טרטו
 | |
| בניין העירייה, נבנה ב-1789 | |
| מדינה |
 אסטוניה |
|---|---|
| מחוז | טרטו |
| ראש העיר |
אורמאס קרוסה (Urmas Kruuse) |
| תאריך ייסוד | 1030 |
| שטח | 38.80 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 102,414 (2008) |
| ‑ צפיפות | 2,640 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 58°23′00″N 26°43′00″E / 58.3833333333333°N 26.7166666666667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.tartu.ee | |
טרטו (באסטונית: Tartu; בגרמנית ובשוודית: Dorpat (דורפאט); בלטבית: Tērbata; ברוסית: Дерпт (דרְפְּט ובתעתיק לטיני: Derpt) או Юрьев (יורייב ובתעתיק לטיני: Yuryev)) היא העיר השנייה בגודלה באסטוניה (אחרי טאלין), נפה עירונית ובירת מחוז טרטו, שנקרא על שמה. נהר האמיוגי, המחבר את שני האגמים הגדולים של אסטוניה, פייפוס וורטסיירב, חוצה את העיר לאורך עשרה קילומטרים.
היסטוריה
ממצאים ארכאולוגים מראים על התיישבות קבועה בטרטו עוד במאה ה-5 לספירה. במאה ה-7, התושבים המקומיים בנו ביצורים מעץ בחלק המזרחי של גבעת טומה (Toomemägi) - גבעת הקתדרלה של ימינו.
התיעוד הכתוב הראשון של העיר נעשה ב-1030, בידי סופרים מרוס של קייב. ירוסלב "החכם" ( Ярослав I Мудрый), נסיך קייב, בזז את העיר באותה שנה וקרא לה יורייב (Юрьев, שמשמעות המילה המילולית היא "של יורי", כשיורי הוא שמו הנוצרי של ירוסלב). שליטי קייב גבו מסים מהעיר, עד אשר, על פי תעודים מקייב, נשרפה העיר עד היסוד בידי שבטים של "צ'ודים" (Чудь). מסיבה לא ידועה, שם המבצר החדש שהוקם על האתר נקרא טרבטו (Tarbatu) או תרבטה (Tharbata), מקור שמה המודרני של טרטו.
בשנת 1224 נכבשה טרבטו בידי המסדר הליבוני כחלק ממסעי הצלב הצפוניים, והחלה בניית קתדרלת טרטו. תחת שמה החדש טרבטום (דורפט, Dorpat בגרמנית), הפכה טרטו למרכז מסחרי חשוב בימי הביניים המאוחרים. ב-1280 הצטרפה טרטו לברית ערי הנזה. כמו בשאר ערי אסטוניה ולטביה, גם בדורפט היו בני האצולה ברובם גרמנים בלטיים ודיברו גרמנית, ולמעשה הם שלטו בתרבות, בדת, בחינוך ובפוליטיקה עד שלהי המאה ה-19. רוב הגרמנים המקומיים נאלצו לעזוב את העיר ולהגר לגרמניה במאה ה-20.
במאה ה-16, טרטו סופחה לפולין, ובית-ספר ישועי הוקם בה ב-1583. בנוסף על כך, סמינר מתרגמים אורגן בעיר.
הפעילות של בית הספר ושל הסמינר הופסקו ב-1629, כשטרטו הפכה לשוודית. המלך גוסטב השני אדולף ייסד את אוניברסיטת טרטו ב-1632.
בחוזה ניסטד ב-1721, העיר הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית ושמה שונה לדרפט (Дерпт). בחצי השני של המאה ה-19, הפכה דרפט למרכז תרבותי לאסטונים כחלק מהלאומיות. העיר ארחה את פסטיבל הזמר האסטוני הראשון ב-1869, ואת ה"ונמוינה" (Vanemuine), התיאטרון הלאומי הראשון, ב-1870.
ב-1893 שונה שמה של העיר פעם נוספת ליורייב, שמה הרוסי העתיק. עם העצמאות האסטונית ב-1919, שמה של יורייב שונה פעם אחרונה לטרטו.
לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, נחתם חוזה טרטו בין הבולשביקים לאסטוניה (2 בפברואר 1920). לפיו, רוסיה הבולשביקית תוותר על טענותיה לשליטה על אסטוניה "לצמיתות". למרות זאת, ברית המועצות כבשה את אסטוניה ואת טרטו כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב-1939.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, חלק גדול מהעיר, כולל "גשר האבן" ההיסטורי (שנבנה בידי יקתרינה הגדולה), נהרס בידי הצבא האדום הנלחם בכוחות הגרמנים ששלטו בעיר, וכבש אותה מידיהם.
לאחר המלחמה טרטו הוכרזה כ"עיר סגורה" לזרים, שכן בסיס חיל-אוויר סובייטי נבנה בפרבריה. במהלך התקופה הסובייטית האוכלוסייה הוכפלה מ-57,000 ל-100,000. מאז שאסטוניה קבלה עצמאות ב-1991, החל שחזור של מרכז העיר העתיקה.
אוכלוסייה
על פי המשרד האירופי לסטטיסטיקה, ב-2005, אוכלוסייתה של טרטו כללה את האוכלוסיות האתניות הבאות:
| לאום | % מתוך האוכלוסייה |
|---|---|
| אסטונים | 80.1 |
| רוסים | 15.8 |
| אוקראינים | 1.2 |
| פינים | 1.1 |
| אחרים | 1.8 |
הקהילה היהודית
על פי מפקד שנערך בשנות ה-30 של המאה ה-20 ישבו בטרטו יותר מ-900 יהודים.[1]
עד שהעיר נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ביולי 1942 במסגרת מבצע ברברוסה רובם המוחלט של היהודים הצליח להימלט למעט עשרות בודדות, בעיקר זקנים וחולים. לאחר הכיבוש פרידריך קורג (אסט'), המפקד האסטוני של טרטו מטעם הגרמנים, הורה על מעצרם של כלל היהודים. תחילה הם רוכזו בבית הכנסת המקומי (גר'), ולאחר מכן במספר בתים קטנים ברחוב אחר, שתפקדו כמעין גטו. באוגוסט היהודים הועברו למחנה הריכוז טרטו (אסט'), וכעבור זמן לא רב הם נרצחו בשוחה נגד טנקים ששימשה כבור הריגה.[1]
בטרטו פעל חסיד אומות העולם אוקו מסינג שהציל את שכנו היהודי.
חינוך ותרבות
בטרטו אוניברסיטה שנושאת את שם העיר. היא נוסדה בידי המלך גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, ב-1632. בעיקר מסיבה זו, מקומיים מכנים אותה רבות - "אתונה של האמיוגי" או ההיידלברג של הצפון".
בטרטו נמצאים גם: האוניברסיטה האסטונית למדעי החיים, המכללה להגנה הבלטית, המכללה האווירית של טרטו, משרד החינוך האסטוני, בית המשפט העליון האסטוני וגם הארכיון ההיסטורי של אסטוניה.
תחבורה ותשתית
אל העיר ניתן להגיע ברכבת, מעבורת, אוטובוס או מטוס. לעיר יש שדה תעופה קטן ונמל מפותח מאוד. כמו כן, יש מספר קווי אוטובוס פנימיים וסירות ששטות לאורך האמיוגי.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טרטו |
- "טרטו", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), טרטו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 998), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), טרטו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 998), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
