פואד סניורה

פואד א-סניורה
فؤاد السنيورة

ממשלת לבנון פואד סניורה
לידה	14 באפריל 1943 (גיל: 81) צידון, לבנון
מדינה
מפלגה	זרם העתיד
בת זוג	הֻדי
ראש הממשלה לבנון ה־46 30 ביוני 2005 – 7 ביוני 2009 (4 שנים) → נג'יב מיקאתי סעד אל-חרירי ←

פואד א-סניורה (בערבית: فؤاد السنيورة, תעתיק מדויק: פֻאָאד אלסניורה; נולד ב-14 באפריל 1943), ראש ממשלת לבנון בשנים 2005–2009.

ביוגרפיה

סניורה נולד בצידון למשפחה מוסלמית סונית. במשך עשורים ארוכים היה ידידו הקרוב של רפיק אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר (שנרצח בפברואר 2005). לסניורה תואר אקדמי בכלכלה ועסקים מטעם האוניברסיטה האמריקנית בביירות, והוא כיהן כשר האוצר בממשלת לבנון לאחר מלחמת האזרחים השנייה של לבנון, בשנים 1992-1998, ובהמשך בממשלתו של חרירי בשנים 2000-2004. בשנים שבהן לא עסק סניורה בפוליטיקה הלבנונית הוא היה איש עסקים מצליח, וקיים קשרים רבים עם הקהיליה העסקית הבינלאומית. קשריו אלה סייעו לו להיות גורם משמעותי בוועידת פריז השנייה, שהתקיימה בנובמבר 2002, ועידה שבה העניקה ארצות הברית ללבנון הלוואה ארוכת טווח של 2.6 מיליארד דולר, על מנת לייצב את הכלכלה הלבנונית.

לאחר ניצחון האופוזיציה האנטי-סורית בבחירות לפרלמנט בחודש יוני 2005, התבקש סניורה על ידי נשיא המדינה אמיל לחוד למלא את תפקיד ראש הממשלה, דבר שהפתיע כמה וכמה בלבנון לאחר שרבים חשבו כי דווקא בנו של רפיק חרירי, סעד, ימלא את התפקיד. בסוף חודש יוני הוא סיים להרכיב את ממשלתו. זו הייתה הממשלה המכהנת הראשונה לאחר ההתקוממות האנטי-סורית בלבנון, שהובילה באמצעים אזרחיים ולא צבאיים לנסיגה הסורית מלבנון.

בתחילת דרכו נתפס סניורה כדמות טכנוקרטית אפורה, אך עם חלוף הזמן הוא הוכיח את שליטתו הרמה בפוליטיקה הלבנונית והצליח לצלוח בשלום משברים פוליטיים כמו הקפאת פעילותם של השרים השיעים בממשלת לבנון בדצמבר 2005 ואיום חזבאללה בפרישה מן הממשלה. כמו כן הוא הצליח לשמור על יחסים מיוחדים עם ארצות הברית, המהווה את המשענת לממשלתו בקהילה הבינלאומית, למרות לחצים מצד גורמים פרו-סוריים כגון חזבאללה והגנרל מישל עאון. למרות התבטאויות אנטי-סוריות של סניורה בעבר, בממשלתו כיהנו בתפקידים בכירים חברי חזבאללה, התומכים בנוכחות סורית בלבנון. סניורה עצמו נחשב למנהיג ערבי מתון, והביע לא פעם את תמיכתו ביוזמת השלום של הליגה הערבית, עם זאת הוא טען כי "לבנון תהיה המדינה האחרונה לחתום הסכם שלום עם ישראל".

בזמן מלחמת לבנון השנייה, סניורה גינה את פעולות ישראל נגד האוכלוסייה האזרחית בלבנון שהביאה, לדבריו, להרג 1100 אזרחים. סניורה פרץ בבכי כשניסה לקרוא למדינות העולם לכפות הפסקת אש על ישראל. לאחר המלחמה קרא לשלום עם ישראל, אך לאחר מכן אמר שאינו מסכים לשלום נפרד של לבנון עם ישראל, שלא כולל החזרת שטחים לפלסטינים, לסורים וללבנונים (חוות שבעא, לטענת לבנון, היא שטח לבנוני), ועל כן אמר כי לבנון תהיה המדינה הערבית האחרונה שתחתום הסכם שלום עם ישראל.

עם תום מלחמת לבנון, התנגדו המפלגות הפרו-סוריות ליישומה של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שכללה הגבלות על פריסת חזבאללה בדרום לבנון. בנוסף לכך, המפלגות התומכות בסוריה התנגדו להקמתו של בית דין בינלאומי לשפיטת האחראים לרצח רפיק חרירי. מעבר לכל זאת, לאור התפישה הרווחת בלבנון כי חזבאללה ניצחה בעימות עם ישראל, העלה הפלג הפרו-סורי את הדרישה כי השרים השיעים יזכו לשליש (שיכול לחסום כל החלטת ממשלה) מכלל מושבי הממשלה. סניורה ו"כוחות ה-14 במרס" סירבו להתפשר, וכל שרי חזבאללה, אמל והמפלגות הפרו-סוריות האחרות פרשו מהממשלה והותירו בה 18 שרים בלבד. לאחר רצח שר התעשייה פייר ג'ומאייל הבן ב-21 בנובמבר 2006, הצטמצמה ממשלתו של סניורה ל-17 שרים - שר אחד בלבד מעל המינימום הנדרש לכינוסה של הממשלה. שר הפנים שהתפטר בפברואר, חסן סבאח, נזעק לעזרה והכריז על חזרתו לממשלה.

ראו גם

• תוכנית שבע הנקודות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פואד סניורה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הקודם: נג'יב מיקאתי

ראש ממשלת לבנון 30 ביוני 2005 - 7 ביוני 2009

הבא: סעד אל-חרירי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0