ארומתרפיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבער שמן

ארומתרפיה היא שילוב של ניחוח ("ארומה") עם טיפול בגוף, בנפש או במצב חברתי ("תרפיה"). זו אחת משיטות הטיפול של רפואה אלטרנטיבית (נקראת גם "רפואה משלימה"), שבה משתמשים בשמנים אתריים ובשמני בסיס (או שמני ירקות) עשויים מפרחים ארומטיים, צמחי מרפא, תבלינים ועצים. הארומתרפיה היא שם כללי המתייחס אל המסורות השונות של שימוש בשמנים חיוניים, לעיתים בצירוף פרקטיקות נוספות מרפואה אלטרנטיבית והשקפות רוחניות.

ארומתרפיה היא תורת רפואה הוליסטית ולכן, לטענת המטפלים בארומתרפיה, ניתן לשפר באמצעותה כמעט כל מצב בריאותי. נטען כי היא יעילה להפגת מתח נפשי, טיפול בבעיות שרירים, הפרעות בעיכול ומחלות עור, אך ברוב המחקרים הרפואיים עד כה לא הוכחה יעילות הארומתרפיה (ראו ביקורת). לטענת המטפלים, השמנים מעבירים לגוף את התכונות המרפאות של הצמחים באמצעות חוש הריח דרך הריאות, אוסמוזה באמבט מים, מריחה על העור, וחדירה למחזור הדם. השימוש בשמנים יכול לגרום לתופעות לוואי שונות ולכן חשוב להקפיד על אמצעי זהירות והתייעצות עם מומחה לפני השימוש (ראו אמצעי זהירות ותופעות לוואי).

היסטוריה

שדה אזוביון (לבנדר)

המצרים הקדומים היו בין הראשונים שהחלו לעסוק בארומתרפיה. גם המרפאים ההודים החלו לתעד, באותה עת, את יכולות הריפוי של צמחים ארומטיים כמו כוסברה, זנגוויל וורד. הסינים והיפנים, לעומתם, השתמשו בצמחים ארומטיים לטקסי פולחן ולטיפוח היופי וההיגיינה האישית.

בתנ"ך נקראים תמציות ריחניות אלה בשם "בשמים"; והשימוש בהם מוזכר מספר פעמים. לדוגמה: שמן המשחה, המצוין בספר שמות פרק ל פסוק כב-כד. וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כג וְאַתָּה קַח-לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וּקְנֵה-בֹשֶׂם, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם. כד וְקִדָּה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; וְשֶׁמֶן זַיִת, הִין. על פי פסוק זה ניתן לראות כי השימוש בתמציות זהה לשימוש היום בו בתמציות מהולות בשמן.

המונח "ארומתרפיה" נטבע על ידי הכימאי הצרפתי רנה-מוריס גטפוסה כאשר גילה את יכולתו של שמן לבנדר לרפא כוויות במהירות וללא להותיר צלקות[דרוש מקור] לאחר שנכווה קשה בתאונה שארעה במעבדתו וטבל את ידו בשמן. עם ממשיכי דרכו נמנים הרופא והמדען ד"ר ג'ין ולנט ואת מרגריט מאורי אשר טענה שיש להתאים את הניחוחות במיוחד לאישיות ולבעיות הבריאות של המטופלים.

ענפים מרכזיים

ישנם שלושה ענפים מרכזיים של ארומתרפיה:

  1. ארומתרפיה ביתית (Home Aromatherapy) - טיפול עצמי, בישום ושימוש קוסמטי.
  2. ארומתרפיה קלינית (Clinical Aromatherapy) - כחלק מפרמקולוגיה וטיפול תרופתי.
  3. ארומקולוגיה (Aromachology) - פסיכולוגיה של הריחות והשפעתם על המוח.

כמו כן, בשנים האחרונות בחלק מארצות אירופה ובמיוחד בצרפת החלו להתרכז בארומתרפיה מדעית. טיפול ארומתרפי החל להוות בהן חלק מהרפואה הקונבנציונלית. בצרפת חלק מהשמנים האתריים ניתנים כתרופות מרשם ובפיקוח רופאים.

יסודות הארומתרפיה

סיגלית אפריקאית "הביישנית"

העקרונות העיקריים של הארומתרפיה הם:

  • כוח החיים - תפיסה פילוסופית פסאודו-מדעית הטוענת שהחיים קיימים בכל דבר. הם הכוח המאחד את כל חלקיקי האטום יחדיו וממנו נובעים כוחות המשיכה והמגנטיות, הוא מעניק לנו את ההכרה; טענה זו אינה מגובה במחקרים מדעיים ואף עומדת בסתירה לעובדות יסוד בפיזיקה. אותו כוח החיים מגלה את עצמו בכל צמח בדרך שונה במעט. לפיכך, לכל זן של צמחים סגולות ייחודיות. הפקתה של תמצית מהצמח היא אחת הדרכים לבודד את "אישיותו" וסגולותיו.
  • יין ויאנג - מושג המתאר את שני הכוחות המנוגדים אך משלימים המצויים, כביכול, בכל הדברים ביקום. ביסודו של כל פרח או זרע או ניצן נמצאת, כביכול, נקודה, שממנה נובעת ה"אנרגיה" וממנה נמשכת הצמיחה; בבוטניקה לא ידוע על נקודה כזו.
  • מזונות אורגניים - תרופות "טבעיות", אורגניות שלא עברו תהליכים כימיים או אחרים, יפעלו - לטענת הארומתרפיסטים - בהרמוניה עם כוחות הריפוי של גוף האדם ויעזרו להם לשקם את ה"הרמוניה בגוף".

אופן חדירת השמנים האתריים לגוף והשפעתם כולל, בין השאר, את התהליך הבא: המולקולות של השמנים האתריים מתפזרות באוויר ברגע שהם מתנדפים. כאשר אדם שואף את האוויר, המולקולות פוגשות באפו את קולטני הריח ואלה מעבירים את המידע על הניחוח למערכת הלימבית של המוח. המערכת הלימבית אחראית גם על הרגשות, לכן, ייתכן שזו אחת הסיבות ליכולת של הריחות לעורר את הרגשות השונים. בנוסף היא אחראית גם על ייצור ההורמונים בגוף, המערכת החיסונית ומערכת העצבים. זו הסיבה, לטענתם של המרפאים, לכך שהארומתרפיה יכולה להשפיע על תפקודי הגוף ובריאות הנפש. מכיוון שהמולקולות של השמנים האתריים מגיעות בסופו של דבר למחזור הדם הן יכולות לפעול על כל תא ותא.

יש מרפאים שמקשרים בין מאפייניו החיצוניים של הצמח לאפקט הטיפולי שלו. הצורה והריח של סיגלית, לדוגמה, מרמזים לטענתם על ביישנות. לכן, שמן סיגליות אמור להביא לתחושת רגיעה וצניעות אצל המטופל. הטענה של הארומתרפיסטים - שהשמנים האתריים יכולים להילחם בחיידקים, בפטריות, בנגיפים ובטפילים נוספים ולהמריץ את המערכת החיסונית כדי להשיב את הבריאות לגוף - שנויה במחלוקת (ראה את הביקורת בהמשך). הארומתרפיה המדעית מתחילה להתבסס בעיקר בצרפת, גרמניה, ורוסיה[דרוש מקור], אולם במדינות כמו אנגליה, ארצות הברית ואוסטרליה הארומתרפיה נחשבת עדיין לחלק מהאופנתיות של הרפואה המשלימה במקרה הטוב או לפסבדו מדע במקרה הרע.

ביקורת

בארומתרפיה, בדומה לרבות משיטות הטיפול האלטרנטיביות, בוצעו רק מעט מחקרים רפואיים מבוקרים וכפולי סמיות (לא החולה ולא הצוות המטפל יודע האם הטיפול אותו מקבל החולה הוא התרופה או פלצבו). מספר מחקרים בדקו את יעילות הארומתרפיה במצבים שונים: גרד בעור, אי-שקט, דיכאון ועוד. הטיפול הארומתרפי נוסה גם להקלה על חולי סרטן. רק מחקרים איכותיים מעטים העידו על תועלת משימוש בארומתרפיה במצבים אלה. הם רמזו לכך שבמצבי חרדה, דאגנות יתר ודיכאון יש לארומתרפיה תרומה להקלת תסמינים אלה[1]. במאמר שפורסם ב"בריטיש מדיקל ג'ורנל" טוענים הרופאים שבשלושה ניסויים שנעשו בחולי דמנציה בשנת 2003 היו סימנים לכך ששמן לימון ושמן לבנדר נספגו בגוף והקלו חלק מתסמיני המחלה[2]. אבל המחקר המדעי על עקרונות והשפעות הארומתרפיה עדיין מוגבל. הקהילה הרפואית בארצות הברית ובאנגליה, כמו גם בישראל, סבורה כי ריחות נעימים יכולים לכל היותר לסייע בהרגעה והורדת לחצים. כמה מההשפעות המיוחסות לארומתרפיה, כגון: הרגעה ובהירות המחשבה הן מאד סובייקטיביות ועלולות להתעורר גם מאפקט פלצבו. עם זאת, ישנם מספר טיפולים שמקובלים בדרך כלל ברפואה המערבית: כדי להקל על דרכי הנשימה במקרים של התקררות או שפעת, למשל, מקובל בקרב הרופאים להמליץ על שימוש בשמני מנטה ואקליפטוס. הרופאים והחוקרים מדגישים שהטיפול הארומתרפי לא יביא לריפוי מחלה כלשהי, אך עשוי לשפר את תחושת הרווחה הכללית.

בנוסף צוין כי הארומתרפיה מתבססת על עדויות אנקדוטיות להצלחותיה ואינה מוכיחה שהטיפול יכול לרפא מחלות. גם ניסויים שתוצאותיהם צוטטו על ידי ארומתרפיסטים לא עמדו בדרישות מניסויים קליניים, או פשוט הוצאו מהקשרם. אם יש השפעות חיוביות עלולות להיות גם השפעות שליליות לשימוש בצורה לא נכונה או שילוב רע בין השמנים, במיוחד בפרמקולוגיה המסורתית. בנוסף קיים חשש בקהילת הרופאים כי אנשים עם מחלות הניתנות לריפוי על ידי הרפואה המודרנית, יפנו לטיפולים חסרי תועלת כגון ארומתרפיה והומאופתיה, במקום לקבל טיפול נחוץ בתרופות מוכחות מדעית.

כמה מחסידי הארומתרפיה מאמינים שהשפעות השמנים אינן נובעות מהכימיקלים הפועלים על החושים, אלא שהשמן מכיל את "כוח החיים" של הצמח אשר יאזן את האנרגיות של הגוף ויקדם את הריפוי באמצעות טיהור ויברציות שליליות משדה האנרגיה שלו. לאמונות פסבדו-מדעיות אלו אין בסיס מדעי ויש הרואים בהצגתן בפני הלקוחות משום הונאה.

בהיעדר פיקוח רפואי מתאים, קיים חשש לשימוש לא בטיחותי בארומתרפיה. השמנים האתריים עלולים לגרות את העור ולגרום להרעלה, נזק בכבד והתקפים, אם הם לא דוללו עם שמני בסיס, כגון: שמן שקדים, שמן זית, שמן אגוזי לוז ורוז היפ[3].

אופני שימוש

לבעיות בריאותיות שונות יש דרכי טיפול שונות במסגרת הארומתרפיה. לעיתים מדובר בעירבוב שמנים ולכן חשוב להיוועץ במרפא מומחה שיציע את דרך הטיפול ואת המינון. בקרב המומחים נהוג להמליץ על שאיפת אדים ועיסוי החזה במקרים של הפרעות במערכת הנשימה, ואילו על מנת לטפל בבעיות עצבים מומלץ לשלב בין עיסוי, אמבט ושאיפת אדים. אולם יש לזכור שאנשים שונים מגיבים שונה לשמנים ולכן גם באמצעות ההתנסות ניתן ללמוד מהי השיטה המועדפת והמומלצת עבור כל אחד. המלצת הארומתרפיסטים היא להשתמש רק בשמנים שאת ריחם אתם אוהבים.

דרכי שימוש מקובלות

  1. עיסוי - עיסוי המקום הבעייתי עם שמן אתרי מדולל בשמן בסיס מתאים (שמן שקדים, שומשום או זרעי ענבים).
  2. אמבטיה - טפטוף מספר טיפות של שמן במי האמבט שיפעלו באמצעות האינהלציה ועל ידי היספגות השמן דרך נקבוביות העור.
  3. שאיפת אדים - טפטוף מספר טיפות לקערה עם מים חמים ושאיפת האדים. טיפול זה מומלץ על ידי הארומתרפיים, בין השאר, גם לניקוי העור.
  4. אידוי - הבערת השמן במבער או על נורת חשמל להפצת האדים בחדר.
  5. הסנפה - הרחת השמן ישירות מהבקבוק. השאיפה הישירה עלולה להיות אפקטיבית במיוחד כאשר מדובר בהפרעות בדרכי הנשימה ובבחילה. את ההסנפה ניתן לבצע גם באמצעות הזלפת 2-3 טיפות על ממחטת נייר ושאיפה מדי פעם במהלך היום.
  6. רטיות (קומפרסים) - הנחת השמן על האזור הבעייתי באמצעות רטיות חמות או קרות. הוספת השמנים לרטיות יכולה לתרום לתהליך ההחלמה במקרים של פציעות גופניות או כאבים המלווים מחלה כרונית, כמו דלקת מפרקים.
  7. שטיפת פה וגרגור - ישנם שמנים שמתאימים לנטילה פנימית וניתן להשתמש בהם לגרגור או לשטיפה.
  8. טיפולי שיער ועור - ניתן להוסיף מספר טיפות של השמנים האתריים לשמפו, מרכך שיער, קרמים וסבון.

לקריאה נוספת

  • בלאך ג'יימס וסטנגלר מארק, האנציקלופדיה החדשה לריפוי טבעי, 2006, הוצאת פוקוס: רמת גן
  • בראון אליזבת,רפואה אלטרנטיבית, 2001, הוצאת ספרי: תל אביב
  • פרופ' הלוי יונתן, רפואה משלימה ואלטרנטיבית: כל העובדות, 2005, הוצאת זמורה-ביתן: אור יהודה
  • וורווד ואלרי אן, ניחוחות מרפא: מדריך רב תועלת לשימוש יומיומי בשמנים נדיפים, 2003, הוצאת יער: ירושלים
  • טיסראנד רוברט, אמנות הארומתרפיה, 1992, הוצאת אור-עם: תל אביב
  • פרי שי ויששכר עמי, האנציקלופדיה לרפואה אלטרנטיבית ולרפואה משלימה, 2003, הוצאת רקפת: חיפה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארומתרפיה בוויקישיתוף

מאמרי ביקורת (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ פרופ' יונתן הלוי, מתוך ספרו "רפואה משלימה ואלטרנטיבית: כל העובדות", 2005, הוצאת זמורה-ביתן. עמ' 183-184.
  2. ^ Sensory stimulation in dementia:An effective option for managing behavioural problems, באתר BMJ (לקוח מ- Burns et al. BMJ.2002; 325: עמודים 1312-1313)
  3. ^ Jennifer Clay Cather, MD, Mark R. Macknet, MD, and M. Alan Menter, MD,‏ Hyperpigmented macules and streaks, באתר PubMed Central,‏ 2000 (לקוח מ-Proc (Bayl Univ Med Cent). 2000 October; 13(4): עמודים 405–406)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24211437ארומתרפיה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארומתרפיה&oldid=757610"