1973 בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
««« 
1972
1971
1970
דגל ישראל
1973
בישראל
»»»
1974
1975
1976
כל ערכי השנים בישראלאירועים בולטים בעולם ב-1973
כרונולוגיה של אזור ארץ ישראל
פורטל ישראל • לוח שנה של שנת 1973

1973 בישראל (ה'תשל"ג - ה'תשל"ד) הייתה השנה בה חגגה 25 שנה מיום היווסדה. האירוע הבולט בה היה פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

הנהגה בישראל

זלמן שזר ואחריו אפרים קציר
גולדה מאיר
ישראל ישעיהו
שמעון אגרנט
דוד אלעזר
שאול רוזוליו

צבא ובטחון

מלחמת יום הכיפורים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אירועי מלחמת יום הכיפורים
טנק M60 פטון יוצא ממטוס תובלה אמריקאי במהלך הרכבת אווירית האמריקנית שהעבירה סיוע צבאי לישראל במהלך המלחמה.

מלחמת ששת הימים גורמת לפגיעה קשה בכבוד של המדינות הערביות ולשאננות בקרב הצד הישראלי. מנהיג מצרים, גמאל עבד אל-נאצר נפטר ומחליפו היה אנואר סאדאת שנתפס כחסר עוצמה, דבר שהגביר את השאננות בקרב ישראל. קודם למלחמה, בחודשים מאי עד אוגוסט, התרחשה "כוננות כחול לבן" בישראל, והעובדה כי לא פרצה מלחמה למרות הכוננות הייתה אחד הגורמים שמובילים לכשל המודיעיני ולאמונה כי גם במקרה זה מדובר על סימני שווא למלחמה.

סאדאת תכנן מתקפה על ישראל, צירף את הסורים וקיבל תגבורת ממדינות ערב נוספות.

ביום הכיפורים, שבת, 6 באוקטובר, בשעה 13:55 החל השלב הראשון של המלחמה, חמש דיוויזיות חיל הרגלים המצרי צולחות את התעלה, ושלוש דיוויזיות חיל הרגלים הממוכן הסורי תקפו לאורך הגבול ברמה. צבאות סוריה ומצרים נהנו מהפתעה טקטית כמעט מושלמת. סימנים רבים העידו על מלחמה מתקרבת, והכישלון היה במתן פרשנות נכונה לסימנים אלה, באופן העברת המידע המודיעיני למקבלי ההחלטות, ובאופן קבלת ההחלטות על סמך המידע הפגום שהועבר. הציבור הישראלי הוכה בתדהמה וכך גם מקבלי ההחלטות והצבא.

בשלב השני של המלחמה, בחזית הדרום עסק צה"ל במגננה ובגיבוש כוחות, ובחזית הצפון הבקיע צה"ל את קווי הסורים והחל להתקדם לכיוון דמשק.

בשלב השלישי והאחרון, בחזית הדרום הבקיע צה"ל את קווי המצרים, כבש שטח נרחב ממערב לתעלה, וכיתר את הארמייה השלישית. בחזית הצפון ייצבו כוחות צה"ל את הקווים החדשים, ובסופו של דבר כבשו את מוצב החרמון.

המלחמה נמשכה עד ל-24 באוקטובר, אז נכפתה על הצדדים הפסקת אש על ידי מועצת הבטחון של האו"ם, בהחלטה מס' 338 ובהחלטה מס' 339, ועל ידי שתי מעצמות-העל: ברית המועצות וארצות הברית.

אבידות חיל השריון וחיל האוויר הישראלי במלחמה היו חסרות-תקדים. מספר האבידות בצד הישראלי במלחמה הגיע ל-2,656 הרוגים, 7,251 פצועים, מאות שבויים וציוד רב שנהרס. מהצד הערבי מספר האבדות היה גבוה יותר, 15,600 הרוגים, 35,000 פצועים, 8,700 שבויים וציוד רב שנהרס. למרות ניצחון מספרי של ישראל במלחמה, התחושה בקרב העם הייתה קשה. בצד המצרי לעומת זאת הייתה הרגשה של ניצחון.

לאחר המלחמה, כונה הכישלון המודיעיני והמנהיגותי שאיפשר את פרוץ המלחמה בהפתעה "המחדל". הזעם בדעת הקהל הציבורית עקב "המחדל" הביא, בסופו של דבר, להקמת ועדת אגרנט, להדחת כמה מבכירי צה"ל, ולהתפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה (ב-1974). מאיר התפטרה, על אף שדו"ח הוועדה לא מצא אותה אשמה באופן ישיר.

טיסה 114 של חברת התעופה הלובית

אילוסטרציית מחשב של המטוס הלובי לצד מטוסי חיל האוויר

מטוס לובי מסוג בואינג 727-224 הוטס מטריפולי שבלוב לקהיר ב-21 בפברואר. בהתקרבו לקהיר, הוא נקלע לסופת חול והמטוס נסחף מעבר לתעלת סואץ ונכנס לסיני, אזור שהיה אז בשליטת ישראל. צה"ל שבאותו זמן היה בכוננות גבוהה הוזנקו שני מטוסי F-4 פנטום. כאשר מטוסי הפנטום הופיעו, טייס המשנה הלובי זיהה אותם בטעות כמטוסי מיג מצריים. הטייסים של מטוסי הפנטום לא הבחינו בנוסעים מכיוון שהתריסים של החלונות סגורים. ב-14:01 ירו מטוסי הפנטום פגזים נותבים אל מול המטוס. המטוס שינה את מסלולו והחל להנמיך לכיוון בסיס האוויר רפידים. כשהחלו להנמיך, הבינו חברי הצוות שמדובר בבסיס אוויר צבאי אך הם חשבו שזה הוא בסיס חיל אוויר מצרי. הם מחליטים שתהיה זו טעות לנחות שם, ומתחילים לחזור חזרה. טייסי מטוסי הפנטום הישראלים חשבו שהמטוס מנסה לברוח ושהוא נשלט על ידי גורמים בעלי כוונות עוינות, ומחליטים שאין לתת לו לברוח. המטוס הלובי נורה בהוראת הרמטכ"ל ב-14:08 ו-108 נוסעים ואנשי צוות נספו מתוך 113. בשל הסיטואציה המורכבת האו"ם לא הנהיג שום פעולה נגד ישראל בשל הפלת המטוס.

מבצע "אביב נעורים"

קודם למלחמת יום הכיפורים, בלילה שבין ה-9 וה-10 באפריל, ביצע צה"ל את אחד המבצעים המפורסמים שלו, בו תקף מחבלים בביירות. כוחות יחידות מיוחדות של סיירת מטכ"ל, סיירת צנחנים, נח"ל מוצנח ושייטת 13 פושטות מהים על יעדים של אש"ף בלבנון, והרגו שלושה מבכירי הארגון, כ-20 מחבלים המשתייכים לאש"ף, אנשי בטחון לבנוניים ואזרחית איטלקייה. הכוח הישראלי אבד שני חיילים.

פרשת לילהאמר

במבצע זעם הא-ל, נדרש המוסד לחסל את ראש ארגון הטרור ספטמבר השחור, עלי חסן סלאמה. המידע הגיע ימים ספורים לפני המבצע, מייק הררי, מפקד יחידת המבצעים "קיסריה", אסף צוות בן שישה אנשים והחל לעקוב אחר בכיר באש"ף שהוביל אותם לעיירת הנופש לילהאמר. בכיר זה העביר ניירת לאחמד בושיקי, מלצר ממוצא מרוקאי, שמזוהה כעלי חסן סלאמה בטעות.

הצוות עשה עבודת בילוש רשלנית שמשכה תשומת לב. ב-21 ביולי באותה שנה, כשאחמד בבושיקי ירד מאוטובוס שני יורים יורו לגופו מטווח קצר 13 כדורים. מייק הררי ראש הצוות ראה את הגופה והכריז על המבצע כמוצלח. יום למחרת נתפסו שני אנשי צוות. אחד מהם סבר ששירותי הביון הנורווגים שותפים לפעולה וסיפר להם על כל המבצע. כל הצוות נעצרו ונשלחו לבית המשפט ב-1974. בית המשפט זכה את אחד מחברי הצוות וגזר על השאר עונשי מאסר שונים. לבסוף לאחר לחצים שהפעילה המדינה, משתחררים ה-5 לאחר שרצו זמן מסוים בכלא. ב-1996 ממשלת ישראל שלחה פיצוי לבנו של בושיקי על סך 400 אלף דולר.

ועדת אגרנט

ב-21 בנובמבר 1973, כחודש וחצי לאחר מלחמת יום הכיפורים מוקמת ועדת ארנט, ועדת חקירה ממלכתית, לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. הוועדה שמעה עשרות עדים ומפרסמת את דו"ח הביניים שלה ב-1 באפריל 1974. הדו"ח עורר סערה ציבורית מכיוון שהדו"ח מצא את דוד אלעזר, אלי זעירא ואת שמואל גונן כאשמים העיקריים לכשלונה של המלחמה והוציא מאשמה את ראש הממשלה גולדה מאיר ואת שר הבטחון, משה דיין. כתוצאה מהד"וח דוד אלעזר התפטר אלי זעירא ושמואל גונן הודחו וגולדה מאיר התפטרה שבוע לאחר מכן. לאחר מכן התפרסמו 2 דו"חות נוספים אך לא עוררו סערה. הוועדה ספגה ביקורות קשות במיוחד בכך שהוציאו את הדרגים הגבוהים מאשמה. ב-1995 פורסמו שאר עמודי הדו"ח שהיו חסויים ושמות העדים מתפרסמים ב-2008.

אירועים אחרים

פוליטיקה

בחירות 1973 לנשיאות ישראל

הנשיא ה-3 של מדינת ישראל, זלמן שזר, החליט שלא להתמודד שלישית על תואר נשיא המדינה ובעקבות כך היו 2 מועמדים לנשיאות, הביופיזיקאי אפרים קציר והפרופסור למדעי היהדות אפרים אלימלך אורבך. ב-10 באפריל נערכת ההצבעה בכנסת ובה זכה, בסיבוב הראשון, אפרים קציר ברוב של 66 קולות מול 41 קולות בעד אפרים אלימלך אורבך. ב-24 במאי באותה שנה הושבע אפרים קציר לנשיא המדינה ה-4 של מדינת ישראל.

הבחירות לכנסת השמינית

לקראת הבחירות לכנסת, שהיו אמורות להתקיים ב-30 באוקטובר (ונידחו ל-31 בדצמבר בשל המלחמה) הוקם בספטמבר "הליכוד", צירוף של גח"ל, "הרשימה הממלכתית", "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" ו"המרכז החופשי".

מאיר פעיל ורן כהן הקימו את מפלגת מוקד, המתמודדת בהצלחה בבחירות לכנסת. מפלגה חדשה נוספת המתמודדת בהצלחה בבחירות היא רצ שהקימה שולמית אלוני, ממקימי התנועה לזכויות האזרח, הקמה בשנה זו.

ב-31 בדצמבר זוכה המערך בראשות גולדה מאיר בבחירות לכנסת השמינית עם 51 מנדטים ועובר את הליכוד שזכה ב־39 מנדטים. לראשונה בבחירות אלו מופעלת שיטת חלוקת עודפי קולות הידועה כ"שיטת בדר-עופר", על שם שני חברי הכנסת שהעבירו את החוק המשנה את שיטת הבחירות. השיטה נותנת עדיפות למפלגות גדולות יותר בחלוקת הרווחים.

אירועים אחרים

כלכלה

בשנים שלפני 1973 הכלכלה הייתה בצמיחה אדירה. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הטילו מפיקות הנפט במזרח התיכון חרם על מדינות המערב שתמכו בישראל. מלבד זאת, הביאו גם לידי החלטה בארגון אופ"ק להעלות את מחיר חבית הנפט בשיעור מדהים: מ-2 דולר אמריקני לפני המלחמה הרקיע עד 40 דולר אמריקני לאחר ההחלטה. משבר האנרגיה העולמי והמלחמה ביחד הביאו לבלימת הצמיחה, למשבר חריף במאזן התשלומים, ולתחילת תהליך של סחרור אינפלציוני. התייקרות הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%.

חברה ותרבות

תנועות חברתיות ומחאה חברתית

אייבי נתן

ב-18 במאי אייבי נתן החל לשדר מספינתו את תחנת הרדיו הפיראטית "קול השלום" וב-1 באוקטובר הוא הפסיק.

במהלך מלחמת יום הכיפורים, יוצרים רבים מתגייסים למאמץ המלחמתי ומופיעים בפני חיילים, ביניהם הזמר לאונרד כהן, שמצוי בתקופת שיא, אך מפנה זמן להופעות בפני חיילים בחזית מצרים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, פורצת יצירה ביקורתית כמו גם תנועות חברתיות הקוראות לעריכת דין וחשבון ציבורי. קבוצת עיתונאים (יהונתן גפן, אורי דן, ישעיהו בן פורת, איתן הבר, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור) מפרסמת את הספר "המחדל". הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל.

אירועים אחרים

  • מוקם מחדש תיאטרון החאן הירושלמי במבנה ששימש בעבר כאכסניה לחניית לילה של שיירות.
  • בעקבות המלחמה הרחיבה הטלוויזיה את שידוריה לשש שעות וחצי מדי יום (כולל שעה וחצי בערבית ושעה לשידורי ילדים), ושידרה עד חצות.

חינוך ומדע

נפטרו

דוד בן-גוריון, ראש ממשלה הראשון של מדינת ישראל (16 באוקטובר 1886 - 1 בדצמבר 1973)

לקריאה נוספת

  • נסים משעל, ישראל 60 (1973, עמ' 176 - 185), ידיעות ספרים, 2008
  • יהודה שיף, דני דור, בן כספית ואילן כפיר, 50 לישראל (1973), גלי אלפא תקשורת, 1997

קישורים חיצוניים

  • 1973, באתר הכנסת


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0