שדה התעופה רמלה

שדה התעופה רמלה

(למפת גוש דן רגילה)

שדה התעופה רמלה

שדה התעופה רמלה (בתקופת המנדט: RAF Ramleh) היה שדה תעופה בעל מסלול אחד, דרום-מזרחית לעיר רמלה, במקום בו נמצאת כיום מפקדת פיקוד העורף. הוקם בשנת 1916, וכיום המקום איננו משמש יותר כשדה תעופה. כל קורסי הטיס במחלקת הטיס של הפלמ"ח נערכו בשדה תעופה זה.

מלחמת העולם הראשונה

עם תחילת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, הכשיר הצבא העות'מאני בשנים 1916–1917 כ-15 מנחתי תעופה בארץ ישראל ובסיני, אחד מהם הוא המנחת ברמלה. הגרמנים בעלי בריתם של העות'מאנים הקימו כוח אווירי בארץ (המוכר בשם Germain Air Services או בר"ת GAS), המורכב בעיקר מגף 300 של גרמניה, שבסיסו היה בבאר שבע. בעקבות הפצצות בריטיות על באר שבע עבר הכוח לשדה התעופה ברמלה.

חיל האוויר הבריטי, שכוחו הלך ועלה, הטיל מצור אווירי על שדה התעופה ברמלה ב-26 ביוני 1917, והצבא הבריטי כבש את רמלה בנובמבר 1917. שדה התעופה ברמלה עבר לידי הבריטים, שהפכו אותו לבסיס אווירי. כוח בריטי משדה התעופה רמלה תקף ב-19 בספטמבר 1918 כוח טורקי גדול באזור טולכרם, וכעבור יומיים בקרב בנחל תרצה השתתף בהשמדת כוחות גדולים של הצבא העות'מאני.

מאורעות תרפ"א

עם תחילת מאורעות תרפ"א, ב-5 במאי 1921, המריא מטוס בריטי משדה התעופה רמלה וסייע ליישוב העברי במאבקו בפורעים ערבים בפתח תקווה, בהטילו עליהם ארבע פצצות. אותו מטוס סייע למחרת נגד פורעים ערבים בחדרה.

תקופת מלחמת העולם השנייה

עם תחילת מלחמת העולם השנייה נמצאו בארץ ישראל רק שלושה שדות תעופה קבועים - לוד, רמלה ועזה. הבריטים נערכו לקראת פלישה גרמנית מדרום או מצפון, ולכן שיפרו את שדות התעופה האלה, ואף הכשירו מסלולים נוספים בכל רחבי הארץ.

היישוב העברי נערך אף הוא, והפלמ"ח העביר בחשאי קורס דאייה בעמק יזרעאל במאי 1943, וארבעת המצטיינים בקורס זה נבחרו לקורס הטיס הראשון של הפלמ"ח שנערך בשדה התעופה רמלה בחסות חברת אווירון, במסווה אזרחי. פרחי הטיס היו לנים בקיבוץ נען ומתחזים לחברי המשק. רוב האימונים היו במטוס RWD-8 - מטוס אימונים דו-מושבי תוצרת פולין. ארבעת הבוגרים קיבלו רישיון טייס מטעם המחלקה לתעופה אזרחית של ממשלת המנדט. מחזור שני של חניכים החל את קורס הטיס ביולי 1944, ובסיומו עם תחילת 1945 הוקמה מחלקת הטיס של הפלמ"ח, ובסיסה היה בקיבוץ נען השכן.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה

לקראת סוף שנת 1945, בחודשים שבהם הסתיימה כבר מלחמת העולם השנייה, נערכו עוד שלושה קורסים של חברת אווירון, ומחלקת הטיס של הפלמ"ח מנתה אז כעשרים טייסים.

בשנת 1946 גבר החשש שהבריטים ייסגרו את בית הספר לטיסה ויחרימו את המטוסים, עקב פעילות תנועת המרי העברי. עקב כך הכשירו מספר מנחתים במקומות מרוחקים, אולם בסופו של דבר לא היה צורך להרחיק את המטוסים משדה התעופה.

טייסי הפלמ"ח ניצלו את טיסות האימונים גם לצורכי צילומי אוויר של מטרות שונות - תחנות משטרה, מחנות צבא, כפרים ערביים ועוד.

עם החרפת המאבק כנגד הבריטים, הם התחילו לחשוד ולעקוב אחר הפעילות של חברת אווירון. חיפוש קפדני נעשה על גופם של כל הנכנסים לשדה התעופה, ואנשי הפלמ"ח נאלצו למצוא דרכים יצירתיות כדי להסתיר את ציוד הצילום. לקראת סיום כל גיחת צילום, היו מטילים את סרטי הצילום סמוך לקיבוץ נען, ואילו את המצלמות עצמן היו מחביאים בתוך שדה התעופה.

באוקטובר 1947 הצטרפו למחלקת הטיס עוד שני מטוסי טייגר מות' DH-82C, שנרכשו בכספי תרומות יהדות קנדה, אולם באותו חודש הופסקה פעילות חברת אווירון בשדה רמלה, והמטוסים הועברו לשדה לוד ולשדה חיפה.

לקראת סיום המנדט, מכרו הבריטים חלק משדה התעופה לעיריית רמלה.

מאז שעזבו הבריטים ב-1948 היה שדה רמלה נטוש. ב-1951 הוחלט להעביר אליו את מטה חיל האוויר, שהיה עד אז ביפו. בנוסף, הוחלט להעביר לשדה את טייסת 100 ,שמטוסי הפייפר קאב שלה ישתמשו בו כבסיס הן לטיסות קישור והן לטיסות סיור ומודיעין.

ב-1959 הועברה טייסת 100 לבסיס שדה דב, ומטה חיל האוויר עבר לתל אביב, הבסיס הפסיק להיות בסיס חיל האוויר ועבר לידי מפקדת פיקוד המרכז שנותרה במקום עד 1971. באותה שנה עברה למקום מפקדת חיל הרגלים והצנחנים. לאחר הקמת פיקוד העורף ב-1992 נקבע משכנו בבסיס זה.

המקום כיום

עד תחילת שנות האלפיים, המסלול שימש כשדה אנטנות, היום מוקם במקום בסיס קליטה ומיון החדש^[1], ואילו המבנים שנותרו משדה התעופה - הם חלק ממחנה רחבעם, בסיס מפקדת פיקוד העורף.