אסטוניה

אסטוניה
Eesti Vabariik

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	ארץ אבותי, האושר והשמחה שלי Error missing media source המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה	נשיא
שפה רשמית	אסטונית
עיר בירה	טאלין 59°26′N 24°45′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי	45,228 קמ"ר (133 בעולם)
אחוז שטח המים	4.56%
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה
עצמאות הוכרזה הוכרה כיבוש בידי ברית המועצות כיבוש בידי גרמניה הנאצית כיבוש מחדש בידי ברית המועצות עצמאות מחודשת	מרוסיה וגרמניה 24 בפברואר 1918 2 בפברואר 1920 16 ביוני 1940 אוגוסט 1941 ספטמבר 1944 20 באוגוסט 1991
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	1,353,684 נפש (158 בעולם)
צפיפות	29.93 נפש לקמ"ר (186 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 15.64% גילאי 15 - 24 10.42% גילאי 25 - 54 40.08% גילאי 55 - 64 12.57% גילאי 65 ומעלה 21.30%
כלכלה
תמ"ג (2023)	40.75 מיליארד $ (102 בעולם)
תמ"ג לנפש	30,099$ (52 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.899 (31 בעולם)
מטבע	אירו‏ (EUR)
שונות
סיומת אינטרנט	ee
קידומת בין־לאומית	372
(למפת אסטוניה מוגדלת)   טאלין נארווה טרטו ולגה קורסארה פרנו ויליאנדי רקוורה קרדלה פאידה וורו פינלנד לטביה רוסיה הים הבלטי אסטוניה (למפת אסטוניה רגילה)   טאלין נארווה טרטו ולגה קורסארה פרנו ויליאנדי רקוורה קרדלה פאידה וורו פינלנד לטביה רוסיה הים הבלטי אסטוניה

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

עמוד הניצחון במלחמת העצמאות של אסטוניה (1918 - 1920) בטאלין

רֶפּוּבְּלִיקַת אֶסְטוֹנְיָה (באסטונית: Eesti Vabariik) היא מדינה בצפון-מזרח אירופה שבעבר הייתה חלק מברית המועצות.

אסטוניה גובלת במערב בים הבלטי, בצפון במפרץ פינלנד, במזרח ברוסיה ובדרום בלטביה. היא נמנית עם המדינות הבלטיות, יחד עם לטביה וליטא. בשנת 2004 הצטרפה אסטוניה לברית נאט"ו ולאיחוד האירופי.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אסטוניה

אסטוניה יושבה לראשונה בתום עידן הקרח. ליד העיר קונדה שבצפון אסטוניה נמצאו עדויות לקיומן של קהילות ציידים ודייגים . אבות אבותיהם של האסטונים היגרו ממפגש הנהרות וולגה וקאמה, מקום מוצאם של העמים הפינו-אוגריים, וחיו בשבטים, באיים הדרום־מזרחיים של הים הבלטי, לפני יותר מ־5,000 שנים. בימי הביניים, היו רוב האסטונים בעלי שטחי קרקע קטנים ומשקים. השלטון האסטוני היה מבוזר, בעל חלוקות־משנה פוליטיות ומנהליות מאז המאה הראשונה לספירה. אוכלוסיית אסטוניה מנתה אז יותר מ־150,000 איש והתנצרה אחרונה באירופה הביניימית.

ב־1193 קרא האפיפיור סלסטינוס השלישי לערוך מסע צלב נגד הפגאנים בצפון אירופה. צלבנים גרמנים הקימו את מבצר ריגה בתחום לטביה של ימינו, והתחילו לפשוט על אסטוניה בעזרת שבטי לטביה. השבטים האסטונים התנגדו להתקפות, ולעיתים חמסו שטחי צלבנים. מאוחר יותר, צפון אסטוניה נכבשה על ידי צלבנים דנים, וב־1227 הביס מסדר צלבנים גרמני את אחרון מבצרי האסטונים. לאחר הכיבוש אולצו האסטונים להתנצר וחיו במושבות; ניסיונות לשמר את העצמאות דוכאו, ואסטוניה חולקה בין המסדר הליבוני, בישופות טאלין ובישופות אוסל-וויק. אסטוניה הצפונית הייתה בבעלות דנמרק עד 1346.

ב-1343 פרץ מרד (התקוממות ליל ג'ורג' ה"קדוש") של תושבי אסטוניה הצפונית ותושבי האי סארמאה נגד השלטון של הגרמנים הבלטיים (הגרמנים המקומיים), אך הוא דוכא. למרות רצף של מרידות, של פשיטות רוסיות ושל פלישות ב-1481 וב-1558, הוסיפו הברונים הגרמנים המקומיים לשלוט באסטוניה. ב־1561 נמסרה אסטוניה הצפונית לשלטון שוודיה, וב-1625 הייתה כל אסטוניה היבשתית תחת שליטת שוודיה. ב-1721 הביסה רוסיה את שוודיה במלחמה הצפונית הגדולה, והחוק הרוסי נכפה באזור.

ב-1819 היו המחוזות הבלטיים המחוזות הראשונים באימפריה הרוסית, שמעמד האצולה אִפשר בהם לאיכרים בעלות על האדמות והגירה לערים. נוסדה "הקרן לתרבות הלאומית של אסטוניה", שפעלה למען התעוררות לשונית ולאומית אשר דוכאה במשך יותר מ-600 שנות שלטון זר. התנועה הלאומית האסטונית עודדה את הכנסת האסטונית כשפת ההוראה בבתי הספר, עודדה ספרות לאומית בלשון האסטונית ומשנת 1869 ואילך התקיימו באופן סדיר פסטיבלי שירה אסטוניים.

עם התפשטות מהפכת 1905 מרוסיה לאסטוניה, קראו האסטונים לחופש עיתונות ולחופש בית-המחוקקים, לזכות הצבעה אוניברסלית ולאוטונומיה לאומית. התוצאות היו זניחות, אך המתח שגבר בין 1905 לבין 1917 עודד את האסטונים לשאוף לעצמאות מדינית. עם התמוטטות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, העניקה ממשלת מעבר הדמוקרטית של רוסיה אוטונומיה לאומית לאסטוניה. הוקם בית־מחוקקים, אשר אולץ במהרה לרדת למחתרת לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה ותפיסת השלטון באסטוניה על ידי הקומוניסטים. ועדת הבוגרים של בית המחוקקים הכריזה על רפובליקת אסטוניה העצמאית ב־24 בפברואר 1918. ביום למחרת פלש הצבא הגרמני למדינה. בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ונסיגת צבאה מאסטוניה פלש הצבא האדום לשטחה של המדינה הצעירה ב-28 בנובמבר 1918. רק במרץ 1919 הצליח צבא אסטוניה, שמנה כ-75,000 חיילים, בעזרת צבא מתנדבים מפינלנד, שוודיה, דנמרק והצי המלכותי הבריטי, להדוף את הצבא האדום אל מחוץ לגבולות אסטוניה. ב־2 בפברואר 1920, נחתם חוזה טארטו בין הרפובליקה האסטונית לרוסיה הבולשביקית, שבו הסתיימה מלחמת העצמאות האסטונית בהכרה רוסית בעצמאותה של אסטוניה ונקבע גבול מוסכם בין שתי המדינות.

העצמאות ארכה 22 שנים. אסטוניה עברה מספר רפורמות כלכליות, חברתיות ופוליטיות, שנדרשו כדי שתגיע למעמדה כמדינה ריבונית. במהלכן הפכו סקנדינביה, בריטניה ומדינות נוסות באירופה המערבית לשווקיה הראשיים, במקביל לייצוא לארצות הברית ולרוסיה. הוקמו בתי ספר ששפת ההוראה בהם הייתה אסטונית, חיי תרבות מגוונים שיגשגו, וניתנה אוטונומיה תרבותית למיעוטים, ביניהם ליהודים.

הסכם אי-התקפה בין אסטוניה לגרמניה הנאצית נחתם בברלין ב- 7 ביוני 1939. אחת הסיבות שגרמו להנהגה האסטונית לחתום על ההסכם הוא החשש מפני איום הכיבוש מצד ברית המועצות. ברית המועצות הגישה אולטימטום לאסטוניה, שבו התחייבה האחרונה לאפשר לצבא האדום הקמת בסיסים והצבת 25,000 חיילים בשטחה. אולטימטום דומה הוגש גם ללטביה. בעקבות כך חתמה אסטוניה ב-28 בספטמבר על הסכם לסיוע הדדי עם ברית המועצות.

ב-16 ביוני 1940, בעקבות פרובוקציה של סוכני הנקוו"ד, טענה ברית המועצות להפרת ההסכם לסיוע הדדי והגישה אולטימטום לאסטוניה, שבו התבקשה האחרונה להחליף כמה שרים בממשלתה באישים קומוניסטים. יום לאחר מכן פלש הצבא האדום למדינה. בעקבות זאת הכריזו גורמים קומוניסטים ב-21 ביולי 1940 על הקמתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה. הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה התקבלה רשמית לברית המועצות ב-9 באוגוסט אותה שנה.

לכיבוש נלוו החרמת רכוש כגון- עסקים, קרקעות ונדל"ן, סובייטיזציה של חיי התרבות וחדירת הקומוניזם הסטליניסטי לחיים הפוליטיים. ב-14 ביוני 1941 נערכו גירושים המוניים בכל שלוש המדינות הבלטיות (כעשירית מיהודי אסטוניה היו בין המגורשים), ושבוע לאחר מכן, ב-22 ביוני, תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות. האסטונים קיוו לזכות שוב בעצמאותם, אך מדינתם נהפכה לחלק מ"אוסטלנד". הגדודים הגרמנים עצרו כ־5,500 איש. עם פלישת הנאצים לאסטוניה נמלטו רוב היהודים לשטחי רוסיה, ובאסטוניה נשארו תחת הכיבוש הנאצי כ-1,000 מיהודי אסטוניה. רוב היהודים שנשארו נרצחו ומיעוטם הועסק בעבודות כפייה.

ב-1944 החריבו פשיטות אוויר סובייטיות את נרבה, ושליש ממבני המגורים בטאלין נהרסו. עד סוף ספטמבר אותה שנה הצליח הצבא האדום לגרש את הצבא הגרמני מכל שטחי אסטוניה. באותה שנה העבירה ברית המועצות את מחוזות הספר האסטוניים נרבה ופטסרי, שתושבים רוסים רבים התגוררו בהם, לשליטה רוסית, ותומכים בפועל בכיבוש הגרמני או אזרחים שלא גילו נאמנות מספקת לברית המועצות נעצרו. במלחמת העולם השנייה סבלה אסטוניה קשות: נמלים הושמדו, 45% מהתעשייה ו-40% ממסילות הברזל ניזוקו. אוכלוסיית אסטוניה קטנה בחמישית (כ-200,000 איש) ו־10% מהאוכלוסייה (יותר מ-80,000 איש) גלו למערב. יותר מ־30,000 חיילים נהרגו בתקיפה.

לאחר המלחמה נהפכה המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסוציאליסטית האסטונית־סובייטית לארגון, ומספרם של האסטונים ברפובליקה פחת. לאחר מות סטלין הרחיבה המפלגה את בסיסה החברתי כדי לכלול אסטונים רבים יותר בשורותיה, ועד אמצע שנות ה-60 התייצב אחוז חברות האסטונים בארגון בסביבות 50%. באפריל 1988 נוסדה מפלגת "החזית האסטונית העממית", עם מצע עצמאי, מנהיגות וציבור בוחרים רחב. המועצה העליונה של הרפובליקה נהפכה לגוף המחוקק, ורשות זו הכריזה על ריבונות בתאריך 16 בנובמבר 1988 וחוקקה חוק עצמאות כלכלית, חוק שהעניק לאסטונית מעמד של שפה רשמית וחוקי הצבעה מקומיים וממלכתיים. שנה לאחר מכן התרחב הספקטרום הפוליטי ונוצרו מפלגות חדשות. אסטוניה ערכה בחירות חופשיות למועצה העליונה ב־18 במרץ 1990. כל האזרחים היו זכאים להשתתף בבחירות, בכללם 50,000 החיילים הסובייטים שנמצאו בתחומי אסטוניה. החזית העממית, שהייתה מורכבת ממפלגות שמאל ומרכז, צברה רוב פרלמנטרי. במאי 1990 הוחלט לשמור את השם "רפובליקת אסטוניה" ורק חוקי אסטוניה הוכרזו כתקפים.

אחרי יותר משלוש שנות משא ומתן, ב־31 באוגוסט 1994, עזב צבא הפדרציה הרוסית את אסטוניה, ומאז הייתה למדינה עצמאות מלאה.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אסטוניה

צורת השלטון היא דמוקרטיה פרלמנטרית. באספה הלאומית ה"ריגיקוגו" (Riigikogu) ישנם 101 צירים הנבחרים אחת ל־4 שנים ב־11 מחוזות בחירה. נשיא המדינה נבחר לרוב בידי האספה הלאומית לכהונה בת חמש שנים. עקב היותה של אסטוניה דמוקרטיה פרלמנטרית אין לנשיא תפקיד שלטוני ממשי, ואין בידיו את הסמכות הביצועית (בדומה לישראל), אולם הוא משמש כראש הכוחות המזוינים של אסטוניה.

לאחר הבחירות הפרלמנטריות מקיים הנשיא התייעצויות עם נציגי המפלגות וממליץ לריגיקוגו על מועמד לראשות הממשלה. המועמד צריך להיבחר בהצבעה בפרלמנט. בעל הסמכויות הביצועיות במדינה הוא ראש הממשלה.

באסטוניה ישנן כשלוש מפלגות מרכזיות, דבר המוביל ליציבות רבה. כיום, מפלגת השלטון היא מפלגת המרכז האסטונית.

חוקה

החוקה הראשונה של אסטוניה אומצה בשנת 1920. החוקה השנייה אומצה ב-1934. חוקתה השלישית של אסטוניה אומצה בשנת 1938 והייתה בשימוש גם מיום חידוש העצמאות (20 באוגוסט 1991) ועד לאימוצה של החוקה הנוכחית (הרביעית) במשאל עם, שנערך ב-28 ביוני 1992 (נכנסה לתוקף ב-29 ביולי 1992).

יחסים עם ישראל

ערך מורחב – יחסי אסטוניה-ישראל

מדינת ישראל הכירה ברפובליקת אסטוניה ב-4 בספטמבר 1991 וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים ב-9 בינואר 1992. בשלב הראשון מינתה ישראל את השגריר שלה בריגה, בירת לטביה, כשגריר באסטוניה שאינו תושב. משנת 2003 שגריר ישראל לפינלנד, הוא גם השגריר לאסטוניה.

בשנת 1995 נחתם בין ישראל לבין אסטוניה הסכם לעידוד ואבטחת השקעות. ב-1997 חתמו שתי המדינות על הסכם לשיתוף פעולה בתחומי התקשורת, הדואר והמחשוב. בשנת 1998 נחתם בין ישראל לבין אסטוניה הסכם לשיתוף פעולה בתחומי התרבות, המדע והחינוך. ב-2001 חתמו שתי המדינות הסכם לביטול הדדי של הצורך באשרות כניסה.

במאי 2007 הוקמה הקבוצה הפרלמנטרית אסטוניה-ישראל בפרלמנט של אסטוניה. בסוף 2009 נוסדה בכנסת קבוצת-הידידות הפרלמנטרית ישראל-אסטוניה בראשותה של חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי.

אסטוניה פתחה שגרירות בישראל ב-18 בנובמבר 2009. לפני כן פעל בתל אביב קונסול הכבוד של אסטוניה ואילו שגריר אסטוניה לישראל ישב בטאלין.

ב-29 ביוני 2009 חתמו ישראל ואסטוניה על אמנה למניעת כפל מס.

צבא וביטחון

ערך מורחב – כוחות ההגנה של אסטוניה

אסטוניה הצטרפה לנאט"ו ב-29 במרץ 2004.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אסטוניה

אסטוניה היא המדינה בה יש מספר נמוך של חובות לעומת שאר המדינות באיחוד האירופי. נכון לשנת 2009 התמ"ג לנפש של אסטוניה הוא 17,908 דולר על פי חישוב הבנק העולמי.

בשנים 2004–2007 ראתה הכלכלה אחוזי צמיחה גבוהים של מעל 10% בשנה, עם אחוזי האבטלה הנמוכים ביותר, חוב ציבורי אפסי ואוכלוסייה משכילה ביותר שנוטה בהתלהבות רבה לאמץ טכנולוגיות חדשות. כל אלה מדגישים את תדמיתו של האזור כהנמר הבלטי. למרות היותה חלק מברית המועצות לשעבר ומדינה קומוניסטית, היא הצליחה לעבור בנתונים הכלכלים מדינות קפיטליסטיות ותיקות כגון פורטוגל וקפריסין וצומחת מהר מהן בקצב של עד פי חמישה.

רוב המסחר מתבצע עם מדינות צפון-מערב אירופה. חברות טכנולוגיה רבות ממוקמות במדינה, מהמפורסמות שבהן היא skype. המדינה נהנית מיחסים חמים במיוחד עם פינלנד שבה מדברים בפינית, שפה הדומה לשפה האסטונית.

	2000	2001	2002	2003	2004	2005	2006	2007
אסטוניה	7.9%	7.7%	8.0%	7.1%	8.1%	10.5%	11.2%	7.1%
לטביה	6.9%	8.0%	6.4%	7.5%	8.5%	10.2%	11.9%
ליטא	4.1%	6.6%	6.9%	10.3%	7.3%	7.6%	7.4%
הנתונים הובאו מקרן המטבע הבינלאומית ומלשכת הסטטיסטיקה האסטונית

כ־92% מכוח העבודה באסטוניה הם עובדים מועסקים (שכירים). אחוז האנשים המועסקים־עצמית הוא 5%, ומספר העסקים הפרטיים בעלי העובדים המקבלים משכורת הוא 16,500, שמקבץ כ־3% מהאוכלוסייה העובדת. נשים מהוות כ־49% מכוח העבודה. יש פחות אבטלה בקרבן, ו־51.4% מהנשים הנמצאות בגיל העבודה אכן עובדות.

המשכורת החודשית הממוצעת בשנת 2007 הייתה 738 אירו (ברוטו). המשכורת היא מקור ההכנסה החשוב ביותר עבור המשפחות באסטוניה (65%), ואחר כך פנסיות (18%) והטבות שונות (7%). עבודה אינדיבידואלית, בעיקר חקלאות, מספקת 6% מההכנסה.

4.2% מאוכלוסיית אסטוניה מובטלים, ושיעורם הולך וקטן (שיעור זה הוא אחד מהנמוכים באיחוד האירופי). סיבות האבטלה העיקריות הן אי-ידיעת השפה האסטונית בקרב המיעוט הרוסי במדינה ושמבוגרים רבים חסרים את הכישורים החדשים הדרושים, וחלק מהאנשים מתנגד לשינוי תחום עיסוקו או לקבלת הדרכה מקצועית, וזאת על רקע העובדה שאפשרויות ההדרכה בדרך־כלל אינן בנמצאות או יקרות מדי עבור האדם המובטל. שינוי מקום המגורים מהווה בעיה גם הוא, שכן קיימים הבדלים משמעותיים במחירי הנדל"ן באסטוניה, ומכאן ששיעור האבטלה במדינה מלווה בחוסר בכוח עבודה מוסמך.

כ־62% מכוח העבודה באסטוניה עוסקים בענפים שונים של מגזר השירותים ו־32% בתעשייה. כ־6% עובדים לפרנסתם בחקלאות, כ־2.5% עובדים בדייג ו־1.5% ביערנות. ענף החקלאות מספק בעיקר תפוחי־אדמה, ירקות, דגים, מוצרי מקנה ומוצרי מחלבות. היער נמנה עם המשאבים הטבעיים החשובים ומתפקד כמקור לכמות משמעותית של חומר גלם (אסטוניה עשירה גם בפצלי שמן, כבול, פוספט, ענבר, חימר כחול קמבריאני, אבן גיר ודולומיט). למרות קוטן הענף, הוא אחראי ל־2% מהתוצרת הכוללת, המסופקת כחומר גלם לתעשיות הרהיטים, הנייר והעץ.

בתוך התעשייה, מגזרי הכלכלה החשובים הן תעשיות העיבוד (9% מהתוצרת הכוללת), המשלוח, המחסנאות והתקשורת (15.5%), ההובלה (יותר מ־14%) והנדל"ן, ההשכרה ושירותי העסקים (יותר מ־11%). החשובות שבתעשיות העיבוד הן תעשיות העץ, הנייר והריהוט, אחריהן תעשיית עיבוד המזון (16% מהתעשייה), המפיקה בעיקר בשר וחלב, ושלישית היא תעשיית ייצור המשקאות, הלחמים ודברי המתיקה. בתעשיות העיבוד, שיותר מחמישית מהן משתייכת לתחום התעשייה הקלה, המייצרת ביגוד והנעלה אך משתנה תדיר, כ־12% חולשים על תעשיית המתכות ויותר מ־14% על ענפי הנדסאות שונים. מוצרי הנדסאות וציוד המיוצרים באסטוניה נעים מכבלים, טלפונים ניידים ומחשבים עד לציוד בטיחותי למכוניות, ציוד מעבדה, מנופים מגוונים וציוד אחר עבור תעשיות שונות.

בגלל זעירותה של אסטוניה, לא ניתן להקים ולייצר מקומית את כל השירותים והמוצרים להם נזקקת האוכלוסייה, ולכן, על־מנת לייבאם, יש לייצא, וזו סיבת גודל ענף הייצוא. למעשה, יותר משני שלישים מתעשיית הייצור מיועדים לכך. בממוצע, ייצוא הסחורות השנתי מכניס כ־4.075 מיליארד דולר. מוצרי הנדסאות ומכונאות הן הסחורות המיוצאות החשובות ביותר, ואחריהן מוצרי-עץ (נייר, רהיטים, בתי־עץ). אסטוניה מייצאת גם מוצרי מתכת, מוצרים כימיים, מוצרי תעשייה קלה (ביגוד, הנעלה), מוצרי מזון וחומרי בניין. בין המזונות המיובאים ישנם מוצרי חלב, דובדבנים מעובדים ופראיים, פטריות והפקה טהורה אקולוגית.

33% מהייצוא הוא בצורת שירותים. אסטוניה מייצאת שירותי הובלה, תיירות, בנייה, טלקומוניקציה (עקב אירוחה את מרכזי ההתקשרות המחוזיים והבינלאומיים של חברות רבות), פיננסיים ועוד. 7% מסחורות הייצוא מיועדים ללטביה, 4% מיועדים לרוסיה, 2.5% מיועדים לארצות־הברית ו־1.8% מיועדים לאוקראינה. בנוסף, אסטוניה מייצאת לפינלנד, שוודיה וגרמניה, ובמידות קטנות יותר להונגריה, פולין, בריטניה, דנמרק והולנד.

בקרב הסחורות המיובאות לאסטוניה נמצאים מוצרי הנדסאות, מכוניות, כלי רכב שונים, אמצעי הובלה, חומר גולמי (דלק, מתכות, עץ וכו'), מאכלים, ביגוד ומוצרי עיצוב. כמו כן, אסטוניה מייבאת שירותים; מרביתם שירותי טיולים והובלה. הסחורות המיובאות מורכבות מ־33.5% מכונאות וציוד, 11.6% מוצרים כימיים, 10.3% טקסטיל, 9.4% מוצרי מזון ו־8.9% אמצעי הובלה. הייבוא מגיע בעיקר מפינלנד, כמו גם מגרמניה, שוודיה, איטליה, צרפת, בריטניה ודנמרק.

באסטוניה ביקרו 3.5 מיליון תיירים בשנת 2007, רובם הגיעו מפינלנד. כמו כן רוב התיירות הפינית מרוכזת בטאלין ורוב התיירים הפינים אינם באים להתרשם מהטבע אלא מהבארים/פאבים הרבים ומהאלכוהול הזול (בפינלנד האלכוהול יקר מאוד). אספקת סוגים שונים של שירותים – משירותים אישיים (ספרות, קוסמטיקאיות וכו') ועד לספורט ובידור – מתפתחים במהירות גבוהה. התיירות עודדה את התפתחות ענף המסעדנות והמלונאות, תיירות הפנים צוברת פופולריות גם היא.

ב-12 במאי 2010 הנציבות האירופית אישרה לאסטוניה להצטרף לגוש האירו מ-1 בינואר 2011.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות אסטוניה

מפת מחוזות אסטוניה

אסטוניה מחולקת ל-15 מחוזות (Maakond) שונים והם:

• האריו
• היו
• אידה וירו (וירו המזרחי)
• לאנה-וירו (וירו המערבי)
• יארבה
• ייגבה
• לאנה
• פרנו
• פילבה
• ראפלה
• סארה
• טרטו
• ולגה
• ויליאנדי
• וורו

גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של אסטוניה

מפה פיזית של אסטוניה

אסטוניה היא ארץ נמוכה ושטוחה, המכסה 45,226 קילומטרים רבועים: 43,211 קמ"ר של יבשה, ו־2,015 קמ"ר של מים. לאסטוניה קו חוף רדוד וארוך לאורך הים הבלטי המסתמן על ידי מפרצים ומצרי ים רבים לאורך 3,794 קילומטרים, יחד עם 1,520 איים המנקדים את החוף. הגדולים שבאיים הם סארמאה והיומאה.

במדינה רמות מתחברות לסירוגין עם מישורים ועמקים. צורות נוף אלו, לצד צוקי אסטוניה הצפונית והמערבית, הן התכונות הבולטות יותר של אסטוניה. כמו כן, אדמתה ביצתית ובה שפלות; היא שטוחה בצפון והררית בדרום. אסטוניה מכוסה ב־18,000 קמ"ר של יער, והאחאים בה מכסים שטח של 2,520 קמ"ר. גדול אגמיה הוא פייפסי (3,555 קמ"ר), המעצב את רוב הגבול בינה לבין רוסיה.

רמות אסטוניה הן בדרך־כלל שטוחות, ותבליטן מושפע ממישורי מורנה. מראן תלוי בעיקר ביסוד הטופוגרפי. שתי הרמות הגבוהות באסטוניה הן רמת פנדיוורה (Pandivere kõrgustik), המגיעה עד ל־166 מטרים מעל פני הים, ורמת סאקאלה (Sakala kõrgustik), המגיעה עד ל־146 מטרים מעל פני הים. לרמות המצטברות, לעומת זאת, יש טופוגרפיה הררית; מראן אינו תלוי בטופוגרפיה היסודית, אלא מושפע מגבעות ועמקים. שלוש הרמות המצטברות באסטוניה הן רמת האנייה, המגיעה עד ל־317 מטרים מעל פני הים, רמת אוטפה, המגיעה עד ל־217 מטרים מעל פני הים ורמת קארולה, המגיעה עד ל־137 מטרים מעל פני הים. אזורים גבוהים יותר כוללים גם רמות מסוג נוסף, בהן המשטח השטוח בדרך־כלל נחתך על ידי עמקי נהר וביטויי תכונות הקרסט. רמות מסוג זה הן האריו ו-ווירו, הממוקמות באסטוניה הצפונית. שתיהן מגיעות עד ל־30-70 מטרים מעל פני הים.

המישורים מכסים עד חצי משטח אסטוניה; המישורים הגדולים ביותר נמצאים במערב אסטוניה. המישור המערבי הוא ביצתי, עם גבעות אבני גיר המגיעות עד ל־20 מטרים מעל פני הים, מלבד לאזורים הגבוהים יותר, בהם התבליט שטוח ברובו. מישור זה מגיע לארכיפלג המערבי (גבעות קירבלה, מיכקלי סאלומגי (Mihkli Salumägi), סאלאוורה סאלומגי (Salavere Salumägi) ועוד). מישורים ביצתיים מכסים יותר מחמישית שטחה של אסטוניה, ונמצאים בחלקם מערבה וצפונה לאגם פייפסי וסמוך לאגם ווירטסיירב.

שקעים ועמקים הם חלקים אופייניים לתבליט דרום אסטוניה, שם הם מפרידים את הרמות. העמקים תלולים, ובאגניהם שוכנות שרשראות אגמים. שקע ולגה, לדוגמה, שגובהו 40–80 מטרים מעל פני הים, ממוקם בין רמות הסאקארולה ורמת קארולה, ושקע ההרלגה, שגובהו 70–100 מטרים מעל פני הים, ממוקם בין רמות האנייה וקארולה. כמו כן, מאפיין נוסף של הדרום הוא שפלות גדולות, המהוות גם רמות מצטברות נפרדות.

אסטוניה המערבית, שטח מיוער וזרוע ביצות, מתפרשת מלהמה עד לטביה; ניתן להגדירה כחגורות נפרדות של יערות. חלקה הצפוני, מרמת האריו ועד רמת פנדיוורה, נקרא קירבמאה (Kõrvemaa); חלקה הדרומי, על המדרון המערבי של רמת סאקאלה, נקרא סומאה. קרקעות אסטוניה המערבית הן קרקעות סידיות־קרחוניות בגבהי 40–70 מטרים מעל פני הים, ורמת שפלתם גבוהה. עיצובי קרח שוליים רבים – תלוליות, מורנות, תלי־קרח קטנים וצורות שפלות אחרות קמות כנגד רקע זה.

האיים הגדולים – סארמאה, היומאה ווורמסי – שוכנים למערבה של אסטוניה היבשתית. סארמאה (2,672 קילומטרים רבועים), האי הרביעי בגודלו בים הבלטי, הוא אי נמוך המשופע ביערות עצי־מחט. שפלתו שטוחה, וישנם 80 אגמים בו. היומאה (989 קמ"ר) הוא האי השני בגודלו באסטוניה. קו חופו (310 קילומטרים) שקוע, ומרבית שטחו מכוסה יערות. וורמסי (98 קמ"ר) נמצא בקרבת חוף אסטוניה הצפון־מערבי; קו חופו שקוע גם הוא. האי נמוך ושטוח, והוא מכוסה בעיקר בסבך ערער, יערות ואחאים (יערות מכסים כשליש משטח האי).

דמוגרפיה

התפתחות האוכלוסייה באסטוניה (1970-2010)

מבנה גילאים באסטוניה הוא:

• 0-14: 16% (גברים: 110,452; נשים: 104,363).
• 15-64: 67.5% (גברים: 431,493; נשים: 474,255).
• 65 ומעלה: 16.5% (גברים: 72,819; נשים: 148,282).
• שיעור פוריות: 1.39 ילדים על כל אישה.
• שיעור פטירות: 13.27 פטירות על כל 1,000 איש.
• שיעור הגירה: 3.16- הגירות על כל 1,000 איש.

התפלגות הלאומים במדינה היא:

• אסטונים 65.3% מהאוכלוסייה
• רוסים – 28.1%
• אוקראינים – 2.5%
• בלארוסים – 1.5%
• פינים – 1%
• מיעוטים אחרים – 1.6%.

עד למלחמת העולם השנייה אחוז האסטונים במדינה היה גבוה מאוד, ועמד על 88%. אחוז האסטונים במדינה ירד באופן משמעותי בזמן השלטון הסובייטי.

מבחינה דתית החלוקה במדינה היא:

• הכנסייה האוונגליסטית הלותרנית האסטונית- 14.8%
• הכנסייה האורתודוקסית האסטונית- 13.9%
• 10,000 מוסלמים
• 6,000 בפטיסטים
• 3,500 קתולים
• 1,500 יהודים.

עקב שיעור ילודה מתחת לממוצע הנדרש לקיום חילופי דורות (2.11 ילדים לכל אישה) והגירה שלילית מהמדינה אוכלוסיית אסטוניה בדומה למדינות רבות במערב פוחתת משנה לשנה. באסטוניה כמו ברוב המדינות הקומוניסטיות לשעבר שהדת הוצאה מחוץ לחוק, האמונה היא קטנה ורוב האסטונים אינם מאמינים בדת מסוימת או באל מסוים.

שפות: אסטונית, רוסית, פינית ועוד.

יהדות אסטוניה

ערך מורחב – יהדות אסטוניה

אסטוניה לא הייתה חלק מתחום המושב היהודי, לכן לא ישבו בה יהודים רבים. היהודים הראשונים שקיבלו מהשלטונות של האימפריה הרוסית אישור להתיישב באסטוניה היו ברובם חיילים משוחררים של צבא רוסיה.

ברפובליקת אסטוניה העצמאית (1918–1940) זכו היהודים לאוטונומיה תרבותית, שבוטלה עם סיפוחה של המדינה לברית המועצות באוגוסט 1940 לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. בשנים שלפני הסיפוח, בין השנים 1918–1940 פעלו באסטוניה ארגונים יהודיים וציוניים רבים, בהם מכבי, בית"ר, השומר הצעיר וקק"ל. בשנות ה-30 ביקרו במדינה המנהיגים הציוניים דוד בן-גוריון וזאב ז'בוטינסקי. באוניברסיטה שבעיר טרטו פעלה אגודת הסטודנטים היהודים ובחוג לתאולוגיה נלמדו מדעי היהדות (הדת היהודית, תנ"ך והשפה העברית). ד"ר אוקו מסינג (Uku Masing), ראש החוג לתאולוגיה, הציל אחד מהסטודנטים היהודים שלו מהנאצים ובזכות זה הוכרז כחסיד אומות העולם. בכל בתי הספר היהודיים נלמדה השפה העברית ורבים מבני הנוער עלו לארץ-ישראל. יוצאי אסטוניה היו בין מקימי הקיבוצים כפר בלום ועין גב.

ב-14 ביוני 1941 (י"ט בסיוון, תש"א) גירשו שלטונות הכיבוש הסובייטיים לסיביר כ-10,000 אזרחי אסטוניה לאזורים הנידחים של סיביר, בעיקר אנשי דת, פוליטיקאים, אנשי עסקים ובעלי המקצועות החופשים. בין המגורשים נכללו כ-500 יהודים, אשר 'הודות' לגירוש שרדו את השואה.^{[דרוש מקור]} ביולי 1941, כאשר גרמניה הנאצית פלשה לאסטוניה, ברחו כ-3000 יהודים לשטחים הפנימיים של ברית המועצות (חלקם גויסו לקורפוס האסטוני של הצבא האדום).

כאלף יהודים שנותרו^{[דרוש מקור]} אולצו ללבוש טלאי צהוב, ונכסיהם הוחרמו. יחידות המוות הגרמניות (איינזצגרופה) יחד עם יחידות משטרה מקומית של משתפי פעולה אסטוניים, החלו ברצח שיטתי של היהודים, כמעט מיד עם כיבוש אסטוניה. הרב ד"ר חיים אבא גמר, הרב הראשי של יהודי אסטוניה, ומנהיגים יהודים נוספים מהבירה טאלין, עונו ונרצחו מיד עם הפלישה בקיץ 1941. בדוח של ועידת ואנזה מינואר 1942 (שבט תש"ב) נרשם שאסטוניה 'נקייה מיהודים' ('יודן פריי').

ב-1942 החלו לשלוח יהודים מגטאות בארצות השכנות לתוך אסטוניה. חלקם עבד במחנות עבודת כפייה ורבים מהמבוגרים או הילדים שמתו מתנאי המחיה הקשים. רובם נרצחו ביריות בידי שוטרים מקומיים בסיוע האיינזצגרופן - ('צוותי חיסול') יחידות המוות הגרמניים, או הומתו בזריקות בידי "הצוות הרפואי" של המחנות. שני אתרי רצח נתגלו ותועדו בידי הסובייטים, ונמצא גם תיעוד גרמני ואסטוני לרצח זה: אתר הרצח בדיונות החול של קאלבי-ליווה, בקרבת מחנה ריכוז שהוקם שם, וטבח היהודים הנותרים במחנה העבודה קלוגה עם נסיגת הגרמנים. מהרציחות בקאלבי-ליווה נתגלתה תמונה של 'שוטר' מקומי אסטוני חמוש המוביל בידו נערה עירומה על רקע קבוצת אנשים עירומים הנראים במטושטש מאחור. בנוסף, נמצא שבמתחם מחנות העבודה 'ואיווארה', היה גם מחנה מוות לרציחת יהודים באופן שיטתי.

יש חוקרים הסבורים ש'משאיות המתה בגז', אשר נוסו לראשונה ביוני 1942 (חמישה חודשים אחרי ועידת ואנזה) שימשו את אנשי יחידות המוות הגרמניות (האיינזצגרופן - 'צוותי חיסול') באסטוניה.

בסוף 1943 (תחילת תש"ד) כמה חודשים לאחר חיסול גטו וילנה, החלו ברצח התינוקות הקשישים והילדים בגטו קובנה, וצעירים רבים משם נשלחו ל-20 מחנות עבודה ומוות ברחבי אסטוניה. הערכות לגבי מספר הנרצחים לאור חפירות שנערכו בקאלבי-ליווה בשנת 1960 ותיעוד סובייטי מהממצאים בלאגדי ובקלוגה, עולה כי בראש השנה תש"ה ה-18 בספטמבר 1944, עם התקרבות הרוסים, נרצחו במחנה לאגדי 426 יהודים, ולמחרת ביום השני של ראש השנה, כ-2500 היהודים במחנה קלוגה, יחד עם 73 אסירים סובייטיים ואסטוניים. כ-80 יהודים ניצלו בקלוגה.

עד למלחמת העולם השנייה היו בתי כנסת מפוארים בערים טרטו וטאלין (זאת לצד בתי כנסת קטנים בערים נרבה, פרנו, ראקוורה, ולגה, וורו וויליאנדי), אך הם נהרסו בהפצצות חיל האוויר הגרמני וחיל האוויר הסובייטי במלחמת העולם השנייה.

ב-1961 נערך משפט ראווה בידי השלטון הקומוניסטי האסטוני, במועדון הקצינים הימיים בעיר טאלין, למשתפי פעולה אסטוניים שהובילו את הרצח של 125,000 מזרח אירופאים, רובם יהודים. משפט נוסף בהיעדר הנאשמים נערך כשנה לאחר מכן, ותוצאותיו הודלפו בטרם החל המשפט. משפטים נוספים נערכו לפושעי המלחמה הנאצים ומשתפי הפעולה איתם, החל מכיבוש אסטוניה בידי רוסיה, ועד 1968. חלק מהאחראים הוצאו להורג.

בשנת 1974 נמצאו באסטוניה כ-5,000 יהודים. אסטוניה, לטביה וליטא היו הרפובליקות היחידות של ברית המועצות שבהן לא קופחו היהודים על ידי השלטון ועובדה זו משכה אליהן יהודים רבים מברית המועצות וגרמה להגירתם לאסטוניה בשנות ה-70 וה-80. יהודים רבים ממוסקבה ולנינגרד בילו את חופשותיהם בעיר-הנופש פרנו. בשנות ה-70 הבדיחה אמרה שבקיץ השפה הרשמית בפרנו היא יידיש. באותן שנים אסטוניה נחשבה לפיסת מערב-אירופה בתוך ברית המועצות.

אסטוניה הייתה עד לא מזמן למדינה היחידה באירופה שבה לא היה קיים בית כנסת מסודר (אך תמיד היו מקומות ששימשו לתפילות). בשנת 2001, לבקשת יהודי המקום, הגיע לעיר טאלין הרב שמואל קוט, שליח חב"ד, שהתמנה לרב הראשי לאסטוניה והחל להחיות את חיי היהדות במדינה. בשנת 2005 הונחה אבן הפינה להקמת בית הכנסת החדש בעיר הבירה טאלין, בסמוך לבית-הספר היהודי ובניין הקהילה. טקס הנחת אבן הפינה התקיים במעמד נשיא מדינת-ישראל דאז משה קצב. בית הכנסת החדש והמפואר נחנך בטקס חגיגי ב-6 ביוני 2007 במעמד הנשיא וראש הממשלה של אסטוניה, המשנה לראש הממשלה של מדינת ישראל דאז שמעון פרס והרב הראשי לישראל יונה מצגר.

תרבות

ספרות אסטונית

בשנת 1525 נדפס בגרמניה ספר התפילות הראשון, שכלל פרקים באסטונית. תרגום כתבי הקודש באסטונית נדפס בשנת 1739. בשנת 1806 נוסד העיתון האסטוני הראשון "Tarto maa rahwa Näddali-Leht". אף על פי שהחברה הספרותית האסטונית נוסדה רק בשנת 1872, המשורר האסטוני הראשון כריסטיאן יאק פטרסון פרסם את שיריו כבר בשנות ה-20 של המאה ה-19. המשוררת הלאומית לידיה קוידולה (Lydia Koidula) פעלה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 יחד עם שורה של משוררים וסופרים כמו קרל רוברט יעקובסון, פרידריך קולבארס ופרידריך ריינהולד קרויצוואלד (Friedrich Reinhold Kreutzwald). בין הסופרים החשובים במאה ה־20: אנטון הנסן טמסארה (Anton Hansen Tammsaare), אדוארד וילדה, אוסקר לוטס (Oskar Luts), פרידברט טוגלאס, גוסטב סויטס (Gustav Suits), יאן קרוס וויוי לואיק. בשנת 2005 ראה אור בארץ הספר האסטוני הראשון שתורגם לעברית - "מדינת גבול" ("Piiririik") מאת אמיל טודה (Emil Tode) (שם העט של טנו אנפלו (Tõnu Õnnepalu)) בסדרת "צפון" של הוצאת הקיבוץ המאוחד ובתרגום רמי סערי. מקרב המשוררים האסטונים נמנים מארי אונדר, בטי אלוור, יאן קפלינסקי, מרי וליסו ואלן ניט. בעברית ראו אור יצירות של אלן ניט, יאן קפלינסקי ומרי וליסו.

ראו גם

• אסטוניאן אייר - חברת התעופה הלאומית של אסטוניה בעבר
• E-estonia - מדיניות האינטרנט של אסטוניה

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של הקהילה היהודית באסטוניה, פרטים על החיים היהודיים באסטוניה (באסטונית, באנגלית וברוסית)
• מידע פוליטי-חברתי מקיף על אסטוניה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• מיכאל קומיסרצ'יק, חופים, איים ומגדלורים, באתר את, 13 באפריל 2015
• אתר תיירותי על טאלין - אתר שימושי באנגלית וברוסית עם מידע על טאלין
• אתר תיירותי על אסטוניה - אתר שימושי באנגלית וברוסית עם מידע על אסטוניה
• מזג האוויר באסטוניה - אתר מקומי ומדויק על מזג האוויר כולל מצלמות הממוקמות בערים
• Tallinn Facts & Figures 2006

הערות שוליים

אסטוניה – תבניות ניווט

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0