מהותנות

מַהוּתָנוּת, או אֵסֶנְצִיָּאלִיזְם, היא עמדה פילוסופית בתחום האונטולוגיה הגורסת כי לכל דבר בעולם יש מהות. מהות, במובן של הדיון האונטולוגי, היא אוסף אותן התכונות ההופכות את הדבר למה שהוא, בניגוד לתכונות אחרות, שהן מקריות.

מהותנות היא למעשה גישה מוקדמת לתפיסה של סדר כפי שבא לידי ביטוי בעולם, כך יוצא שמה שמגדיר את העצם או התופעה היא המהות של הדבר, המהות בין היתר באה לידי ביטוי בפונקציונליות של הדבר, בהכרח שלו, מכאן נחיצותו ומקומו. עוד ניתן לומר כי המהות היא בעלת מבנה אקסיומי קיומי ראשוני שטבעה מובנה בה, בניגוד לגישה הגורסת להבניה, הבניה המאופינת בתהליכיות מתמשכת המוטמעת ממקורות חיצוניים בעוד שהמהות תמציתה פנימית, קבועה, ידועה מראש ולא ניתנת לשינוי.

לדוגמה: השאלה האם לאדם צבע עור שחום או לא אינה מהותית להיותו אדם - גם אילו צבע עורו היה אחר עדיין היינו מגדירים אותו כאדם. תכונת היותו בעל צבע עור כלשהו, לעומת זאת, מהותית - לוּ לא היה לו עור, לדוגמה, לא היינו מגדירים אותו כאדם.

המהות נדונה בפילוסופיה מאז העת העתיקה, מיוון העתיקה ועד התקופה המודרנית. להדגמת תאוריה מהותנית, נתבונן בתורת האידיאות של אפלטון: לפי תורה זו, לכל סוג של עצם יש אידיאה, הנמצאת בעולם האידיאות, וממנה שואבים העצמים את תכונותיהם. גישה זו היא מהותנית, מכיוון שלכל אובייקט יש מהות - זו המיוצגת על ידי האידיאה.

אחת הביקורות המכריעות כנגד המהותנות באה מצדו של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין. ויטגנשטיין הציג את המושג דמיון משפחתי כדרך לקשר בין עצמים שונים השייכים לאותה קטגוריה. כלומר - אין בהכרח אוסף של תכונות המשותפות לכל העצמים בקטגוריה, והדמיון ביניהם עובר דרך עצמים אחרים.
ויטגנשטיין השתמש בדוגמה של משחק - בין שחמט לבין יחיד המשחק לבדו בכדור קשה למצוא נקודות דמיון, אך הדמיון ברור אם נעבור בדרך דרך משחק הכדורסל.

בגישת המהותנות האדם נתפס כבעל תכונות קבועות שאינן משתנות ואינן נפרדות, שהן "עצמיותו". בשיח הפמיניסטי המונח הרווח בנוגע להגדרת הסובייקט הנשי ניתן להסביר איתו את סוגיית המהותנות בכללותה. השיח המהותי הפמיניסטי מנסה לגלות את התכונות הביולוגיות, הפסיכולוגיות והחברתיות הייחודיות והמהותיות להגדרת "הנשיות".

מהותנות במדעי החברה

במדעי החברה מתבטאת מהותנות בתפיסה כי מבנים או גורמים בחברה הם בעלי מהויות, הקודמות להגדרה חברתית. מהותנות קיימת ברוב התאוריות המודרניות. בשנות השבעים של המאה ה-20 החלה להתערער התפיסה הרווחת של המהותנות במדעי החברה. המערערים הראשונים היו תומכי ההבניה החברתית. גישה זו טוענת כי כל מושג או מבנה חברתי הוא תוצר של משא ומתן חברתי על הגדרתו, וקיומו אינו קודם להגדרה חברתית זו. ערעור נוסף על הגישה המהותנית מגיע מכיוון התנועה הפוסט מודרניסטית. תנועה זו, בעקבות הפוסט סטרוקטורליזם, מערערת על קיומו של קשר בין מסמן למסומן ובעקבות כך - על יכולתנו לייחס תכונות כל שהן באופן גורף לקבוצות חברתיות.

לקריאה נוספת

• יערה מלר, ההשפעה של ישותיות, מהותנות והומוגניות על אחריות קולקטיבית ועונש קולקטיבי בסכסוך בין קבוצתי, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן,‫ רמת גן תשס"ח 2008.
• איתן ירדן, בירור טיעונים נגד מהותנות, עבודת מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ט 2009. ‬
• ‬חנה פנחסי, על מהותנות, אימהות ותפילות נשים, אקדמות, י"ט, תשס"ז, עמ' 223-229. - (פורסם גם כ"אימהות או מהותנות? על הספר "תפילת נשים", בתוך: להיות אשה יהודייה, תשס"ט, עמ' 273-280.)
• חיים נבון, מהי מהותנות רכה, באתר יוטיוב.

קישורים חיצוניים

• טיעונים נגד מהותנות
• בירור טיעונים נגד מהותנות
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30208731מהותנות