הסכמי טרטו
הסכמי טרטו (באנגלית: Treaty of Tartu (Russian–Estonian), Treaty of Tartu (Russian–Finnish); ברוסית: Тартуские мирные договоры; באסטונית: Tartu Rahu; בפינית: Tarton Rauha) היו סדרה של הסכמים בין רוסיה הסובייטית ובין פינלנד ואסטוניה הצעירות, אשר היו עד פברואר 1917 בשליטת האימפריה הרוסית ואחר כך בשליטת הרפובליקה הרוסית (4 במרץ 1917 — 7 בנובמבר 1917). הם נידונו ונחתמו בעיר טרטו שבאסטוניה בשנת 1920 אחרי תום מלחמות האזרחים ברוסיה ובפינלנד וסיום מלחמת השחרור באסטוניה. ההסכמים נגעו בנושאים אשר כללו את עצמאותן של פינלנד ואסטוניה והגבולות של המדינות האלה עם רוסיה.
ההסכמים
ההסכם הרוסי-אסטוני – נחתם ב-2 בפברואר 1920[1] אחרי מלחמת השחרור האסטונית. תנאי ההסכם נידונו בין אדולף יופה, מן הצד הרוסי, לבין יאן פוסקה (Jaan Poska) מן הצד האסטוני וקבעו שלאסטוניה תינתן עצמאות מלאה מרוסיה. על-פי ההסכם, רוסיה ויתרה לטובת אסטוניה על אזור פצ'ורי (כיום במחוז פסקוב של רוסיה) ועל השטחים בגדה המזרחית של הנהר נרבה, כולל העיר איוואנגורוד (כיום במחוז לנינגרד של רוסיה). כמו כן, הועברו לאסטוניה כ-11.6 טון זהב במסגרת חלוקת הזהב של האימפריה הרוסית.
ההסכם הרוסי-פיני – נחתם ב-14 באוקטובר 1920 אחרי משא ומתן שנמשך ארבעה חודשים. על-פי ההסכם, הגבול בין רוסיה לבין פינלנד היה זהה לגבול הישן עם הדוכסות הגדולה של פינלנד, למעט אזור פטסאמו (Петсамо, בפינית Petsamo) בעל הנמל נטול הקרח לחוף אוקיינוס הקרח הצפוני שנמסר לפינלנד ואילו מזרח קרליה שנמסר לרוסיה. כמו כן, פינלנד פירקה את כל המתקנים הצבאיים שלה בים הבלטי והרוסים איפשרו מסחר חופשי בין ימת לדוגה למפרץ הפיני. מבחינת פינלנד הייתה זו מסגרת חוקית לביטול הסכם פרדריקסהאמן משנת 1809 שבמסגרתו סופחה פינלנד לרוסיה.
אחרית דבר
על-פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, שנחתם בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית ב-23 באוגוסט 1939, אסטוניה, לטביה, ליטא ומזרח-פולין נכבשו על ידי ברית המועצות וגרמניה קיבלה את רוב פולין (כיום בבלארוס ובאוקראינה).
-
הגבול הרוסי-אסטוני, כולל השטחים בירוק, כפי שהוסכם בחוזה טרטו.
-
הגבול הרוסי-פיני כפי שהוסכם בחוזה טרטו. בירוק שטחים שניתנו לרוסיה, באדום שטחים שניתנו לפינלנד.
קישורים חיצוניים
- הסכם רוסיה-אסטוניה (ברוסית)
הערות שוליים
27767618הסכמי טרטו