פוליטיקה של אסטוניה
הפוליטיקה של אסטוניה מתרחשת במסגרת רפובליקה דמוקרטית מייצגת. ראש הממשלה משמש כראש הרשות המבצעת בתוך מערכת רב-מפלגתית. אסטוניה חברה באו"ם, באיחוד האירופי ובברית נאט"ו.
היסטוריה
עצמאות אסטוניה הוכרזה הוכרזה ב-21 בפברואר 1918. בחוקה הראשונה של אסטוניה שנחקקה ב-15 ביולי 1920 על ידי האספה המכוננת ראש המדינה וראש הרשות המבצעת הוא אותו אדם (אסטונית: riigivanem). בין השנים 1935 ל-1938 הפרלמנט חדל מהלתכנס מפני שבשנת 1934 ראש הממשלה קונסטנטין פטס ביצע הפיכה שלטונית ושינה את החוקה. בשנת 1935 נאסרו כל המפלגות והופסקה פעילות הפרלמנט. בשנת 1938 נכנסה לתוקף החוקה השלישית שהקימה מחדש את הפרלמנט, הפעם כפרלמנט דו ביתי.
ברית המועצות הגישה אולטימטום לאסטוניה, שבו התחייבה אסטוניה לאפשר לצבא האדום הקמת בסיסים והצבת 25,000 חיילים בשטחה. בעקבות כך חתמה אסטוניה ב-28 בספטמבר על הסכם לסיוע הדדי עם ברית המועצות.
ב-16 ביוני 1940, בעקבות פרובוקציה של סוכני הנ.ק.ו.ד., טענה ברית המועצות להפרת ההסכם לסיוע הדדי והגישה אולטימטום לאסטוניה, שבו התבקשה האחרונה להחליף כמה שרים בממשלתה באישים קומוניסטים. יום לאחר מכן פלש הצבא האדום למדינה. בעקבות זאת הכריזו גורמים קומוניסטים ב-21 ביולי 1940 על הקמתה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה. הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אסטוניה התקבלה רשמית לברית המועצות ב-9 באוגוסט אותה שנה.
בשנת 1941 גרמניה הנאצית כבשה את אסטוניה ושלטה בה עד לספטמבר 1944. לאחר נסיגת הכוחות הגרמניים אסטוניה החזירה לתוקף את החוקה השלישית לתוקף ואוטו טיף הקים ממשלה חדשה. ממשלתו של טיף שרדה חמישה ימים בלבד, עד שנכבשה שוב בידי ברית המועצות. בשנת 1991 שוחזרה הרפובליקה של אסטוניה על בסיס חוקת 1938, עד לאישור הציבור חוקה חדשה בשנת 1992. אסטוניה הכריזה על עצמאות בשנת 1991 וגרמה למעבר מכלכלה סוציאליסטית לכלכלת השוק הקפיטליסטית. ב-1 במאי 2004, אסטוניה התקבלה לאיחוד האירופי[1].
הרשות המחוקקת
הריגיקוגו (הפרלמנט של אסטוניה) שוכן בטירת טומפה בטאלין. הפרלמנט מונה 101 חברים הנבחרים בבחירות חופשיות לתקופת ארבע שנים על פי עקרון הייצוג היחסי. עבודת הפרלמנט מתואמת על ידי מועצת הריגיקוגו, אותה מוביל נשיא הריגיקוגו והיא נבחר לקדנציה בת שנה. עבודת הפרלמנט נתמכת על ידי ועדות שונות, המאוישות על ידי חברי הסיעות. הם מכינים טיוטת חקיקה הקשורה לנושא הוועדה ומעבירים את הצעת החוק לפרלמנט. החקיקה מתבצעת ברוב רגיל. אזרחי אסטוניה שגילם לפחות 21 שנים וזכאים להצביע יכולים להעמיד את עצמם לבחירה לפרלמנט של אסטוניה. אזרחים שגילם לפחות 18 שנים ואינם מורשעים בעבירה פלילית זוכים להשתתף בהצבעה לפרלמנט של אסטוניה. הליכה לבחירות מתבצעת רק לאחר אישור נשיא הרפובליקה.
לאחר הבחירות, ישיבת הפרלמנט הראשונה מתכנסת על ידי נשיא הרפובליקה, שם חברי הפרלמנט יושבעו ולאחר מכן יבחרו את נשיא הפרלמנט וסגניו. לאחר בחירת הנשיא וסגני הנשיאים, המועמדים על ידי חברי הפרלמנט, מכריז ראש הממשלה על התפטרות הממשלה[2][3].
הרשות המבצעת
ממשלת הרפובליקה (אסטונית: Vabariigi Valitsus) היא הרשות המבצעת של הרפובליקה של אסטוניה. הרשות המבצעת כוללת את ראש ממשלת אסטוניה ואת השרים, המשמשים גם כנציגים במועצת האיחוד האירופי. ראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה. הממשלה מורכבת ממשרדים שונים, כאשר בראש כל אחד מהם עומד שר. עבודת המשרד מנוהלת על ידי מזכ"ל, המומלץ על ידי השר ומונה על ידי הממשלה. סמכות ביצועית מופעלת גם על ידי גורמי ביצוע ומפקחים תחת סמכות משרד. ממשלת הרפובליקה נעזרת במשרד הממשלתי, שמונהג על ידי שר המדינה. שר המדינה ממונה על ידי ראש הממשלה[4].
לאחר מינוי הפרלמנט ממונה המועמד לראש הממשלה על ידי הנשיא. לאחר מכן מחליט הפרלמנט אם לאשר למועמד להקים את הממשלה. אם הוא אושר, המועמד מציג בפני חברי הנשיא רשימת חברי הממשלה, שממנה ממנה את הממשלה בתוך שלושה ימים[2].
המערכת המפלגתית
באסטוניה מתקיימת מערכת רב-מפלגתית שבה בדרך כלל מפלגות צריכות להקים ממשלות קואליציוניות. עם זאת, היו מקרים בה מפלגה אחת הצליחה לקים מפלגה לבדה ללא צורך בהקמת קואליציה. מפלגות יכולות להשתתף בבחירות למועצות המקומית, לפרלמנט ו / או לבחירות לפרלמנט האירופי. המערכת הפוליטית יציבה יחסית, אם כי שבר, וקיטוב בסולם שמאל-ימין נוטה להיות חלש למדי. עיקר הקיטוב מתרכז במוצא אתני, המושרש בסכסוך סביב ההיסטוריה וזהותה של אסטוניה מימי ברית המועצות[5].
מפלגה מוקמת על ידי מזכר איגודים כעמותה. במפלגה חייבים להיות לפחות 1000 חברים ופלטפורמה שאושרה על ידי ההנהגה כדי להירשם כמפלגה. מפלגות מקבלות מימון באמצעות תרומות ומתקציב המדינה אם הן מיוצגות בפרלמנט המדינה או שהצליחו לקבל לפחות אחוז אחד מהקולות בבחירות לפרלמנט. המימון נבדק על ידי ועדת הפיקוח על מימון המפלגה הפוליטית, המורכבת מחברים שמונו לתקופה של חמש שנים על ידי קנצלר הצדק, מבקר המדינה, הוועדה הלאומית לבחירות ומפלגות פוליטיות המיוצגות בפרלמנט.
כל אזרח אסטוני או אזרח האיחוד האירופי עם מגורים קבועים באסטוניה שהוא בן 18 לפחות יכול להיות חבר במפלגה פוליטית. הארגון והפעילות של מפלגות פוליטיות מוסדרים על ידי חוק המפלגות הפוליטיות וחוק העמותות[6].
הנשיא
הנשיא הוא ראש מדינת הרפובליקה של אסטוניה ומשמש כנציג הגבוה ביותר של המדינה. יתרה מזאת, לנשיא יש סמכויות השתתפות מוגבלות בחקיקה באמצעות מתן גזירות, החלטות והוראות. בנוסף, הנשיא יכול לסרב להכריז על חוק ולהחזיר אותו לפרלמנט לבדיקה. הנשיא נעזר במשרד הנשיא, המנוהל על ידי ראש לשכת הנשיא. ישנם גם כמה מוסדות הנמצאים בסמכותו של הנשיא. אלה כוללים: המועצה המייעצת האקדמית של הנשיא, שולחן עגול לפיתוח אזורי, מכון הזיכרון האסטוני, קרן התרבות של הנשיא, אספת השיתוף האסטונית והמועצה להגנה לאומית[7][8].
הנשיא נבחר בידי הפרלמנט לקדנציה בת חמש שנים ולא יותר משתי קדנציות. אם הפרלמנט מעניק לפחות שני שלישים מהקולות לאחד המועמדים, ולאחר שלושה סבבי הצבעה, אז אספת בחירות המורכבת מהפרלמנט ונציגי מועצות הרשויות המקומיות בוחרת את הנשיא ובוחרת בין שני המועמדים עם האחוז הגדול ביותר של קולות. המועמדים צריכים להיות אזרחי אסטוניה מלידה, לפחות בני 40 ולקבל תמיכה של לפחות חמישית מחברי הפרלמנט[2].
הרשות השופטת
מערכת המשפט של אסטוניה מורכבת משלוש ערכאות. בית המשפט העליון (אסטונית: Riigikohus) הוא ערכאת הערכאה הגבוהה ביותר ובוחנת את פסקי הדין של בתי משפט אחרים. אך משמש גם כבית משפט חוקתי. נשיא בית המשפט העליון ממליץ על ידי הנשיא וממונה על ידי הפרלמנט. שופטי בית המשפט העליון מומלצים על ידי השופט הראשי וממונים על ידי הפרלמנט. שופטים אחרים מומלצים על ידי בית המשפט העליון וממונים לתפקיד לכל החיים על ידי הנשיא. בתי משפט בערכאה ראשונה ושנייה מנוהלים על ידי משרד המשפטים בתמיכת המועצה למינהל בתי משפט.
בראש בתי המשפט בערכאות הגבוהות עומדים יושבי-ראש, הנבחרים מבין השופטים לתקופת שבע שנים[2][9].
קנצלר הצדק
קנצלר הצדק (אסטונית: Õiguskantsler) הוא פקיד ציבור שמוטל עליו לפקח על התאמה של החקיקה לחוקה של אסטוניה ולחוקים, להגן על זכויות יסוד ואפליה. כל אחד יכול לפנות לקנצלר הצדק בנושאים של זכויות וחירויות יסוד או התאמה של מעשה או חקיקה לחוקה או לחוק. בכל שנה מוצג לפרלמנט דוח על פעילותו של קנצלר הצדק. אם קנצלר הצדק יגלה שחקיקה מסוימת אינה עולה בקנה אחד עם החוקה או החוק, ניתן לשלוח אותה חזרה לגוף שהעביר אותה כדי שיוכל להתאים אותה. אם החקיקה לא תובא תוך 20 יום, קאנצלר הצדק יכול להציע הצעה לבית המשפט העליון לבטל אותה. קנצלר הצדק בודק באופן קבוע גם מקומות מעצר כדי להגן על זכויות העצירים והאסירים.
הנשיא ממליץ על קנצלר הצדק וממונה לתפקיד על ידי הפרלמנט לתקופה של שבע שנים[2][10][11].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Holt-Jensen, Arild (2010). "Transition from state socialism to market economy: The case of Estonia". Norwegian Journal of Geography. 64 (3): 127–128.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 "The Constitution of the Republic of Estonia". www.riigiteataja.ee. Retrieved 2017-11-23.
- ^ "Riigikogu Rules of Procedure and Internal Rules Act".
- ^ "Government of the Republic Act".
- ^ Vetik, Raivo (2012). Eesti poliitika ja valitsemine 1991–2011 (in Estonian). Tallinn: Tallinn University Press. pp. 34–43. ISBN 978-9985587430.
- ^ "Political Parties Act"
- ^ "President of the Republic Work Procedure Act".
- ^ "Homepage of the President of Estonia"
- ^ חוק בתי המשפט
- ^ "Chancellor of Justice Act"
- ^ דף הבית של קנצלר הצדק
26036999פוליטיקה של אסטוניה