גרמניה הנאצית אוטו שטיינהיזל	1938–1940
גרמניה הנאצית ריינהרד היידריך	1940–1942
גרמניה הנאצית ארתור נבה	1942–1943
גרמניה הנאצית ארנסט קלטנברונר	1943–1945
בלגיה פלורן לוואג	1945–1956
פורטוגל אגוסטיניו לורנצ'ו	1956–1960
בריטניה ג'ו ריצ'רד ג'קסון	1960–1963
פינלנד פילאר יארבה	1963–1964
בלגיה פירמן פראנסן	1964–1968
גרמניה המערבית פאול דיקופף	1968–1972
קנדה ויליאם לאונרד היגיט	1972–1976
שוודיה קרל פרסון	1976–1980
הפיליפינים (1946–1985) יולי בוגארין	1980–1984
ארצות הברית ג'ון סימפסון	1984–1988
צרפת איבן ברבו	1988–1992
קנדה נורמן אינקסטר	1992–1994
שוודיה ביורן אריקסון	1994–1996
יפן טושינורי קאנמוטו	1996–2000
ספרד חסוס אספיגארס מירה	2000–2004
דרום אפריקה ג'קי סלבי	2004–2008
צ'ילה ארתורו הררה ורדוגו	2008 (ממלא מקום)
סינגפור חו בון הוי	2008–2012
צרפת מירייל באלסטראצי	2012–2016
מנג הונגוויי	2016–2018
קוריאה הדרומית קים ג'ונג יאנג	2018–2022
אחמד נאסר אל-ראיסי	2022–