רון ארד

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רון ארד
Arad.jpg
מקום לידה מגדיאל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות התגייס ב-תשל"ו, נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי ב-י"ג תשרי תשמ"ז
דרגה סגן אלוף (אוויר) סגן אלוף
תפקידים צבאיים

נווט קרב במטוס פנטום בטייסת 69

מלחמות וקרבות

מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון

Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל-לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | מבצע מגן צפוני
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הבטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט | בנימין נתניהו
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0



רון ארד (נולד ב-ט"ו אייר תשי"ח) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-י"ג תשרי תשמ"ז. נחשב כנעדר מאייר תשמ"ח, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון. בשנת תשס"ה הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, כנראה ממחלת עור קשה, בין תשנ"ה ל־תשנ"ז בלבנון.

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

בנם של דב ארד (תר"צ-תשל"ב) ובתיה לבית דסקל (תרצ"ד-תשס"ב), יהודים ילידי רומניה. גדל במגדיאל, הוד השרון, למד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד גימנסיה הרצליה בתל אביב. סיים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת תשל"ט (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. במהלך שירותו זכה ל"רישום לזכות" ממפקד חיל האוויר דוד עברי, לאחר שבמהלך טיסת לילה בפנטום בינואר תש"מ, לקח את השליטה על המטוס לאחר שהטייס לקה בורטיגו.[1] ב-תשמ"ב בגיל 24 נשא לאישה את תמר (תמי) גלעד ובשנת תשמ"ה נולדה בתם יובל. בתשרי תשמ"ז היה סטודנט להנדסת כימיה בטכניון שבחיפה. בעת נפילתו בשבי היה סרן בתקופת לימודים אך שירת בטייסת כהצבת חירום (הצ"ח).

נפילתו בשבי

במסגרת שירות בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-י"ג תשרי תשמ"ז, טס ארד כנווט מטוס פנטום במסגרת מבצע "בית אבא 12",[2] לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תמרון השלכת חימוש שגוי גרם לפיצוץ תחמושת בקרבת המטוס ושני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה, והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.

שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומאלול תשמ"ז הקשר עמו נותק. הניסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת תשמ"ח הוא ככל הנראה הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי תשמ"ח. העיתון "מעריב" פרסם בשנת תשס"ח כי קיימת אפשרות סבירה שרון ארד נרצח על ידי שוביו בליל ט"ז אייר תשמ"ח, במהלך מבצע חוק וסדר של סיירת צנחנים נגד חזבאללה בכפר מיידון או נהרג כאשר ניסה להימלט.[3]

במהלך שביו הועלה ארד לדרגת סגן-אלוף.

מאמצי החיפוש

בין השנים תשמ"ו ל-תשנ"ד נחטפו מלבנון ונאסרו בישראל 21 לבנונים, בהם דיראני ובכיר חזבאללה עבד אל-כרים עובייד, במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. ניסיון זה לא עלה יפה, ורוב החטופים שוחררו לבסוף בשנת תש"ס, כאשר דיראני ועובייד נשארו בכלא הישראלי ארבע שנים נוספות, עד עסקת חילופי השבויים ב-תשס"ד. באב תשמ"ח, הודיע חזבאללה שרון ארד בידיו. בעקבות חיסולו של מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי באדר א' תשנ"ב, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן. באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים. באדר א' תשנ"ה אמר גולה איראני, מנושר מוקבר, בראיון לרדיו בלוס אנג'לס, שרון ארד חי וכלוא בבית סוהר של המודיעין האיראני באיספהן, ושבעקבות ניסיון בריחה נותח והוא משותק ברגליו ומרותק לכיסא גלגלים. באותו חודש התראיינו ל"פרנקפורטר אלגמיינה" הגרמני שני אזרחים גרמנים שהיו כלואים באיראן, ולדבריהם שמעו שטייס ישראלי כלוא בבידוד. בניסן תשנ"ו הודיע ארגון "המדוכאים עלי אדמות" שרון ארד בידיהם וכי הם יוציאו אותו להורג בתוך 48 שעות.

בתשרי 1תשנ"ח טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן.

ב-כ"ט כסליו תשס"א הושלמה עסקה[4] עם חזבאללה בתיווך גרמני ובה התקבל בישראל רובה ההישרדות האישי של רון ארד בהתאם לדרישת ישראל לקבלת אות חיים ממנו. במסגרת העסקה שוחררו 40 פלסטינים ו-12 לבנונים. בתמוז תשס"א אמר העיתונאי הסורי, ניזאר נאיוף, שהשתחרר במאי מהכלא הסורי, שהוא ראה את ארד באב תשנ"ג בבית כלא סורי. "ב-7 באוגוסט 93' הוא היה חי", אמר נאיוף לשבועון הצרפתי "לה פואן". "באותו יום לקחו אותו האנשים שהחזיקו בו לחדר רחצה כדי להתרחץ. מצבו הפיזי היה טוב. אם משהו רע קרה לאחר מכן זה היה מעשה סודי שעליו החליטו הגורמים שהחזיקו בו כדי למחוק את התיק וכדי לא להסתבך". בשנת תשס"ב הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד חי.

בשנת תשס"ג גילה ראש הממשלה אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. בתשרי תשס"ד טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהראן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בטבת תשס"ה הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.

בשנת תשס"ה הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, כנראה ממחלת עור קשה, בין תשנ"ה ל־תשנ"ז בלבנון. הרב הצבאי הראשי הסכים להכיר בו כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, אולם ראש הממשלה אריאל שרון התנגד לכך. באותו דו"ח צוין שארד הוחזק באיראן כנראה עד שנת תשנ"ד. לפי הדו"ח, לאחר חטיפת דיראני בידי ישראל, חששו האיראנים כי הוא ישבר בחקירה ויגלה שארד נמצא על אדמתם, ולכן הם העבירו את ארד בחשאי בחזרה ללבנון. דעת מיעוט מבין אנשי הצוות שכתבו את הדוח גרסה כי ארד מעולם לא הועבר לאיראן אלא הוחזק כל השנים בלבנון על ידי משמרות המהפכה.[5][6]

באלול תשס"ו שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בהר דב, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת תשמ"ח. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי.[7] סרט זה הוא אות החיים הראשון שקיבלה ישראל מלבד מכתב ותמונה מהתקופה הראשונה לחטיפתו.

ב-15 באוקטובר 2007 ערכה מדינת ישראל עסקת חילופי שבויים עם חזבאללה. בעסקה הועברו לישראל גופת אזרח ישראלי שטבע ונסחפה ללבנון, וכן היומן שכתב רון ארד בשבי (כך מדווח העיתון הלבנוני אל-אח'באר) וזאת תמורת שתי גופות מחבלי חזבאללה ועציר לבנוני.[8]

במרץ 2007 העבירה ישראל שאלות לארצות הברית, בניסיון לתחקר את הגנרל עלי-רזה עסגרי, בכיר במשמרות המהפכה האיראני ונציג משמרות המהפכה בלבנון בשנות ה-80, שנמלט מאיראן. לפי הדיווח של ה-CIA עסגרי טען כי אין לו כל מושג מה קרה לרון ארד.[9]

ב-ג' חשון תשס"ח, במסגרת עסקה לחילופי שבויים, קיבלה ישראל שתי תמונות של רון בהן נראה פצוע,[10] יומן מהשנתים הראשונות לשבי ודו"ח חזבאללה בן 80 דפים בערבית בו מתוארים האנשים שבאו במגע עם ארד במהלך השנתיים הראשונות לשבי, המאמצים לאתר את ארד, ומידע לפיו במהלך שהותו בכפר נבי שית באייר תשמ"ח נמלט משביו, ייתכן שבסיוע של אחד משוביו, ונהרג לאחר שניסה להגיע לכוחות הביטחון הישראליים ששהו ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בדו"ח של חזבאללה נכתב שהסיבות למותו של ארד עשויות להיות שהתמוטט, נפצע, או נפל מצוק גבוה במהלך ניסיון ההימלטות משביו ואי אפשר לאתר את גופתו, אף על פי שידוע לישראל שבשנת תשס"ד ניסה חזבאללה לאתר את קברו של רון ארד בכפר נבי שית. לפי דיווחים שהגיעו לעיתונים ערביים חזבאללה הצליח לאתר שרידי עצמות וקבר לא מזוהה. במספר מקרים הועברו לישראל דגימות עצמות לבדיקה גנטית, ונשללה השתייכותן לארד.[6] גורמי מודיעין בישראל אמרו כי הדו"ח לא חידש להם מאומה והגדירו אותו כ"קשקוש".

בשנת תשע"א הוצגו היומנים, שקיבלה המשפחה בעסקת חילופי השבוים ב-תשס"ז, בתוכנית הטלוויזיה "עובדה".[11]

באדר א' תשע"ו פורסמה עדות חדשה מלבנון לפיה ארד נהרג עוד ב-תשמ"ח, כשנתיים לאחר נפילתו בשבי.[12]

זיכרון והנצחה

  • מ-תשנ"ו מתקיימת בהוד השרון צעדה שבה משתתפים אלפי אנשים. באותו היום מתקיים יריד גדול בפארק ארבע העונות בעיר.
  • מדי שנה חיל האוויר מציין את היעדרו של רון ארד במטס מיוחד של שלושה מטוסים הנמצאים במבנה חסר של רביעיית מטוסים, סמל לנווט הנעדר.
  • הפזמונאי אהוד מנור כתב את השיר "לא מפקירים חבר". את הלחן הלחין חנן יובל, ובפזמון השיר מציינים את שמו: "אנחנו, רון, לא מפקירים חבר".
  • שיר נוסף, מפורסם יותר, שנכתב בידי אהוד מנור, הולחן ובוצע על ידי בועז שרעבי, הוא "כשתבוא". השיר מתאר את שובו של רון ארד הביתה. גם כאן מופיע שמו בפזמון השיר: "ואז נשיר ברון, נשיר ברון".
  • הכרזה "רון ארד - לחופש נולד" הופצה במאות אלפי עותקים ונתלתה על רבבות בתים בישראל.
  • שבט "ארד", שבט צופים בהרצליה, קרוי על שמו.
  • קריית החינוך על שם רון ארד – בית ספר על-יסודי שש-שנתי ברחובות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. חברים מחכים לרון, בטאון חיל האוויר 200, אוקטובר 1994, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
  2. אמיר אורןהמלחמה שלא נגמרה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2008
  3. עמיר רפפורט, לא חגג יום הולדת, מוסף שבת של "מעריב", 9 במאי 2008
  4. רונן ברגמן, מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 29 באוקטובר 2010
  5. רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, עמ' 506 - 507
  6. 6.0 6.1 לפתור את תעלומת רון ארד, באתר ynet
  7. רועי נחמיאס, רון ארד בקול ובתמונה: "אני חייל בצבא הישראלי", באתר ynet, 31 באוגוסט 2006
  8. איתמר ענברי, "ישראל קיבלה מסמכים שכתב ארד בשבי", באתר nrg‏, 16 באוקטובר 2007
  9. רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל, עמ' 555 - 556
  10. שתי תמונות של רון ארד הגיעו למשפחתו, באתר גלי צה"ל, 14 ביולי 2008
  11. יומן השבי של רון ארד, באתר "עובדה"
  12. עדות חדשה על גורלו של רון ארד: מת שנתיים לאחר שנלקח בשבי, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בפברואר 2016

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0