הגדר הטובה
הגדר הטובה (או מדיניות הגדר הטובה) היה כינוי למדיניות שאותה יזם שר הביטחון שמעון פרס בגבול לבנון-ישראל, החל מיוני 1976, שכללה סיוע אזרחי, רפואי וכלכלי לתושבי דרום לבנון, וסיוע צבאי לצבא לבנון החופשית[1][2].
היסטוריה
רקע היסטורי
מהקמת מדינת ישראל עד לסוף שנות ה-60 היו יחסי ישראל-לבנון קורקטיים, והגבול בין ישראל ולבנון היה שקט לחלוטין (לבנון גם לא לקחה חלק במלחמת ששת הימים או במלחמת יום הכיפורים). בגבול לא הוקמה גדר מערכת, והותר לאזרחים לבנונים להיכנס לישראל דרך מעבר ראש הנקרה לביקורי משפחות, וצליינות[3][4]. לעיתים אירעו הסתננויות, אך ברוב המקרים היו אלו תושבי הכפרים מצידו השני של הגבול, שביקשו ללקט חציר או עצים, או עברו את הגבול בטעות[5][6][7][8].
במחצית השנייה של שנות ה-60 חלה הידרדרות במצב הביטחוני לאורך הגבול, אירעו שורה של מעשי חבלה של מסתננים, והוקמה גדר מערכת לאורך הגבול[9]. ב-5 במאי 1967, הופגז, לראשונה מאז מלחמת העצמאות, קיבוץ מנרה באש מרגמות משטח לבנון[10], ושוב ביוני 1968[11]. עם התבססות ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון, החל מ-1968 הגבול הפך לקו עימות.
בקשות סיוע ראשונות
תחילתה של "מדיניות הגדר הטובה" הגיעה עם פריצת מלחמת האזרחים בלבנון ב-1975, כאשר אזרחים לבנונים מרונים פנו לישראל בבקשת סיוע. החל מסוף 1975 הלכו והתרופפו הקשרים בין דרום לבנון ובין ביירות. מלחמת האזרחים הביאה להפסקת השירותים האזרחיים ולהרס תשתיות. המחבלים השתלטו על אזורים נרחבים ויחידות של צבא השחרור הפלסטיני באו ללבנון מסוריה. מאוחר יותר הגיעו יחידות של צבא סוריה והיו לגורם הצבאי הדומיננטי בלבנון. המאורעות בצפון השפיעו על הדרום, שהיה תחילה רגוע יחסית. אנשי יחידה של צבא לבנון הערבי בראשותו של סגן אחמד אל־חטיב, שפרשו מצבא לבנון המתפורר, השתלטו במרץ 1976 על מפקדת צבא לבנון במרג' עיון ועל המבצר העתיק של אל-ח'יאם והחלו לפגוע בכפריים הנוצריים של האזור. המתיחות החריפה בעת שכמה מחייליו של אל־חטיב חטפו חייל נוצרי מן הכפר קליעה. הכומר של קליעה דרש את שחרורו המידי ואיים, כי אם לא ישוחרר, תבקש קליעה את סיוע צה"ל. חיילי אל־חטיב נרתעו והחייל הנוצרי שוחרר ולאחר מכן משפחתו נמלטה והגיעה למטולה. הייתה זו המשפחה הלבנונית הראשונה שבאה לישראל מדרום לבנון בבקשת עזרה. את המשפחה אירח ביאליק בלסקי, בעל "מלון הארזים". אנשי מטולה יצרו קשר עם חבר הכנסת יוסי שריד, שביקש אישור מראש הממשלה ושר הביטחון כי יאשרו למשפחה להישאר בישראל. מאוחר יותר חזרה המשפחה ללבנון. אחרי אירועים אלו היו מגיעים לשטח ישראל נשים שכרעו ללדת, או ילדים שנפצעו ונאספו על ידי סיורים של צה"ל[1].
ההחלטה על יישום המדיניות
קריאת הנוצרים לסיוע הגיע לאלוף פיקוד הצפון רפאל איתן שדיווח עליה בישיבות אצל שר הביטחון שמעון פרס. פרס יצא לסייר בגבול. הוא נפגש עם לבנוניים, שמע על מצוקתם, והחל לטפח רעיון של בניית יחסים חדשים בגבול, על רקע מצוקות התושבים בדרום לבנון. כבר בינואר 1976 הודיע פרס, כי ישראל פותחת את הגבול לפני פליטים נוצרים הנמלטים מלבנון והוראה ברוח זו הועברה ליחידות צה"ל הפרושות לאורך גדר המערכת. אלא שהגבול שנפתח, לא קלט פליטים, התברר, כי הלבנונים מבקשים להישאר בלבנון, למרות סבלם, הם לא חצו את הגבול והעדיפו להישאר בביתם. אך ביקשו סיוע, בעיקר עזרה רפואית מישראל. חובשים שהיו בסיורים לאורך הגבול, נתנו טיפול רפואי והחישו את הנזקקים לבתי חולים[12]. ביוני 1976 הביא שר הביטחון פרס את נושא לדיון בישיבת הממשלה, והוחלט לקבוע נקודת קבע בגדר בין מטולה לכפר כילא (המכונה שער פאטמה[13]), בה תינתן עזרה רפואית[1]. בתחילה הקיף ההסדר רק את הנוצרים, אחר־כך הורחב על כל המבקשים סיוע. נוצרים ומוסלמים ודרוזים וצ'רקסים. באוגוסט 1976 פנו גם המתואלים (השיעים הלבנונים) לקבל עזרה ובקשתם נענתה בחיוב[14]. ב-20 ביוני 1976, נחשפה מרפאת הסיוע ליד מטולה, כאשר אנשי תקשורת הוזמנו למקום, והדבר התפרסם באמצעי התקשורת בעולם. מטרת החשיפה הייתה יצירת תדמית חיובית לישראל בדעת הקהל העולמית[15].
עיקרי המדיניות
המדיניות, כפי שהסביר שמעון פרס, התבססה על שלושה עקרונות. האחת: בקרבת הגבול אספקת סיוע הומניטרי לתושבים המקומיים ומניעת חדירה של מחבלים. השנייה, מתן אספקה צבאית לכוחות הנוצרים. השלישית, לא לבצע התערבות צבאית ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. באזור דרום לבנון לא ילחם צה"ל לצד הנוצרים. את הפעולות הצבאיות היה עליהם לבצע באמצעות יחידותיהם והסיוע יינתן, רק באמצעות ירי ארטילרי משטח ישראל. בנוסף, מאחר שאספקת נשק לעדה מסוימת בלבנון, הנוצרים במקרה זה, יכולה לייצר מתח עם יתר העדות, ובמיוחד עם השיעים שהם הרוב בדרום לבנון, ולא פעלו נגד ישראל באותן שנים, הוחלט שהעברת הנשק לנוצרים תיעשה בהדרגה ובאופן חשאי ככל הניתן.
מטרת המדיניות הייתה למנף את האינטרסים המשותפים של ישראל והאוכלוסייה המקומית לאורך הגבול כנגד האיום המשותף, כוחות ארגון צבא השחרור הפלסטיני שהתבססו באזור הפתחלנד, ומיליציות שפעלו לצידם עם פרוץ מלחמת האזרחים, ולחזק את האוכלוסייה המקומית מול האיום המשותף, באמצעות סיוע, אזרחי-הומניטרי וצבאי.
הסיוע הישראלי
סיוע רפואי
"מדיניות הגדר הטובה" החלה עם מתן סיוע רפואי, תחילה כאמור במרפאה שהוקמה סמוך לשער פאטמה[16]. בהמשך הוקמה מרפאה שנייה סמוך למושב דוב"ב ומרפאה שלישית נחנכה על ידי שמעון פרס ב-29 בספטמבר 1976, סמוך לקיבוץ חניתה[17]. עד תחילת ספטמבר 1976, 6,208 לבנונים קיבלו טיפול רפואי מישראל ומאות טופלו בבתי חולים[18]. אזרחים רבים גם תרמו ציוד והגישו סיוע במרפאות[19].
הסיוע התרחב גם לתחום נוספים:
סיוע כלכלי
השלב השני ב"מדיניות הגדר הטובה" הייתה מתן אפשרות לתושבים בדרום לבנון לרכוש אספקה, מזון דלק ומים מישראל. סוחרים מלבנון הורשו להיכנס עם רכבם לקריית שמונה, להגיע לסניף בנק לאומי בעיר, להמיר את הלירה לבנונית ללירה ישראלית ולקנות מוצרים בעיר. בנוסף הורשו חקלאי דרום לבנון למכור את יבול הטבק שלהם בישראל, מאחר שמלחמת האזרחים מנעה מהם את היכולת למכור את היבול בתוך לבנון. הטבק היה מקור ההכנסה העיקרי של תושבי האזור[20]. אחר כך הורחבה אפשרות מעבר הסוחרים לנקודת נוספת לאורך הגבול. בדצמבר 1976 אף הוקמה נקודת מסחר בתוך הכפר רמיש בלבנון, בה יכלו התושבים לקנות סחורה ישראלית[21].
בנוסף לכך, מספר סטודנטים לבנונים נרשמו ללימודים במכללת תל-חי.
סיוע צבאי
הסיוע צבאי, בשלבים הראשונים של יישום מדיניות הגדר הטובה, היה אספקת נשק קל לחיילים נוצרים בצבא לבנון, בעיקר מהכפר קליעה, שהותקפו על ידי לוחמי צבא לבנון הערבי - מיליציה איסלאמית אשר הורכבה מעורקי צבא לבנון ששיתופו פעולה עם לוחמי צבא השחרור הפלסטיני. הלוחמים הנוצרים התארגנו תוך מספר חודשים במיליציה משלהם בשם צבא לבנון החופשית. ניהול הקשר עם הכוחות הנוצרים בוצע על ידי יחידה 504, והאספקה נמסרה דרך "שער וייס" שמצדו המזרחי של מטולה, ולא דרך "שער פאטמה" שממוקם סמוך לכפרים שיעיים.
סיוע בשרותי דואר
מאחר ששירותי הדואר הלבנוני חדלו לפעול בדרום לבנון, בעקבות מלחמת האזרחים. ביקשו תושבי לבנון להעביר דואר, בעיקר חבילות ומכתבים דרך ישראל לקרובי משפחה בחו"ל. תחילה נשלחו מכתבים מנקודת דואר שהוקמה בשער פטמה[22], בהמשך החל דואר ישראל, להעביר מכתבים וחבילות נכנסות לתושבי דרום לבנון, דרך ישראל[23].
סיוע וטרינרי
במשך כ-24 שנים (בין 1976 ועד לנסיגת צה"ל בשנת 2000) טיפלו הרשויות הישראליות בבריאות בעלי החיים שבאזור דרום לבנון. הדבר נעשה במשותף על ידי קמ"ט חקלאות והשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, תוך העסקתם של עובדים מקומיים לביצוע החיסונים ההמוניים השנתיים. החיסונים של הבקר והצאן טיפלו בעיקר במחלות הפה והטלפיים, הברוצלוזיס, הכלבת ואבעבועות הצאן (אנ'). בוצעו ביקורים תקופתיים וביקורים מיוחדים על פי קריאות דחופות של מומחים ישראלים למחלות צאן ובקר ומחלות דבורים ושל מומחים נוספים. האזור המטופל כלל 32 כפרים (כ-46,000 בעלי חיים) בגזרה המזרחית ו-23 כפרים (קרוב ל-27,000 בעלי חיים) בגזרה המערבית. מצב הבריאות השפיר באזור שימש כחגורת מגן למשק הישראלי כנגד המחלות המגפתיות החודרות בתכיפות ללבנון מהצפון והמזרח ומתפשטות בה[24].
שינוי המדיניות
ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות הליכוד שעלתה לשלטון במאי 1977 החליטה לשנות את המדיניות, להפוך את שיתוף הפעולה עם הנוצרים שבדרום לבנון לגלוי, ולהתערב בצורה ישירה במלחמת האזרחים בלבנון. ישראל החלה לספק סיוע ונשק לצבא לבנון החופשית באופן גלוי[25].. ב-2 במרץ 1978 פשט כוח של אש"ף על הכפר מרון א-ראס הסמוך לגבול עם ישראל והצליח להשתלט על כלי נשק וכלי רכב שסופקו לנוצרים על ידי צה"ל. ישראל הייתה מעוניינת להוכיח לבני בריתה הנוצרים כי היא מחויבת להגנתם ולא תשלים עם פעולות מסוג זה ופתחה במבצע ליטני בליל 14 במרץ 1978. צה"ל פלש לחלקה הדרומי של לבנון עד לנהר הליטני, והחזיק בשטח זה במשך כשלושה חודשים, עד לנסיגתו חזרה לגבול הבינלאומי. ושוב במלחמת לבנון הראשונה כבשה שטח ניכר משטח לבנון והחזיקה ב"רצועת ביטחון" עד שנת 2000. במשך השנים שמדינת ישראל שלטה ב"רצועת ביטחון" התדרדרו היחסים עם האוכלוסייה המקומית. המרפאות בגדר הגבול נסגרו בסוף שנות ה-80. בשנות ה-90, לרוב רק קרובים מדרגה ראשונה של חיילי צד"ל הורשו לעבור כל יום לעבוד בישראל.
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון
לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, נסגרו כל מעברי הגבול בין ישראל ללבנון, למעט מעבר ראש הנקרה. ופסק כל הסיוע האזרחי לתושבי דרום לבנון שעוד המשיך להתקיים עד הנסיגה (דוגמת הסיוע הווטרינרי שמטרתו הייתה לא רק לסייע לתושבים בלבנון, אך גם למנוע מעבר של מחלות בעלי חיים מעבר לגבול לישראל).
הברחות דרך הגדר
לאחר שינוי המדיניות התנועה בששת מעברי הגבול שהוקמו הפכה דו כיוונית. דרכם נכנסו ויצאו בתדירות גבוהה כוחות צה"ל, אזרחים עובדי צה"ל, אנשי תקשורת ואנשי קהילת המודיעין לתוך לבנון. התנועה בכיוון מלבנון לישראל גם גדלה לאחר הקמת צד"ל, כשהותר לכל בן משפחה של חייל צד"ל לעבוד בישראל. לעיתים הותר גם לרכבים לבנוניים להיכנס לישראל[26][27]. עם הגידול בנפח התנועה בין ישראל ללבנון, החלה גם פעילות ענפה של הברחות מלבנון לישראל, בעיקר של מוצרי חשמל (שהוזכרה במערכון "המוסך" של שלישיית הגשש החיוור), משקאות חריפים וסמים[28][29][30]. במשך השנים נתפשו עשרות חיילים ואזרחים שעסקו בהברחות, כולל מפקדים בכירים[31][32]. בין השאר נתפס ז'אן אלרז מפעיל סוכנים ביחידה 504 שבמהלך עבודתו פיתח רשת של הברחות מכשירי חשמל מלבנון לישראל. הוא נלכד בעקבות חשד שרצח את אחד מסוכניו הלבנוניים. בכתב האישום נגדו נטען, כי ב-31 מקרים שונים בשנים 1987–1988 הבריח לישראל מאות מכשירי חשמל, בהם מכשירי וידאו, רדיו-טייפ ומקלטי טלוויזיה. הוא הועמד לדין על הברחות ונידון ל-5 שנות מאסר[33]. באוגוסט 1990, מפקד מעבר שער פאטמה בדרגת רב-סרן, נתפס שברכבו 9 ק"ג הרואין מלבנון. הוא נידון ל-9 שנות מאסר[34].
ראו גם
לקריאה נוספת
- ארז מייזל, "תקופת מעבר" – מיזם הסיוע לתושבי דרום לבנון (מרס – נובמבר 1976): מקרה מבחן לגיבוש תפיסת סיוע אינטגרטיבי לאוכלוסייה מקומית (סאל"ם), בין הקטבים 1, ינואר 2014, עמ' 97–156
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הגדר הטובה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הגדר הטובה |
- פרס סקר מדיניות "הגדר הטובה", דבר, 12 ביולי 1976
- אהוד יערי, הקדמה למאבק על דרום לבנון "הגדר הטובה" - שיטה זמנית בלבד, דבר, 25 ביולי 1976
- רבין: מדיניות "הגדר הטובה" לא נועדה לשנות את הגבול, דבר, 9 בספטמבר 1976
- מנחם תלמי, גדר טובה וניחוח תפוחים, מעריב, 17 בספטמבר 1976
- שמעון וייס, נשיא המדינה בגדר הטובה במלאות שנה לפעולתה, דבר, 11 במרץ 1977
- ראובן שפירא, "הגדר הטובה" של ההברחות, דבר, 29 בפברואר 1980
- טוביה מנדלסון, עוד נתגעגע לימי הגדר הטובה, דבר, 18 במרץ 1983
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 יעקב ארז, הסיפור מאחורי הגדר הטובה, מעריב, 12 בספטמבר 1977
- ^ פרס סקר מדיניות "הגדר הטובה", דבר, 12 ביולי 1976
- ^ הבישופים המרוניטיים חזרו ללבנון, הארץ, 24 ביולי 1960
- ^ עשרות לבנונים נתקעו בישראל, דבר, 23 בספטמבר 1975
- ^ מסתננים כרתו עצים במנרה, הבוקר, 20 באוגוסט 1958
- ^ הונסו 150 נשים וילדים שחדרו לישראל ליד מנרה, הארץ, 22 בפברואר 1959
- ^ קוצרות מהלבנון נעצרו בישראל, חרות, 18 באפריל 1958
- ^ מסתננת בת 3 תוחזר ללבנון, מעריב, 21 בפברואר 1971
- ^ חבלנים מלבנון פוצצו צינור מים ליד מנרה, למרחב, 29 באוגוסט 1965
- ^ דני צידקוני, פגזי מרגמה על מנרה, למרחב, 7 במאי 1967
- ^ פגזי מרגמה מלבנון על משק מנרה, הצופה, 16 ביוני 1968
- ^ מנחם רהט ומאיר הראובני, לבנונים באים לישראל לבדיקות ולטיפול רפואי, מעריב, 10 ביוני 1976
- ^ צבי בראל, הוראות בימוי בגבול הדרומי, באתר הארץ, 12 בפברואר 2007
- ^ גם מתואלים מלבנון מבקשים לקבל שרות "הגדר הטובה", מעריב, 9 באוגוסט 1976
- ^ דוד שליו, גברה נהירת לבנונים למרפאת הגדר, דבר, 27 ביוני 1976
- ^ יעקב ארז,, הם באים מלבנון לקבל טיפול רפואי, מעריב, 14 ביוני 1976
- ^ יואל דר, פרס חנך מרפאה ליד חניתה - לכפריים הלבנונים מהאיזור, דבר, 30 בספטמבר 1976
- ^ סיכום ביניים על "הגדר הטובה": 6,208 לבנונים קיבלו טיפול רפואי מישראל, מעריב, 1 בספטמבר 1976
- ^ שמעון וייס, תרומות למרפאת הגדר הטובה, דבר, 18 באפריל 1977
- ^ מאיר הראובני, "המשביר ללבנון" פועל מקרית-שמונה, מעריב, 20 ביולי 1976
- ^ מחידושי הגדר הטובה: "חנות מכולת" ישראלית תפתח בדרום לבנון, מעריב, 1 בדצמבר 1976
- ^ מאיר הראובני, מהיום תוטבע חותמת־דואר של הגדר הטובה - מטולה, מעריב, 2 בספטמבר 1976
- ^ מנחם רהט, "לכבוד כפר רומייש, דואר הגדר הטובה, ישראל", מעריב, 17 בנובמבר 1976
- ^ "שתי תחנות להדרכת חקלאים בגדר הטובה", דבר, 5.9.1976, עמ' 2; "וטרינרים מישראל הדבירו מגפה בדרום לבנון", ידיעות אחרונות, 23.4.1979 (ציטוט מהיומון הלבנוני א-נהאר); פרטים רבים נוספים על הסיוע הווטרינרי הישראלי בדרום לבנון מצויים בדוחות השנתיים של משרד החקלאות/השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה
- ^ בת עמי מזרחי, המעביד שלי, סעד חדד, כותרת ראשית, 11 בינואר 1984
- ^ מנחם הרט, הלבנונים באים לישראל ע"י הצגת תעודת זהות, מעריב, 3 בדצמבר 1982
- ^ יוסף וקסמן, שיעים מדרום לבנון שכרו בתים בטבריה, מעריב, 27 בפברואר 1980
- ^ נחשפה הברחה מדרום לבנון, דבר, 28 במאי 1981
- ^ שמעון ויס, חשיש נתפס ב"גדר הטובה, דבר, 18 בפברואר 1983
- ^ דוד זוהר, "הברחת הסמים מלבנון לישראל אינה נבלמת", מעריב, 20 באוקטובר 1989
מנחם הורוביץ, 3 חיילים נעצרו שניסו להבריח אמל"ח מלבנון, חדשות, 23 בינואר 1989 - ^ יצחק רביחיא, חשיש: האוייב הלבנוני של צה"ל, כותרת ראשית, 16 בפברואר 1983
- ^ דוד זוהר, נעצרו חשודים בהשתייכות לרשת מבריחים מלבנון, מעריב, 13 באוגוסט 1979
מנחם הורוביץ, החיילים הכניסו 8.5 ק״ג חשיש לקיטבג – ונעצרו, חדשות, 3 ביוני 1991 - ^ דניאל סובלמן, היעלמותו של סוכן, באתר הארץ, 23 במאי 2001
- ^ דוד זוהר, המפקד לשעבר של הגדר הטובה רוצה הקלה בעונשו, מעריב, 2 בינואר 1991
37595286הגדר הטובה