חכמה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נטול מקורות, מבנה מתודי לא ברור.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נטול מקורות, מבנה מתודי לא ברור. |
חכמה (לפי כללי האקדמיה ללשון העברית צריך לכתוב 'חוכמה') היא תכונה המתבטאת בפעולה עקבית, המבוססת על התבוננות רחבה במציאות, ומתחשבת בהבנת הקשרים הקיימים בין בני אדם, עצמים ואירועים. הגדרות נוספות של חכמה מדגישות את חשיבות היישום הנכון בפעולה של ניסיון וידע צבורים; את היכולת להתחשב בגורמים שונים ובמסלולי פעולה אפשריים שונים ולברור מתוכם את המסלול המיטבי; או את היכולת לנצל ידע וניסיון שנצברו כדי לחזות אירועים עתידיים אפשריים, ולפעול באופן המתחשב בסיכוי להתממשותם. הקשר בין חכמה לניסיון הוביל לקישור מסורתי של החכמה כתכונה מאפיינת של גיל מבוגר.
חוכמה ומגבלות היכולת
אדם יוגדר חכם, בדרך כלל, כאשר פעולתו מתחשבת במגבלות מסוימות, ובעיקר מגבלות אמצעים ויכולת. לדוגמה, כאשר שני צבאות ניצבים זה מול זה, ייתכן והפעולה החכמה ביותר עבור כל אחד מהצבאות הייתה לנקוט מתקפה חזיתית. מפקד צבא חכם, עם זאת, יתחשב בגודל צבאו, גודל הצבא שמנגד, מידת העייפות של חייליו, המורל והמוטיבציה שלהם, וכן הלאה. הפעולה החכמה בפועל, במגבלות היכולת והאמצעים, עשויה להיות לעיתים קרובות דווקא מתקפה מן האגף או נסיגה שתוביל את האויב למקום נוח יותר ללחימה עבור צבאו של המפקד החכם.
ההתחשבות במגבלות היכולת והאמצעים מאפשרת להגדיר אדם מסוים חכם, גם אם כמות הידע הרלוונטי העומד לרשותו או כושר הניתוח שלו מוגבלים, כל עוד הוא נוקט פעולה הממצה את היכולות שכן עומדות לרשותו בהקשר המסוים בו ידע ויכולות אלו נדרשים. כך, לדוגמה, ילד בבית ספר יסודי, אך מבין כיצד לכלכל ענייניו בתבונה בהיררכיה הכיתתית, ובאיזה מידע לשתף או לא לשתף את חבריו, מוריו והוריו עשוי להיחשב חכם, גם אם אינו מסוגל לנהל בתבונה בית חרושת לייצור בקבוקים או להוביל אוגדת שריון לקרב.
אדם חכם הוא, לכן, אדם שלוקח את מכלול התנאים והנסיבות, ומשכיל לתת פתרון יעיל ואופטימלי נוכח תנאים ונסיבות אלו.
חוכמה, גאונות ופיקחות
תכונה הנחשבת לעיתים תכופות לקרובה או מקושרת לחוכמה היא הגאונות - היכולת האנושית לבצע משימות מסוימות במיומנות רבה מאוד. אף שחלק מן הגאונים הם גם חכמים, אין קשר הכרחי בין התכונות. כך, לדוגמה, אדם הנחשב גאון בתחום מקצועי מסוים כמו ציור, שירה או מוזיקה, לא ייחשב בהכרח לחכם בתחומים שאינם קשורים בתחום מיומנותו החריגה כמו ניהול ענייני משק ביתו, יחסיו עם בני אדם אחרים, הבנת מצבו ומגבלותיו, וכן הלאה.
אבחנה מורכבת יותר נדרשת כאשר מבקשים להבחין בין חוכמה לבין "פיקחות" או "עורמה". אמרה מוכרת גורסת כי "פיקח הוא מי שנחלץ מצרה שחכם נמנע ממנה מלכתחילה". הפעולה הפיקחית היא סוג של 'חכמה לטווח קצר': בעוד שהאדם החכם בוחן מראש את המידע הרלוונטי בהקשרו הרחב, ויודע לחזות את מה שעשוי להתרחש בעתיד, הפיקח אינו עושה זאת, אך כשהוא נקלע לצרה, הוא מסוגל לבחון את המידע הרלוונטי הנוגע למצבו ולנקוט פעולה מהירה כדי לשפרו.
מקורות החוכמה
הוגים לאורך כל הדורות ניסו לעמוד על המקורות החשובים ביותר לחכמה. על רבים מקובל כי אחד המקורות העיקריים, הקיים כמעט אצל כל אדם חכם, הוא הניסיון - הצבירה ההדרגתית של מידע רלוונטי על תחומי פעולה רבים.
תרומתו העיקרית של הניסיון לחוכמה היא בכך שהוא מאפשר לאדם בעל ניסיון לפעול כאילו עמד לרשותו מידע רלוונטי, גם כאשר המידע הרלוונטי העומד לרשותו דל יחסית. כך, לדוגמה, כאשר שוקל בעל מפעל אם לייצר מוצר מסוים ובאיזו כמות, ניסיון העבר יכול ללמדו אם בני אדם נטו בעבר לצרוך מוצר מסוים ובאיזו כמות. כך, אף שלא עומד לרשותו מידע רלוונטי כלשהו ביחס למוצר הנבחן, ניסיונו במוצרים דומים ובתכונות אנושיות כלליות יכול להתברר לעיתים כרלוונטי להצלחת החלטותיו גם בנוגע למוצר זה.
מקור עיקרי נוסף, המקובל אצל רבים כמקושר לחכמה, הוא יכולת לחשיבה היקשית והיסקית. יכולת זו מתבטאת בעיקר בהסקת היקשים או מסקנות רטרודוקטיביות נכונות מהמידע הרלוונטי שלוקט או שנצבר בעקבות הניסיון. בעיני רבים, שני מקורות אלו מקושרים. כלומר, חוכמה היא היכולת להקיש היקשים ולהסיק מסקנות באופן שיטתי ועקבי מנתונים רלוונטיים שלוקטו או נצברו.
תפישות אחרות של חוכמה מדגישות את חשיבותן של תכונות אחרות, שקיומן יביא לכך שהחוכמה תיקנה בלי צורך בניסיון או ביכולת היסקית והיקשית.
תפישה רווחת רואה בחוכמה דבר שניתן לקנותו באמצעים מיסטיים. כך, לדוגמה, גורס קונפוציוס כי החכמה האצילה ביותר נקנית באמצעות "השתקפות" ואילו אפלטון, הבודהיזם וההינדואיזם גורסים כי החוכמה או ידיעת האמת נקנית באמצעות חשיבה והתעמקות טרנסטנדטלית, או שחוכמה הנקנית בניסיון ובאמצעות כלי היקש והיסק מובילה אדם חכם למסקנה כי יקנה חוכמה נוספת אם יעסוק בחשיבה והתעמקות טרנסטנדטלית כאלו.
חוכמה והצלחה
נתון נוסף בו נעשה שימוש תכוף כדי לשפוט אם פעולה מסוימת הייתה חכמה ובמיוחד אם אדם מסוים צריך להחשב חכם היא מידת ההצלחה בפעולות הננקטות. אדם הנוקט פעולות מסוימות המוכחות, כעבור זמן, כמוצלחות, ייחשב במקרים רבים לחכם. אדם אחר, שפעולותיו אינן מוכחות ככאלו בעקביות, לא ייחשב חכם, גם אם פעולותיו היו מבוססות על ניתוח רחב ומעמיק של הנתונים הרלוונטיים: הכישלון בחלק גדול מן הפעולות מעיד על כך שהניתוח היה שגוי או שלא כל הנתונים הרלוונטיים הובאו בחשבון.
יחד עם זאת, תפיסות אחרות, גורסות שאין בהכרח קשר בין התוצאה למידת החכמה מכמה סיבות. ראשית, אי אפשר תמיד להבין את חכמת המעשה, ולעיתים לוקח שנים רבות להבין את החכמה הטמונה בהגות או תפיסה מסוימת. שנית, במציאות ישנם פרמטרים רבים, שאינם תמיד יכולים להיות חזויים. שלישית, מידת החכמה של תפיסה מסוימת מוגדרת במקרים רבים על ידי היכולת לסתור את התפיסה הזאת ולהציג תפיסה הפוכה. התייחסות לתוצאות היא דרך לרכישת חכמה אבל אין להתייחס אליה במקרים רבים כמדד לחכמה.
חוכמה ומזל
הקביעה אם פעולה מסוימת הייתה חכמה, או אם אדם מסוים יכול להחשב חכם מתבססת בעיקר על מידע תצפיתי. בקשר לכל פעולה נבחן המידע הרלוונטי שהיה יכול לעמוד לרשות האדם הפועל, האם המידע לוקט ושימש בפועל בסיס לפעולה, והאם פעולות מסוג זה מבוצעות בעקביות.
לדוגמה, כאשר אדם חולף במכוניתו ליד עץ, שניות ספורות לפני שהכה בו ברק, פעולתו לא תוגדר תוצאה של חכמה אלא של מזל, שכן מידע רלוונטי לא היה זמין לבעל המכונית וממילא לא שימש בסיס לפעולתו. שני האירועים הרלוונטיים, מכת הברק והנסיעה במכונית, לא היו קשורים זה לזה סיבתית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חכם |
 ציטוטים בוויקיציטוט: חוכמה |
אריאל הירשפלד, אֵיזֶהוּ חָכָם, באתר הארץ, מרץ 2017, מאמר בנושא חוכמה ממגזין "עיניים"
0211חוכמה