נמל התעופה דב הוז
 סמל כנף 15 | |||||||||||
 | |||||||||||
| שדה דב לאחר סגירתו ופירוקו, 26 באוקטובר 2020 | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | ציבורי/צבאי | ||||||||||
| תקופת הפעילות | 23 בספטמבר 1938 – 1 ביולי 2019 (80 שנה) | ||||||||||
| מפעיל |
רשות שדות התעופה, חיל האוויר הישראלי | ||||||||||
| עיר סמוכה |
 תל אביב-יפו | ||||||||||
| קואורדינטות | 32°6′53″N 34°46′56″E / 32.11472°N 34.78222°E | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 13 מטר (43 רגל) | ||||||||||
| נמל התעופה דב הוז | |||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
![דפית תרשים ש"ת שדה-דב[1]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:SdeDovAerodrome-Red.jpg) | |||||||||||
שדה דֹב, או בשמו הרשמי נמל התעופה ע"ש דב הוז, היה נמל תעופה שנמצא בצפון תל אביב אשר נסגר והפסיק את טיסותיו ב-1 ביולי 2019.
הנמל שימש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15) מקום המדינה עד לסגירתו, אחר מכן טייסותיו הועברו לבסיס חצור (כנף 4).
בשנת 2011 עברו דרך הנמל 653,055 נוסעים ב-30,238 תנועות פנים ארציות[2]. מספר הנוסעים בטיסות בינלאומית היה קטן יחסית ועמד על 5,886 איש ב-1,583 טיסות בלבד.
נמל התעופה החל לפעול ב-23 בספטמבר 1938, וכעבור כ-81 שנים, ב-1 ביולי 2019 הפסיק לפעול, מתוך כוונה להקים בשטחו שכונת מגורים.
היסטוריה
בתקופת המנדט הבריטי
בשנת 1937 פנה ראש עיריית תל אביב, ישראל רוקח, לשלטונות המנדט הבריטי בבקשה להקים שדה תעופה כדי לפתור את בעיית התנועה היהודית בארץ ישראל בזמן המרד הערבי הגדול, שהסתכנה בהגעה ובשימוש בנמל התעופה בלוד. בשנת 1938 החלו העבודות להכשרת שטח השדה, בשיתוף עם חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל, מצפון לנחל הירקון בסמוך לשפת הים. במקום נסלל מסלול באורך 400 מטר וברוחב 40 מטר ונבנה מוסך לכלי טיס קטנים. טקס הפתיחה של השדה התקיים ב-23 בספטמבר 1938, ובמעמד זה נחנך קו הטיסה תל אביב-חיפה-ביירות של חברת "נתיבי אוויר לארץ ישראל". הקו נועד לפעול בתדירות יומית לחיפה ושלוש פעמים בשבוע לביירות. בשנת 1940 נהרג בתאונת דרכים דב הוז, סגן ראש עיריית תל אביב, מראשוני התעופה בארץ ישראל וממקימי חברת "אווירון", ולזכרו שונה שם השדה לשדה דב הוז ומאוחר יותר לשדה דב. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה סגרו שלטונות המנדט את השדה והפקיעו את מטוסיה של חברת "נתיבי אוויר לארץ ישראל" לטובת חיל האוויר המלכותי.
בנובמבר 1947 הקימה "ההגנה" את "שירות האוויר" ועקב הקושי ביישוב להשתמש בשירותי נמל התעופה בסמוך לעיר הערבית לוד הגישה חברת "אווירון", שהייתה חברת התעופה של ההגנה במסווה של חברה מסחרית, בקשה לשלטונות המנדט להשתמש בשדה דב. הבקשה אושרה ו-6 מטוסים הועברו מלוד לשדה דב. במקביל הוכשר בשדה מסלול נוסף באורך 300 מטרים לקליטת מטוסי תובלה קלים. בסוף דצמבר חנכה חברת אווירון קו מוניות-אוויר משדה דב ללוד.
השדה במלחמת העצמאות
לאחר ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה הפך שדה דב לבסיס המרכזי של שירות האוויר של ההגנה, שהיווה את הבסיס לחיל האוויר הישראלי. ההגנה קיבלה את רשות שלטונות המנדט להפעיל את השדה תחת המסווה של חברת "אווירון". בשדה, שהפך בעצם לבסיס של חיל האוויר שבדרך, התארגנה "טייסת הנמר", שבה היו 21 כלי טיס - הגדול שבהם היה מטוס DC-3 דקוטה. בחודש דצמבר 1947 המריאה מהשדה הטיסה המבצעית הראשונה: הטייס פנחס בן פורת המריא במטוס RWD13 לבית אשל, כשהוא נושא עמו רופא, כדי לחלץ פצוע מבית אשל. בחודש אפריל 1948 הצטרפה "טייסת האריה" לסדר הכוחות של הבסיס הצבאי שבשדה, ועסקה בצילום אווירי. עם ההכרזה על הקמת המדינה גויסו מטוסי חברת אווירון שבשדה לטובת פעילות חיל האוויר. השדה הפך לבסיס של טייסת א', הטייסת הראשונה של "שירות האוויר". למטוסים שבשדה צורפו בחודשים מרץ ואפריל מטוסים קלים מסוג אוסטר אוטוקרט, שנרכשו מפורקים מעודפי הצבא הבריטי, והורכבו בשרונה, שהפכה אחר כך לקריה בתל אביב. מטוסים אלו כונו בשם "פרימוסים" בשל הרעש האופייני להם, שהזכיר את רעשה של כירת הגז בשם זה. ה"פרימוסים" ביצעו טיסות קישור ליישובים מבודדים, הובילו מזון, תחמושת וציוד רפואי ואף ביצעו גיחות סיור, צילום והפצצה. ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה וראשית הפלישה המצרית, תקפו ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים את השדה וגרמו נזק למטוסים ולמבנים. אחד מהמטוסים התוקפים הופל באש נ"מ וטייסו נלקח בשבי (חלקים מהמטוס שהופל שמשו לשם הרכבת מטוסי הספיטפייר של חיל האוויר הישראלי). בהתקפה נהרגו חמישה אנשים ונפצעו תשעה. עם תום המלחמה הוקמה בשדה "טייסת 100", שהועברה אחר כך לשדה התעופה רמלה.
לאחר קום המדינה
בשנות החמישים הפך שדה דב לשדה אזרחי שבו עיקר הפעילות היא של מטוסים פרטיים מסוג סטירמן ופייפר סופר-קאב. השדה שימש גם כבסיס למטוסי הפייפר של משטרת ישראל ששמשו למטרות סיור, כמו גם לצי מטוסי הריסוס של חברת כימאוויר. עוד פעל בשדה קלוב התעופה לישראל שביצע בשדה פעילות הדרכה וגרירת דאונים. בשנת 1958 הועברה מפקדת חיל האוויר מרמלה לקריה בתל אביב, ובחודש מרץ 1959 שבה טייסת 100 לשדה דב.
בשנות השישים קיבל השדה צביון מסחרי יותר ונפח הפעילות בו גדל. באוגוסט 1959 חברת ארקיע העבירה אליו את מטוסי הDC-3 דקוטה שלה, ורכשה מטוסי הנדלי פייג' דארט הראלד, שקיצרו את זמן הטיסה לאילת לכ-50 דקות בלבד[3]. ארקיע עברה לשדה דב על מנת לחסוך לנוסעים לאילת את הצורך לנסוע לנמל התעופה בלוד, למרות ההוצאות שנדרשו לצורך הכשרת שדה דב לפעילותה[4]. השדה הפך לבסיס הפעילות העיקרי של החברה והיא גם הקימה מתקני תחזוקה למטוסים במקום[5].
משלב זה התבססה הפעילות האווירית בשדה דב על שני נדבכים עיקריים: חברת ארקיע וחיל האוויר. זה האחרון הגביר מאוד את פעילותו ואת כמות המטוסים והטייסות בשדה, ודחק את המפעילים הפרטיים משדה דב. רובם של מפעילים אלה, כולל חברת איה תעופה וכימאוויר, עברו לשדה התעופה הרצליה.
טייסת הסיור של המשטרה התאחדה עם טייסת 100. בשדה החלה לפעול חברה חדשה, חברת "אויתור", שהפעילה מטוסי דה הבילנד הרון בטיסות שכר ובשירות מונית אווירית לחיפה ולאילת. בשנת 1966 חנכה חברת ארקיע את הקו למנחת ליד מצדה. לאחר תום מלחמת ששת הימים התגברה הפעילות האווירית בשמי ישראל וגדל נפח הפעילות של חברת ארקיע, שהפעילה מהשדה טיסות לשדה התעופה עטרות שבקלנדיה, מצפון לירושלים, ולאילת. עם הגדלת הדרישה לטיסות החלה חברת ארקיע להפעיל מטוסי ויקרס ויקאונט שלהם שמונים מושבים. בשנות השבעים החלו להופיע בשדה מטוסי הדאש 7 החדשים של חברת ארקיע, שהחליפו את מטוסי ההראלד והויקאונט.
בשנת 1985 הצטרפה חברת "שחף" לחברות המפעילות שירות משדה דב והציעה, במשך שלוש שנים, טיסות שכר לאילת בשני מטוסי אמבראר 110 בנדירנטה, מתוצרת ברזיל. בשנת 1986 החלה חברה נוספת, חברת "סנונית", להפעיל טיסות שכר למנחת בקריית שמונה, בתחילה במטוסי דאש 6 ולאחר מכן במטוסי ערבה. בשנת 1987 הצטרפו גם חברות נוספות: "אלרום", שהציעה טיסות לבאר שבע, עין יהב ואילת במטוסים קטנים, ו"כנפי העמק" שהציעה טיסות ממגידו לערד דרך שדה דב במטוסי שורט 330, ומאוחר יותר במטוסי שורט 360.
בשנות ה-90 הורחבה הפעילות בשדה התעופה ומסוף הנוסעים בשדה הוגדל כדי להתמודד עם תנועת הנוסעים המתגברת. חברת "ישראייר" שקמה מתוך חברת "כנפי העמק" החלה להפעיל מטוסי ATR-42 בקו לאילת. בשנת 1999 נחנכה רחבת המטוסים הצפונית שנסללה על ידי מנהל התעופה האזרחית. בעשור השני של המאה ה-21 חל צמצום משמעותי במספר יעדי הטיסה משדה דב וכך, יוצאות ממנו טיסות יומיות סדירות רק ליעדים אילת, נמל התעופה חיפה, שדה התעופה ראש פינה וטיסות המבוצעות על ידי חברת איה תעופה למנחת ספיר ליד עין יהב אשר גם מופעל על ידה, קו כאמור אשר פעיל מסוף שנות ה-90 לטובת תושבי הערבה.
מערכת תאורת המסלולים של השדה שופצה בסוף שנת 2008, ולשם כך הושבתה פעילותו משך כמעט חודשיים.
התוכניות לפינוי השדה
.jpg)
כבר בשנת 1961, בעקבות הגדלת הפעילות בשדה והתפתחות רמת אביב, דרשה עיריית תל אביב את העברת השדה למקום אחר[6]. באותה שנה הוקמה ועדה לבחינת האפשרות להעתיק את השדה ללוד, תוך סלילת כביש מהיר שיחבר את תל אביב לנמל התעופה לוד[7]. הוחלט לסגור את שדה דב עם תום סלילת הכביש המהיר[8]. במרץ 1965 הוחלט להאיץ בניית טרמינל חדש בנמל התעופה בן-גוריון על מנת לאפשר את חיסול שדה דב[9]. המדינה אף מכרה קרקעות עליהן נמצא שדה דב ליזמים שבקשו לבנות עליהן עם פינוי השדה[10]. במרץ 1967 הועלה נושא העברת השדה בפני ועדת שרים לענייני כלכלה. בין השאר נדרשה העתקת השדה לצורך הקמת תחנת הכוח רדינג ד'[11]. בתחילת מאי 1967 קבע מנכ"ל משרד התחבורה את 1 בספטמבר 1967 כתאריך סגירת שדה דב[12], ולאחר מכן נקבעו תאריכי יעד מאוחרים יותר[13]. לקראת סוף 1969 התחלפו הדיבורים על פינוי שדה דב לדיבורים על פיתוחו והרחבתו[14]
בשנת 1970, הורה שר התחבורה שמעון פרס לערוך סקר היתכנות להעתקת הנמל לתוך שטח שייובש בתוך הים[15]. מאז התנהלו דיונים על סגירתו של שדה דב או העתקתו אל שטח שייובש בים, שכן הוא תופס חלק ניכר מהשטח הפתוח הגדול היחיד שנותר בתל אביב, ומונע את התפתחות העיר באופן רציף צפונה. במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 תכנן משרדה של האדריכלית אילנה אלרוד עבור רשות שדות התעופה את העתקת שדה דב לאי מלאכותי כשני קילומטרים מהחוף, אך תוכנית זאת מעולם לא קודמה.
בשנת 2007 נחתם הסכם בין המדינה לבעלי השטח, בהם התחייבה המדינה לפנות את שדה דב. ב-7 בפברואר 2010 החליטו שר התחבורה ושר השיכון לפעול בהקדם לסגירת השדה כדי לפנות מקום לבניית 12,000 יחידות דיור בשטחו, במסגרת תוכנית "מנהטן על הים" של עיריית תל אביב-יפו[16]. ההחלטה נתקלה בהתנגדות חברות התעופה הפועלות בשדה, הטוענות לחשיבותו ולתנועת הנוסעים השנתית הערה העוברת דרכו, אך היא אושרה על ידי הממשלה ב-28 באוקטובר 2012. לפי התוכנית, צו רשות שדות התעופה בשדה דב המסתיים ב-30 ביוני 2016 לא יוארך, ופינויו של שדה דב יסתיים עד לשנת 2018. עם זאת על פי החלטת בג"ץ הוחלט להאריך את רישיון ההפעלה של השדה עד לאפריל 2017. פעילות המטוסים הקלים תועתק לשדה תעופה חדש שיוקם במנחת עין שמר, ואילו פעילות מטוסי החברות המסחריות תועבר לנמל התעופה בן-גוריון[17]. מאז קבלת ההחלטה, פועלו עיריית אילת, ועד שכונת למד וחברות התעופה ארקיע וישראייר לביטולה ולהמשך פעילות השדה[18][19]. ההתנגדות העיקרית נובעת בשל היות נמל התעופה בן-גוריון נמל תעופה שמשרת בעיקר טיסות חוץ (נכון ל-2015 יש מדי יום 26 טיסות פנים ארציות מאילת אל שדה דב לעומת 6 לנמל התעופה בן-גוריון). בתור חלופות למהלך הוצע להסתפק בפינוי המחנה הצבאי (המחנה נמצא ממזרח לשדה האזרחי) או דחיית סגירת שדה דב למועד פינוי המחנה.
ב-3 ביולי 2016 הועלתה לדיון הצעת חוק פרטית לדחיית פינוי השדה לשנת 2019, הצעה שקיבלה תמיכה של למעלה מ-80 חברי כנסת[20], אך ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את ההחלטה בנושא בשלושה שבועות. כעבור מספר ימים פורסם כי התקבלה החלטת פשרה מטעם שר האוצר לפיה השדה האזרחי יפונה כמתוכנן ב-2017, ולאחר הריסת המבנים ובדיקת רעילות הקרקע וטיהורה בעת הצורך תופשר הקרקע לבניית כ-4,000 יחידות דיור. אך פעילות התעופה האזרחית לאילת תימשך כשנתיים נוספות מהחלק הצבאי בשדה עד 2019 על ידי הקמת ביתנים זמניים בעלות של כ-2 מיליון שקלים שישמשו כמבני הטרמינל. לאחר סגירת השדה הצבאי שמתוכננת ליולי 2019 תתאפשר בניית עוד 12,000 דירות במתחם והכנסות המדינה משיווק הקרקע לבנייה תממן פינוי מחנות צבא נוספים ממרכז הארץ לנגב כשבשטחם יש עתודות קרקע לבניית 60,000 יחידות דיור בסך הכל.
בתחילת 2017 הוגשה מטעם המדינה בקשה (בהסכמת עיריית תל אביב) להארכת השימוש בשטח השדה האזרחי עד אוקטובר 2017 במקום לפנותו כמתוכנן באפריל 2017. אך התנגדות בעלי הקרקעות הביאה את בג"ץ להכריע ב-8 במרץ בהתאם לפסיקתו הקודמת כי יש לבצע את הפינוי כמתוכנן באפריל 2017.
עוד בטרם פורסמה פסיקת בג"ץ שבה הכנסת להליך חקיקה של הצעת החוק הפרטית שהועלתה בקיץ 2016 להארכת השימוש בשדה האזרחי עד תחילת 2019, מועד פינויו המתוכנן של הבסיס הצבאי. הצעת החוק הזו אושרה סופית בכנסת במרץ 2017, ולפיכך נקבע שפינוי נמל התעופה האזרחי יתבצע רק עם פינוי הבסיס הצבאי ב-2019 או לפחות לא יבוצע לפני ינואר 2019[21].
שדה התעופה האזרחי נועד להתפנות עד 1 בדצמבר 2017. אך לאחר שהובהר כי עלות הקמת מבנים זמניים לתפעול טרמינל אזרחי בשטח הבסיס הצבאי תעלה כ-50 מיליון שקלים, וייקח כ-8 חודשים לביצוע מכרז, תכנון והקמה, החליט השר משה כחלון ב-27 בנובמבר 2017, להאריך את פעילות הטרמינל האזרחי לכל הפחות עד חודש יולי 2018. בהמשך הוחלט להצמיד אותו לפינוי הבסיס הצבאי. ביוני 2018 פורסם כי משרד הביטחון ביקש להאריך את הפעילות הצבאית עד יולי 2019 ובקשה זאת אושרה. בנוסף, החליט ראש עיריית ת"א עצמה להציע חלופה תכנונית לפיה שטח השדה יצומצם ויוקם טרמינל חדש סמוך למסלול, אך יוכל להמשיך לפעול כשדה תעופה אזרחי בשנים הבאות ולא להתפנות. כתוצאה מזאת במקום התוכנית לבניית שכונה בצפון תל אביב עם כ-16,000 דירות, תוקם שכונה מצומצמת עם כ-8,000 דירות בלבד. לתוכנית זאת מתנגדים בתוקף בעלי השטח, רשות מקרקעי ישראל, מהנדס עיריית תל אביב והמדינה. התוכנית החלופית אושרה להפקדה בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב ב-20 ביוני 2018, בעוד התוכנית לפינוי כולל נידונה כבר בוועדה המחוזית של גוש דן ואושרה להפקדה ב-23 ביולי 2018.
ב-30 בדצמבר 2018 הוחלט בוועדת הפנים בכנסת לתת לשר הביטחון סמכות לבחון מחדש את ההחלטה לפנות את הבסיס הצבאי משדה דב ואת ההשלכות הביטחוניות לכך, החלטה זאת אושרה בכנסת יומיים לאחר מכן[22].
ב-13 בפברואר 2019 הודיעה רשות שדות התעופה שהשדה ייסגר כמתוכנן ב-1 ביולי 2019, והורתה לכל חברות התעופה הפועלות בו להיערך לפינוי כל המטוסים שלהם בתאריך זה לשדות תעופה חלופיים. אך לשר הביטחון עדיין קיימת האפשרות להחליט על דחיית סגירת השדה או שינוי המתווה לסגירתו הכוללת לטובת שימורו כשדה תעופה פעיל על שטח מצומצם יותר (ללא הבסיס הצבאי ועם טרמינל חלופי) בהתאם להחלטה שאושרה בכנסת בתחילת ינואר 2019.
ב-30 ביוני 2019 לאחר דיונים ארוכים, שנמשכו במהלך כל היום לאור התנגדותם של תושבי אילת, ההסתדרות והתאחדות המלונות בישראל לסגירת שדה דב. ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שנמל התעופה ייסגר ב-1 ביולי והטיסות שבו יועתקו לנמל התעופה בן-גוריון והשטח של שדה דב יעבור לבעלי הקרקעות[23].
השדה הפסיק את טיסותיו סופית ב-1 ביולי 2019. חברת ארקיע הודיע על פיטורי מאות מעובדיה, אך בלחץ ההסתדרות חזרה בה[24]. המחנה הצבאי התפנה ב-31 ביולי 2019. ב-1 באוגוסט החלו עבודות לפירוק מסלולי הטיסה וההסעה וכלל מבני השדה.
ב-10 בפברואר 2020 הושלם פינוי השדה. בסך הכל פונו ונהרסו למעלה מחצי מיליון מ"ר של מבני צבא, משטחי אספלט ומסלול ההמראה באורך 1,741 מטרים. מגדל הפיקוח הוכרז כמבנה לשימור ונשאר למעשה השריד האחרון של השדה, על פי התכנון המגדל יישאר כשטח ציבורי בשכונת המגורים העתידית גם כאשר תוקם השכונה[25][26].
ביוני 2020 פורסם כי מועצת העיר של תל אביב אישרה הקמת שבילי אופניים ומעברים להולכי רגל שיחברו בין השכונות הנמצאות בסמוך לשטח השדה לרצועת החוף העירונית, כמו כן קיימת תוכנית להקמת מגרשי חנייה זמניים במקום עד אשר יחלו עבודות ההקמה של שכונת המגורים[27].
השדה האזרחי
מבנה
בשדה היה אולם לנוסעים נכנסים ולנוסעים יוצאים. טרמינל 2 של השדה שימש לטיסות הנוחתות מחוץ לישראל של עד 30 נוסעים. בשנת 2003 נבנה במקום מגדל פיקוח חדש (במתחם הצבאי של השדה), שהחליף את המגדל הישן שנבנה כשישים שנה לפני כן. במגדל החדש 13 עמדות לפקחי טיסה שיכולים להתמודד עם כ-80,000 ההמראות והנחיתות שהתבצעו בשדה מדי שנה, בחודש יוני 2006 (3 שנים לאחר מכן) נחנך מגדל בקרה חדש, המגדל הקודם היה נמוך יחסית (דבר שמאפשר זווית ראייה טובה יותר לפקחי המגדל ולהעלאת רמת הבטיחות בתחום האווירי של השדה). פיקוח הטיסה בשדה דב בוצע על ידי חיל האוויר ובאחריותו.
בשדה דב היה מסלול טיסה בודד (03/21), ולצידו משטחי חנייה ותדלוק ששימשו את ארקיע וישראייר. מסלול הסעה הוליך לקצה הדרומי של המסלול. המסלול בשדה דב אינו שטוח לגמרי, כך שמצד אחד של המסלול לא ניתן לראות מטוס שיעמוד בצד השני. בעבר כמעט ואירעה התנגשות כשמטוס שהמריא ניצב פנים אל פנים מול מטוס אחר.
חברות תעופה שפעלו בנמל בקביעות
- ישראייר - קו לאילת - רמון, לחיפה ולנמל התעופה לרנקה[28].
- ארקיע - קו לאילת - רמון, קו עונתי לנמל התעופה הבינלאומי בלרנקה[29][30].
- עיט שירותי תעופה ותיירות - קו לשדה התעופה ראש פינה ולנמל התעופה הבינלאומי פאפוס[31].
- איה תעופה - קו למנחת ספיר, מוניות אוויר, מיפוי וניסויי טיסה.
- להק שפרירית תעופה - מוניות אוויר.
- כים ניר - שירותי תעופה מיוחדים.
סטטיסטיקה
תנועת הנוסעים והמטוסים נותרת יציבה לאורך השנים. להלן נתוני התעבורה בנמל בין השנים 2006–2011[2]:
| שנה | 2006 | 2007 | 2008 | 2009 | 2010 | 2011 |
|---|---|---|---|---|---|---|
| נוסעים (פנים) | 624,539 | 697,774 | 640,657 | 658,287 | 652,119 | 653,055 |
| תנועות מטוסים (פנים) | 30,799 | 34,991 | 33,266 | 30,979 | 31,985 | 30,238 |
| נוסעים (בינ"ל) | 4,349 | 5,875 | 6,132 | 3,543 | 3,653 | 5,686 |
| תנועות מטוסים (בינ"ל) | 1,159 | 1,436 | 1,422 | 907 | 1,005 | 1,583 |
בסיס חיל האוויר
שדה דב שימש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15) מקום המדינה עד לסגירתו ב-1 ביולי 2019. לאחר מכן טייסותיו הועברו לבסיס חצור (כנף 4).
הפעילות המבצעית העיקרית של הבסיס התמקדה באיסוף מודיעין ובתובלה, ושימש כבסיס האם של הטייסת הראשונה בחיל האוויר, טייסת התובלה הקלה:
- טייסת 100 ("טייסת הגמל המעופף"). הטייסת מפעילה את מטוסי הקינג אייר B-200 ("צופית") והבוננזה A36 ("חופית").
טייסות עבר בבסיס:
- טייסת 125 ("טייסת המסוקים הקלים"). הטייסת הפעילה מסוקי בל 206 ("סייפן" ו"סייפנית") ומוקדם יותר גם מסוקי בל 212 ("אנפה"), עד סגירתה בשנת 2003.
- טייסת 249 ("יחידת הכיבוי האווירי"). הטייסת מפעילה מטוסי אייר טרקטור AT-802. הטייסת נפתחה בשנת 2011, כתוצאה מלקחי אסון הכרמל. הטייסת הייתה במקור חלק מחיל האוויר והועברה ב-2016 לאחריות היחידה האווירית של משטרת ישראל.
- טייסת 135 ("טייסת מלכי האוויר"). הטייסת הפעילה עד למועד סגירתה את מטוסי הקינג אייר ("צופית" ו"קוקיה"), והבוננזה A36 ("חופית"). הטייסת נסגרה בסוף שנת 2018 והתאחדה עם טייסת 100.
שדה דב היווה, בנוסף, גם "שער כניסה לחיל האוויר". בבסיס הייתה יחידת הימ"מ (יחידת מיון ומעבר), יחידה המקבילה באופייה לבקו"ם חיילי, אליה מגיעים חיילים חדשים המתגייסים לחיל.
הבסיס זכה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות לשנת 2004 ולשנת 2017.
כחלק ממהלך סגירתו של שדה דב, הבסיס עבר לבסיס חצור (כנף 4) במהלך שנת 2019[32].
סמלי היחידות התומכות
|
מפקדי הכנף
| שם מפקד הכנף | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| מיכאל (מישה) קנר | 3.1948–4.1948 | מפקד הבסיס הראשון |
| דניאל בוקשטיין | 4.1948 | בדרגת סגן
נפל בעת מילוי תפקידו |
| בוריס סניור | 5.1948–7.1948 | ממקימי חיל האוויר |
| בנימין אימברג | 7.1948–8.1948 | |
| בנימין בונה (בוניסלבסקי) | 8.1948–10.1948 | |
| יוסף קרופינסקי | 1948–1949 | |
| מאיר רוף | 1959–1962 | |
| מאיר שפר | 1962–1963 | |
| אלי איל (פיינגרש) | 1963–1965 | |
| אורי ירום | 1965–1967 | |
| מתי כספית | 1967–1969 | |
| אמיתי חסון | 1969–1973 | |
| משה סער (סימי) | 1973–1974 | |
| עודד שגיא | 1974–1977 | |
| שאול כהן | 1977–1978 | |
| ראובן איל | 1978–1980 | לימים ראש להק המודיעין |
| שאול כהן | 1980–1983 | כהונה שנייה |
| יוסף (יוסי) טרון | 1983–1985 | |
| נתן דביר | 1985–1987 | |
| אסף אגמון | 1987–1989 | |
| ישראל בן חיים | 1989–1991 | |
| יצחק ברנדט | 1991–1993 | |
| נחמיה שלם | 1993–1995 | |
| אמיר השכל | 1995–1997 | לימים ראש להק כוח האדם |
| נתן ברזיאלי | 1997–1999 | |
| אייל בבלי | 1999–2002 | |
| אודי בר-עוז | 2002–2004 | |
| עדן אטיאס | 2004–2007 | |
| יהוא עופר | 2007–2010 | |
| ליהוא הכהן | 2010–2013 | |
| יהל פטישי | 2013–2015 | |
| אמיר גת | 2015–2018 | לימים ראש להק המודיעין |
| עמירם יקירה | 2018–2019 | מפקד הבסיס האחרון
לימים הנספח הצבאי בקנדה |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה דב הוז- שדה דב - באתר רשות שדות התעופה
- בסיס שדה דב, באתר חיל האוויר הישראלי
- חנוכת שדה דב באתר עיריית תל אביב
- צבי אלגת, שדה דב עשה שלו - הוא יכול ללכת, מעריב, 8 בספטמבר 1961
ערן אלדר, אפשר לבנות על שדה דב | דעה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2013- יונתן גת, חסרי מעוף: האם סגירת שדה דב תפגע בתנועה האווירית בישראל?, Time Out תל אביב, 14 במרץ 2016
- נמרוד בוסו, מקורקעים | תיירים לאילת או דירות לת"א? מי עוצר את פינוי שדה דב, באתר TheMarker, 15 ביולי 2016
- עופר אדרת, כשבתל אביב חיפשו "מקום חניה לאווירונים", באתר הארץ, 1 ביולי 2019
- גילי מלניצקי, צפו: להתראות שדה דב, שלום שכונת יוקרה, באתר TheMarker, 10 בפברואר 2020
- שדה התעופה שדה דב (רתא - רשות התעופה האזרחית)
יישור החולות לשדה דב, 1938, באתר סינמטק ירושלים- שדה דב, 1953, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- אסף קמר, איתי בלומנטל, נכנסנו לשדה דב הנטוש וכך זה נראה, באתר ynet, 31 ביולי 2020
נמל התעופה דב הוז, סרטון באתר יוטיוב, 2020- שדה דב, מאמר באתר מקומות שהזמן שכח, 21 בדצמבר 2021
הערות שוליים
- ^ ספר פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981.
- ^ 2.0 2.1 סטטיסטיקה
- ^ ת. לויטה, שדה דב - בסיס של ארקיע, מעריב, 12 במרץ 1959
שרותי ארקיע לשדה דב בת"א, דבר, 12 באוגוסט 1959 - ^ עליה רבה בתנועת ארקיע, דבר, 27 בפברואר 1957
- ^ "שדה דב" - הבסיס העיקרי של "ארקיע", למרחב, 26 בינואר 1959
- ^ מחכים להכרעת ב.ג. בעניין העברת שדה דב, מעריב, 5 ביוני 1961
- ^ ועדה תבחן עניין העתקת שדה דב, דבר, 13 ביולי 1961
- ^ אריאל ויינשטיין, ייסלל כביש חדש מלוד לתל אביב, מעריב, 30 באוקטובר 1961
אריאל וינשטין, משרד התחבורה מתנגד להעברת שדה דב ממקומו, מעריב, 11 ביולי 1965 - ^ אריאל וינשטיין, דיון בדרג גבוה לפינוי שדה דב, מעריב, 11 במרץ 1965
- ^ ע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל
- ^ ועדת השרים לענייני כלכלה תדון בהחשת פינוי שדה דב, דבר, 26 במרץ 1967
- ^ ניתנה הוראה לפינוי שדה דב, דבר, 4 במאי 1967
- ^ שדה דב יפונה ב-1 באוקטובר, דבר, 9 במאי 1968
אברהם רותם, המסלול בשדה דב לא יבוטל לפי שעה, מעריב, 4 בדצמבר 1968 - ^ רחל פלימור, ארקיע רוצה להרחיב שירותיה אך קובלת על היעדר ציוד, מעריב, 13 בנובמבר 1969
- ^ סקר להקמת מסלול תעופה על חוף מיובש בתל־אביב, מעריב, 18 באוקטובר 1970
- ^ זוהר בלומנקרנץ, החלטה על פינוי שדה דב - בתוך 3 חודשים; המטרה - 12 אלף דירות, באתר TheMarker, 7 בפברואר 2010
- ^ הממשלה אישרה את פינוי שדה דב מתל אביב
- ^ זוהר בלומנקרנץ, עיריית ת"א והתושבים מתנגדים לפינוי שדה דב - וצה"ל לא נערך, באתר TheMarker, 12 באוגוסט 2013
- ^ עזרא ארבלי, סגירת שדה דב תפגע בתיירות לאילת?, באתר ynet, 5 במרץ 2015
- ^ צבי זרחיה, ההכרעה בוועדת השרים לחקיקה בהצעה לדחיית פינוי שדה דב האזרחי נדחתה, באתר TheMarker, 3 ביולי 2016
- ^ אורי חודי, אושר: שדה דב ימשיך לפעול עד 2019 חרף החלטת ביהמ"ש, באתר גלובס, 22 במרץ 2017
- ^ בילי פרנקל, הכנסת אישרה את חוק שדה דב: מאפשר לבחון שוב את מועד הפינוי, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2019
- ^ ליעם גולן, נתניהו החליט: שדה דב יפונה – 400 מיליון ש"ח יושקעו בפיתוח העיר אילת, באתר 0404, 30 ביוני 2019
- ^ ארקיע חוזרת בה: הודיעה על פיטורים של כ-15 עובדים והקמת מחלקה חדשה, באתר ynet, 6 באוגוסט 2019
- ^ איתי בלומנטל ויואב זיתון, שדה דב הפך למגרש חול ענק | צפו בתיעוד לפני ואחרי, באתר ynet, 10 בפברואר 2020
- ^ הושלם פינוי "שדה דב" אתר משרד הביטחון, 10 בפברואר 2020
- ^ איתי בלומנטל, במקום פרצות בגדר: עיריית ת"א תקים מעבר מסודר משדה דב לחוף, באתר ynet, 22 ביוני 2020
- ^ "ישראייר תפעיל טיסות בינלאומיות משדה דב - Passportnews". Passportnews. 2018-10-09. נבדק ב-2018-10-09.
- ^ "לראשונה: ארקיע תפעיל טיסות מסחריות לקפריסין משדה דב - Passportnews". Passportnews. 2018-06-21. נבדק ב-2018-06-22.
- ^ "ארקיע תמשיך להפעיל טיסות לקפריסין משדה דב - Passportnews". Passportnews. 2018-10-09. נבדק ב-2018-10-09.
- ^ "לראשונה בישראל: טיסות לקפריסין משדה דב - Passportnews". Passportnews. 2018-03-04. אורכב מ-המקור ב-2018-06-23. נבדק ב-2018-06-22.
- ^ עוברים דירה: טייסות שדה-דב יעברו לחצור, באתר חיל האוויר הישראלי
נמל התעופה דב הוז37298258Q1432822