רבי ישעיה אשר זליג מרגליות
רבי יְשַׁעְיָה אָשֵׁר זֶלִיג מַרְגָּלִיּוֹת (מכונה גם הריא"ז; תרנ"ד, 1894 - כ"ז בניסן תשכ"ט 1969) היה תלמיד חכם ירושלמי, מקובל ומחבר ספרים.
ביוגרפיה
נולד בעיר חלם (אז תחת שלטון אוסטרו-הונגרי), לרבי יעקב צבי[1] מחסידי בעלז ומעני רעכיל[2]. בשנת 1906, בהיותו ילד בן 12 שלח אותו אביו, לאחר שנועץ באדמו"ר מבעלז, לארץ ישראל. בירושלים למד בישיבת חיי עולם, ובגיל 16 נישא לחנה דבורה. התגורר זמן מה בחברון, ולמד בישיבת תורת אמת של חסידות חב"ד[3]. בימי מלחמת העולם הראשונה גירשו השלטונות העות'מאנים את כל הנתינים הזרים, ובתוכם את ר' אשר זעליג, למצרים. בשבתו במצרים הצטרף ל"ישיבת ארץ ישראל", באלכסנדריה, בראשותם של רבי מנחם מנדל נאה ובנו הגרא"ח נאה. בשנת תר"פ (1919) שבו כל הגולים לירושלים, אולם הריא"ז סובב בשנה הראשונה לשחרורו באירופה לבקר את צדיקי דורו.
היה ממייסדי ומראשי ישיבת "דברי חיים" של הרב יעקב הלברשטאם האדמו"ר מטשאקאווא, ולימד בה קבלה[4].
בתו נישאה לרבי יחיאל פישל אייזנבאך, ראש ישיבת המקובלים שער השמים. בת נוספת נישאה לר' דב (בערל) חנון, חסיד חב"ד. נכדו הוא רבי אברהם שמחה חנון, האדמו"ר מקהל חסידי ירושלים.
רבותיו
רבו הראשון היה רבי אברהם שמחה הורוביץ, האדמו"ר מבארנוב, ובצעירותו היה שליח ציבור בבית מדרשו בשכונת בית ישראל. רבי אשר זעליג שימש את הרב מבארניב עד פטירתו, בט"ו באדר א' תרע"ו.
רבו השני היה הרב חיים שאול הכהן דוויק, בישיבתו (ישיבת רחובות הנהר), שבשכונת הבוכרים, למד קבלה. הריא"ז הכיר לרבי חיים שאול את החומשים עם הפירוש הקבלי "היכל ברכה", מאת האדמו"ר מהרי"א ספרין מקומרנא, והוא רצה להוציאם לאור מחדש, אך למרות כל ההכנות לא עלה הדבר בידו, עקב מלחמת העולם הראשונה שפרצה באותה עת, והגירוש שבא בעקבותיה. בשנת תרפ"ה, בשליחותו של רבי חיים שאול, נסע הריא"ז לדמשק, והשתטח שם על קברו של רבי חיים ויטאל.
רבו השלישי של ריא"ז היה "הסבא קדישא" רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. הריא"ז הוא זה שקישר בין הרב אלפנדרי לבין רבי חיים אלעזר שפירא ממונקטש. הסבא קדישא לא נהג ללחוץ יד לאף אדם מלבד לאדמו"ר ממונקטש ולרבי יוסף חיים זוננפלד, אך בערבי שבתות, לאחר תפילת ערבית, בעת ששוחח בדברי תורה עם הריא"ז, עד שעת צאת הכוכבים לשיטת רבנו תם, חרג ממנהגו זה והושיט ידו לריא"ז ושלחו לביתו. הריא"ז פעל להוציא לאור את תשובותיו של הרב אלפנדרי, וכן פרסם את תולדותיו בהקדמה לשו"ת.
הריא"ז עמד בקשר הדוק עם החזון איש, והחליף עמו מכתבים גם בנושאים בעלי אופי קבלי כדוגמת החרמת "מזיקים" ו"חיצוניים". כן החליף מכתבים עם האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסטמר, והיה איתו בידידות רבה.
נפטר ביום כ"ז בניסן ה'תשכ"ט ונטמן בהר הזיתים (שם נקברה רעייתו חנה דבורה, ומאוחר יותר נקברו שם בנותיו אייזנבך וחנון וכן חתנו רבי יחיאל פישל אייזנבך ובנו רבי משה אהרן אייזנבאך בעל מחבר ספר ברכת משה - על מחנה אפרים)
מירון והילולת ל"ג בעומר
רבי אשר זעליג חש קשר נפשי עמוק לרבי שמעון בר יוחאי, והיה מגיע לקברו מספר פעמים בשנה. את יום ל"ג בעומר חגג כיום טוב ממש, לבוש בשטריימל ובגדי שבת. אהב את מנהג החלאקה, ואלפי ילדים איבדו את מחלפות ראשם תחת מספרי הכסף שלו שהיו קשורות לצווארו בשרשרת זהב, תוך כדי שהתזמורת מנגנת את "אושר זעליג'ס ניגען" (ביידיש: ניגונו של אשר זעליג, מוכר כניגון "משה אמת" של חסידי ברסלב). בין הספרים שחיבר, מספר ספרים על רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו.
אידאולוגיה קנאית
הריא"ז אינו דמות אופיינית לעדה החרדית, ואינו מייצג את העדה החרדית כולה, ואף נתגלעו חיכוכים בינו לבין אנשים מתוכה. כתביו מבוססים על מקורות קדומים יותר. בכתבים אלו הוא מנסה להתוות אידאולוגיה לעדה כולה.
הריא"ז חילק את עם ישראל לשלשה – "ישראל" ו"ערב רב" ו"המתחברים אליהם". לשיטתו, גורלה של היהדות החרדית המתבדלת - ישראל - לגן עדן, לעומת שאר העם - הערב רב, שגורלו - לגיהנום תמידי. והחרדים המתחברים אליהם – לגהינום זמני[5]. על פי שיטה זאת שם "ישראל" חל על היהדות החרדית בלבד, וכל השאר אינם ראויים לשם זה. לפי דעתו, קריאת שם ישראל על "ערב רב", היא סילוף גמור: "שכל מיני הכתות הם ועוזריהם המה מערב רב, וממצרים באו, ואין להם שום שייכות לעם ישראל"[6]. וכן אלו ש"מעשיהם מוכיחות עליהם שאינם מכלל שורש נשמת ישראל כלל"[7].
היות שכך, גם הכלל ההלכתי שקבע האמורא רבי אבא בר זבדא: "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" (בבלי, סנהדרין, מ"ד א) אינו חל על הרשעים הגמורים[8]. הריא"ז מרגליות העתיק את תפילתו האנטי-שבתאית של היעב"ץ, המשתמש בכינוי "ערב רב" כנגד התנועה השבתאית, ומשתמש בה כנגד ה"ערב רב" של ימינו[9].
על פי תאוריה זאת, גם דרך התשובה חסומה בפני הרשעים הגמורים. והריא"ז נוקט כלפי כל מי שאינו בן העדה בלשון "אינו חוזר לחזקתו לעולם" או "אין לו תקנה"[10]. זאת בשונה מבן העדה שמתחבר לרשעים, כל שאינו נובע ממינות, אלא מטעות – לשיטתו, שבפניו עדיין פתוחה דרך התשובה[11].
קנאות
קנאות פסיבית: היבדלות - אליבא דהריא"ז, על "ישראל" להיסגר בתוך עצמם ולהיבדל מן ה"ערב רב", ולא להשתתף עמם בשום נושא – לא של קדושה ולא של חולין:[12] לא להעלות אותם לתורה, לא לאכול ממאכליהם, לא להינשא בהם, לא לסחור עמהם ולא לדבר בשפתם – (אין לדבר עברית).
לשיטתו, חייב אדם להתנכר לחלוטין, אפילו לבני משפחתו הקרובים, אם הם נמנים עם ה"ערב רב";[13] אם אחד מהרשעים הגמורים רוצה לשוב ולהסתפח ל"ישראל", יש לנהוג בו כגוי שבא להתגייר, ואף על פי שהוא נימול, יש לחזור ולהטיף ממנו דם הברית[14].
קנאות אקטיבית: שנאה - בני ישראל מצווים לשנוא את ה"ערב רב", ואין בכך עבירה כלל[15]. מצווה גדולה היא לקלל את ה"ערב רב"[16]. בספרו על תיקון חצות, הוסיף הריא"ז תפילה מיוחדת כנגד ה"ערב רב"[17].
לגישתו של הריא"ז מצווה גדולה היא להתבזות ולהתענות מידי ה"ערב רב", וזה בדרגת קידוש השם[18] כמו כן, מצווה להילחם בהם, לריב ולהתקוטט איתם[19].
ההתייחסות לדתיים ולחרדים הריא"ז מתייחס באופן שלילי ביותר לדתיים ה"מתונים", המקרבים את ה"ערב רב" ואינם נוטלים חלק בחובת הריב והקטטה איתם. לדעתם, כל המתחבר ל"ערב רב", שורש נשמתו מהם[20]. על כן שופך הוא את חמתו על רבני ומנהיגי "המזרחי". אך יותר מכל כעסו מופנה כלפי אלו הלבושים כחרדים, מתנהגים כמותם, אך משנים ממנהגי אבות, ואינם לוחמים בערב רב[21].
ההתייחסות לראי"ה קוק: ידוע היה בהתייחסותו השלילית להראי"ה קוק, והיה מראשי החץ במחנה החרדי במאבק כלפיו. ברוב ספרו "אשרי האיש" מתייחס הוא באופן סמוי לראי"ה ותומכיו.
ספריו
הריא"ז מרגליות הדפיס כ-30 ספרים. רוב ספריו הם ליקוטים מספרים אחרים בלווית הערותיו, הבהרותיו והסבריו.
- קומי רני, ירושלים, ה'תרפ"ה
- ביאור השיר בר יוחאי, בירושלים, ה'תש"ב (נערך מחדש[22] בשנת 2014 בספר "פניני הריא"ז" מחולק לשלושה חלקים: פשט; סוד המובן לכל אחד; סוד המובן לחכמי הרז.)
- כוחו דרבי אלעזר בן רשב"י, ירושלים, ה'תש"י
- ספר שבחין דרשב"י.
- מידות רשב"י, כל מאמרי רשב"י מכל התורה כולה, עם מראה הזוהר - הקבלות ממאמרים בזוה"ק למאמרי רשב"י בש"ס. (הוא ערך זאת בשבתו תקופות ארוכות בהיכלא דרשב"י שהיה שומם באותן שנים, ואז ערך ספר זה בעל פה מחוסר ספרי לימוד)
- אשרי האיש, נדפס - ירושלים ה'תרפ"ז
- קומי אורי, נדפס - ירושלים, ה'תשל"א, על ענייני ביאת משיח והגאולה
- עמודי ארזים, על חובת גידול זקן ונישואים בגיל צעיר[23]
- אומר קרא, על חשיבות לימוד הקבלה בתקופה לפני הגאולה.
- דעת הקדושה, ליקוט מאמרים על ענייני אישות
- קונטרס כל הנקרא בשמי, רשימת שמות מלאכים ושמות קדושים
- תקון חצות- מסודר לפי סדור הרש"ש ושמות נוספים
לקריאה נוספת
- שמעון מרגליות, אזמ"ר בשבחין - תולדות הרב החסיד המקובל ר' ישעיה אשר זעליג מרגליות זצ"ל, ירושלים ה'תשס"ג.
- מנחם פרידמן, חברה ודת: האורתודוקסיה הלא-ציונית בארץ-ישראל ה'תרע"ח-ה'תרצ"ו 1936-1918, הוצאת יד יצחק בן-צבי 1978.
קישורים חיצוניים
- יהודה ליבס, העדה החרדית בירושלים וכת מדבר יהודה, (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, חוברת ג'), האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למדעי הרוח - המכון למדעי היהדות, ה'תשמ"ב.
ניגונו של ר' אשר זעליג מרגליות במירון, סרטון באתר יוטיוב- ספרו "ביאור השיר בר יוחאי", ירושלים תש"ב, באתר היברובוקס.
- ספרו "עמודי ארזים", ירושלים תרצ"ז, באתר היברובוקס.
- ספרו "אשרי האיש" בעניין התחברות לרשעים, ירושלים, באתר היברובוקס.
- "תיקון חצות", ירושלים ה'תרפ"ה, באתר היברובוקס.
- ספרו "מדות רשב"י" - חלק א', ירושלים, ה'תרצ"ז, באתר היברובוקס.
- ספרו "מדות רשב"י" - חלק ב', ירושלים, ה'תרצ"ז, באתר היברובוקס.
- ספרו "מאמרי רבי אלעזר ברשב"י", ירושלים תרצ"ז-ת"ש, באתר היברובוקס.
- ספרו "קומי רני", ירושלים ה'תרפ"ה, באתר היברובוקס.
- מאמר "כיסא אליהו הנביא" (ענייני ברית מילה), ירושלים, ה'תשכ"ג, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
- ^ נינו של רבי יהודה לייב מרגליות.
- ^ מסעות ירושלים
- ^ שניאור זלמן ברגר, "תורת אמת" נתן לנו, באתר חב"ד אינפו (כתבה סרוקה מגיליון "בית משיח", 790), א' סיון ה'תשע"א
- ^ חגיגת שמחת מצווה בירושלים, הצופה, 14 במאי 1941, עמ' 4; ישיבת "דברי חיים" בירושלים, שם, 5 ביוני 1942, עמ' 7; שמחת-מצווה בישיבת "דברי חיים", שם, 10 באוגוסט 1942, עמ' 2
- ^ אשרי האיש כג עמוד ב'
- ^ אשרי האיש סה עמוד ב'.
- ^ אשרי האיש כד עמוד ב'
- ^ מרגליות, אשרי האיש, דף כה, עמ' א.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, דף ו, עמ' ב.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, דף כג ואילך.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, שם.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, דף ו.
- ^ מרגליות, קומי רוני, דף כט, עמ' ב.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, דף עז, עמ' א. וזאת אם המוהל שמהלו היה גם הוא מהרשעים.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, פרק ו'.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, כא.
- ^ מרגליות, קומי רוני, כב-כה.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, פרק ד', ביאור השיר ו.
- ^ מרגליות, אשרי האיש, פרק ז'.
- ^ מרגליות, קומי רוני, כז, עמ' ב., וכן מעין זה כתב הגר"א בספר קול התור
- ^ מרגליות, אשרי האיש, כח, כט, מה, מט.
- ^ על ידי נכדו יעקב צבי אייזנבך בן הרב יחיאל פישל אייזנבך.
- ^ ראו בשו"ת יבי"ע אומר ח"ט, יו"ד סי' י' (אות ז' והלאה) תגובתו החריפה של הרב עובדיה יוסף לקונטרס זה.
