וורו

וורו
Võru
	מבט על העיר בערב
	מבט על העיר בערב
מדינה	אסטוניה
מחוז	וורו
ראש העיר	אילו טוליק (Ülo Tulik)
תאריך ייסוד	21 באוגוסט 1784
שטח	13.2 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	13,169 (2014)
‑ צפיפות	1087.5 נפש לקמ"ר (2014)
אזור זמן	UTC +2
	אתר העירייה
	(למפת אסטוניה רגילה) טאלין נארווה טרטו ולגה קורסארה פרנו ויליאנדי רקוורה קרדלה פאידה פינלנד לטביה רוסיה הים הבלטי וורו

ערך זה עוסק בעיר. אם התכוונתם למחוז, ראו וורו (מחוז).

וורו (באסטונית: Võru, ברוסית: Выру, בגרמנית: Werro) היא עיר, נפה עירונית ובירת מחוז וורו בדרום-מזרח אסטוניה, שגובל ברוסיה ובלטביה. וורו שוכנת כ-60 קילומטרים דרומית לטרטו, העיר השנייה בגודלה באסטוניה, על שפת אגם טאמולה (Tamula).

גאוגרפיה

וורו שוכנת באזור הגבוה ביותר במדינות הבלטיות. האזור מאופיין בריבוי גבעות מתונות ואגמים. סור מונאמגי (Suur Munamägi), שהיא הנקודה הגבוהה ביותר במדינות הבלטיות, נמצאת במרחק של כ-18 קילומטרים. בקרבת מקום נמצא גם אתר הסקי במישור האנייה (Haanja). בשטח העיר נמצאים שלושה אגמים - טאמולה (Tamula; בשטח של 229 הקטאר), קובייה (Kubija; בשטח של 15,9 הקטאר) ומוסט (Mustjärv; בשטח פנים של 1,7 הקטאר). בקצה העיר זורם נהר וְהַאנדו (Võhandu), הנהר הארוך באסטוניה. חלק מן העיר - רובע סוֹ (Soo) - שוכן באזור שהיה ביצת כבול בעבר ומאופיין בקרקע קלה ולא יציבה.

היסטוריה

העיר וורו נוסדה עקב חקיקת חוק חדש שחוקקה הצאריצה יקטרינה הגדולה לניהול מחוזות רוסיה שכלל גם הקמתן של 205 ערים ברחבי האימפריה, כאשר וורו הייתה אחת מהן. החוק נחקק בעקבות מרד פוגצ'וב. ב-21 באוגוסט 1784 חתם המושל הכללי של ריגה, שהיה אחראי גם על המחוזות בדרום-אסטוניה, על הצו להקמת העיר החדשה. בצו צויין מיקומה ושמה הגרמני של וורו. במקביל להקמת העיר הוקם באותה שנה גם מחוז וורו על שטח בדרומו של מחוז טרטו (שהיה אז חלק ממחוז ריגה).

ב-1785 הושלמה תוכנית מתאר העיר הראשונה על ידי המודד פרידריך אוגוסט בוהם (Friedrich August Bohm). עד סוף המאה ה-18 הוקמו בה כמה עשרות בתים סביב כיכר השוק (turuplats) והיא יושבה ונוהלה ברובה על ידי גרמנים בלטיים. במהלך המאה ה-19 התפתחו התשתיות העירוניות ואוכלוסיית העיר גדלה. בית הדואר הוקם ב-1820, מבנה בית החולים הראשון הושלם ב-1827, בשנות ה-30 וה-40 הוקמו פנימיה פרטית לבנים ובית הספר התיכון לבנות, בית הסוהר הוקם ב-1863 וב-1867 הוקמה אגודת מכבי האש בעיר. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלה העיר בפיתוח מהיר ושני שלישים מאוכלוסייתה היו אסטונים, רובם כפריים שעברו אליה מכפרים סמוכים. צעד חשוב בפיתוח חיי התרבות בעיר היה הקמת אגודת השירה והמשחק ב-1881 שגם הקימה את מרכז התרבות "קאנל" (Kannel). פתיחת תחנת הרכבת בעיר ב-1889 על הקו פסקוב-ולגה חיברה את העיר לסנקט פטרבורג ולריגה, והביאה לשגשוג כלכלי ותרבותי. המסחר בה שגשג ונערכו בה ירידים שונים ופסטיבלי זמר. האוכלוסייה האסטונית זכתה לייצוג במועצת העיר לראשונה בשנת 1902 עם בחירתם של שני אסטונים למועצה. העיר חוברה לרשת החשמל ב-1915.

בשנים 1929-31 נוספה מסילת ברזל שחיברה את וורו לטרטו ופטסרי (אז עיר באסטוניה, כיום העיר פצ'ורי במחוז פסקוב של רוסיה). בשנים 1948-1927 פעל בעיר תיאטרון מקצועי. עד סוף שנות ה-30 הוקם בעיר בנק ומבנה חדש למנהל המחוז. עם נסיגת הוורמאכט והתקדמות הצבא האדום בשנת 1944 נהרס רובה של מרכז העיר ונשרפו כ-90 מבתיה.

בתקופת הכיבוש הסובייטי המשיכה העיר להתפתח. כבר ב-1945 הוכנה תוכנית מתאר חדשה. בשנות ה-50 הוקם בית ספר חדש וסאונה ציבורית. בשנות ה-60 הוקמו מספר מפעלים גדולים: בשנת 1962 נפתח מפעל לייצור מכשירי מדידה לגזים (Võru Gaasianalüsaatorite Tehas) שהיה מהחשובים בתחומו בכל ברית המועצות והעסיק בשנות ה-70 כאלף עובדים, מפעל הרהיטים "ורמו" (Wermo), מחלבה, מפעל הנעלה וחברות בנייה. בשנת 1973 הוכרז מרכז העיר הישנה כאתר היסטורי לשימור ובכך ניצלו מהריסה בתי העץ הישנים, שעוד נותרו על כנם, וניתן היה לשקמם בצורתם הנוכחית. בשנת 1984 הושלמה בנייתו של בית החולים המחוזי הנמצא בנפה הכפרית של העיר. כמו כן נבנו בניינים רבי-קומות רבים והאוכלוסייה הגיעה לשיא של 18,000 תושבים.

אוכלוסייה

שנה	אוכלוסייה
1785	67
1797	כ-500
1884	2,697
1913	4,800
1922	5,077
1939	6,600
1970	15,398
1979	16,767
1989	17,496
1995	16,977
2000	14,817
2005	14,487
2010	13,918

החלוקה האתנית בעיר היא כ-90 אחוז אסטונים וכ-10 אחוז אחרים, בעיקר רוסים.

וורו כיום

וורו משמשת כמרכז מסחרי, תרבותי וחינוכי לכל המחוז. ספריית המחוז ומועצת המחוז שוכנים בה. כעיר גבול, פועלת בעיר לשכה של המכס האסטוני האחראית למעברי הגבול לרוסיה וללטביה. במחוז, בקרבת העיר, נמצא בית הספר לתורת הלחימה (Võru Lahingukool) של הצבא האסטוני המכשיר משקי"ים בכירים וקצינים במילואים.

בעיר שלושה אזורי תעשייה - ברחוב פיק (Pikk), בדרך אנטסלה (Antsla) ובדרך רפינה (Räpina). ושני מפעלים בולטים:

ורמו (Wermo) - מפעל רהיטים המעסיק כ-400 עובדים. המעסיק הגדול ביותר בעיר.
מפעל הגבינות של וורו (AS Võru Juust) - יצרן הגבינה הגדול באסטוניה, מעסיק כ-140 עובדים.

בקרבת העיר נמצא מפעל חברת ריטיקו (Ritico OÜ) למוצרי הנעלה.

לעיר מגיעים אוטובוסים מטאלין וטרטו. מאמצע שנות ה-90 לא פעילה תחנת הרכבת בעיר.

מוקד משיכה תרבותי מהווה המרכז הקהילתי "קאנל" בו מציגים סרטים, הצגות, תערוכות ומתקיימים קונצרטים. מדי שנה מתקיים בעיר בחודש יולי פסטיבל פולקלור בינלאומי. בפסטיבל זה הופיעו כבר מספר פעמים להקות מישראל. החל משנת 2007 נערך בחודש יולי אירוע של פיסול בחול על שפת אגם טאמולה. באירוע משתתפים אומנים ממספר מדינות באירופה. חגיגות ייסוד העיר נערכות בכל שנה באוגוסט. העיר גם מקיימת קונצרטים לחוף אגם טאמולה.

בעיר מצויים שני בתי מלון ושלוש אכסניות. בתי אירוח כפריים רבים נמצאים במחוז וורו.

אתרים בעלי עניין

חורבות קירומפה (Kirumpää) - נמצאות במרחק של קילומטר אחד צפונית למרכז העיר. מבצר בשם זה מוזכר לראשונה בכתובים ב-1322. המבצר הוקם על מנת לשמור על הגבול המזרחי של בישופות טרטו. במחצית השנייה של המאה ה-15 הורחב המבצר וסביבו התיישבו סוחרים ובעלי מלאכה. קירומפה נפגע קשות ב-1558, כאשר חיילי הבישוף נסוגו ממנו והבעירו אותו. הוא נהרס סופית ב-1656, במהלך המלחמה שבין רוסיה לשוודיה. במאות ה-18 וה-19 נעשה שימוש בשרידים מן האתר לצורך בנייה בעיר, לכן כיום לא נותר יותר מאשר גל חורבות קטן במקום.
מוזיאון קרויצואלד - ממוקם בביתו של ד"ר פרידריך ריינהולד קרויצוואלד, משורר, סופר, רופא ואיש ציבור, מחבר האפוס הלאומי קלביפואג (Kalevipoeg), שעבד בוורו כרופא במשך 44 שנה ושימש גם כרופא מחוזי. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1941.
פסל זיכרון לכבוד פרידריך ריינהולד קרויצוואלד בפארק על שמו לחוף אגם טאמולה.
כנסיית קטרינה - כנסייה לותרנית, הוקמה בשנים 1793-1788 - על שמה של הקיסרית הרוסית יקטרינה השנייה, שתרמה 28,000 רובלים מכסף להקמתה.
הכנסייה האסטונית האורתודוקסית - נקראת על שם קתרינה הקדושה והוקמה ב-1806.
מוזיאון וורומה - מבט על החיים במחוז וורו מתקופת האבן ועד ימינו.
מכון וורו - מכון ממלכתי העוסק בחקר שפת וורו, תרבותה ושימורה. המכון גם מארגן פעילויות תרבותיות ומפיץ מוצרים הקשורים לנושא.
אנדרטת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור של אסטוניה (1918–1920) בבית העלמין של וורו.
אנדרטת הזיכרון לנספים ב"אסון אסטוניה" - לזכרם של 70 תושבי העיר, שנספו באסון טביעת המעבורת "אסטוניה" במימי הים הבלטי ב-1994. באסון נספה גם ראש העיר דאז, יאק אוט, ורעייתו.