טיסה 114 של ליביאן איירליינס
 | |
| אילוסטרציית מחשב של המטוס הלובי לצד מטוסי חיל האוויר | |
| מיקום | חצי האי סיני |
|---|---|
| גורם | יירוט מכוון |
| הרוגים | 108 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | בואינג 727 |
| מוצא | טריפולי, לוב |
| יעד | קהיר, מצרים |
| מפעיל | ליביאן איירליינס |
| נוסעים | 104 |
| אנשי צוות | 9 |
ב-10:30 בבוקר 21 בפברואר 1973 המריאה טיסה 114 של ליביאן איירליינס לטיסה מטריפולי שבלוב לקהיר. בשל טעות ניווט חדר המטוס לתחום האווירי של ישראל מעל חצי האי סיני, והופל על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי. 108 מתוך 113 נוסעיו ואנשי צוותו נספו בהתרסקות.
תיאור
המטוס, מסוג בואינג 727-224, הוטס על ידי צוות צרפתי (הקברניט ומהנדס הטיסה; טייס המשנה היה לובי), תחת הסדר בין אייר פראנס לבין חברת התעופה ליביאן איירליינס. לאחר עצירה קצרה בבנגאזי שבמזרח לוב, המשיכה הטיסה לכיוון קהיר, עם 113 איש על סיפונה.
כשהמטוס טס מעל צפון מצרים בהתקרבו לקהיר, הוא נקלע לסופת חול, בעטיה נאלץ הצוות לעבור לטיסה מבוקרת מכשירים, משום שלא ניתן היה להבחין בסימנים הגאוגרפים ששימשו בדרך כלל כציוני דרך. זמן קצר לאחר מכן, בסביבות 13:44, התעורר חשדו של הטייס שהוא טעה בניווט עקב תפקוד לקוי של המצפן: הוא לא הצליח לקלוט את משואת הניווט של שדה התעופה קהיר מערב, ולא יכול היה לאמת את מיקומו הנוכחי של המטוס. הוא לא דיווח על דאגותיו למגדל הבקרה בקהיר. במקום זאת, הוא קיבל ב-13:52 אישור מקהיר להתחיל בנחיתה. למעשה, המטוס נסחף באותה העת מזרחה במידה ניכרת על ידי רוחות חזקות, וטס מעל תעלת סואץ.
צה"ל נמצא באותה התקופה בכוננות גבוהה, בעקבות התרעות על תוכנית מחבלים מארגון ספטמבר השחור לרסק מטוס עמוס חומר נפץ מעל מרכז תל אביב.[1] מצרים הייתה באותה עת מדינת אויב, המצב הביטחוני בגבול המצרי היה מתוח, וישראל התייחסה בחשדנות לכך שלא נורו טילים מצריים על המטוס ולא הוזנקו מיגים כדי לעכבו, חרף מקרה דומה שאירע חודש לפני כן, בו הופל מטוס אתיופי.
ב-13:54 חדר המטוס למדבר סיני (שהיה אז בידי ישראל), כשהוא משייט בגובה 20,000 רגל. שתי דקות לאחר מכן הוזנקו לעברו שני מטוסי F-4 פנטום, והגיעו לקרבתו ב-13:59. הטייסים הישראלים לא הבחינו בנוסעים במטוס משום שכל תריסיו היו מוגפים. הם יצרו קשר עין עם צוות המטוס, והמשיכו בשידורי רדיו ובאיתות (באמצעות ניענוע כנפיהם) שעל המטוס לעקוב אחריהם לשדה התעופה של חיל האוויר ברפידים. צוות המטוס לא הגיב, אף על פי שסימני ידיים שעשו הצביעו על כך שהם מבינים את ההנחיות. באותה העת, בין 13:59 ל-14:02, התקשרו אנשי הצוות עם שדה התעופה בקהיר ודיווחו כי אינם יכולים לקלוט את משואת הניווט של קהיר מערב. בנמל התעופה בקהיר חשבו שהמטוס קרוב, והורו להם להנמיך לגובה 4,000 רגל.
נקודת מבטו של חיל האוויר הישראלי
ב-14:01 ירו מטוסי הפנטום פגזים נותבים אל מול חרטומו של המטוס; המטוס שינה את מסלולו, החל להנמיך לכיוון בסיס האוויר רפידים, ובהגיעו לרום של 5,000 רגל, כן הנחיתה שלו הורד. לפתע הוא פנה אחורה לכיוון מערב ועלה לגובה. הישראלים סברו כי הוא מסתובב לניסיון נחיתה שני, אך אז המטוס התכוון ישר למערב, כאילו ניסה לברוח. יריות אזהרה נוספות נורו.
כעת הגיעו בחיל האוויר למסקנה שהמטוס נשלט על ידי גורמים בעלי כוונות עוינות, והחליטו שאין לתת לו לברוח; המטוסים קיבלו הוראה לאלץ את המטוס לנחות. ב-14:08 ירו מטוסי הפנטום בקצות כנפיו של המטוס. הוא המשיך לטוס מערבה, ואז ירו המטוסים לשורשי הכנפיים. צוות המטוס ניסה לנחות נחיתת אונס, אך המטוס פגע בדיונת חול, כש-108 מתוך 113 נוסעיו ואנשי צוותו נספו בהתרסקות. המטוס התרסק סמוך לאסמאעיליה, במרחק של כדקת טיסה משטח מצרים.
עדות טייס מטוס הנוסעים
טייס המשנה הלובי ששרד, סיפר מאוחר יותר כי הצוות הבין כי מטוסי הפנטום הישראלים מבקשים מהם לנחות אולם בשל היחסים בין ישראל ללוב הם החליטו שלא להשמע להוראה.
הממשלה הלובית לעומת זאת, טענה כי ישראל תקפה ללא שום אזהרה. חיל האוויר הישראלי התייחס לטיסה 114 כאיום ביטחוני וחששו מריגול מעל בסיס חיל האוויר או משימת התאבדות לתוך עיר ישראלית או מעל הכור הגרעיני בדימונה. טייס המשנה הלובי זיהה אותם בטעות כמטוסי מיג.
כשהחלו להנמיך לרפידים, הבינו חברי הצוות שמדובר בבסיס אוויר צבאי. הם החליטו שתהיה זו טעות לנחות שם, והחלו לחזור חזרה לכיוון מערב קהיר. הם לא הבינו מדוע ירו עליהם זמן קצר לאחר מכן, וקלטו כי מטוסי הקרב הם ישראלים רק זמן קצר לפני ההתרסקות.
תוצאות
תחילה התכחשה ישראל לאשמתה בטרגדיה, אך לאחר ה-24 בפברואר, לכשנמצאה הקופסה השחורה של הבואינג שהקליטה את שיחותיו של הצוות עם מגדל הפיקוח בקהיר, הודתה ישראל כי היא הפילה את המטוס. כמו כן חשפה ישראל כי המטוס הופל באישור הרמטכ"ל דוד אלעזר.
טייס המשנה, ששרד את הפלת המטוס, אמר לאחר מכן כי צוות המטוס הבין שהם נדרשים לנחות בישראל, אך החליט שלא לעשות כן בגלל העוינות המדינית בין ישראל ללוב.[2] למרות דברים אלו, הצהירה ממשלת לוב כי ההתקפה נעשתה ללא אזהרה מוקדמת.
בשל הסיטואציה המורכבת, החשש הישראלי מהתקפת מחבלים, ופעולות המטוס שנראו כחשודות, לא נקט האו"ם כל פעולה נגד ישראל בשל הפלת המטוס. כש-30 החברות בארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) הצביעו בעד גינוי ישראל בגין התקרית, ארצות הברית נמנעה.
ב-23 בפברואר קיימה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיון בנושא. יושב ראש האופוזיציה מנחם בגין דרש להקים ועדת חקירה בנימוק "שמעמדה המוסרי של מדינת ישראל מועמד בסימן שאלה". בסופו של דבר לא הוקמה ועדת חקירה, וממשלת ישראל שילמה פיצויים למשפחות הקרבנות.
פרשיות דומות
ערך מורחב – החזית לשחרור לבנון מזרים
בשנת 1982 על רקע מלחמת לבנון הראשונה ופעילות ארגון הטרור הישראלי החזית לשחרור לבנון מזרים הורו שר הביטחון אריאל שרון והרמטכ"ל רפאל איתן על הפלת מטוסי נוסעים שחשדו שבהם נמצא יאסר ערפאת.[3] במקרה אחד היה המוסד טען כי ערפאת על מטוס תובלה והוזנקו אליו מטוסי F-15 במטרה לפוצץ אותו באוויר. מפקד חיל האוויר דוד עברי היסס עקב חשש לטעות בזיהוי ולבסוף הפעולה בוטלה. התברר בהמשך כי ערפאת לא היה על המטוס אלא אחיו, רופא ילדים, ואיתו 30 ילדים פצועים. דבר זה לא הרתיע את שרון ואיתן והם הורו לנסות ליירט מטוסים נוסעים גם בהמשך. לפחות ב-5 מקרים הוזנקו מטוסי קרב ישראלים לעבר מטוסים אזרחיים במטרה להפילם אולם פעילות זו שובשה על ידי טייסים וקצינים בטענה לבעיות טכניות, ומתוך נימוק שמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל. פרשה זו וכן פעילות ארגון הטרור והרג מאות אזרחים לבנונים נותרה סודית עד שנת 2018.[3]
ראו גם
- הפלת מטוס אל על בשמי בולגריה
- התרסקות מטוס סיביר אייר בים השחור
- טיסה 6491 של טורקיש איירליינס
- אסון ביילמר
לקריאה נוספת
- חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, ספרית מעריב, 1978, כרך א', עמ' 227-225
- כתבנו בבאר שבע, מאת יצחק שתיל, אדר תשנ"א, מרץ 1991, עמ׳ 117 עד 120
קישורים חיצוניים
- שמשון עופר, הרמטכ"ל: אני אישרתי השיקול, דבר, 25 בפברואר 1973
- שרה ליבוביץ-דר, טסתי לידו תא מול תא ופתחתי באש, באתר הארץ, 28 בינואר 2003
- שי טל, להחליט ומהר, באתר חיל האוויר הישראלי, 27 בפברואר 2007
אמיר אורן, "אני נתתי את ההוראה" - ניתנה פקודה, לירות במטוס שנית, באתר הארץ, 27 במרץ 2013- יעקב לזוביק, צה"ל הרג 108 אזרחים, אך רה"מ קבעה: לא מוטל עלינו שמץ של אשמה, באתר הארץ, 8 במרץ 2023
- תיק התאונה והיסטוריית המטוס של טיסה 114 של ליביאן איירליינס, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מיכאל בר-זוהר ואיתן הבר, נקמת מינכן, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2005, עמ' 182
- ^ Aerial intrusions by Civil and Military Aircraft in a Time of Peace Phelps, John Maj. Military Law Review Vol 107 Winter 1985 Page 288
- ^ 3.0 3.1 הארץ, ספר חדש: שרון הורה ב-1982 להפיל מטוסי נוסעים כדי להרוג את ערפאת, באתר הארץ, 24 בינואר 2018
טיסה 114 של ליביאן איירליינס36836057Q1576861