שדה אופיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שדה אופיר - בח"א 29 (סגור)
סמל הבסיס
סמל הבסיס
סמל הבסיס
נמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח', בעבר שדה אופיר, בצילום מאוקטובר 2004. ברקע מצרי טיראן והאי טיראן.
נמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח', בעבר שדה אופיר, בצילום מאוקטובר 2004. ברקע מצרי טיראן והאי טיראן.
נמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח', בעבר שדה אופיר, בצילום מאוקטובר 2004. ברקע מצרי טיראן והאי טיראן.
נתוני השדה
סוג השדה ציבורי וצבאי
מפעיל רשות שדות התעופה, חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה אופירה
קואורדינטות 27°58′38″N 34°23′41″E / 27.977222°N 34.394722°E / 27.977222; 34.394722
גובה מעל פני הים 44 מטר (143 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
04L/22R 10,108 3,081 אספלט
04R/22L 10,108 3,081 אספלט

שדה אופיר היה שדה תעופה אזרחי באופירה. בחלקו הדרומי היה בסיס חיל האוויר הישראלי בח"א 29.

היסטוריה

שדה אופיר נחנך ב-14 במאי 1968. מיקומו של השדה כ-20 קילומטר צפונית לבתי היישוב אופירה. המסלול נסלל בכיוון כללי צפון–דרום ובחלק הצפוני של המסלול נבנו בתחילת שנות השבעים בית נתיבות אזרחי ושכונת מגורים לכ-40 אנשי צוות לתפעול השדה.

בבסיס חיל האוויר כנף 29 היו מטוסי קרב, יחידות תובלה אווירית ויחידת בקרה אזורית, יב"א 528, במערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי.

ב-6 באוקטובר 1973, בתחילת מלחמת יום הכיפורים, נערך סביב שדה זה, עליו פיקד אל"ם יעקב נבו, קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים, שבמהלכו הפילו שני מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר הישראלי, שהמריאו משדה אופיר, 7 מטוסי מיג מצריים מתוך 28 מטוסים שתקפו אותו השדה. שלוש פצצות שהטילו המטוסים המצריים פגעו במסלול ובמתקני השדה והשביתו אותו עד לשעות הערב שבו הושמש השדה.

ב-3 ביולי 1976 המריאו משדה אופיר ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר לביצוע מבצע אנטבה. השדה שימש כנקודת התדלוק האחרונה למטוסים שהשתתפו במבצע[1] מאחר ששדה אופיר היה הנקודה הקרובה ביותר ליעד הרחוק וכל טיפת דלק הייתה חיונית[2].

לאחר יישום הסכם השלום בין ישראל למצרים פונה שדה התעופה הישראלי ונמסר למצרים שמפעילה אותו כשדה תעופה אזרחי, נמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח', לא לפני שקיבל גם לזמן קצר את השם "נמל התעופה ראס נצראני".

הערות שוליים

  1. ^ דני שלום, כנפי מלחמה כנפי שלום, עמ' 350 - בסיס האוויר הדרומי ביותר
  2. ^ אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990, עמ' 537


ערך זה הוא קצרמר בנושא צה"ל. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.